אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות מ › דין מוקצה

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות מ · דין מוקצה

מכ"מ דלא בטל

עי' בחולין ד' י"ד מתני' דשוחט בשבת ובי"ה אע"פ שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה ובגמ' אמר ר"ה דריש חה"ר משמי' דרב דאסורה באכילה ליומא ור"י דהכנה הוא וכו' עד ה"נ כיון דלא איתכן מאתמול אסורה אמר ליה אביי מי דמי התם וכו' הכא מעיקרא מוכן לאדם והשתא מוכן לאדם מי סברת בהמה בחיי' לאכילה עומדת בהמה בחיי' לגדל עומדת ופריך אי הכי בהמה ביו"ט היכי שחטינן ומשני עומדת לאכילה ועומדת לגדל נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא נשחטה הובררה דלגדל עומדת והא לית ליה לר"י ברירה וכו'. וע"ש בתוס' דהכא משמע דסובר אביי דלאכילה עומדת וגבי תרנגולת אמר אביי דעומדת לאכילה ולגדל ביצים. וע"ש עוד בסוגי' דמסיק ר"י דמבשל הוא תני תנא קמי' דרב המבשל בשבת בשוגג יאכל וכו' מ"ט משתיק וכו' עד דמסיק תנא שוחט תנא קמי' דרב עד כאן לא שרי ר"מ אלא מבשל דראוי לכוס ומתני' כגון שהי' לו חולה מבעוד יום והבריא אמר ר"פ פעמים שהשוחט שרי בהי' לו חולה מבע"י. והנה הרבה סוברים דאפי' בלא הי' לו חולה מבע"י שרי והגם דבשוחט לא חזי לכוס וחשוב מוקצה מ"מ הא בשבת קיי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה ותמהו דאמאי לא פסקו כר"פ הגם דקיי"ל כר"ש אך דהא ר"ש מודה היכי דדחי בידים וה"ה הכא חשוב דחינהו בידים מדלא שחט מערב שבת. ועי' בס' יש"י דכתב דאי אמרינן דבהמה עומדת לאכילה ומ"מ לא שחטה מערב שבת חשוב דאינהו בידי' ואפי' ר"ש מודה וממילא אסור אפי' בשבת דקיי"ל כר"ש אבל אי נימא דעומדת לגדל ול"ח דחי בידים דהרי מה שלא שחטה מאתמול משום שעומדת לגדל ומה שהיתה עומדת לגדל וכעת רצונו לשוחטו חשוב מוקצה סתם ולא דחי בידים דאז בשבת אמרינן כר"ש דלית ליה מוקצה סתם וע"ש. ולפ"ז נראה לפי מה דהקשה על הא דפריך והא לית ליה לר"י ברירה דילמא בדאורייתא סובר דאין ברירה משא"כ מוקצה דרבנן סובר ולעולם דעומדת לאכילה ולגדל ואין לומר כיון דהא בדרבנן יש ברירה משום דס' הוא אי יש ברירה או אין ברירה ובדבר שיל"מ ס' דרבנן להחמיר דזה אינו בס' דדינא דאפי' דשיל"מ אזלינן לקולא בדרבנן ועי' בשעה"מ:

אך באמת איתא בפלתי דאליבא דר"י דסובר מוקצה אפי' בשבת לדידי' ע"כ מוקצה דאורייתא רק לדידן דקיי"ל כר"ש רק ביו"ט דקיל מחמרינן במוקצה אז ע"כ מוקצה דרבנן ולפ"ז על ר"י לדידי' מוקצה דאורייתא מקשה שפיר והא לית ליה ברירה. ולפ"ז לדידן יש לומר דעומדת לאכילה ולגדל ומ"מ מותר לשחוט ביו"ט משום דנשחטה הובררה דלאכילה עומדת דבדרבנן יש ברירה. ולא קשה קושי' דהתם סובר אביי דעומדת לאכילה ולגדל דהכא לא מסיק כן רק לר"י לדידי' מוקצה דאורייתא ואין ברירה והנה הא דס' מוכן אסור לדידן יש לומר דהוא משום דבר שיל"מ אך ר"פ הוכיחו דל"ס דין של דבר שיל"מ דמשני בריש ביצה דמש"ה לא בטילה משום דהוא דבר שבמנין ולדידי' ע"כ הא דס' מוכן אסור משום מוקצה חמיר כדאורייתא ועי' בחוי"ש או דסובר כר"י וא"כ בדאורייתא אין ברירה וע"כ דעומדת רק לאכילה וא"כ מדלא שחיט בע"ש דחי בידי' ואפי' ר"ש מודה וע"כ סובר דבעינן שהי' לו חולה מבעוד יום משא"כ לדידן דס"מ אסור משום דבר שיל"מ ולעולם דמוקצה דרבנן ואמרינן ברירה ויש לומר דעומדת לאכילה ולגדל וע"כ לא פסקו כר"פ דבעינן הי' לו חולה מבע"י:

ובזה ניחא הרמב"ם בפי' המשנה דכתב דמתני' דשוחט בשבת איירי בשוגג דאי במזיד הוי עבריין לחלל שבת משעה שהתחיל לשחוט ובשעה שגמר חשוב שחיטת מומר ותמהו עליו מהא דפריך ונוקמא במזיד וכר"מ. ונראה דהא בתוס' שם הקשו על הא דמשני דהי' לו חולה מבע"י והבריא הא הו"ל מוקצה לחצי שבת ותירצו דרגילות לחזור לחליו וכתבו דבאופן זה בודאי ל"ח מומר דהא בשעה ששחט היה ספק שמא יחזור כיון דדרך הוא כן ונמצא השחיטה הוא בהיתר וא"כ דסוגי' קאי לפי מה דמסיק דעומדת רק לאכילה וא"כ בעינן שהי' לו חולה מבע"י וע"כ לא נעשה מומר ופריך שפיר ונוקמא במזיד וכר"מ משא"כ אליבא דאמת דלא איירי בהי' לו חולה מבע"י ע"כ איירי בשוגג גם נראה על הקושי' הנ"ל דילמא מש"ה מותר לשחוט דבדרבנן יש ברירה דהא הראשונים סוברים דהא דשוחטין ביו"ט ולא חיישינן מה שגדל ביו"ט משום דמה שגדל נתבטל ברוב היתר והנה הא דבטל ברוב הוא כשחלק היתר הרוב הוא היתר ברור אבל אי הוא ספק אי הוא מותר פשיטא דל"ש ביטול אע"ג דס' דרבנן הוא וכן אית' באחרונים באם אנו מסופקין באיסור דרבנן אי הוא אסור ונתערב בו איסור דבודאי ל"ש ביטול דחשוב איתחזק איסורא דאפי' בדרבנן להחמיר דהאיסור שנתערב הוא ודאי איסור ויש ספק אי נוכל לבטלו ומעתה כיון דמה שגדל בשבת או ביו"ט הוא ודאי איסור אלא דנתבטל ברוב צריך להיות הדבר שנבטל בתוכה בודאי מותר אבל ביש ספק בדבר המבטלו אי הוא אסור הגם דס' דרבנן הוא ל"ש למיזל לקולא דמ"מ ל"ש ביטול. ולפ"ז ל"ש להתיר לשחוט ביו"ט משום דבדרבנן יש ברירה והיינו דס' דרבנן לקולא דמ"מ אסור משום מה שגדל ול"ש ביטול כיון דלא ידעינן דהוא מותר וחשוב איתחזק איסורא:

והנה לפי מה שנראה משיטת רש"י דלרבה דסובר דהכנה דאורייתא אז מוקצה דאורייתא. ולפ"ז לפי מה דאיתא בתוס' סוכה ד' י' דהקשו על הא דאמרינן דסוכה בשמיני אסור משום מגו דאיתקצאי לבין השמשות והא הוי מחמת יום שעבר ותירצו דמוקצה למצוה חמיר טפי והיינו לפי שיש לה סמך בקרא דחג הסוכות שבעת ימים ל"ד. ולפ"ז לרבה דס"ל מוקצה דאורייתא לדידי' אמרינן בכל מקום מוקצה מחמת יום שעבר. וניחא בזה קושי' בביצה ד' ד' ד"ה אלא בהכנה דרבה דהקשו דהא כל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול נגמרה וא"כ כשחל יו"ט לאחר השבת והביצה נולדה בשבת הא נגמרה ביום שהוא חול וא"כ מה הכנה איכא. וע"ש:

וע"כ נראה לפי מה שהקשו בתוס' לעיל ד"ה נימא וכו' דאפי' אי שתי קדושות הן אסור משום מגו דאתקצאי בין השמשות דשמא שבת הוא ותירצו דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ורק במוקצה למצוה דהוא דאורייתא וע"ז קאמר דרבה סובר הכנה וממילא כל מוקצה דאורייתא ואסור משום מגו דאתקצאי לבין השמשות ולא דאיסור הוא משום הכנה דהא ליכא הכנה רק כיון דסובר הכנה א"כ מוקצה דאוריית' ואפי' מחמת יום שעבר אמרינן מוקצה:

ועי' ברשב"א בחולין דכתב וז"ל וסובר אביי דאין מוקצה אלא מה שמקצה האדם מדעתו והקצאת בהמה בחי' אינה בא מדעת האדם אלא דארי' דאיסורא רכיב עלה וכיון שנשחטה הותרה. ובזה לא קשה קושי' תוס' ד' ג' ד"ה גזירה דהכא מפרש הטעם דפירות הנושרין אסור משום גזירה שמא יעלה ויתלוש ולקמן גבי נכרי שהביא דורן אם יש במינו במחובר אסור ופירש רש"י משום מוקצה דכיון דאתקצאי בין השמשות וכו' והשתא תרי טעמא למה לי ולפי הרשב"א ניחא דסוגיא דהכא דקאי לאביי א"כ אי אפשר לומר דפירות הנושרין אסור משום מוקצה דכיון דלא מקצה לה מדעתו רק איסורא רבע עלה וע"כ קאמר דמש"ה אסור משום גזירה דיתלוש משא"כ התם דקאי לר"פ ור"פ סובר דאפי' בלא אקצה מדעתו חשוב מוקצה דמה"ט סובר דבעינן שהי' לו חולה מבע"י וע"כ פי' רש"י משום מוקצה. והנה בתשובות ת"ר אית' דהא דס' מוקצה חמיר כדאורייתא וספיקו להחמיר זה אי אמרינן דהא דס"ד לחומרא הוא מהתורה משא"כ אי ס' שרי מהתורה אז גם ס' מוקצה אזלינן להקל:

ובזה ניחא הא דהביאו הא דסובר ר"א דצריך שירשום רק בשבת ולא ביו"ט ועי' בא"ח. אך הא הקשו הא בדרבנן יש ברירה ומוקצה הוא מדרבנן ואמאי צריך שירשום וע"כ משום דמוקצה חמיר והחמירו בספיקו. וזה בשבת דכל ס' אזלינן להחמיר אפי' לשיטת הרמב"ם דהא בס' כרת מודה הרמב"ם דס' אסור מהתורה וע"כ החמירו גם בס' מוקצה ואמרינן דאין ברירה משא"כ ביו"ט דס' שרי מהתורה לא החמירו בס' מוקצה ואמרינן ברירה אך ר"א לשיטתו דסובר בכריתות דעל חתיכה אחת חייב אש"ת וע"כ דסובר דס"ד לחומרא מהתורה וא"כ יש להחמיר אפי' בס' מוקצה ואמרינן דאין ברירה וע"כ סובר דאפי' ביו"ט צריך שירשום. ובזה ניחא הא דפריך ונוקמ' במזיד וכר"מ דר"מ דסובר שם דחייב אש"ת על חתיכה אחת וא"כ ע"כ צריכין לומר דעומדת רק לאכילה דאל"כ הא אין ברירה הגם דמוקצה דרבנן דהחמירו כדאורייתא וא"כ בעינן שהי' לו חולה מבע"י וממילא לא נעשה מומר משא"כ לדידי' דס' שרי מהתורה וממילא לא החמירו בס' מוקצה ויש לומר דעומדת לאכילה ולגדל ואמרינן ברירה בדרבנן ולא איירי בהי' לו חולה מבע"י וא"כ נעשה מומר וע"כ מוקי' מתני' דאיירי בשוגג. וניחא הא דאביי סובר דעומדת לאכילה ולגדל משום דאביי לשיטתו דס' שרי מהתורה ועי' בש"ש ויש לומר בדרבנן יש ברירה ושיטת המרדכי דהא דס' מוכן אסור זה דוקא היכי דחזקה הוא לאיסור כמו ספק נולדה ביו"ט או בחול דאיכא חזקת איסור דאוקמ' על חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה:

ובזה ניחא הא דהרמב"ם לא הביאו דספיקו אסורה משום לדידן דקיי"ל דס' דרבנן ואיכא חזקת איסור אזלינן לחומרא בכל מקום א"כ פשיטא דה"ה הכא אזלינן להחמיר וברייתא כמ"ד דאזלינן לקולא אפי' בחזקת איסור. ועי' בעירובין פ' ג' וביו"ד סי' ק"י ע"כ אשמעינן הבריית' דס' אסורה משום דהוא דשיל"מ ולדידן אין שום חידוש. ואפשר יש לומר דזה תלי' בפלוגתא דאיתא בביצה בבא ומצאן מקולקלין מערב יו"ט בידוע שמערב יו"ט נצודו והגם דאיכא חזה"ג דהשתא ניצודו מ"מ ס' השקול הוא ושרי וע"כ הא דס' נולדה ביו"ט אסורה משום דאיכא חזקת איסור משא"כ לת"ק דאוסר ע"כ דסובר דס' השקול אסור וא"כ יש לומר דר"פ סובר כת"ק וע"כ דעומדת רק לאכילה וע"כ סובר דבעינן חולה מבע"י משא"כ לדידן דס' שרי ובעינן חזקת איסור ויש לומר ברירה ולעולם דעומדת לגדל ג"כ וע"כ לא הביאו בהי' לו חולה מבע"י:

גם נראה על קושי' תוס' דאמאי קאמר דאסור משום גזירה ולא קאמר משום מוקצה דהנה ר"נ מתרץ טעמא דמתני' דלא תאכל משום מוקצה ובתרנגולת העומדת לגדל ביצים ורבה משני משום הכנה וביו"ט שחל להיות אחר השבת ופריך אלא מעתה שבת דעלמא תשתרי ומשני משום גזירה והקשו דאמאי לא מקשה על ר"נ דשבת דעלמא תשתרי דהא בשבת לא אמרינן מוקצה. ונראה דהא הקשו מה פריך על רבה שבת דעלמא תשתרי דילמא רבה סובר ג"כ הך גזירה משום פירות הנושרין והא דלא מוקי טעמא דמתני' משום פה"נ משום דסובר דתלישה מה"ת שרי לצורך אוכל נפש רק מדרבנן אסור וא"כ הו"ל גזירה לגזירה אבל בשבת דתלישה אסור מהתורה יש לומר דמש"ה אסור שבת דעלמא משום פירות הנושרין ומה פריך שבת דעלמא תשתרי וע"כ נראה דהא בתוס' הקשו דאמאי לא קאמר דפה"נ אסור משום מוקצה וע"כ נראה דהא שיטת רש"י דבאיסור דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי בין השמשות וכו' וא"כ אי תלישה ביו"ט מה"ת שרי לאוכל נפש רק מדרבנן אסור א"כ תקשה איך כתב רש"י על ר"פ דמש"ה אסור משום מוקצה. אך נראה דהא טעמא של רש"י דבאיסור דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי דכיון דקיי"ל דכל שהוא משום שבות לא גזרו בין השמשות וא"כ בין השמשות היה שרי וע"כ הגם שנאסר אח"כ אין מוקצה לחצי שבת. והנה הפוסקי' הוכיחו מהא דאמר ר"פ בעירובין ד' מ"א פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו אפי' במזיד לא הפסידו מקומן דאמאי נקט ר"פ רק לא הפסידו מקומן והיינו דשרי לטלטל חוץ לד"א ומשמע רק לטלטל ובענין אכילה לא איירי ר"פ אלא ודאי דסובר ר"פ דיש מוקצה לחצי שבת וא"כ הא בעת שהיו חוץ לתחום אסורים וגם אסור להביאם לתוך התחום והרי זה מוקצה גמורה ואין לומר כיון שבתחילת שבת ראוי היה הגם שנדחה בנתיים חזר ונראה ר"פ סובר דיש מוקצה לחצי שבת וע"כ לא שרי לאכילה רק לא הפסידו מקומן משום דשיטת התוס' בשבת ד' מ"ד דאפי' אי יש מוקצה לח"ש היינו במוקצה לאכילה ולא במוקצה לטלטל ולפ"ז כיון דר"פ סובר דיש מוקצה לח"ש אפי' באיסור דרבנן אמרינן מגו דאתקצאי דנהי דלא איתקצאי בין השמשות משום דלא גזרו על שבות אז מ"מ אתקצאי אח"כ וע"כ פי' רש"י על ר"פ דאסור משום מוקצה משא"כ לדידן דאין מוקצה לח"ש ע"כ קאמר דמש"ה אסור פה"נ משום גזירה דיעלה ויתלוש ולא משום מוקצה. ולפ"ז כיון דרבה סובר בפ' אין צדין דיש מוקצה לח"ש וא"כ אפי' באיסור דרבנן אמרינן מגו דאתקצאי א"כ אפי' ביו"ט אי רבה סובר דביצה איכא משום פה"נ לא הי' צריך לומר דאסור משום הכנה רק משום פה"נ ואין לומר דחשוב גזירה לגזירה דכיון דתלישה שרי ביו"ט זה אינו דלרבה אסור פה"נ משום מוקצה כמו לר"פ וליכא בביצה רק חדא גזירה ואמאי קאמר משום הכנה אלא ודאי דרבה לא סובר דביצה איכא משום פה"נ ולכך פריך שבת דעלמא תשתרי וע"כ ניחא דלא מקשה על ר"נ שבת דעלמא תשתרי דעל ר"נ יש לומר דהוא סובר דעל ביצה איכא משום פה"נ והא דלא קאמר ביו"ט הך טעמא דסובר דאין מוקצה לח"ש וא"כ ליכא משום מוקצה ומשום גזירה שמא יעלה ויתלוש חשוב גזירה לגזירה דתלישה שרי מהתורה משא"כ על שבת יש לומר משום פה"נ וגזירה דיעלה ויתלוש:

ובזה ניחא קושי' מהרש"א לקמן דפריך דר"י על ר"י דבמשקין שזבו מחלק ר"י דאם לאכלן דאז היוצא דאסור ואי עומד למשקה דאסור היוצא מהן ור"י סובר דביצה הנולדה בראשון תאכל בשני הא בראשון לא ומשני מוחלפת השיטה ופי' התוס' דמוחלפת הא דמשקין שזבו דר"י מחמיר אפי' בפירות העומדות לאכילה דאין לומר דמוחלפת הך דכלכלה דאוסר גם בשני פשיטא דקשה ר"י על ר"י והקשה במרש"א דא"כ קשה דרבנן על רבנן ונראה דהא כתבו דקושי' הגמ' קאי הגם דנוכל לומר דביצה דמי כמו פירות העומד למשקה וכן הוא שיטת התוס' בשבת דדרך לגומעה חי'. וע"כ דקושי' הגמ' דכיון דבפירות העומדות לאכילה מותר משקין שזבו ובפירות העומדות למשקה בלא"ה אסור משום מוקצה א"כ גזירת משקין שזבו משום שמא ישחוט אין לה מקום ולמה נאסר ביצה זה כוונתם הש"ס בקושיתם ועי' בס' יש"י אמנם לפי שיטת בה"ג דסחיטה שרי מה"ת ביו"ט לצורך אוכל נפש ורק מדרבנן אסור א"כ הא באיסור דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי וא"כ הוצרכו לאסור גם בפירות העומד' למשקה דאין לומר דבלא"ה אסור משום מוקצה הא באיסור דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי משום דלא גזרו על שבות בין השמשות ואח"כ אין מוקצה בח"ש אך על ר"י לשיטתו דסובר בעירובין פ' ג' לכהן טהור בתרומה טהורה ומשמע דבעי מידי דחזי ליה כסומכוס. ועי' תוס' שם ד"ה מפני שיכול וא"כ כיון דסובר כסומכוס ע"כ דסובר דגזרו על שבות בין השמשות כדמסיק הגמ' שם ואלו לנזיר ביין לא פליג אפשר דמיתשל על נזירות ופריך תרומה נמי וכו' עד דמשני דסובר כרבנן דגזרו על שבות בין השמשות ואיכא משום מוקצה וע"כ ר"י על ר"י פריך שפיר משא"כ על רבנן לא קשה דהא ביצה דמי למשקין ואין לומר דליכא בפירות משום משקין דאסור משום מוקצה בעומדות למשקין דלית' דהן סוברים דלא גזרו על שבות וכו' וא"כ לא אמרינן מגו דאתקצאי באיסור דרבנן וע"כ לא קשה רבנן על רבנן:

ועי' ברא"ש בסוף שבת דהקשה אי בשבת אין מוקצה וביו"ט אמרינן מוקצה א"כ תקשה דפריך הגמ' בשבת ד' קנ"ו ואף ר"י אמר הלכה כר"ש דאין מוקצה ופריך והאמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן אין מבקעין עצים וכו' וקשה התם ביו"ט מש"ה אסור וע"ש. ונראה דהא בעה"מ הקשה מי איכא דבשבת שרי וביו"ט אסור ומחלק דוקא דבר שאסור בשבת משום מלאכה ואמנם ביו"ט שרי אז אסרו גם ביו"ט משום מוקצה והקשה דהא ביצה שנולדה ביו"ט דליכא משום מלאכה בשבת ואפ"ה אסרו ביו"ט משום מוקצה וכתב דיש לומר דגם ר"נ אוסר משום משקין שזבו אלא דלא קאמר הך טעמא משום דביו"ט דרך הביצה לאכלה צלוי' ואז חשוב אוכל ולא דמי למשקין שזבו וע"כ קאמר משום מוקצה אבל דבשבת דאי אפשר לאכלה צלוי' רק לגומעה חי' ואז חשוב משקה וא"כ אסורה בשבת משום משקין שזבו וע"כ ל"ש מי איכא דבשבת שרי. אך קשה דאכתי יו"ט חמור דאסור משום מוקצה וא"כ ס' אסור דחמיר כדאורייתא משא"כ שבת דאסור משום משקין שזבו שרי ספק אך באמת זה אינו דגם משום משקין שזבו אסור ספק משום דהוא דבר שיל"מ וא"כ על ר"י לשיטתו דכתב הרמב"ן דר' יוחנן פליג על דבר שיל"מ וס' שרי ולדידי' אי אפשר לחלק בין שבת ליו"ט דא"כ תקשה קושי' בעה"מ מי איכא דבשבת שרי ושפיר מקשה על ר"י הא אמר הלכה כסתם משנה ודוק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה