חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות
אות נ · יתבאר הדין דנ"ר עשיתי לבעלי:
עי' בכתובות ד' צ"ה דמקשה הגמ' וכי קנו מידה מאי הוי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מהאיש וחזר ולקח מהאשה מקחו בטל אלמא יכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי לא קשיא הא ר"מ והא ר"י דתניא כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו איבדה כתובתה דברי ר"מ ר"י אומר יכולה לומר נ"ר עשיתי אמר ר"פ בגרושה ודברי הכל ר"א כולה ר"מ הוא וע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא בשני לקוחות דאמרי לה אם אית' דנ"ר לקמא איבעי לך למיעבד אבל בלוקח אחד אפי' ר"מ מודה ומתני' דכתב ליה לאחר וכו':
והנה שיטת הרמב"ם דהא דקתני כתב לראשון ולא חתמה ולשני וחתמה איירי הכל בשדה אחת רק שמכר השדה לראשון ולא חתמה ונפסד המכר ואח"כ חזר ומכר השדה זו לשני והסכימה על המכר ועי' במ"מ דכתב וז"ל דמשמע מדבריו דוקא דנפסד המכר אבל אי נתרצה הלוקח בלא חתימתה יכולה היא שתאמר ללוקח שני כשחתמה לו נ"ר עשיתי ומה שלא עשיתי כן לראשון מפני שלא צריכין החתימה שהרי אפי' בלא חתימה נתקיים המקח והקשו עליו דהא בסוגי' משמע דאפי' נתקיים המכר נמי אינה יכולה לומר נ"ר עשיתי:
והנה האחרונים כתבו דהא בר"ן הקשה מה זה הוכחה מדלא חתמה לראשון ש"מ דהא דחתמה לשני לא היה בשביל נ"ר אמאי לא נאמר דילמא לכך לא חתמה לראשון דלא צריכין לחתימתה דכיון דאיכ' שדה שני' שוי' דמי כתובתה וא"כ ממילא יכולה לומר בשני דחתמה משום נ"ר ותירצו שזבין שדה שני' אחר שמכר שדה ראשונה דאז היה צריך הראשון חתימה שלה דאז לא הי' לו שדה עבור לגבות הכתובה. אך קשה דהא בש"ך פסק דאקני לא נשתעבד לכתובה אפי' לדידן דקיי"ל דאקני נשתעבד משום דמקולי כתובה שנו כאן וא"כ אי איירי חשוב דאקני דלא הי' לו בשעת נישואין ובלא"ה לא יכולה לטרוף משני אך לר"מ דסובר דכתובה דאוריית' ל"ש זה וגם לכתובה נשתעבד דאקני וא"כ לדידן דלא נשתעבד א"כ ע"כ לא איירי בדאקני' וא"כ ע"כ לא איירי בשני שדות דא"כ קשה קושי' הר"ן וע"כ פי' הרמב"ם דאיירי בשדה אחת ונפסד המכר אך הקשו דנהי לר"מ ניחא דסובר דכ"ד מ"מ קשה על ר"י שם ולדידי' לא מצי איירי בדאקני דהוא סובר דכתובה דרבנן:
והנה על דרך הנ"ל יש לומר עוד דיש לומר דשדה שקנה לוקח שני הוא זיבורית ושדה של לוקח ראשון הוא עידית והגם דאין נפרעין מלקוחות במקום שיש ב"ח אפי' הן זיבורית אך הטעם משום דמדאוריית' בע"ח בזיבורית והיכי שכתב לו שבח או בנזקין טריף מלקוחות וא"כ ה"ה בכתובה דמדאוריית' בעידית רק דחכמים תקנו בבינונית ועכ"פ בינונית מדינא מגיעה וא"כ היכי דב"ח הן זיבורית יכולה לטרוף מלקוחות שקנו בינונית וא"כ יש לומר דמיירי באופן זה ושייך דאי נ"ר עשתה לקמא הי' לה למיעבד דכיון דיכולה לטרוף מראשון הגם דאיכ' ב"ח וזה הכל לר"מ דסובר דכתובת אשה בבינונית ולא קשה קושי' הר"ן דבזיבורית יקשה קושי' הר"ן וע"כ פי' דאיירי בשדה אחת ונפסד המכר:
ויותר נראה דהנה במתני' אית' שם היכא דכתבה ראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך דשני' טרפה מהלוקח וראשונה משני' והלוקח מראשונה עד שיעשו פשרה ביניהם ופריך הגמ' דתימא נ"ר עשיתי לבעלי והקשו דאמאי מקשה קושי' זו בתר דמשני דאיירי בקנו מידו דאל"כ הא לשון דו"ד לא מהני ואמאי לא מקשה על גופא דמתניתין דתימא דנ"ר היה:
ולכאורה נראה לפי מה שהקשה דילמא איירי שהלוקח נתן איזה דבר עבור החתימה שלה דאז נהי דמשום נ"ר חשוב כמו אונס דהי' מהכרח לחתום לעשות נ"ר לבעל מ"מ כיון שקיבלה מעות עבור זה דמי לתלוי' וזבין דזביני' זביני. ולכאורה נראה דהא דזביני' זביני משום דגמר ומקנה אין זה דבר ברור רק ע"פ רוב גמר ומקני ולא יכול להוצי' מהלוקח הגם דקרקע בחזקת בעלים אין זה רק חזקת מ"ק לחוד ובזה אזלינן בתר הרוב ועי' בש"ש אבל להוצי' מחזקת ממון לא אזלינן בתר הרוב ולא מהני הרוב דגמר ומקני משא"כ הכא פי' הרא"ש דקושי' הגמ' אזלא מהא דלוקח מוצי' מיד הראשונה דתימא נ"ר עשיתי לבעלי וא"כ אפי' קיבלה מעות יחשוב תלוי' וזבין דגמר ומקני לא מהני הרוב להוציא מידה. ובזה ניחא הא דפי' הרא"ש דקושי' הגמ' אזלא מהא דלוקח מוצי' מהראשונה ולא פי' בפשיטות דקושי' אזלא דאמאי אינה מוציאה הראשונה מהלוקח רק השני' אך נראה דאז יש לומר בקיבלה מעות וע"כ לא קשה רק מהא דלוקח מוצי' מהראשונה דאז לא מהני קבלת דמי' להוצי' מידה:
אך נראה עוד דבתוס' שם הקשו מה מהני קנו מידו הא ר"י סובר דעל דין ודברים קנו מידו. אך נראה דאיירי דקיבלה מעות דאז מודה דעל גופו של קרקע קנו מידו וע"ז פריך דתימא נ"ר ואפי' בקיבלה מעות לא מהני דהא אי לא קיבלה מעות בלא"ה לא מועיל הקנין רק ע"י המעות וא"כ לא מהני קבלת מעות שלא תוכל לומר דנ"ר דעל תרתי לא מהני קבלת מעות וניחא הא דלא פריך על המתני' דאז יש לומר דקיבלה מעות משא"כ השתא דמשני בקנו מידו וקשה דאמאי לא אמרינן דעל דו"ד קנו מידו וע"כ משום קבלת המעות וע"כ תו לא מהני זה על טענת נ"ר ואין לומר דל"צ מעות עבור הקנין דיש לומר דר"י מודה הכא משום דלא הוי ידה כידו כדכתבו בתוס' אך הא ע"כ איירי באפותיקי דאל"כ תקשה למ"ד דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה אמאי הראשונה מוצי' משני'. ועי' בשמ"ק וא"כ באפותיקי בודאי ידה כידו וא"כ ע"כ בעינן קבלת מעות וע"כ קשה דתימא נ"ר עשיתי:
ובזה ניחא הא דהקשו על התוס' דהקשו דאמאי לא משני דכולה ר"י ועד כאן לא קאמר ר"י אלא בשני לקוחות ובחד לוקח מודה ואמאי הדר מסבר' הראשונה והקשו דאז אכתי תקשה מסיפא דקתני וכן בע"ח וכן אשה ובע"ח דהתם איירי בשני לקוחות ותקשה דתימא נ"ר דהא כיון דחזינן דלא חתמה בראשון א"כ כי חתמה נמי בשני לאו שהודית במכר אלא לנ"ר דהא חזינן דלא חתמה בראשון. ולפ"ז ניחא דהתם יש לומר דלא איירי באפותיקי וא"כ יש לומר דר"י מודה דעל גופו של קרקע קנו מידו משום דלא הוי ידה כידו ולא בעינן קבלת דמים לזה ואז מהני קבלת דמים שלא תאמר נ"ר
ולפי מה שכתבו דמש"ה לא משני בקיבלה מעות דהא קשה איך הלוקח מוצי' מראשונה הא יכולה לומר אי שתקית וכו' ואם לאו מהדרינא השדה לשני' ותירצו דיכול הלוקח לומר לכי תיהדר ואי איירי בקיבלה דמי' א"כ אי תשאר השדה בידה צריכה להחזיר הדמים שקיבלה מלוקח ואי תחזיר השדה לשני' אז ל"צ להחזיר הדמים להלוקח אז ל"ש לכי תיהדר דמפסיד הדמים אלא ודאי דלא איירי בקיבלה דמים. ובזה ניח' הקושי' הנ"ל על התוס' דא"כ תקשה מסיפ' וכן אשה ובע"ח דתימא נ"ר ואיך לוקח שני מוצי' מידם די"ל דאיירי בקיבלה מעות ולא תקשה דתאמר אי שתקית ואם לאו מהדרינא ללוקח ראשון דיאמר לכי תיהדר ואין לומר שמפסיד הדמים דלית' דאפי' אי יחזור ללוקח ראשון מחוייבת להחזיר הדמים להלוקח דהא דלוקח ראשון טריף מלוקח שני בא על ידה שטרפה מהראשון ודמי להא דאמרינן דאחריות דנפשי' מי לא קיבלה וא"כ יש לומר שפיר דאיירי בקיבלה דמים וליכא משום נ"ר:
גם נראה דהא הקשה מה פריך דתימ' נ"ר דילמא איירי דהיא גופ' לא אמר' דמשום נ"ר חתמה ואנן לא טענין עבורה דנ"ר. ועי' באה"ע סי' צ'. אך לפי מה שהקשו בתוס' הא ר"י סובר דעל דו"ד קנו מידו ועי' בשמ"ק דכתב לפי מה דסובר אביי דדוקא בעורר ולא בעומד א"כ יש לומר דאיירי בעומד דמודה ר"י. ועי' ברש"י דפי' דמש"ה בעומד מודה משום דאמרינן דהשת' למדוהו לטעון כך שקר וא"כ יש לומר דקושי' הגמ' אזלא ותימא נ"ר וכיון דיכולה לומר כך א"כ אפי' בלא אמרה דנ"ר עשיתי אכתי תקשה מה מהני דקנו מידו הא על דו"ד קנו מידו ואפי' אי איירי בעומד מה בכך הא בודאי אמת דברי' ולא אמרינן דלמדוהו לטעון כך ושקר דיש לה מיגו דאי בעי אמרה דנ"ר אלא ודאי דאמת הוא דעל דו"ד קנו מידה וניחא דלא פריך על מתני' דאז יש לומר דלא טענה דנ"ר עשיתי ואנן לא טענינן עבורם. אך לפי מה דמשני בקנו מידה וקשה הא על דו"ד קנו מידה ואפי' בעומד ל"א דשקר הוא דיש לה מיגו דאי בעי אמרה דנ"ר אך הא הוי מיגו להוצי' וע"כ פי' הרא"ש דקושי' הגמ' אזלא מהא דלוקח מוצי' מראשונה דהיא מוחזקת משא"כ הא דראשונה אינה מוציאה מלוקח לא קשה דמיגו להוצי' הוא. וניח' הרא"ש הנ"ל. אך אכתי תקשה דיש לומר דהיא לא אמרה דנ"ר עשיתי ואין לומר דמ"מ אפי' בעומד לא מהני דיש לה מיגו דנ"ר הא יש לומר דהכא ר"י מודה דל"א דעל דו"ד קנו מידה משום דלא הוי ידה כידו אך הא ע"כ מיירי באפותיקי דאל"כ תקשה דאי בע"ח מאוחר מה שגבה גבה אמאי הראשונה מוציאה משני' ובאפותיקי ידה כידו וע"כ משום דאיירי בעומד וע"ז קשה הא נאמנת במיגו דאי בעי אמרה נ"ר. ובזה ניחא קושי' הנ"ל דלא מקשה על אשה בעלת חוב דאיירי בשני לקוחות דתימ' נ"ר דיש לומר דלא טענה דנ"ר ומיגו ליכא דלא איירי בעומד רק משום דלא הוי ידה כידו ולא איירי באפותיקי:
ובפשיטות ניחא לפי מה שהקשה ברשב"א מה פריך דתימא דנ"ר עשיתי דילמא איירי לאחר שנגמר המקח דאז לא צריכין חתימה שלה ול"ש דחתמה משום נ"ר אך כיון דע"כ איירי באפותיקי דאל"כ מה שגבה גבה וא"כ אפי' אי כבר נגמר המקח מ"מ יכולה לבטל המכירה בכל עת וא"כ אכתי יכולה לומר נ"ר עשיתי דאכתי צריכין לחתימה שלה וע"כ לא קשה קושי' הנ"ל דאכתי תקשה בסיפ' יכולה לומר נ"ר דהא איירי בשני לקוחות אך התם לא איירי באפותיקי ויש לומר דאיירי דכבר נגמר המכירה:
וגם יש לומר דהא הקשו לפי מה דקיי"ל דנהי דיכולה לומר נ"ר עשיתי מ"מ כל זמן שאינה חוזרת המקח קיים וא"כ מה פריך הגמ' דנ"ר עשיתי דילמ' איירי באינה חוזרת אך נראה דקושי' הגמ' אזלא לפי מה דאיתא בתוס' דמש"ה הראשונה מוציאה משני' אפי' אי אמרינן דבע"ח מאוחר שגבה גבה משום דבעלמ' לא יהי' נ"ר לגבי הראשון דכיון דיכול להקדים משא"כ הכא דל"ש דיכולה להקדים דכיון דכתבה דו"ד וע"כ מה שגבה לא גבה וא"כ יש לומר דקושי' הגמ' אזלא דכיון דיכולה לומר דנ"ר עשיתי נהי דאינה חוזרת מהמקח מ"מ יכולה להקדים הגם דכתבה דו"ד מ"מ יכולה להקדים מטעם נ"ר ולחזור מהמקח ואמאי הראשונה מוציאה משני' וע"כ ניחא דלא מקשה רק לבתר דמשני בקנו מידו דהא כיון דאיירי בקנו מידו וקשה לר"י דסובר דעל דו"ד קנו מידו וע"כ משום דלא הוי ידה כידו וא"כ ע"כ לא איירי באפותיקי דהא אז ידה כידו וא"כ קשה אי מה שגבה גבה אמאי מוציאה משני' וע"כ משום דל"ש דיכולה להקדים וע"ז קשה הא יכולה לומר דנ"ר וא"כ אפי' אי אינה חוזרת מהמכירה מ"מ יכולה להקדים מטעם נ"ר משא"כ על גופ' דמתני' לא קשה דיש לומר באינה חוזרת ואפ"ה מוצי' מהשני' דאיירי באפותיקי וע"כ לא קשה בסיפ' דנ"ר עשיתי דאיירי באינה חוזרת מהמקח:
גם לפי מה שתירצו קושי' מהרש"א דמאי פריך דנ"ר עשיתי דילמא איירי בשטר ותירצו דהא בתוס' הקשו לר"י דסובר דעל דו"ד קנו מידו אך יש לומר דאיירי בשטר דאז מודה ר"י וע"כ תו לא מהני השטר לענין נ"ר דהא השטר בעינן בלא"ה דאל"כ אמרינן דעל דו"ד קנו מידו וע"כ ניחא דפריך רק לבתר דמשני בקנו מידו משא"כ על מתני' יש לומר בשטר אך יש לומר דשטר לא בעינן לגוף הדבר דאין לומר דבלא שטר אמרינן דעל דו"ד קנו מידו הא יש לומר משום דלא הוי ידה כידו אך דע"כ איירי באפותיקי דאל"כ אמאי מוציאה משני' אי בע"ח מאוחר מה שגבה גבה וא"כ הא באפותיקי הוי ידה כידו וע"כ בשטר וא"כ קשה דתימא נ"ר אפי' בשטר וניחא הסיפא דל"א דנ"ר דאיירי בשטר ול"א דעל דו"ד קנו משום דידה כידו ולא איירי באפותיקי:
וגם נראה דבלא"ה הקשו דכי לא ידע המקשין דיש לומר דמתני' איירי בשני לקוחות דאז ליכא נ"ר כדמתרץ לבסוף אך לפי מה שהקשה בר"ן דבראשון לא צריכין לחתימה שלה דבלא"ה לא יכולה לטרוף כיון דאיכ' ב"ח ואין נפרעין מלקוחות במקום שיש ב"ח אך יש לומר דאז בשעה דלא חתמה לראשון לא הי' לו שדה שני' רק קנה אח"כ דאז היה צריכין לחתימה שלה ואין לומר דא"כ הוי שדה שני' דאקני וא"כ הראשונה אמאי מוציאה משני' דהא הטעם דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה הוא אי ש"ד ועי' בר"ן ודאקני משועבד רק מדרבנן אך לפי מה דמסיק דמתני' אתיא כר"מ ואליבא דר"מ דסובר דאדם מקנה דבר שלב"ל אז דאקני מדאוריית' נשתעבד ושפיר משני דמתניתין איירי בשני לקוחות משא"כ לס"ד דלא הי' סובר דמתני' כר"מ אי אפשר לומר דאיירי בשני לקוחות דא"כ ע"כ איירי דשדה שני' הוא דאקני דאל"כ קשה קושי' הר"ן וא"כ בדאקני לכ"ע מה שגבה גבה דל"ש ש"ד וא"כ אמאי מוצי' משני' ואין לומר דאיירי באפותיקי דא"כ הוי ידה כידו ותקשה לר"י דסובר דעל דו"ד קנו מידו. וניחא דלא הקשו על מתני' דתימא נ"ר דאז יש לומר בשני לקוחות ואיירי בדאקני רק דאיירי באפותיקי וע"כ מה שגבה לא גבה רק לבתר דמשני בקנו מידו וע"כ משום דלא הוי ידה כידו וא"כ ע"כ לא איירי באפותיקי וא"כ אי אפשר לומר דמיירי בדאקני דא"כ מה שגבה גבה וא"כ אי אפשר לומר דאיירי בשני לקוחות וע"כ קשה דתימא נ"ר עשיתי:
אך נראה לתרץ הכל וגם הרמב"ם הנ"ל דהא קשה מה פריך דתימא דנ"ר דיש לומר דלא טענה דנ"ר עשיתי וכתבו כיון דהרבה סוברים דקנין בעינן בפני שנים לקיום הדבר ובלא"ה לא חל הקנין וא"כ אי יכולה לומר דנ"ר עשיתי רק דהי' מודה דלא היה החתימה משום נ"ר א"כ חשוב ליכא עדים על הקנין דאי לאו הודאתה לא מהני העדים שעל הקנין דיכולה לומר דנ"ר וניחא דפריך רק לפי מה דמשני בקנו מידו וא"כ בעינן עדים וכיון דיכולה לומר נ"ר חשוב ליכא עדים משא"כ על המתני' לא קשה דנ"ר עשיתי די"ל דהודה דלא הי' משום נ"ר. והנה בתוס' הקשו דמאי פריך וכי כתבו ליה מאי הוי הא לא בא עדיין לידה וחשוב כמו ארוסה דמהני דו"ד. וכתב במש"ל דא"כ לא מהני הסילוק דחשוב דבר שב"ל דבשלמא התם בעודה ארוסה מהני דבדרבנן מהני סילוק אפי' על דבר שב"ל משא"כ הכא דשיעבוד מדאוריית' לא מהני סילוק על דבר שב"ל וע"כ דלא חשוב כמו ארוסה. אך קשה דילמא איירי דהשדה הוא דאקני ולא נשתעבד רק מדרבנן ומהני סילוק ולעולם דחשוב כמו ארוסה ול"צ לומר בקנו מידו ול"צ עדים ולא קשה דנ"ר דאיירי בהודה דלא היה משום נ"ר אך אי אפשר לומר דאיירי בדאקני דא"כ לכ"ע מה שגבה גבה דל"ש ש"ד בדאקני ואמאי מוציאה משני' כב וניחא דלא קשה בסיפא וכן אשה בע"ח דתימא דנ"ר די"ל בהודה ואין לומר דא"כ ליכ' עדים דיש לומר דלא איירי בקנו מידה רק משום דחשוב כמו ארוסה ואיירי בדאקני דאז מהני סילוק הגם דחשוב דשב"ל בדרבנן מהני:
ובזה ניחא הרמב"ם דפי' דאיירי בשדה אחת ונפסד המכר בראשון והקשו דהא איבעי' שם באישתדף ב"ח אי טרפה ממשעב' ופשיט הגמ' מהך בריית' דקתני דאבדה כתובתה ואמאי מראשון מיהא תגבה אלמא דאיירי בשני שדות וע"כ נראה דהא הקשו דכיון דקנו מידה. ובעינן עדים הא הוי דבר דעדי' קנין צריכין לעדים הראשונים מה שמכר קודם דאז אמרינן מדלא חתמה קודם ע"כ גם מה שחתמה השתא לא היה משום נ"ר ובשלמא בשני שדות יש לומר דכיון דראשונים ל"צ לאחרונים דעל ידם נתקיים המכירה הראשונה ע"כ לא הוי ח"ד הגם דאחרונים צריכין לראשונים משא"כ אי איירי בשדה אחת ונפסד המכר קשה דהוי ח"ד אך יש לומר דלא איירי בקנו מידה רק דמש"ה מהני דחשוב כמו ארוסה ואין לומר דאיך מהני סילוק על דשב"ל דיש לומר דאיירי בדאקני דהוא מדרבנן וזה לדידן משא"כ הבריית' דאתי' כר"מ ולדידי' דאקני מדאורייתא נשתעבד ולא מהני סילוק אי חשוב כמו ארוסה וע"כ בקנו ובעינן עדים ואי מיירי בשדה אחת הוי ח"ד וע"כ בשני שדות ופשיט שפיר:
גם נראה דהא הקשו איך השני' מוציאה מלוקח יאמר הלוקח אי שתקת וכו' ואם לאו מהדרנא השדה למוכר ואז תטרוף הראשונה. ונראה לפי מה דאית' בחמ"ש סי' קי"ט היכי דכתב המלוה להלוקח דו"ד ומכר הלוקח לאחר דאינו טורף גם משני כמו מראשון משום דיכול הלוקח שני לומר אי שתקית ואם לאו מהדרנ' למוכר שלי. ועי' בקצה"ח דכתב דאע"ג דענין מהדרנא אינו בחזרת שדה בלבד רק מכירה גמורה ואעפ"כ לא יהי' חייב משום מזיק שיעבוד משום דבדי' קא עביד ולא בדחברי' דבע"ח מכאן ולהבא גובה ועד עכשיו שלו היה ומה"ט אמרינן דלוקח שמכר לעכו"ם השדה המשועבד לבע"ח דפטור משום מזיק שעבוד של חבירו ובע"ח מאוחר שקדם וגבה ומכר לעכו"ם דחייב משום מזיק שיעבוד דל"ש בדידי' עביד משא"כ בלוקח דחשוב שלו עד שעת דטריף הבע"ח וע"כ לא יכול לטרוף מלוקח שני דיכול לומר אי שתקית ואם לאו מהדרינא ויהי' פטור משום מזיק שיעבוד וע"כ הראשונה מוציאה משני' ולא יכולה לומר אי שתקית ואם לאו מהדרינא להלוקח דכיון דע"כ דיהדר במכירה אז חייב משום מזיק שיעבוד דבע"ח מאוחר אי מכר חייב דל"ש בדידי' עביד. ולפ"ז יש לומר לפי מה דאית' בס' הפלא' לתרץ דאי בע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה אמאי הראשונה מוצי' משני' וכתב דלא איירי דמת הבעל רק גירש לראשונה ודר עם השני' ועשה השדה אפותיקי לשני' והגם דלא מטי זמן לגבות הכתובה מ"מ יכולה השני' לטרוף מהלוקח דבאפותיקי יכול תיכף לבטל המכירה וע"כ ל"ש להקשות הא מה שגבה גבה דכיון דאכתי לא מטי זמן לגבות משא"כ הראשונה הגיע זמן וע"ש וכיון דע"כ איירי באפותיקי ואז אמרינן דלמיפרע גובה. ועי' בתוס' ב"מ דמה"ט אפי' אי לא מסיק רק שיעור ארעא נוטל גם השבח דארעא דידי' אשבחי'. ועי' בתומי' סי' קט"ו וע"כ יכולה השני' לטרוף מהלוקח ולא יכול לומר מהדרנא דהא יהי' חייב משום מזיק שיעבוד ול"ש לומר דבדידי' עביד דכיון דלמפרע גובה באפותיקי:
ובזה יש לומר דקושי' הגמ' דנ"ר אזלא נהי דלא אמרה דנ"ר מ"מ לא חשוב ברי הזיקא אי הלוקח יהדר השדה דשמא תאמר נ"ר והיתה הי' יכולה לטרוף מלוקח וא"כ אינו חייב משום מזיק שיעבוד ואמאי השני' מוצי' מלוקח הא יכול לומר אי שתקית וכו' ואם לאו מיהדר למוכר ופטור משום מזיק שיעבוד דלא הוי ברי הזיקא וניחא הא דלא ידע המקשין דיש לאוקמי בשני לקוחות אך אז ע"כ איירי בדאקני דאל"כ קשה קושי' הר"ן הנ"ל ואז אינו חייב לכ"ע משום מזיק שיעבוד דכיון דאקני של"ד אינו חייב. ועי' בתומים. וא"כ תקשה איך השני' מוציאה מלוקח יאמר אי שתקית אך לבתר דמשני כר"מ ור"מ דאקני מדאוריית' נשתעבד שפיר משני דאיירי בשני לקוחות הגם דאז ע"כ איירי בדאקני לא יכול לומר אי שתקית דחייב משום מזיק שיעבוד:
ובזה ניחא הרמב"ם דיש לומר דהוכיח דע"כ לא איירי בשני שדות משום דאז ע"כ איירי דשדה שני' הוא דאקני דאל"כ קשה קושי' הר"ן הנ"ל וא"כ תקשה דמראשון מיהא תגבה ואין לומר דאפסיד אנפשי' דכתבה דו"ד. אך לשיטת הב"ח הובא בש"ך דעל דאקני לא יכול לומר הנחתי מקום לגבות כיון דהוא משועבד רק מדרבנן וא"כ ל"ש דאפסיד אנפשי' דכתבה דו"ד דאפי' אי לא כתבה דו"ד יכולה לטרוף מראשון וע"כ הוכיח דאיירי בשדה אחת ונפסד המכר משא"כ הבריית' דאתא כר"מ ולר"מ דאדם מקנה דשב"ל דאקני דאורייתא ויכול לומר הנחתי אפי' על דאקני לדידי' יש לומר בשני שדות וע"כ לס"ד דאישתדוף ב"ח לא טרפה ממשועבדים ניחא וכן למסקנ' משום דאפסי' אנפשי' ניחא הגם דשדה שני' הוא דאקני' דהא לדידי' דאקני דאוריית':
ובזה ניחא מה שהקשו דלפי מה דקיי"ל דליורשים לא טענינן נ"ר א"כ מה פריך הגמ' דתימא נ"ר דילמ' איירי ביורשי' וראשונה ושני' היינו יורשי ראשונה ושני' אך לפי הפלא' ע"כ איירי דראשונה גירש ודר עם השני' וא"כ כמו דשני' מוציאה מהלוקח איירי דהיא חי' ה"ה הראשונה היינו האשה גופה ולא יורשי' אך יש לומר דאיירי ביורשים ועשה אפותיקי לראשונה דאז מה שגבה לא גבה אך אז תקשה דהא על דו"ד קנו מידה וידה כידו באפותיקי וע"כ דהיא חי' ועשה אפותיקי לשני' וניחא דלא מקשה על מתני' דנ"ר דאז יש לומר דאיירי ביתומים ועשה אפותיקי לראשונה וניחא דלא קשה בסיפ' דנ"ר עשיתי דיש לומר ביתומים איירי ואנן לא טענינן נ"ר:
גם נראה על הרא"ש הנ"ל דקושי' הגמ' הי' מהא דלוקח מוצי' מראשונה דתימא נ"ר. ונראה דבתוס' הקשו דאמאי לא מהני כשלקח מאשה תחילה ועי' בס' ת"י דכתב דא"כ תקשה בסיפא וכן בע"ח ושני לקוחות ופי' הרמב"ם דלוקח ראשון מכר לאחר והיא טורפת מהשני ואמאי מה מכר ראשון כל זכות שבא לידו דבשלמ' היכי דבשעה שמכר הראשון לשני אכתי לא כתבה לו דו"ד א"כ לא הי' לו אז שום זכות ע"כ ל"ש מה מכר ראשון לשני וכו' משא"כ בלקח מאשה תחילה תקשה מה מכר לשני כל זכות וכו' וע"ש עוד דכתב דהא דאמרינן מה מכר לשני זה דוקא אי סילק א"ע מגוף השדה משא"כ היכי דלא סילק מגוף השדה רק דמחל לו שלא יהא לו דו"ד ל"ש מה מכר ראשון לשני כיון שהזכות שהי' לו לא היה על השדה שהי' יכול לגבות משני וע"ש דכתב על הא דפריך הגמ' וכי כתבה מה הוי והתניא האומר לחבירו דו"ד וכו' ולכאורה קשה הא לא דמי להדדי דבשלמא התם שהשדה של שותפות ובעינן לשון מתנה אבל הכא אם סילק א"ע מהלוקח מ"ט לא נימא דחשוב מחילה אטו אי ימחול הבע"ח להלוקח לא מהני ומתרץ דודאי אי מחל הבע"ת להלוקח שלא יהא לו דו"ד מהני כמו מחילה כמו אי מחל ללוה דמהני אלא דהכא ע"כ צריכין לאוקמ' שסילק א"ע מגוף השדה דאל"כ אמאי חוזר חלילה הא כיון שהבע"ח לא סילק א"ע מגוף השדה רק שמחל להלוקח שלא יהי' לו עלי' דו"ד א"כ נהי שאינו יכול לגבות ממנו משום שמחל לו אבל היכי שיש לה השדה שטורפת משני' מ"ט דחוזר עלי' ולכן צ"ל שסילק השיעבוד מהשדה וע"כ שפיר חוזר הלוקח וגובה ממנה כיון שסילק את השיעבוד ממנו ולהכי פריך והתני' האומר לחבירו דו"ד וכו' דלא מהני דהוי כשדה של שותפות כיון שסילק מגוף השדה. ולפ"ז ניחא הרא"ש הנ"ל. דעיקר הקושי' כיון דחזינן דלוקח מוצי' מראשונה ע"כ איירי שסילק מגוף השדה דאי בתורת מחילה שלא יהי' לה דו"ד א"כ נהי דלא יכולה לטרוף מלוקח כיון דמחלה מ"מ השתא דראשונה טרפה משני' אמאי לוקח חוזר עליו אלא ודאי דסילקה מגוף השדה וא"כ ע"כ לא איירי בלקח מאשה תחילה דא"כ תקשה בסיפא בשני לקוחות אמאי טרפה מלוקח שני לאמרינן מה מכר ראשון לשני דכיון דכבר הי' לו זכות וגם ע"כ איירי שסילקה מגוף השדה דאל"כ איך לוקח מוצי' מראשונה אלא ודאי דלא איירי בלקח מאשה תחילה דל"ש מה מכר דאכתי לא הי' לו זכות א"כ תימא נ"ר עשיתי ואי לאו דחזינן דלוקח מוצי' מראשונה יש לומר דלא סילק מגוף השדה וא"כ יש לומר בלקח מאשה תחילה ול"ש מה מכר כיון דלא סילק מגוף השדה ומש"ה מביא הרא"ש הקושי' מהא דלוקח מוצי' מראשונה:
ובאמת יש לומר דנהי דקיבלה מעות וחשוב כמו תלוי' וזבין מ"מ יש לומר דגם בתלוי' וזבין יוכל להיות דלא נתרצה בלבו אך חשוב דברים שבלב דאינו דברים וזה להוצי' לא מהני דברי' שבלב משא"כ להחזיק וע"כ פי' דקושי' הגמ' רק מהא דלוקח מוצי' מראשונה ותימא נ"ר נהי דקיבלה דמי' מ"מ כיון דבלבה לא נתרצה להחזיק מהני דברי' שבלב משא"כ מהא דאינה מוצי' מלוקח לא קשה דיש לומר דקיבלה דמים ולהוציא לא מהני דברי' שבלב. ובאמת יש לומר בפשיטות הא דפריך לבתר דמשני בקנו מידה דנ"ר דבלא"ה אי לא הי' צריכין הקנין שיהי' מהני לשון דו"ד אז מהני הקנין לבטל טענת נ"ר משא"כ השתא דמשני בקנין תו לא מהני לבטל טענת נ"ר. ויש לומר עוד על הרמב"ם לפי מה דאית' בגיטין להוכיח דק"פ לאו קה"ג מדחזינן דנוטל בכור שני חלקים משדה החוזרת לאבי' ביובל דאי קה"ג חשוב ראוי' וא"כ אפי' לשיטת הש"ך דאקני לא נשתעבד לכתובה מ"מ משדה החוזרת ביובל נוטלת הכתובה ולא חשוב ראוי דאי קה"ג דמי חשוב ראוי ואין אשה נוטלת בראוי ולפ"ז לא קשה קושי' הר"ן דמ"נ ניחא דאיירי בשעה שמכר לראשון לא היה לו אז שדה שני' רק אח"כ חוזרת לו ביובל וא"כ אמרינן שפיר דאי משום נ"ר לראשון איבעי לה למיעבד דהא אז לא הי' לו שדה שני' וא"כ ר"מ דסובר דק"פ קה"ג הוא סובר דכתובה דאוריית' ונוטלת גם בראוי ולר"י דכתובה דרבנן ואינה נוטלת בראוי הא הוא סובר דלאו קה"ג ולא חשוב ראוי והרמב"ם לשיטתו דסובר דביובל לכ"ע חשוב קה"ג וא"כ חשוב ראוי וע"כ צריך לפרש בשדה אחת ונפסד המכר. וגם יש לומר לפי מה דקיי"ל דהיכ' דב"ח הן במקום אחר יכול לטרוף מלקוחות בלא"ה לא קשה קושי' הר"ן דאיירי דשדה שני' הוא במקום אחר דאז צריכין לחתימה שלה דהא היה יכולה לטרוף מראשון אך בתומים אית' דזה אי ש"ד וכתובה דרבנן ול"ש ש"ד אך ר"מ סובר דכתובה דאוריית' משא"כ לדידן דכתובה דרבנן וע"כ הוכרח הרמב"ם לפרש דאיירי בשדה אחת ודו"ק: