אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות מ › בו יבואר מקדש במלוה

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות מ · בו יבואר מקדש במלוה

אות מ

ועי' בקידושין דסובר רב דמקדש במלוה דאינה מקודשת וכו' עד דמקשה דאי בקידושין לא מהני מלוה אמאי במכר קני' וע"ש ושיטת הרמב"ם בקידושין אינה מקודשת ובמכר פסק דקני במלוה ותמהו עליו דהא הגמ' מדמי להדדי ובס' פ"י כתב דהרמב"ם הוכיח דבמכר קנה מהא דמייתי רבא ראי' לר"ל דמשיכה קונה מהתורה משום דחזינן דלא אהדרי' קרא ת"י מ"ט לאו משום דמחוסר משיכה ואי אמרינן דבמכר ג"כ לא קני במלוה א"כ אינו ראי' דיש לומר דלעולם כסף הקנין והא דלא אהדרי' משום דבמלוה לא קני' אלא ודאי דבמכר קנה אך הסוגי' קאי אי מלוה ברשות בעלים לחזרה אז אינו ראי' מהתם דיש לומר דאיירי במלוה שלא הוציא כלום וע"כ מדמי מכר לקידושין משא"כ לדידן דקיי"ל דאינו עומד ברשות בעלים לחזרה ע"כ שמעינן מהתם דבמכר קני במלוה. וקשה דהא אפי' אי אינו עומד ברשות בעלים לחזרה הוא רק מדרבנן וא"כ אינו ראי' מהתם דיש לומר שלא הוצי' ממנה ומהתורה לכ"ע הוא ברשות בעלי' לחזרה ואכתי אין ראי' מהתם דמלוה קונה במכר. וע"כ נראה דהנה בחמ"ש סי' ל"ט הובא הפלוגת' הרשב"א עם הרמב"ן דהרשב"א סובר דגם דנכתב השטר מדעת המלוה מ"מ יכול המלוה לחזור להלוות לו והביא ראי' מהא דפליגי בסוגי' אי מלוה ברשות בעלים לחזרה א"נ חזינן הגם דמעות ת"י מ"מ יכול לחזור ואפי' מ"ד דאינו ברשות בעלי' לחזרה זה משום דהמעות ת"י הא לא"ה יכול לחזור ולא מחויב להלוות בזה דנשתעבדו הנכסי' ובס' ג"ת תמה דאין ראי' מהתם דליכא שטר וליכא שיעבוד משא"כ הכא דאיכ' שטר ובש"ך כתב דהא קיי"ל דש"ד א"כ גם במלוה ע"פ איכא שיעבוד ושפיר מייתי הרשב"א ראי' דיכול לחזור הגם דאיכא שיעבוד ועכ"פ אמרינן דאי ש"ד לאו לחזרה קיימ' וחשוב מלוה:

ולפ"ז ניחא דהסוגי' דהכא דקאי לרב והוא סובר דשל"ד וע"כ שפיר פריך דאי אמרינן דמלוה להוצאה ניתנה אמאי במכר קנה דאין ראי' מהתם דיש לומר דאיירי היכא דהמלוה הוא בעין דמדאורייתא ודאי הוא ברשות בעלים לחזרה ואין לומר דלא קיימו לחזרה משום השיעבוד דהא לרב של"ד משא"כ לדידן דש"ד אז יש להוכיח מהתם דרק בקידושין אינה מקודשת אבל במכר קנה דאין לומר דאיירי היכי דהמלוה הוא בעין דמ"מ אינו ברשות בעלים לחזרה משום השיעבוד וע"כ דבמכר וע"כ הא דלא אהדרי' לרש"י משום דמחוסר משיכה דאל"כ נהי דחשוב מלוה מ"מ מהני:

ועי' במש"ל הלכות ריבית דכתב דאפי' לדידן דמלוה לאו ברשות בעלים לחזרה מ"מ היכי דהלוה לו על ריבית ואמר המלוה מאחר דאסור ליטול ריבית וע"כ יחזיר לו המעות שלוה לו אז טענתו טענה והוא ברשותו לחזרה וע"ש. ובזה ניחא מה שהקשה הקצה"ח סי' ל"ח אמאי בשטר שכתוב בו רבית דאליבא דחכמים גובה את הקרן לר"ל דסובר דחייבי מלקות שוגגין ג"כ פטור מלשלם הא הלוה עבר על הלאו רק דלא הותרו ותקשה על ר"ל דסובר דאפי' בלא הותרו פטור מלשלם והגם דלא קיי"ל כרב והיכי דהוא בעין לא פוטר מיתה או מלקות מלהחזיר הא מלוה להוצאה נתנה וע"ש אך כיון דאי אמרינן דברשות בעלים לחזרה גם בקידושין מקודשת דחשוב בעין וכיון דאינו גובה הריבית א"כ עומד ברשות המלוה לחזרה ובבעין אין פוטר מלשלם הן מיתה והן מלקות וע"כ גובה הקרן. ובזה ניחא הא דאית' בסוגי' דאסמכתא דסובר ר"ה דבשעת מתן מעות קנה הכל ור"נ סובר דאפי' לאחר מתן מעות קנה הכל והקשו דהא הוי מלוה וגם לר"ה עכ"פ קני כנגד מעותיו ובמאי יקנה דהא במלוה אינו קונה ולפי הנ"ל ניחא דהא בלא מעכשיו חשוב רבית גמור ולא צד אחד ברבית דאפי' אי לא יפדה רבית הוא אי יאכל הפירות וכיון דמתני' איירי דעשה שזהו מכר באופן שיאכל הפירות בתוך הזמן וכיון דאינו רשאי לאכול א"כ עומד ברשות המלוה לחזרה וממילא דל"ח מלוה:

והנה בש"ג איתא באם הלוה לנכרי חמץ קודם פסח ושילם לו לאחר הפסח דשרי הואיל ואינו מחזיר לו אותו החמץ בעצמו ותמה בס' פ"ח דאפי' אי מחזיר לו החמץ שלוה שרי דהא קיי"ל דלאו ברשות בעלים לחזרה א"כ בפסח הי' ברשות הנכרי וחשוב חמץ של עכו"ם שעבר עליו הפסח ועי' בתומי' דכתב דהא הטעם דאינו עומד ברשות בעלים לחזרה משוה דתקנו משיכה שלא יכול לחזור אבל מדאוריית' הוא ברשות בעלים ובעכו"ם לא תקנו לגרע כוחו של ישראל וחשוב רק כפקדון ביד עכו"ם ומש"ה ההיתר רק משום דאינו מחזיר לו החמץ שצוה. וא"כ לפי שיטת הריטב"א דסובר דמדאוריית' אפי' בקע בו יכול המשאיל לחזור וה"ה במלוה אפי' כבר הוציא יכול לחזור א"כ בעכו"ם אמרינן דלא תקנו לגרע כח הישראל א"כ לעולם הוא ברשות בעלים לחזרה. ובזה ניחא הרמ"א בח"מ סי' רנ"ג דפסק מתנת שכ"מ מה שיש לו אצל העכו"ם דלא מהני משום דלא סמכ' דעתו על חוב עכו"ם והקשה דת"ל דלא מהני דהא הגמ' פריך בב"ת בשכ"מ שאמר הלואתי לפלוני אמאי קני והא כל היכי דלית' בבריא לית' בשכ"מ ומשני דאית' בבריא במעמד ג' וכיון דבחוב עכו"ם לא מהני מעמד ג' א"כ בלא"ה לא מועיל מתשכ"מ. ולפי הנ"ל ניחא דהא עיקר הטעם דקנין אחר לא מהני במלוה משום דאינו ברשותו ובעכו"ם דהוא ברשות בעלים לחזרה שפיר הוא ברשותו ומהני קנין אחר קנין אגב וא"כ אית' בבריא וצריכין לומר משום דליכא ס"ד:

ובזה לא קשה קושי' תוס' ב"מ דהקשו דאפי' אי ישראל מנכרי לא קנה משכון אמאי אינו עובר הא הוא ש"ש על החמץ מדשמואל דחשוב כאילו פירש שאם יאבד החמץ יפסיד החוב אך לפי מה שהקשו דאפי' אי פירש בפירוש לא מהני בלא קנין והכא ל"ש בההי' הנאה דמהימן גמר ומשתעבד ועי' בתומי' סי' ע"ב וכתב משום דמחילה לא צריך קנין וזה תינח ישראל בישראל משא"כ בעכו"ם דעומד ברשות בעלים לחזרה לא חשוב מחילה וצריך קנין אפי' אי פירש וע"כ ל"ש דהוא ש"ש מדשמואל משום דחשוב כאילו פירש:

והנה הב"ש הוכיח דהרמב"ם סובר דאם המלוה היא בעין דמתקדשת ועי' סי' כ"ח ותמהו עליו דהא קיי"ל דלאו ברשות בעלי' לחזרה דהנה בס' א"מ ס' הנ"ל כתב על הא דקיי"ל דמקדש במלוה ופרוטה דמקודשת משום דדעתה על הפרוטה והיינו דדעתה רק על הפרוטה לפי שהוא בעין ומ"ד דסובר דדעתה על המלוה אין סברא לומר דרק על המלוה אלא ודאי דהוא סובר דדעתה על תרווייהו וכן מבואר בתשובות הרשב"א דהיכי שמקדש בראוי ושאינו ראוי לא הוי קידושין וא"כ ע"כ מ"ד דדעתה על הפרוטה היינו רק על הפרוטה וע"ש דמסיק דמש"ה במקדש בראוי ושאינו ראוי דאינה מקודשת דחשוב קני את וחמור ולא קני הפרוטה אלא מחצה כמו במר ומתוק והו"ל מקדש חצי אשה דאינה מקודשת וא"כ יש לומר דהא הקשו דכיון דמקדש בהנאת מחילת מלוה דמתקדשת א"כ כי מקדש במלוה איכא גם הנאת מחילת מלוה וכתבו דדעתה לא הי' על זה ויותר דאפי' אי גם דעתה גם על זה דמי למקדש בראוי ושאינו ראוי ודמי לקני את וחמור ובמש"ל אית' במכר לו קרקע ומטלטלין בכסף דל"ח את וחמור כיון דמדאוריית' קני המטלטלין בכסף וע"ש וא"כ היכי דהמלוה הוא בעין דמדאורייתא עומד ברשותו לחזרה וא"כ מהתורה חל הקידושין על גוף המלוה וע"כ ל"ח קני את וחמור וע"כ פסק דמקודש' (אי) במלוה דהא איכ' גם הנאת מחילת מלוה וקני את וחמור לא חשוב והסוגי' קאי לרב דסובר דמשיכה הי' מדאוריית' כר"י וא"כ מדאוריית' א נו ברשותו לחזרה וא"כ אפי' אי נאמר דדעתה הי' גם על מחילת מלוה חשוב קני את וחמור:

ועי' בס' שעה"מ דכתב דהטעם דבמכר קנה משום דדעת המוכר הי' על הנאת מחילת מלוה דהא במכירה לא בעינן אמירת הלוקח משא"כ בקידושין לא מהני זה דדעת' על מחילת מלוה דמ"מ כיון שאמר שמקדש במלוה א"כ האמירה מגרע כח הקידושין וגרע מנתן הוא ואמרה היא ובמכר ל"ש זה. ובזה לא קשה קושי' תוס' ב"ק דלפי מה דרצה הגמ' לומר דר"מ סובר דמקדש במלוה מקודשת ועי' ב"ק. ותקשה מהא דאית' בקידושין דר"מ סובר דמלוה הרי הוא כפקדון דאם נשתייר שוה פרוטה דמקודשת אבל בלא נשתייר אינה מתקדשת משום דחשוב מלוה אלמא דר"מ סובר דמקדש במלוה אינה מתקדשת אך יש לומר דטעמא של ר"מ משום דסובר דדעתה על הנאת מחילת מלוה והנה אפי' במכר כתב בשעה"מ דזה דוקא במלוה שכבר הוציא אבל אם הוא בעין אז דעתו רק על גוף המעות שהן בעין וא"כ התם דהיא לא ידעה דנגנב המלוה וסברה דהמעות הן בעין ואז לא הי' דעתה על הנאת מחילת מלוה דהא היכי דהי' בעין אין דעתה על מחילת מלוה וע"כ בלא נשתייר דהוי מלוה מודה ר"מ דאינה מתקדשת:

והנה בהתקדשי לי בפקדון שיש לי בידך דמקודשת לכ"ע בנשתייר שוה פרוטה כתב הרא"ש דע"כ איירי דלא ידעה סכום הפקדון דביודעת הסכום אין דעתה להתקדש אלא בכל הפקדון והקשו עליו דהא במלוה יודעת הסכום ואעפ"כ מתקדשת לר"מ בנשתייר שוה פרוטה ותירצו דכיון שהי' חייבת לשלם דעתה להתקדש בהנאה זו ואע"ג דמקדש במלוה אינה מקודשת מ"מ כיון דאיכ' פרוטה מתקדשת בפרוטה זו ועי' בב"ש:

ולי נראה דגם בפקדון איירי דידעה סכום הפקדון ואעפ"כ מתקדשת דהנה בסוגי' דמומין דאמר רבא דהיכא דליכא חזקת ממון לכ"ע אזלינן בתר חזה"ג וכתבו התוס' הגם דאיכא חזקת פנוי' כנגדו כמו הכא והקשו שם הא הוי תרתי לריעותא הרי מום לפניך וחז"פ ותירצו דחז"פ לא חשיבא חזקה לגבי חזה"ג. ועי' בפ"י דכיון דהקידושין היו כראוי ואי לא הי' מקפיד על מומין היו הקידושין כהוגן וע"כ גם דבעלמא חשוב חז"פ לחזקה הכא שאני דאין שום ספק על קידושין אילו לא הי' מקפיד וע"כ לא חשבינן תרתי לריעותא וא"כ לפי מה דאית' במקנה דהכא איירי דלא ידעינן אימת נגנבו מהפקדון ואין לומר דאוקמ' המעות על חזקתו ראשונה ובשעת הקידושין הי' בעין ביד האשה ואח"כ נגנב משום דחשוב תרתי לריעות' חז"פ והרי נגנבה לפניך ואמרינן דבשעת הקידושין הי' נגנב הפקדון ודמי למקוה שנמדד ונמצא חסר. ולפ"ז יש לומר דבשלמא בלא נשתייר שוה פרוטה דאז אפי' אי תתרצה שהקידושין יהיו חלין לא מהני דאינו תלוי בדעתה כיון דליכא שוה פרוטה וע"כ חשוב שפיר תרתי לריעותא ומצטרפין חז"פ ג"כ דהא נגנב לפניך ואמרינן דנגנבה קודם קידושין משא"כ בנשתייר שוה פרוטה דאי לא היתה מקפדת על כל הפקדון הי' סגי בהן פרוטה לחוד דאיכא שיעור הקידושין ע"כ ל"ח תרתי לריעות' דתו ליכא חז"פ ואוקמ' הפקדון בחזקתו הראשונה בשעת קידושין וע"כ מקודשת:

ועי' בס' א"מ סי' כ"ט דכתב על דברי הפלא' דכתב וז"ל אף דבקידשה בשט"ח דאחרים דטעמא דאינה מקודשת משום דלא סמכ' דעתה ולא חילקו בזה משמע דאפי' אם נתרצה ואמרה הן לא מהני מכל מקום היכי דאינו אלא משום כיסופא מהני באמרה הן והקשה בס' הנ"ל הא הראשונים הקשו דאמאי לא סמכ' דעתה הא מחויב לשלם משום גרמי אי ימחול וכתבו כי שמא הי' לה בושת לבא לב"ד ולתבוע מבעלה מה שמחל וא"כ התם בקידשה בשט"ח דאחרים דלא סמכה דעתה נמי אינו אלא משום דכסיפא למתבעי' והתם תני התקדשי לי בשט"ח או שהי' לה מלוה ביד אחרים ומוקי לה דמלוה ביד אחרים היינו מע"פ ובמעמד ג' וע"י מע"ש ודאי צריכה לומר הן ואם לא היה ריצוי בפירוש אלא שתיקה לא מהני מידי כיון דלא קיבלה בידה כלום אין השתיקה כלום וע"כ דאמרה הן ומדתני בשט"ח או מלוה ביד אחרים מוכח דגם בשט"ח ע"י כתיבה ומסירה נמי אפי' אמרה הן לא מהני הגם דהוא רק משום כסיפא דהא מחויב לשלם משום גרמי ואינו אלא דכסיפא למתבעי'. ואעפ"כ לא מהני הן וע"ש. ולשיטת הפלא' צריכין לומר דאע"ג דמלוה ביד אחרים ע"י מעמד ג' איירי ע"כ דאמרה הן מ"מ קידשה בשט"ח דאחרים לא איירי דאמרה הן וע"כ אינה מקודשת משום דכסיפ' וכו'. ובזה לא קשה קושי' תוס' דאמאי לא קאמר דכ"ע סוברים דמעמד ג' קנה אפי' במלוה והא דאינה מקודשת משום דלא סמכה דעתה שמא ימחול וע"ש. אך נראה דהתם ע"כ איירי באמרה הן וא"כ תקשה כיון דצריך לשלם משום גרמי ואינו אלא משום כסיפא ומהני הן וע"כ דל"פ בסמכה דעתה. ובזה ניחא קושי' א"מ לפי מה שתירצו דמש"ה לא סמכה דעתה דאי ימחול מחויב לשלם משום גרמי דאינה משלם רק דמי' שנתן ולא ישלם רק פרוטה של קידושין ודעתה הי' על כל החוב והקשה דא"כ לס"ד דפליגי במלוה ביד אחרי' א"כ מה מהני לחכמים דשמין את הנייר דאם יש שוה פרוטה דמקודשת הא פרוטה בלא"ה אית לה מחמת גרמי וע"כ משום דדעתה היה על כל החוב וא"כ מהני דשמין הנייר. אך יש לומר דתוס' סוברי' נהי דדעתה גם על פרוטה לחוד מ"מ לא מהני משום כסיפא אך דכיון דקתני לה עם או שהי' לו מלוה ביד אחרים דאיירי במעמד ג' דע"כ איירי באמרה הן וא"כ לא מהני הא דכסיפ' וע"כ הוצרכו לומר דדעתה הי' על כל החוב משא"כ הכא איירי דלא אמרה הן ויש לומר משום כסיפא ולעולם דדעתה הי' רק על פרוטה וע"כ מהני הא דשמין הנייר דכיון דדעתה הי' גם על פרוטה:

גם נראה דהנה להך לישנא דפליגי בדשמואל בלא"ה לא קשה קושי' תוס' דמחויב לשלם משום גרמי ואפי' אי ר"מ אית ליה דשמואל מקודשת דיש לומר כיון דבידו למחול חשוב אגוד גבי' ולא מהני. ועי' ברמב"ן דכתב על הא דמנה אין כאן וכו' ועי' סי' כ"ט וע"כ דקושי' התוס' קאי להך לישנא דכ"ע סוברים דשמואל רק ר"מ סובר דסמכה דעתה וע"כ דלא אמרינן הך סברא דאגו' וכו' וע"ז הקשה דת"ל דסמכה דעתה משום גרמי וע"ז הוצרכו לומר משום דלא ישלם רק פרוטה ודעתה על כל החוב וא"כ יש לומר דהכא קאי ללישנא דפליגי בדשמואל וא"כ יש לומר דדעתה הי' רק על פרוטה ואפ"ה אינה מקודשת משום דאגוד וע"כ מהני הא דשמין הנייר דהא דעתה רק על פרוטה:

והנה מה שהקשו הראשונים בסוגי' דמצא שובר דמשני רבא ש"מ איתא לדשמואל דאם חזר ומחלו מחול דמה מיגו הוא דאי ימחול יתחייב לשלם מכח גרמי. ולכאורה יש לומר דבמרש"א הקשה דאמאי לא מקשה על מתני' דמצא שוברין דלא יחזיר שמא נמלך שלא ליתן ומשמע הא אמר תנו נותנין ואמאי ליחוש שמא כתב בניסן וכו'. ולכאורה נראה לפי טעם אחד דמש"ה יכול לימחול משום דמכירת שטרות דרבנן ולא יכול להפקיע כל המלוה דמדאוריית' הוא שיו ולפ"ז כתובה דגם כח האשה מדרבנן דהא כתובה הוא מדרבנן ולא עדיף כח האשה מלוקח וע"כ ס"ד דלא מועיל מחילה וע"כ לא קשה קושי' מהרש"א דעל מתני' ידע לתרץ משום דשמואל ויש לו מיגו דמחילה משא"כ בכתובה הי' סובר דלא מהני מחילה וע"ז משני רבא דאית' לדשמואל אפי' בכתובה:

וגם יש לומר דהא בס' קצה"ח ס' ס"ו אית' דהיכי דמוחל שיעבוד נכסי שיעבוד קרקע אחד דחשוב גור דגורם דהא אפי' קילקל גוף הקרקע המשועבד לא חשוב רק גרמי וע"כ במוחל השיעבוד חשוב גורם דגורם. אך זה אי אמרינן דמש"ה יכול למחול משום דמכ"ש דרבנן אז יכול למחול שיעבוד קרקע לבד משא"כ אי אמרינן דמש"ה יכול למחול משום דיש לו עליו שני שיעבודי' וכיון דמחל שעבוד הגוף ממילא נפקע שיעבוד נכסי אז לא יכול לימחול שעבוד נכסי וממילא מחויב משום גרמי. ולפ"ז על מתני' ידע לתרץ משום דשמואל ואין לומר דהא ישלם מכח גרמי דיש לומר מש"ה יכול למחול משום דמכ"ש דרבנן ויכול למחול שעבוד נכסי וחשוב גורם דגורם משא"כ כתובה דהוא דרבנן ולא עדיף כח האשה מכח הלוקח ול"ש משום דמכ"ש דרבנן וע"כ משום שני שעבודי' ולא יכול למחול שעבוד נכסי ויחייב משום גרמי ושפיר קשה וניחוש וכו' וע"ז משני משום דשמואל משום דאינו מחויב רק דמים שנתן:

גם יש לומר דבלא"ה הקשו דלמה לי מטעם מיגו דמחילה דבלא"ה אין ביד הלוקח לגבות עד שתשבע וכיון שהאשה ציותה להחזיר השובר ליד הבעל כי כבר נפרעה א"כ לא תשבע וא"כ בלא"ה אין ביד הלוקח לגבות ואפי' בכתב נאמנות לא מהני כיון שהבעל אומר פרוע והיא אינה מכחשת מה מהני הנאמנות וכתבו דכיון דהשבועה רק מדבריהם א"כ הגם דלא יכול לישבע לא יפסיד ועי' בש"ך סי' ס"ו. אך תקשה דהא כיון דמכ"ש הוא מדרבנן הגם דשבועה זו רק מדרבנן מפסיד דל"ש דאוקמ' על דאורייתא דהא מדאוריית' לא זכי הלוקח. ועי' בש"ך סי' ש"ב דכתב כעין זה לענין חשיד אך להסוברים דקדשה במעמד ג' או ע"י כתיבה ומכירה חלין הקידושין דאורייתא דכיון דכבר תקנו קנין חשוב דאוריית' א"כ ה"ה לענין זה חשוב דאוריית' הגם דא"י לישבע לא מפסיד הלוקח כיון דהשבועה הוא רק מדרבנן אך אי יכול למחול משום דמכ"ש דרבנן א"כ ע"כ לא עשו כדאוריית' ועי' בס' א"מ מה שמתרץ בזה הרמב"ן קידושין דהוכיח דמ"ש הוא דאוריית' וא"כ יש לומר דהכי משני רבא ש"מ אית' לדשמואל וע"כ דלא עשו כדאורייתא וע"כ יחזיר דכיון דלא יכולה לישבע הגם דשבועה מדרבנן הא המכירה ג"כ מדרבנן וע"כ דלא עשו כדאוריית' מדיכול למחול ולעולם דמיגו ליכא:

ולכאורה נראה דהא בא"י לישבע שבועה דרבנן זה דוקא שבועה דאישתבעי לי דל"פ דע"כ לא עשו כדאוריית' דא"כ ליכא שבועה דהא שטר חשוב קרקע וע"כ משום דשבועה דרבנן נשבעין על הקרקעות וא"כ ע"כ לא עשו כדאורייתא דאז ליכא שבועה וע"כ בא"י לישבע לא מפסיד משא"כ שטר פוגם דלא יכול לטרוף מלקוחות. ועי' בסמ"ע סי' נ"ה ויש לומר דעשו כדאורייתא ומפסיד בא"י לישבע והא דפריך הגמ' בשבועות מה בין זה לפוגם דשם קאי על ר"פ ור"פ לא סובר דשעבוד קרקע חשוב כקרקע ולפ"ז לא קשה קושי' תוס' שם דאמאי לא מקשה על מתני' וע"ש. אך שם נ"מ בא"י לישבע:

והנה הראשונים הקשו דילמא מכרה במעמד ג' והוכיחו מזה דאפי' במעמד ג' יכול לימחול והקשו דאכתי תקשה דמה משני אביי דאיירי בשטר כתובה ת"י דע"כ לא מכרה וקשה דילמא מכרה במעמד ג' ותירצו דבאמת הרבה סוברים דבמלוה בשטר לא תקנו מעמד ג' דהי' הילכת' בלא טעמא וכיון דיש בו קנין אחר כתיבה ומסירה לא תקנו מ"ג אך אי אמרינן כשמואל דכיון דיכול למחול ע"י כו"מ אז אפי' במלוה בשטר תיקנו מעמד ג' מפני תקה"ע דאז לא יכול לימחול וכיון דאביי קאמר דלית' לדשמואל א"כ לא מהני מ"ג בשטר. ולפ"ז קשה מה פריך הגמ' אי בשט"ח דאחרים קשי' ר"מ על ר"מ וקשה לוקמא דקדשה במ"ג ור"מ לשיטתו דל"ס דשמואל וא"כ לא מהני מ"ג בשטר משא"כ חכמי' דסוברים דשמואל וע"כ מהני אפי' בשטר מ"ג:

ועי' במרש"א שם דסובר דלמ"ד דמלוה ברשות בעלים לחזרה אפי' במלוה בשטר כן. והנה בס' המקנה אית' לפי המרש"א הנ"ל אפי' לפי מה דמסיק הגמ' דלאונסין כ"ע דלא פליגי דברשות לוה קיימי דלא גרע משאלה מ"מ כיון דאינו אלא מדין שומר ולא מדין לוה א"כ בשטר הא המלוה ג"כ שומר על השטר דהשטר הוא של לוה והוא כמשכון כמ"ש הב"ש דמש"ה ס"ל לרבנן דשמין את הנייר משום דהשטר חשוב כמשכון ע"כ הוי שמירה בבעלים דפטור אפי' מפשיעה וע"ש:

והנה לפ"ז הגם דקיי"ל דלאו ברשות בעלי' לחזרה הא זה רק מדרבנן דתקנו משיכה ומדאורייתא ברשות מלוה קיימי ואפי' לאונסין דחשוב שמירה בבעלים בשטר וא"כ אי הלוה אומר שלא הוציא המעות ונאנסו מידו נאמן ואפי' בלא שבועה להנך הסוברים דשמירה בבעלים אפי' ש"ש ליכא. ועי' בקצה"ח. ובזה לא קשה קושי' תוס' בכתובות דאי קיום שטרות מדרבנן א"כ כל אדם יכול לזייף שטר ויחתום עדים ויגבה. ולפ"ז מ"נ ניחא דמה"ת דל"צ קיום אי זייף עליו שטר יכול הלוה לטעון נאנסו מידו קודם שהוציא המעות דמה"ת הוא ברשות מלוה ונאמן אפי' בלא שבועה ומדרבנן דלאו ברשות מלוה קיימא הא דרבנן תיקנו דצריך קיום. והנה לפ"ז אי טעין הלוה פרעתי נאמן במיגו דנאנסו מדאורייתא דברשות מלוה הוא כמו בשטר פקדון דנאמן החזרתי. וניחא בזה הסוברים דהיכי דהלוה אמר אשתבע לי דל"פ והמלוה הוא חשיד דמפסיד ותמהו הא מדאורייתא נוטל בלא שבועה והשבועה רק מדרבנן ומה בכך דא"י לישבע אך יש לומר דהא מדאורייתא נאמן הלוה לגמרי ואפי' בשבועה לא יטול דנאמן במיגו דנאנסו רק דמדרבנן דאין לו מיגו דברשות לוה קיימו נוטל בשבועה וע"כ בא"י לישבע מפסיד. אך תקשה דאמאי מה"ת ל"צ קיום ואפי' אי טעין הלוה מזוייף הא יש לו מיגו דנאנסו קודם שהוציא המעות:

ובזה יש לומר הסוברים דהיכא דהלוה טעין מזויף קיום שטרות מדאורייתא ועי' בש"ך סי' מ"ו והקשה דהא בגט דתקנו בפ"נ משום דלא יוכל הבעל לערער לומר מזויף ואע"ג דאי יאמר מזויף הקיום מדאוריית' ואמאי הימנוהו לשליח אך יש לחלק דבשטר שאני דמש"ה קיום מדאורייתא באומר מזויף משום דיש מיגו דנאנסו וזה ל"ש בגט וע"כ אפי' אי הבעל אומר מזויף הקיום רק מדרבנן:

וניחא בזה התוס' ב"מ פ' א' על הא דמצא שטר כתובה דיחזיר לאשה אי הבעל מודה וכתבו משום דל"ח לקנוניא ותמהו מ"ש בשט"ח דלא יחזיר אפי' בחייב מודה דחיישינן לפרעון ולקנוניא. וע"כ נראה דהא במרי"ט איתא הגם דהא דטענינן ללקוחות חשוב ברי מ"מ היכי דמודה רק דחיישינן לקנוני' חשוב טענת שמא והא דפטורין דחשוב איני יודע אם נתחייבתי משום דהא דגובה מלקוחות מתחיל החיוב מעת שהגיע זמן הפרעון והלוה לא פרע וכיון דאנן מספקינן שמא פרע חשוב א"י א"נ וע"ש. ולכאורה קשה הא אביי סובר דבו"ש ברי עדיף ואפי' בשמא טוב וא"כ מה משני אביי דחיישינן לקנוניא הא לדידי' גם א"י א"נ חייב אך לפי מה שכתבו דטעמא של אביי משום ספק גזל מחויב דכיון דברי גרוע ושמא טוב ע"כ הא דחייב משום ספק גזל והכא ל"ש לחייב משום ס"ג דמדאורייתא איכא ס"ס שמא נאנסו קודם שהוציא המעות דאז ברשות מלוה קיימא ושמא פרע ומדרבנן דברשות לוה קיימ' וליכא ס"ס מ"מ הא מדרבנן סגי חדא ספיקא. ועי' בש"ך ביו"ד סי' פ"ג וסי' ק"י דבאופן זה חשוב ס"ס וע"כ הלקוחות אינן חייבין משום ספק גזל ושפיר משני אביי וזה תינח הכא בשט"ח דאיכא ס"ס מהתורה דשמא נאנסו וזה ל"ש בכתובה וע"כ ל"ח לקנוניא לאביי ולדידן באמת קיי"ל אפי' בעל מודה לא יחזיר. ובזה ניחא קושי' תוס' ד"ה משום דקשי' דמשום ל"ל לומר עבז"ל דאפי' אין זכין שפי' לא יחזיר משום קנוני' וע"ש:

אך לכאורה ספק שמא נאנסו המעות ל"ח ספק כיון דהוא נגד הרוב דאונס ל"ש ולהך טעמא משום דחשוב שאילה בבעלים ניחא דפטור אפי' על גניבה אך לפי הטעם דל"ש דלא גרע משאלה משום דאין כל הנאה שלו דמרויח פרוטה דר"י. ועי' בקצה"ח סי' ע"ב. א"כ לא פטור רק על אונסין וא"כ ל"ח ס"ס דספק אונס ל"ח ספק. ועי' בתוס' סוגי' דפ"פ. אך לפי מה שכתבו דעל מידי דרבנן חשוב ס"ס וא"כ כיון דיש לחוש שמא כתב בניסן רק משום דעבז"ל וזה רק מדרבנן כמו דאיתא בתוס' לקמן וע"כ אמרינן ס"ס כזה. וע"כ הוצרך אביי לומר דמש"ה כותבין משום דעבז"ל ודוק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה