חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות
אות מ · בו יבואר אי מעשין דפסולות
עי' בריש פ' המדיר בתוס' דשיטת ר"י דכל היכי דקתני יוציא היינו שכופין אותו ור"ח הביא דירושלמי סובר דאין כופין והכי אית' התם אמר שמואל אין מעשין אלא לפסולות אמר ר"ש המדיר את אשתו וכו' עד שמענו שמוצי' שיוציא שמענו דכופין וש"מ דסובר שאין כופין אלא היכי שמפרש בהדי' כופין אבל היכי דאמר רבנן יוציא אמרי' לו כבר חייבוך חכמים להוציא אבל לכפותו לא. ועי' תוס' יבמות ד' הנ"ל. ובזה מתרצים הא דאית' בסוף נדרים דלמשנה אחרונה האומרת טמאה אני לך דתבי' ראי' לדברי' השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה וע"ש בסוגי' דאיבעי' באומרת גרשתני מהו ומסיק דנאמנת אפי' למ"א דהתם בעלה לא ידע משא"כ בגרשתני איכא חזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה ומקשה השמים ביני לבינך דמ"א תיובתא דרה"מ דהא בעלה ידע בה וקתני דלא מהימנה ומשני נהי דבביאה ידע ביורה כחץ מי ידע. והנה הירושלמי סובר דפי' שמים וכו' היינו שאינו נזקק עמה כלל וע"ש בר"ן והקשה דא"כ בעלה ידע בזה ואמאי לא מהימנה משום דאין אשה מעיזה. אך לפי מה דאית' ברא"ש וז"ל ועוד נראה לי טעם דהלכה כרה"מ דאפי' למ"א היא תובעת שיגרשנה בעלה וע"כ חיישינן שמא נתנה עיני' באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה אבל ודאי חזקה שלא תאמר גרשתני להפקיע א"ע מבעלה להיות באיסור א"א כל ימי' וקשה לפ"ז למאי צריך הגמ' לומר משום דביורה כחץ מי ידע אפי' אי ידע לא מהימנה דנהי דאיכ' חזקה דאין אשה מעיזה מ"מ כיון דהיא תובעת גט ולא מקלקלת א"ע א"כ לא דמי לגרשתני וע"כ צריכין לומר דגם בזה אם כופין על הגט והוא אינו רוצה לגרשה מחמת כי שקר בימינה והב"ד כופין אותו הרי הגט פסול ומקלקלת א"ע בזה דחשוב גט מעושה שלא כדין ותנשא לאחרים באיסור וע"כ שפיר מקשה למ"ד דלא ידע הא דמי לגרשתני וע"כ צריך לתרץ דבזה לא ידע וזה הכל לש"ס דידן דכופין אותו וא"כ אי שקר הוא חשוב גט מעושה שלא כדין משא"כ הירושלמי לשיטתו דסובר דאין כופין וא"כ ליכא חזקה דלא מקלקלת א"ע דכיון דתתגרש בגט כשר ולא דמי לגרשתני וע"כ פי' שמים ביני לבינך שהוא מרוחק ממנה והגם דזה ידע בעלה לא דמי לגרשתני כיון דאינה מקלקלת א"ע. ועי' בס' ברוך טעם:
ונראה דהנה באה"ע ס' קנ"ד פסק המחבר באומרת אינו יכול דאין לה אפי' עיקר כתובה ובאומרת גרשתני סוברים דנאמנת גם לכתובה. ועי' ס' י"ז ותמה הש"ך בספרו ג"א והב"ש דמ"ש זה מזה ועי' בס' ב"א דכתב וז"ל לפי מה דמשמע במרדכי והגהת הרא"ש פ' אעפ"י גבי חופת נדה דכתב וז"ל אם מת החתן בתוך ז' נקיים הואיל ולא בא עלי' גובה מנה ומאתים מאירוסין הרי נראה דעתו דלכך גובה עיקר כתובה דלא תהי' אלא ארוסה אף ארוסה אית לה עיקר כתובה משא"כ לפי מה דסוברים דארוסה אין לה כתובה ועי' ס' נ"ה א"כ חיבת ביאה בעינן ולית לה כתובה ומכש"כ לפי מה שהביא המחבר ס' ס"א דעת הרמב"ם דחופת נדה אינה נשואה כלל הרי דחופה בלי חיבת ביאה אינו חופה כלל ולא הוית אלא ארוסה ולית לה כתובה וא"כ לפי זה הגם דהאמת כדברי' דאינו יכול א"כ לא הוית לענין כתובה אלא ארוסה וארוסה לית לה כתובה וע"ש. ולכאורה יש לומר דאפי' אי ארוסה יש לה כתובה ג"כ ניחא דהא החזקה דאין אשה מעיזה לא עדיף מרוב ואיך מועיל להוציא ממון אך כיון דאיכא שטר כתובה אזלינן בתר הרוב גם בממון דחשוב כגבה וכמו כן אמרינן מיגו להוצי' בשטר וזה דוקא בשטר דיכול לטרוף מלקוחות ועי' ברש"י בגיטין פ' השולח ועי' בקצה"ח סי' פ"ח והרמב"ם סובר דכתובת אירוסין אינה טורפת מלקוחות וע"כ באומרת אינו יכול דאפי' לפי דברי' אינה אלא ארוסה ול"ח כגבה ע"כ אינה נאמנת לענין כתובה נהי דאיכא חזקה דאין אשה מעיזה לא מהני להוציא משא"כ בגרשתני:
והנה לפי ב"א הנ"ל ניחא ג"כ הירושלמי דסובר דשמים ביני לבינך היינו דטוענת דאין לו גבורת אנשים דאינה נאמנת וקשה הא זה ידע בעלה ואיכא חזקה דאין אשה מעיזה. ובסוגי' משמע דאי הוי ידע בעלה נאמנת וע"כ נראה דלפי מה דאית' בתוס' רי"ד דאע"ג דלמשנה אחרונה אינה נאמנת לומר טמאה אני לך זה בנשואה דמשועבדת לבעלה ואינה נאמנות להפקיע א"ע משיעבוד משא"כ ארוסה לא חשוב משועבדת ונאמנת וא"כ יש לומר דהא דמשמע בסוגי' דאי אמרה מילתא דידע בעלה נאמנת כגון באומר' שאין לו ג"א הגם דליכא חזקה דלא תקלקלה א"ע דהא לפי דברי' יתן לה גט משום דוקא באומרת גרשתני דהפקיעה א"ע משיעבוד וע"כ סובר הרא"ש דבעינן ג"כ הך חזקה דלא מקלקלה א"ע דאל"ה לא היתה נאמנת להפקיע א"ע מבעלה משא"כ באומרת אינו יכול דכיון דלא הוי חיבת ביאה אינה אלא ארוסה א"כ לפי דברי' לא התחיל השעבוד כלל דהא ארוסה אינה משועבדת כלל וע"כ סגי בזה לחוד דאין אשה מעיזה בדבר שבעלה ידע משא"כ הירושלמי לשיטתו דסובר דלא בעינן חופה הראוי לביאה. ועי' בס' שעה"מ דהוכיח כן מהא דאית' בירושלמי פ"ק דיומא הביאו התוס' ביומא וז"ל בירושלמי משמע אשה אחרת מזמנין שאם תמות זאת ביוה"כ שיקדש זאת ביוה"כ ופריך ויקדש מאתמול ומשני דא"כ הוי שני בתים ופריך נמצא דקונה קנין בשבת ומשני דאין רק שבות דהותר במקדש והשתא ע"כ דלהירושלמי כי היכי דקדיש לה ביוה"כ ה"נ כניס לה ביוה"כ דכל כמה דלא כניס לאו ביתו הוא וקשה הא הוי חופה שאינה ראוי' לביאה דאסור בתשמיש ודמי לחופת נדה אלא ודאי דסובר דחשוב חופה וע"ש וא"כ אפי' לפי דבריו דאינו יכול חשוב נשואה וא"כ היא מפקעת א"ע משיעבוד בעלה וא"כ הגם דבעלה ידע ואיכא חזקה דאין אשה מעיזה אינה נאמנת דליכא חזקה דלא תקלקלה א"ע דהא יוצאה בגט וע"כ מפרש שפיר שמים ביני לבינך דאינו יכול ומ"מ אינה נאמנת דנהי דידע מ"מ הא לא מקלקלה א"ע:
ובזה יש לומר עוד על קושי' ב"ש דבאומרת גרשתני מש"ה נאמנת גם על הכתובה הגם דלא עדיף החזקה מרוב אך כיון דכבר אזלינן בתר החזקה לענין איסור שמותרת לעלמא אזלינן ג"כ לענין ממון. ועי' בס' הפלא' משא"כ באומרת שאין לו ג"א דלפי דברי' היא ארוסה ולא התחיל השעבוד ול"צ לחזקה דאין אשה מעיזה והרוב דאין אשה מעיזה הוא רק לממון ולא אזלינן בממון אחר הרוב:
גם יש לומר דלכאורה יש לומר דאפי' אי כופין על הגט הגם דחשוב גט מעושה שלא כדין מ"מ מהני דחשוב תלוי' וזבין משום הכתובה. אך נראה לפי מה דפסק הרמב"ם באומרת מאוס עלי דכופין לבעלה לגרשה ול"ח שמא נתנה עיני' באחר משום שמפסדת הכתובה והקשו הא הרמב"ם סובר דאומרת טמאה אני אפי' ברצון דהפסידה כתובתה מ"מ אינה נאמנת. ועי' בשעה"מ ובס' וש"י כתב וז"ל דעיקר הטעם דמ"א דחששו שמא נע"ב ויהי' גט מעושה שלא כדין ולכך החמירו דלא נכון על הגירושין אמנם אכתי תקשה הא אם הב"ד כופין חשוב תלוי' וזבין רק כיון דנוטלת הכתובה הוי תלוי' ויהיב אבל באומרת מאיס עלי דע"י שכופין על הגט מיפטר מכתובה חשוב כמו תלוי' וזבין דגמר ומקנה וכל זאת היכי שע"י כפי' זו שאנחנו כופין על הגט מפסדת הכתובה אז חשוב תלוי' וזבין משא"כ באומרת טמאה אני ברצון דאז אפי' אי לא הי' מגרשה כלל היתה הפסידה הכתובה ולכך פסק דאינה נאמנת דחוששין שמא נע"ב ויהי' גט מעושה שלא כדין ולפ"ז ה"ה באומרת השמים ביני לבינך לפי שאינו יכו אפי' אי לא הי' מגרשה אין לה כתובה דאינה אלא ארוסה אפי' לפי דברי' וע"כ באם יכופו על הגט ל"ח תלוי' וזבין מחמת הכתובה דהא הכתובה כבר הפסידה ואין מרויח בזה שכופין על הגט דנפטר מחיוב כתובה כדי שעי"ז נחשב תלוי' וזבין וא"כ מקלקלת א"ע אפי' אי יתן לה גט דחשוב גט מעושה שלא כדין וא"כ דמי לגרשתני דאיכ' שני חזקות חזקה דאין אשה מעיזה וחזקה דלא תקלקלה א"ע וע"כ נאמנת משא"כ הירושלמי לשיטתו דסובר דלא בעינן ראוי לביאה וא"כ אפי' לפי דברי' חשיב' נשואה ויש לה כתובה אך עי"ז שכופין ליתן גט נפטר מכתובה דל"ש מדרש כתובה כמו בגרשתני דהא הוא צועק אין אני מבקש לגרשה כדי שלא תהא רשאי להנשא לאחר ולא אהי' מוכרח ליתן כתובה והוא אומר אין אני מבקש להבי' אותה לכלל מד"כ כי אין רצוני לגרשה והב"ד שכופין אותו אין בידם לכוף על הממון. ועי' בס' ב"א. וא"כ מרויח בזה שכופין דנפטר מחיוב כתובה חשוב שפיר תלוי' וזבין וא"כ לא מקלקלת א"ע וליכא רק חזקה דאין אשה מעיזה וע"כ אינה נאמנת אפי' באומרת אינו יכול ושפיר פי' הירושלמי דשמים הוא דא"י ומ"מ אינה נאמנת ולא דמי לגרשתני דאיכא שני חזקות:
ובזה דירושלמי סובר דלא בעינן חופה ראוי' לביאה ניחא הא דירושלמי סובר ועי' בקידושין פ' ג' דכהן שגירש על תנאי הגם דתנאי לא נתקיים מ"מ אסורה לכהן דלא כש"ס דידן דאפי' בע"מ לא נפסלה לכהונה. ועי' בתשובות הרא"ש ועי' במרדכי דהוכיח מהא דכל היוצא למלחמת בית דוד דגט כריתות כותב לאשתו והגם דבודאי גם כהני' היו שם אך לפי מה דאית' בגיטין ד' פ"ג דבר אחר הרי שהי' זה שנאסרה עליו כהן ומת המגרש לא נמצא אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם וקו"ח ומה גרושה שהי' קל אסור משום צד גירושין שבה א"א חמורה לא כש"כ ובמאי אי בע"מ הרי גרושה אצלו בזנות וכו' והקשה במרי"ט דאיך אפשר לאוקמ' בע"מ א"כ גם לכהן שרי אחר מות בעלה דיכולה לינשא בחופה לב"ד דליכא איסור וא"כ בטל הגט דכיון דנתבטל התנאי והרי הי' אלמנה וע"כ הוכיח מזה דאפי' בלא נתקיים התנאי אסורה לכהן אך אי אמרינן דחופה שאינה ראוי' לביאה ל"ח נשואה א"כ אין ראי' דלעולם בלא נתקיים התנאי מותרת לכהן והכא בחופה לחוד לא עברה על התנאי דאמר שלא תנשאי כי חשוב חופה שאינה ראוי' לביאה וע"כ הגם שתנשא לו לא עברה על התנאי ולעולם דמותרת לכהן בלא נתקיים התנאי משא"כ הירושלמי לשיטתו דסובר דלא בעינן חופה ראוי' לביאה וע"כ בזה שתנשא לו בחופה לבד לא נתקיים התנאי דאמר שלא תנשא וא"כ תקשה הא יכולה לינשא בחופה לבד דליכא איסור ולא נתקיים התנאי ומותרת לכהן אלא ודאי דאסורה לכהן הגם דלא נתקיים התנאי:
גם יש לומר לפי מה דאית' בס' יש"י מי שגירש את אשתו לפי שבאו עדים שזינתה ואח"ז נתברר שאין ממש בעדותם אי נימא דהגט בטל דחשוב גט בטעות או דנימא כיון שלא הי' תנאי מפורש כדין התנאים לא בטל הגט והנה בהך דמוצי' את אשתו משום שם רע דלא יחזיר וכתבו בתוס' דחשש לעז בעלמא איכא ולא שיהי' הגט משום זה כיון דלא כפל לתנאי ולפ"ז ה"ה הכא נהי דשקר הוא דאינו יכול מ"מ הגט לא נתבטל כיון דלא כפל דמגרשה רק בשביל זה ובאם הוא שקר הגט בטל. אך לפי מה דמסיק הגמ' בשבועות דבאיסור גרידא לא בעינן ת"כ והא דבסוטה בעינן ת"כ משום דהוי איסורא דאית ביה ממונא משום הכתובה. ולפ"ז ניחא דש"ס דידן דסובר דבעינן ראוי לביאה וא"כ לפי דברי' דאינו יכול אינה אלא ארוסה וליכא כתובה וממילא לא בעינן ת"כ והגט בטל הגם דלא כפל וא"כ מקלקלת א"ע וע"כ כיון דידע הבעל איכ' שני חזקות הנ"ל וע"כ נאמנת משא"כ לשיטת הירושלמי דל"ב ראוי' לביאה חשוב' נשואה ואיכ' כתובה ובעי ת"כ וא"כ לא מקלקלת א"ע וליכא רק חזקה דאין אשה מעיזה וע"כ סובר דאינה נאמנת וגם דהא תנאי לשעבר הוא וחשוב מעכשיו דלא בעי ת"כ. ועי' במש"ל. וא"כ הגט בטל איכ' גם חזקה דלא מקלקלה א"ע משא"כ הירושלמי לשיטתו דסובר דבמעכשיו בעינן ת"כ ועי' בר"ן בגטין ליכא הך חזקה וליכא רק חזקה דאינה מעיזה וע"כ סובר דפי' שמים אינו יכול ואפ"ה אינה נאמנת ודוק: