חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות
אות י · יהרג ואל יעבור
עי' בסנהדרין ובע"ז ובפסחים ובר"ן שם הנה שיטת הרמב"ם כל היכי דאינו מחויב למסור א"ע כגון בשאר עבירות אי מסר א"ע הר"ז מתחייב בנפשו ושיטת הטור אינו כן דסובר דאם רוצה למסור א"ע אפי' על מצוה קלה רשאי והקשו לשיטת הרמב"ם מהא דר"ע מסר א"ע למיתה בשביל לימוד התורה ונראה דהרמב"ם לשיטתו והטור לשיטתו ולפ"ז אין ראיה מר"ע הנ"ל:
הנה הגמ' בסנהדרין מקשה אי אמרינן דבפרהסיא בכל עבירות יהרג ואל יעבור והא אסתר בפרהסיא הואי ואפ"ה לא מסרה א"ע למיתה ומשני אביי אסתר קרקע עולם היתה ורבא משני הנאת עצמן שאני והקשו הראשונים דמאי בכך דהנאת עצמן היא הא בג"ע אין חילוק דאפי' בהנאת עצמן צריך למסור א"ע ועי' בר"ן ביומא ובפסחים דהנאת עצמן לא מהני רק בשאר עבירות דאז בצנעה יעבור ואל יהרג רק בפרהסיא משום דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל ובהנהו אמרינן דכל שאין הא"י מתכוין להעביר על דת רק להנאת עצמן ליכא חילול השם וע"כ א"צ לימסור א"ע אבל בשלשה עבירות הללו שמפני חומר שבהן אמרו אפי' בצנעה יהרג ואל יעבור וע"כ אפי' היכי שמתכוין להנאת עצמן נמי יהרג ואל יעבור דמה בכך דליכא חילול השם הא אפי' בצינעה יהרג ואל יעבור ע"ש. וא"כ כיון דרבא סובר בע"ז (ד' נ"ד) דאפי' בג' עבירות בצנעה אין צריך למסור א"ע וא"כ סובר רק משום חילול השם צריך למסור א"ע וממילא היכי דמתכוון להנאת עצמו דליכא חילול השם אפי' בג' עבירות א"צ למסור א"ע ושפיר משני רבא הנאת עצמן שאני ולא קשה דאסתר ג"ע הואי:
ועי' בתוס' סנהדרין דהקשו דאמאי לא הקשה והא אסתר ג"ע היא ותירצו דע"ז ידע דמהני טעמא דקרקע עולם דאינה מחוייבת לימסור א"ע אבל לענין חילול השם בפרהסיא לא ס"ד דמהני קרקע עולם ואביי משני דגם לזה מהני קרקע עולם ורבא דמשני משום דהנאת עצמן שאני מודה דלענין ג"ע קאי תירוצא דקרקע עולם אלא לענין חילול השם סובר דלא מהני קרקע עולם וע"כ מתרץ דהנאת עצמן שאני ועי' בתוס' יבמות (ד' נ"ד) דכתבו וז"ל משום דנערה המאורסה ילפינן התם מרוצח ורוצח גופא קאמר התם דסברא היא דמאי חזית דדמך סומק טפי וכו' וזה ל"ש אלא בכופין אותו להרוג בידים אבל אם רוצים לזורקו על התינוק ויתמעך בזה אמרינן אדרבה איפכא מאי חזית דדמא דחברך סומק טפי כיון שאין הורגו בידים ולא הוה אלא קרקע עולם בעלמא ואין מצוה להציל חבירו בגופו דאדרבה חייו קודם לחיי חבירו וע"ש ומה"ט מהני קרקע עולם גם בג"ע גם לס"ד ועי' ברמב"ם דפסק ביחדו שאמרו להם תנו לנו אחד ובאם לאו נהרוג כולכם דפסק דאסור למסור להם אפי' ביחדו אדם ידוע והוא פלוגתא בירושלמי ר"י ור"ל ופוסק כר"ל דאפי' ביחדו אסור ובכ"מ הקשה מהא דאמרינן דמש"ה בש"ד יהרג ואל יעבור דסברא היא משום דמאי חזית והכא ליכא הך סברא דהא יהרגו כולם וכתב שם דאליבא דר"ל הא דבש"ד יהרג ואל יעבור הוא משום חומר העון ולא משום מאי חזית וכו' רק דאליבא דר"י הוא משום מאי חזית וע"ש ולפ"ז לר"ל ולדידן דקיי"ל כר"ל לא מהני קרקע עולם בג"ע דאין לומר דהא מרוצח ילפינן ורוצח גופא דוקא היכי דעביד מעשה דאל"כ ל"ש מאי חזית דהא הטעם אינו משום מאי חזית רק משום חומר העון וע"כ לשיטת הרמב"ם דפסק כר"ל לא מהני בג"ע קרקע עולם כמו דלא מהני בש"ד וא"כ שלא תקשה מאסתר דג"ע וע"כ משום דהוי להנאת עצמו ואז אפילו בשלשה עבירות א"צ לימסור א"ע וכן הוא שיטת בעה"מ:
והנה הב"ח הוכיח כשיטת הרמב"ם דחי בהם וגו' הוא חיוב ואי מסר א"ע למיתה בשאר עבירות הרי זה מתחייב בנפשו מדאיצטריך וחי בהם ת"ל הלא מדגלי רחמנא גבי שלשה עבירות דיהרג ואל יעבור ממילא שמעינן בשאר עבירות דאינו מחויב לימסור א"ע למיתה ולמה לי וחי בהם אלא ע"כ וחי בהם אתא דאינו רשאי לימסור א"ע למיתה בשאר עבירות ומתחייב בנפשו הוא ולשיטת הטור יש לומר דלעולם וחי בהם הוא רשות להורות דבשאר עבירות א"צ למסור א"ע ואין לומר דממילא ידעינן דאל"כ למאי גלי דבג' עבירות צריך לימסור א"ע דליתא דאי לא כתבה וחי בהם ה"א דלעולם דאפי' בשאר עבירות צריך לימסור א"ע והא דגלי דבג' עבירות יהרג ואל יעבור לענין זה דאפי' בהנאת עצמן יהרג ואל יעבור דבשאר עבירות אפי' אי אמרינן דמחויב לימסור א"ע מ"מ בהנאת עצמן פשיטא דאינו צריך לימסור את עצמו משא"כ בג' עבירות מחויב לימסור אפי' בהנאת עצמן וע"כ צריכין קרא דחי בהם דבשאר עבירות אינו מחויב לימסור א"ע אפי' היכי דליכא הנאת עצמו ולעולם דאם ירצה לימסור א"ע רשאי משא"כ הרמב"ם דפסק כר"ל וא"כ ע"כ דאפי' בג' עבירות מהני הנאת עצמן וא"כ ל"צ קרא דוחי בהם דבשאר עבירות א"צ לימסור א"ע ואין לומר דאי לא כתבה וחי ה"א דאפי' בשאר עבירות כן והא דגלי דווקא בג' עבירות דאז לא מהני הנאת עצמו דהא ע"כ מהני דאל"כ קשה מאסתר דג"ע דקרקע עולם לא מהני דכיון דפסק כר"ל אלא ודאי דחי בהם אתא דאינו רשאי למסור א"ע ואי מסר הר"ז מתחייב בנפשו:
ולפ"ז כיון דעיקר ראיה של הרמב"ם מדפסק כר"ל וא"כ לא קשה מר"ע דמסר א"ע דהא ר"ע בודאי לא סובר כר"ל דדריש דחייו קודם לחייו של חבירו א"כ לדידי' בודאי אם רוצים לזורקו על התינוק ויתמעך אינו מחויב למסור א"ע משום דחייו קודמין וא"כ ה"ה בג"ע דקרקע עולם אינו מחויב לימסור א"ע ולעולם דהנאת עצמן לא מהני בג' עבירות וא"כ יש לומר דחי בהם רשות ואי לא כתבה ה"א דבכל מקום מחויב לימסור ובג' עבירות גלי דאפי' בהנאת עצמו לא מהני ע"כ צריכין וחי בהם דא"צ לימסור א"ע ובאם רוצה רשאי ע"כ מסר ר"ע א"ע על התורה משא"כ הרמב"ם דפסק כר"ל וע"כ הוכיח דאסור לימסור מקרא וחי בהם:
ובזה ניחא הרמב"ם דהנה בנדה (ד' י"ב) דבעי שם אשה מהו שתבדוק א"ע כדי לחייב בעלה חטאת ומסיק דלא תבדוק ותבדוק ומה בכך א"כ לבו נוקפו ופורש והרמב"ם השמיט זה וע"כ נראה דהא כתבו דמש"ה קאמר כדי לחייב בעלה ולא היא משום דהיא פטורה דלא עבדה מעשה ועי' בתשובות ח"ס דכתב דזה דהיא פטורה תליה בפלוגתא הנ"ל דר"י ור"ל דאליבא דר"ל גם היא חייבת והנה בתשובות איתא הא דמשני לא תבדוק דאל"כ לבו נוקפו וכו' זה דוקא אי היא פטורה כשיטת המרדכי משא"כ אי אמרינן דגם היא חייבת לא אמרינן דלא תבדוק כדי שלא יהא לבו נוקפו דאין אומרין לה חטא בשביל שיזכה הבעל. ולפ"ז דכיון דהרמב"ם פסק כר"ל וגם היא חייבת וע"כ השמיט זה הדין דלא תבדוק:
ובעיקר קושית הב"ח נראה לפי מה דאיתא בס' הפלאי וז"ל דודאי ר"ח לא טעי בהא שיהא מחויב למסור א"ע בשביל שלא להעיד עדות שקר רק ס"ל לר"ח דיש לחלק בין כשהמאנס בא על ממון חבירו ובין כשהוא בא להציל א"ע בממון חבירו אם רוצה הגזלן להרוג אותו והוא בא להציל א"ע ממיתה ע"י חתימת שקר דאין יכול להציל א"ע בממון חבירו ס"ל דאסור לגזול או להפסיד ממון חבירו לרפאות א"ע והיינו דהשיב רבא דאכתי הו"ל פ"נ ורשאי לעשות כן ולא משוי א"ע רשיעי ובזה מתרץ שם קושית התוס' על רבא דס"ל דאפילו בג' עבירות א"צ למסור א"ע בצנעה וא"כ מאי קאמר רבא דרק בג' עבירות צריך למסור הא הכא הוי בצינעה אך הא דס"ל לרבא דאפי' בעבודת כוכבים אינו צריך למסור בצינעה זה דוקא אם בא על עבודת כוכבים משא"כ כשבא להציל א"ע בעבודת כוכבים בודאי מחויב למסור א"ע ולא להתרפאות בעבודת ככבים וע"ש וא"כ יש לומר דאי לא כתבה וחי בהם ה"א דבכל מקום מחויב למסור א"ע עכ"פ היכי דהוא בא להציל א"ע ע"י העבירה והא דגלי דבג' עבירות יהרג נפ"מ אפי' היכי דאינו בא להציל א"ע בעבודת כוכבים רק דהכפי' היה על עבודת ככבים ובא על זה מ"מ מחויב למסור א"ע ולעולם ה"א היכי דבא להציל א"ע אז אפי' בשאר עבירו' מחויב למסור א"ע ואסור לעבור כסברת ר"ח וע"כ כתבה התורה וחי בהם דהיכי דהוי פ"נ רשאי להציל א"ע ולעולם דחי בהם הוא רשות ורשאי למסור א"ע:
ומסוגיא זו קשה על שיטת בעה"מ דסובר דאפי' בג' עבירות היכי דכוונתו להנאת עצמו אינו צריך למסור דא"כ למאי צריך רבא לומר דמש"ה ל"צ העדים למסור א"ע משום דרק בג' עבירות מחויב למסור הא הכא הנאת עצמו מכוין שיחתמו על השטר ואז אפי' בג' עבירות ל"צ למסור א"ע ומזה קשה לפי מה דאיתא ברשב"א דכיון דמידת חסידות למסור א"ע ע"כ משוי נפשייהו רשעים אי לא מסרו א"ע אלמא דסובר דאפי' בהנאת עצמו איכא מ"ח לימסור ובש"ך ביו"ד מסיק דאפי' אי אמרינן כשיטת הטור מ"מ בהנאת עצמו גם הטור מודה דאסור ודו"ק: