חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות
אות מ · מל בלילה
בו יבואר במל בלילה או בתוך ח' אי צריך הטפת דם ברית:
עי' בתוס' קידושין ד' כ"ט ד"ה אותו דהקשו דת"ל דזמן גרמא הוא שנימול בשמיני ונשים פטורות וי"ל כיון דמיום השמיני והלאה אין לו הפסק ל"ח ז"ג והקשו דאכתי ז"ג הוא דאין מלין אלא ביום ויש לומר דאת' כמ"ד דמילה שלא בזמנו נוהגת בין ביום ובין בלילה וע"ש. ומזה יש להוכיח דסוברים דאפי' בדיעבד לא יצא במל בלילה או בתוך ח' דאל"כ ל"ח זמן גרמא דכיון דבדיעבד יצא ולא דמי לכל ז"ג דלא נחשב קודם למצוה כלל אלא ודאי דסוברים דאפי דיעבד לא יצא. ועי' בש"ך ביו"ד דהוכיח מהא דאית' במנחות ד' ע"ב דאי נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת וא"כ אם נאמר דנימול תוך ח' כשר אמאי דחי מילה שבת נימהל מע"ש והראי' שהביא שם הר"ש מדקאמר בפ' ר"א דהיכי דקדם ומל של שבת בע"ש דלא נתנה שבת לדחות אלמא דא"צ להטיף דם ברית כיון דחזינן דלא נתנה לדחות לאו ראי' די"ל דנהי דלא יצא מ"מ לא נתנה לדחות אלא על מילה ממש ולא על הטפת ד"ב וע"ש:
והקשו עליו דהא אית' בסוגי' דגם משום הטפת ד"ב ניתן שבת לדחות. ולכאורה נראה דתלי' אי מקלקל בחבורה חייב או לא דאי חייב ומש"ה בעינן קרא דמילה דוחה שבת הגם דמקלקל הוא משום דמב"ח חייב אז יש לומר דלא ניתן לדחות משום הטפת ד"ב וממילא אסור משום חובל משא"כ לר"י דסובר דמקלקל פטור והא דבעינן קרא דל"ח מקלקל רק מתקן א"כ מ"נ אי חשוב תיקון גם משום הטד"ב א"כ נתן לדחות שבת כמו על גוף המילה ואם נאמר דל"ח תיקון כל כך רק גוף המילה א"כ פטור משום מקלקל וע"כ הא דלא ניתן לדחות משום דל"צ הטפת ד"ב במל תוך ח' וא"כ מדחזינן דמילה דוחה שבת ולא מלין מע"ש וע"כ משום דחביבה מצוה בשעת' ומשום זה נתן שבת לדחות. ובזה ניחא הרמב"ם דפסק דנקצר שלא כמצותו כשר ופסק דדוחה שבת. אך יש לומר דאליבא דר"א בר"ש דמסתמא בשיטת אביו קאי דמקלקל בחבורה חייב ואז יש לומר דאפי' בדיעבד לא יצא במל תוך ח' וצריך הטפת ד"ב והא דלא דחי שבת משום דעל הטפת ד"ב לא נתן לדחות אז יש לומר דאי נקצר שלא כמצותו כשר לא דחי שבת ולא אמרינן דחביבה מצוה וכו' ושפיר הוכיח הגמ' במנחות והא דמילה דוחה שבת משום דלא יצא אפי' דיעבד משא"כ לדידן דקיי"ל דמקלקל פטור וא"כ גם משום הטפת ד"ב נתן לדחות וע"כ הא דקאמר דלא נתן לדחות משום דבדיעבד יצא במל תוך ח' וע"כ הא דמילה דוחה שבת משום דחביבה מצוה וכו' וע"כ גם קה"ע דוחה שבת הגם דנקצר שלא כמצותו כשר:
ובזה ניחא התוס' בקידושין דכתבו דאתי' כר"א בר"ש ולא הוי ז"ג וקשה לדידן קושי' תוס' אך לדידן יש לומר דבדיעבד במל בלילה או בתוך ח' יצא והא דלא נתן לדחות שמום דא"צ הטפת ד"ב ואעפ"כ מילה דוחה שבת משום דחביבה מצוה וא"כ בלא"ה ל"ח זמן גרמא אך עיקר קושי תוס' אזלא לר"א בר"ש לדידי' יש לומר דלעולם דלא יצא והא דלא נתן שבת לדחות משום דעל הטפת ד"ב לא נתן לדחות דהא סובר דמקלקל חייב ור"א בר"ש הא סובר דמילה שלא בזמנו מלין בלילה ולדידן דמקלקל פטור בחבורה ע"כ הא דקאמר דלא ניתן שבת לדחות משום דיצא בדיעבד דאין לומר דעל ד"ב לא נתן לדחות דלית' דא"כ דלא הוי תיקון כל כך פטור משום מקלקל וכיון דע"כ בדיעבד יצא א"כ ל"ח זמן גרמא:
ובזה ניחא הא דאית' ביבמות ד' ע"א דאיבעיא שם ערל קטן מה לסוכו בשמן של תרומה ערלות שלא בזמנו מעכבת וכו' עד אמר רבא ותסברא המול לו כל זכר אמר רחמנא והאי לאו בר מהילא הוא וכו' והקשו אי יצא במל תוך ח' אך המצות עשה וביום השמיני לא קיים א"כ מה פריך רבא הא הוי בר מילה דעשה דפסח דוחה העשה ביום השמיני. אך דהא בלא"ה הקשו מה פריך רבא הא משכחת ביוצא דופן דאז נימול מיד כיון דאינה טמאה לידה וע"כ דקאי לר"ש דסובר במס' נדה דיוצא דופן יושבת ימי טומאה וכבר אמרנו דאליבא דר"ש אפי' בדיעבד לא יצא ואפ"ה לא נתן לדחות משום ד"ר וע"כ מקשה רבא שפיר הא לאו בר מימהל הוא:
וגם לפי מה דכתבו על קושי' ש"ך הנ"ל דאי בדיעבד יצא אמאי מילה דוחה שבת וכתבו משום דמילה הותרה ולא דחוי' וא"כ לפי מה דאית' באחרונים דזה תלי' בפלוגתא אי טומאה הותרה או דחוי' וא"כ כיון דר"ש סובר טומאה דחוי' ה"ה מילה דחוי' וע"כ הא דלא מהלינן מע"ש וע"כ משום דלא יצא וקושי' רבא אזלא ע"כ רק לר"ש ולדידי' לא יצא ושפי' פריך רבא. ובזה ניחא התוס' דאליבא דר"י דטומאה הותרה וה"ה מילה ויש לומר דיצא במל תוך ח' או בלילה ואעפ"כ נתן לדחות ולא מהלינן מע"ש משום דהותרה א"כ בלא"ה לא קשה קושי' תוס' דהא לא הוי ז"ג וע"כ דקושי' תוס' קאי לר"ש ותירצו דסובר כר"א בר"ש ומסתמא בשיטת אביו קאי והוא סובר דשלא בזמנו מלין אפי' בלילה ובזה לא קשה קושי' תוס' בקידושין ד' ל"ה ד"ה משום לאביי דאמר לעיל אשה בעלה משמחה א"כ ליכא רק שני כתובים וא"כ לר"י דסובר דמלמדין וא"כ מנ"ל דכל מצות עשה שאין זמן גרמא דחייבות אך אליבא דר"י לשיטתו לא הוי מילה ז"ג כיון דיצא במל תוך ח' ואפ"ה מילה דוחה שבת משום דהותרה ואפ"ה כתיב אותו ולא אותה דפטורה ואיכא שלשה כתובים מצות עשה שאין ז"ג ליפטור ולכ"ע אין מלמדין:
ולפ"ז הא דהוכיח הנ"י מדחזינן דמילה דוחה שבת והגם דלא הוי בעידנא דמל ולא פרע כאילו לא מל ותיכף חילל שבת וע"כ משום דהתחלת המצוה חשוב בעידנא זה אי מילה דחוי' אצל שבת משא"כ אי הותרה אין ראי' דחשוב בעידנא והא דשרי משום דהותרה. ובזה הי' ניחא הרמב"ם דפסק דאינו יוצא במצה של טבל ותמהו דהא לדידן דקיי"ל דלא כר"ש דאיסור חל על איסור בכולל אמאי לא יצא אך התוס' בסוכה הקשו דת"ל הא הוי מה"ב וכתב בש"א דכיון דעשה דוחה ל"ת ליכא עבירה וע"ש. אך תקשה הא לא הוי בעידנא דח"ש אסור מהתורה והמצוה מקיים רק באכל כזית וע"כ משום דחשוב בעידנא וזה הכל לר"ש דסובר דחוי' מילה אצל שבת וע"כ דחשוב בעידנא וליכא משום מה"ב דעשה דוחה ל"ת וע"כ לר"ש הא דאינו יוצא משום דאין אחע"א ולדידן דמילה הותרה ואין ראי' דזה חשוב בעידנא וא"כ יש לומר דהא דלא יצא במצה של טבל משום מה"ב ואין לומר דעשה דוחה דהא לא הוי בעידנא הגם דהתחלת המצוה ל"ח בעידנא:
גם לפי מה דאית' באחרונים אי מילה הותרה או דחוי' תלי' בפלוגתא אי מקלקל חייב או לא דהא קשה אמאי מילה דוחה שבת נימא מי איכא מידי דלהדיוט אסור ולגבוה שרי ול"ש תירוץ הגמ' שכן מצותו בכך דהא גם במל תוך ח' יצא אך התירוץ דהא להדיוט שרי דהוי מקלקל בחבורה ועיקר האיסור משום תיקון המצוה וע"כ בעינן לקרא דדוחה שבת אך ל"ש מי איכא מידי ולפ"ז למ"ד דמקלקל בחבורה חייב וע"כ צריכין לומר משום דמצותו בכך ע"כ שמעינן דאפי' בדיעבד לא יצא דאז אי אפשר באופן אחר. וא"כ לפי מה שכתבנו דקושי' רבא ע"כ רק לר"ש דסובר דיוצא דופן דיש לה ימי טומאה וע"כ לדידי' ע"כ אפי' בדיעבד לא יצא:
ולכאורה נראה דזה הדין במל תוך ח' אי צריך הטפת ד"ב תלי' בנולד מהול אי צריכין הטפת ד"ב דהנה יש לומר דהא דלא מהני במל תוך ח' משום דאי עביד לא מהני ועי' בסוגי' בריש תמורה דמשמע דאפי' בעשה אמרינן דלא מהני וע"כ סוברים דבעבר ומל תוך ח' דלא יצא. אך לפי מה דאית' בתוס' תמורה ד' ה' דהקשו דצורם אוזן בכור ליתסר ופשיטא לן דלא אסור רק מטעם קנס וי"ל דלא גרע מנעשה מום ממילא דשרי ועכ"פ אמרינן דהא דאי עביד לא מהני לא אמרינן רק היכי דבעינן מעשה דידו וכמו כן כתבו לענין שינוי דאי אמרינן דשינוי דממילא קני' ל"ש לומר בשינוי בידים דאי עביד לא מהני. ולפ"ז יש לומר דה"ה לענין מילה דאי אמרינן דנולד מהול דלא צריך להטיף ד"ב אז ל"ש לומר במל תוך ח' אי עביד לא מהני דלא גרע מנעשה ממילא דנולד מהול דל"צ הטפת ד"ב אך אי אמרינן דנולד מהול צריכין הטד"ב אז במל תוך ח' יש לומר דאי עביד לא מהני. ועי' בשבת ד' קל"ה דאמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול דצריך הטד"ב וע"ש. ולפ"ז כיון דע"כ קושי' תוס' דת"ל דז"ג לא הי' רק אי אפי' בדיעבד לא יצא במל תוך ח' דאל"כ ל"ח ז"ג והיינו לר"ש בן אלעזר דסובר דנולד מהול דצריך ד"ב וע"כ תירצו שכיר דאתא קרא בר"ש דסובר דמילה שלא בזמנו מלין בלילה ובודאי בשיטת אביו קאי וגם ר"ש סובר כן ולדידן בלא"ה ניחא דנולד מהול ל"צ ד"ב ול"ש אי עביד לא מהני ויצא במל תוך ח' וממילא ל"ח ז"ג:
ועי' ביבמות ד' ה' דבעי למילף דעשה דוחה ל"ת ממילה ודחי דשאני התם דנכרתו י"ג בריתות. ועי' בספר ח"ס דכיון דלא נתנה פריעה לאברהם א"כ ע"ז לא נכרתו י"ג בריתות ואכתי נילף מפריעה דעשה דוחה ל"ת ותירץ דאין ראי' מפריעה דיש לומר דכיון דכבר דחתה שבת אצל חיתוך וע"כ קיל האיסור שבת לגבי פריעה ג"כ. ועי' בפסחים ד' ס"ט דר"א מביא ראי' דמכשירי פסח דוחה שבת מקו"ח אמר לו ר"ע דאם דחו מכשירי פסח שלאחר שחיטה את השבת שהרי דחתה שחיטה את השבת ועכ"פ שמעינן דר"א לא סובר הך סברא דכבר דחתה וא"כ לדידי' מצינן למילף דעשה דוחה ל"ת מפריעה וידוע דר"א שמותי הוא יען כי הוא מתלמידי ב"ש ובודאי גם ב"ש סובר כן. ובזה ניחא קושי' תוס' במנחות על ב"ש דאוסר סדין בציצית אמאי הא איכ' סמוכין להתיר כלאים בציצת דבמשנה תורה לכ"ע דרשינן סמוכין. ונראה דהא בתוס' הקשו דילמא הסמוכין אתי לאיסור דאפי' במקום מצוה אסור כלאים ותירצו כיון דלא ידעינן (דעדות) רק מכלאים בציצית א"כ לאסור לא צריכין הסמוכין וממילא ידעינן דאסור וא"כ לב"ש לשיטתו יש לומר דסמוכין אתא לאסור דאי לאו הסמוכין ה"א דשרי דעשה דוחה וילפינן מפריעה ולדידי' לא אמרינן דכבר דחתה. ובזה יש לומר הא דסובר הרמב"ם דקנה חמץ בפסח דלוקה ולא סובר דחשוב נל"ע והקשו דא"כ מה קאמר ב"ש לכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור וקשה הא אין עמ"ה. ונראה דהא הטעם של הרמב"ם משום דל"ת שקדמו עשה דתשביתו ע"כ מערב יו"ט דביו"ט אסור לשרוף והא דלא דחי עשה דתשביתו ל"ת דיו"ט משום דיו"ט עשה ול"ת הוא והנה לב"ש דמצינן למילף מפריעה התם איכא עשה ול"ת ויש למילף דעשה דוחה ל"ת ועשה משם ויש לומר דתשביתו ביו"ט וחשוב נל"ע ושפיר קאמר ב"ש לכתוב חמץ וכו':
גם נראה דהנה בפסחים ד' ס"ו בתוס' ד"ה אלא אמר ר"ל הקשו אליבא דר"ל הניחא לר"י אלא לר"ש דאמר לקמן וכו' פסח דדחי טומאה מנ"ל. ונראה דלקמן ד' ס"ח הקשו בתוס' דמ"ל דמכשירי פסח דחי שבת דהא גבי מילה בעינן תרי קראי. ולכאורה נראה דהא הקשו דאמאי לא ילפינן דפסח דוחה שבת מפסח מדבר דהי' ע"פ חשבון בשבת. ונראה לפי מה דאית' ברא"ש דפסח מדבר ע"כ ע"פ הדיבור הי' דאל"כ בניהם שנולדו משיצאו ממצרים ערלים היו ומילת זכרי' מעכבת וא"כ לא מצינן למילף מהתם דע"כ ע"פ הדיבור היה וא"כ לפי מה דאיתא בתוס' יבמות דאליבא דר"א כמו שמילת עבדים לא מעכבת ה"ה מילת בנים וא"כ ל"צ לומר דהי' ע"פ דיבור ויש למילף מפסח מדבר דדחי שבת וא"כ לא בעינן קרא על פסח דדחי וקאי על מכשירי פסח:
וגם דאפי' אי אמרינן דגם לר"א מילת בנים מעכבת ג"כ לא קשה דהא הקשו דמ"ש מחלצתו חמה שאינו מעכבת כיון דאינו ראוי לימול וא"כ ה"ה בפסח מדבר דלא הי' אפשר לימול משום דלא נשב רוח צפונית ולא הי' צריך הרא"ש לומר דהי' ע"פ דיבור ועי' בס' ח"ש דכתב היכי דאי אפשר לימול תלי' בפלוגתא אי בעינן קרא כדכתיב דלמ"ד דבעינן כדכתיב מעכב מפסח אפי' באי אפשר למול ועי' בסנהדרין בנקטעה יד העדים דפליגי שם ור"א ור"ש סוברים דלא בעינן כדכתיב וא"כ לדידהו ל"צ לומר דהי' ע"פ דיבור דהא א"א למול ודמי לחלצתו חמה וא"כ אפי' אי לומר דמילת זכרי' מעכבת התם שאני דלא הי' אפשר למול וא"כ יש למילף מפסח מדבר דדחי שבת וע"כ מוקמינן הקרא על מכשירי פסח דדוחה שבת והא דכתב ברא"ש דהי' ע"פ דבור זה לדידן דבעינן קרא כדכתיב ולא מהני מה שאי אפשר למול משא"כ לר"א. ובזה לא קשה קושי' תוס' דאליבא דר"ש דלא בעינן כדכתיב ויש למילף מפסח מדבר דדחי שבת וא"כ מוקמינן הקרא על טומאה ושבת ידעינן מפסח מדבר:
והנה המפרשים הקשו הא דבעי למילף דעשה דוחה ל"ת מפסח ודחי דמה לפסח שכן בכרת וא"כ נילף מפסח שני דבפסחי' ד' צ"ג פליגי רבי ור"נ אי פסח שני יש בו כרת רבי ס"ל דחייב משום דדריש קרבן ד' לא הקריב במועדו והיינו בשני חטאו ישא והיינו כרת ור"נ ס"ל דפטור משום דקרא דלא הקריב במועדו היינו בראשון ואית' לקמן דפ"ש דוחה שבת ואיכ' אליבא דר"נ דליכא כרת בפ"ש ואפ"ה דחי שבת שפיר מצינן למילף מיני' דעשה דוחה ל"ת אך תירצו דהא התוס' ביומא ד' נ"ה הקשו מנ"ל דפ"ש דוחה שבת אי מהיקשא דפסח ראשון הא פסח ראשון גופו לא ידעינן דדחי רק מהיקש מתמיד וקיי"ל דדבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד בהיקש ותרצו דבפ"ש נמי כתיב במועדו דהיינו קרא קרבן ה' לא הקריב במועדו וילפינן בג"ש מתמיד דדוחה שבת ולפ"ז אי אפשר למילף מפ"ש דהא לפי התוס' לא ידעינן דדחי פ"ש שבת רק אי אמרינן דקרא לא הקריב במועדו קאי על פ"ש כרבי וממילא איכא כרת על פ"ש ויש לומר דמה לפ"ש שבכרת ואליבא דר"נ דליכא כרת משום דסובר דקאי על פ"ר א"כ לא ידעינן דפ"ש דוחה שבת דליכא ג"ש מתמיד כיון דבמועדו קאי על פ"ר ולפ"ז אם יהי' לנו לימוד אחר על פ"ר דדחי שבת ולא ע"י ג"ש מתמיד אז שפיר מצינן למילף דפ"ש דחי שבת מהיקש דפ"ר דאז לא קשה קושי' תוס' דכיון דפ"ר לא ידעינן רק מג"ש ואינו חוזר ומלמד בהיקש וא"כ אפי' לר"נ דמועדו קאי על ראשון וע"כ ליכא כרת טל פ"ש מ"מ פ"ש דוחה שבת מהיקשא דפ"ר ולא מצרכינן לומר סברת התוס' דפ"ש ילפינן בג"ש מתמיד דמועדו קאי על פ"ש דהא יש לומר דקאי על הראשון כמו ר"נ ואפ"ה ידעינן דדחי שבת פ"ש מהיקשא דראשון כיון דפ"ר ידעינן בלא ג"ש ואמרנו דלר"א יש למילף דפסח דוחה מפסח מדבר דהא לדידי' לא היה ע"פ דיבור וא"כ לפ"ז פ"ש דוחה שבת אפי' לר"נ דליכא כרת על פ"ש וא"כ יש למילף דעשה דוחה ל"ת מפ"ש ויש לומר דסמוכין את' לאיסור וע"כ סובר ב"ש דסדין בציצית אסור דמסתמא ר"א בשיטת ב"ש קאי וע"כ סובר דבסדין בציצית אסור:
עי' בתוס' שבת ד' קל"ה דהקשו למאי צריכין קרא לנולד בין השמשות משום ולא ערלתו ספק דממילא ידעינן דאסור לחלל שבת מספק דמוטב לבטל מצות מילה בשמיני בשב ואל תעשה ואל יחלל שבת בידים ונראה לפי מה דאיתא ביבמות דכל היולדות יולדות מחצה זכרי' ומיעוט מפילות אמרינן סמוך מיעוט' לפלגא וחשוב רוב' וזכרי' הוי מיעוטא. ולפ"ז לפי מה דאית' שם דנפל חשוב מחתך בבשר בעלמא ולפ"ז בנולד בין השמשות איכא רוב להתיר שמא הי' מילה בזמנו דס' השקול הוא ומיעוט נפל דחשוב מחתך בבשר וסמוך מיעוטא לפלגא ואיכא רוב להתיר אך היכי דכתבה התורה בפי' ערלתו ולא ספק גם רוב לא מהני להתיר דגם רוב אינו רק ספק ועי' בשמ"ק על הא דדרשינן עשירי ודאי ולא ספק דכתב כן. ועי' בש"ש מה שכתב לענין ס' ממזר כן וע"כ בעינן קרא דערלתו ולא ספק: