חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות
אות מ · מסיח לפ"ת
עי' ביו"ד סי' צ"ח דפסק המחבר באיסור שנתערב בהיתר דיטעמנו קפילא והקשה בש"ך הא מסיח לפ"ת לא מהני רק בעדות אשה וכתב דאפשר דעת המקילים דס"ל דט"כ לאו דאורייתא ובאיסור דרבנן מהני מסלפ"ת בכל מקום ועי' בפלתי שם דהקשה מהא דאיתא בחולין פ' ג"ה דאמר רבא הא דתנן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט וכן קדירה שבישל תרומה וכו' בשלמא תרומה טעים לה כהן אלא בשר בחלב מאן טעים השתא דאמר ר"י דסמכינן על קפילא וקשה מה ראי' לבב"ח דלכ"ע ט"כ דאורייתא ואין ראי' מר"י דאיירי בשאר איסורים:
ולכאורה נראה דהנה אית' בש"ך דהא דאמרי' דאין מסלפ"ת נאמן רק בעדות אשה ולא בשאר איסורי' זה דוקא באיתחזק איסורא דומי' דעדות אשה דאיתחזק אבל היכי דלא איתחזק נאמן בכל מקום אפי' באיסור דאורייתא אך הקשה דא"כ מה פריך הגמ' ב"ק משבוי' דמהני מספל"ת והא התם לא איתחזק וע"כ נאמן אך יש לומר דכיון דרוב נכרי' פרוצים בעריות גרע מאיתחזק ושפיר מדמי להדדי אך זה הוי רובא דתלי' במעשה ול"ח רוב. אך בזה פליגי רבא ורבינא בבכורו' דרבא סובר דחשוב רוב ורבינא פליג על זה וא"כ לפ"ז רבא שפיר קאמר השתא דאמר ר"י דסמכינן על קפילא וכו' לדידי' יש לומר דאפי' באיסור דאורייתא מהני מסלפ"ת וע"כ אפי' בב"ח סמכינן על מסלפ"ת והא דאמרינן דרק בעדות אשה זה דוקא באיתחזק והא דפריך משבוי' התם חשוב איתחזק משום הרוב דפרוצים וכו' הגם דחשוב רוב תלי' במעשה חשוב רוב משא"כ לדידן דל"ח רוב וא"כ מדחזינן דפריך משבוי' ע"כ דאפי' בלא איתחזק איסורא אינו נאמן וע"כ צריכין לומר דמש"ה סמכינן משום דט"כ לאו דאוריית' משא"כ לרבא אין חילוק ועיקר תלי' באיתחזק איסורא:
וגם יש לומר לפי מה דקיי"ל ביו"ד סי' ט"ו דאין סומכין על העכו"ם שאומר דעגל הוא ח' ימים משנולד ומקורו מתשובות הרשב"א אפי' הוא מסלפ"ת משום דמסלפ"ת לא מהני רק בעדות אשה והקשה הא הוא רק איסור דרבנן דמדאוריית' ל"ח דהוא נפל דאזלינן בתר הרוב וכתבו משום דהוי דבר שיל"מ וע"כ הגם דאינו רק איסור דרבנן חשוב כדאורייתא ולא מהני מסלפ"ת דהא חזינן דל"א ספק דרבנן להקל בדשיל"מ וא"כ לפי מה דאית' באחרונים דאי מהני במידי דסכנה ביטול ששים אז אי נתערב בפחות מששים דבר סכנה רשאי להוסיף לכתחלה עד שיהי' כדי לבטל הגם דאין מבטלין איסור לכתחלה מידי דסכנה שאני דהא אין כאן איסור רק סכנה ואי יש ס' שוב אין כאן סכנה וא"כ אי אמרינן בדבר שיל"מ אפי' באיסור דרבנן לא מהני מסלפ"ת תקשה בההיא דכילבס באלפס דאמר ר"י דסמכינן על קפילא ועי' בפ"ח דהוכיח מזה דמהני בסכנה ס' משום דאיירי בדג טהור ואיסור רק משום סכנה וקשה אפי' אי ט"כ ל"ד בכל מקום הא הוי דשיל"מ דיכול להוסיף עד שישער שיש בודאי ס' וחשוב כדאורייתא אלא ודאי דסובר ר"י דאפי' בדאורייתא סמכינן על מסלפ"ת והשתא קאמר רבא שפיר השתא דאמר ר"י דסמכינן מל קפילא ה"ה בקדירה שבישל בשר הגם דטכ"ד:
אך הקשה עוד דאי יש לחלק בין איתחזק אי לא א"כ מאי פריך הגמ' ב"ק ד' קי"ג מתרומה דמהני מסלפ"ת כשהוא גדול דאכל תרומה כשהי' קטן שאני התם דלא איתחזק. והנה לפי מה דאית' בס' ש"ש לתרץ הרמב"ם דסובר דע"א אינו נאמן לומר על אחד שהוא כהן להאכיל בתרומה רק בתרומה דרבנן ולא תרומה דאורייתא ותמהו הא ע"א נאמן באיסורין וכתב לפי מה דאית' בתוס' בכורות דהעמד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהי' חולין במעי אמו וא"כ לפי מה דאית' ביבמות ד' ס"ו גבי בת ישראל הנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת דלא יאכלו עבדים בתרומה מפני חלקו של עובר משום דעובר במעי זרה זר הוא וא"כ חשוב איתחזק איסורא דבמעי אמו בודאי זר הי' ואוקמ' על חזקתו דהוא זר כמקדם וע"כ אינו נאמן רק בתרומה דרבנן דע"א אינו נאמן באיתחזק וע"ש. ולפ"ז שפי' מתרומה דחשוב ג"כ איתחזק איסורא דאיכ' חזקת איסור דבמעי אמו הי' זר ואפ"ה מהני מסלפ"ת ושפיר פריך הגמ'. ולפ"ז יש לומר דרבא לשיטתו דסובר בב"ת דאפי' ירושה הבאה מאלי' לית ליה לעובר זכי' וא"כ יש לומר דלעולם דבמעי אמו זר הוא והא דסוברים חכמים דאוכלי' עבדי' בתרומה הוא משום דלית ליה זכיה לעובר וא"כ יש לומר דאפי' בדאורייתא מהני מסלפ"ת והא דאמרינן דרק בעדות אשה זה רק באיתחזק והא דפריך מתרומה דחשוב איתחזק משום דבמעי אמו זר הוא וע"כ סובר דאפי' בב"ח דטכ"ד סמכינן על מסלפ"ת. משא"כ לדידן דקיי"ל דיש לו זכיה לעובר בירושה וע"כ הא דאוכלין בתרומה משום דלא סוברים דבמעי אמו זר הוא וליכא חזקת איסור בתרומה ואפ"ה פריך מתרומה וע"כ דעיקר החילוק בין איסור דאורייתא לדרבנן וע"כ הוכרח בש"ך לומר משום דט"כ לאו דאורייתא. ועי' תוס' יבמות שם ד"ה אוכלין ועי' ברא"ש שם:
ובזה ניחא הא דפריך הגמ' ב"ק ד' הנ"ל אשה וקטן בני עדות נינהו אמר ר"י אמר שמואל כגון שהיו הבעלים מרדפין אחריהם ואשה וקטן מסלפ"ת מכאן יצא נחיל זה ומסיק הגמ' משום נחיל קנין דרבנן הוא מהני מסלפ"ת ומשמע דבעינן גם שהבעלים מרדפין שיהי' רגלים לדבר והרמב"ם השמיט זה דבעינן הבעלי' מרדפין אך לפי מה דסוברים ועי' בפ"ח דאפי' באיסור דרבנן ואיתחזק לא מהני מסלפ"ת אך אי אמרינן דבמעי אמו זר הוא ואיכא חזקת איסור וחזינן דבתרומה דרבנן מהני מסלפ"ת אלמא בדרבנן מהני מסלפ"ת אפי' באיתחזק וא"כ יש לומר דשמואל לשיטתו דסובר דמזכה לעובר קנה וכש"כ דיש לו זכיה בירושה וע"כ טעמא דרבנן דאוכלין עבדי' משום דלא סוברים דבמעי אמו זר הוא וא"כ ליכא חזקת איסור וא"כ יש לומר דאפי' בדרבנן לא מהני מסלפ"ת באיתחזק וא"כ לא מהני בנחיל מסלפ"ת הגם דקנין מדרבנן הוא ושם חשוב להוציא מחזקה דמוציאין מהמוחזק וע"כ משני שמואל דהבעלים מרדפין אחריהם ואיכא רגלים לדבר וע"כ מהני משא"כ לדידן לא בעינן מרדפין וע"כ השמיטו זה. ולכאורה קשה דחזינן דבספינה המטורפת בים דנותנין חומרי חיים וחומרי מתים ולא תאכל בתרומה הגם דרוב לאבד החמירו לענין תרומה כמו דהחמירו לענין א"א דלא מהני רוב ובסוגי' אית' דמש"ה אוכלין בתרומה משום דל"ח למיעוט דזכרי' הוי מיעוטא וכן תקשה מה דאית' בקידושין אוכלת בתרומה עד שיבא אבי' וימחה. ועי' ברא"ש משום דרוב פעמים אינו מוחה אלמא דמהני רובא ודוק: