אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק א אות ח › תרתי לריעותא דחשוב חזה"ג

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ח · תרתי לריעותא דחשוב חזה"ג

חליפין אי מועיל בעובד כוכבים אנס

הנה בב"י בס' בדק הבית איתא דאפי' מי שהמיר אינו חשוד למפרע שאם שחט ואח"כ המיר באותו יום דכל מה ששחט כשר ועי' בש"ך ס' א' ובס' ת"ש הקשה דהא הוי תרתי לריעותא דאוקמא בחזקת איסור כמקדם והרי רשע לפניך ודמי למקוה שנמדד ונמצא חסר ובזה שייך נמי דהרשיע ואתאי כמו במקוה דחסר ואתאי והאחרונים כתבו כב"י ומביאין ראיה מפ"ק דחולין דשוחט בשבת דשחיטה כשרה אפי' במזיד לשיטת התוס' והקשה בתוס' דהא הוי שחיטת מומר לחלל שבת ואסורה השחיטה ותירצו דבפ"א לא נעשה מומר ואי נימא כל שהרשיע לפניך חשוב תרתי לריעותא א"כ תקשה ה"ה הכא אמאי כשרה השחיטה הא מומר לפניך וע"כ הרשיע מכבר וגם אוקמי' על חזקת איסור והוי תרתי לריעותא וע"ש בס' ש"ש:

ובזה ניחא לתרץ הרמב"ם בפי' המשנה דמוקי למתני' דשוחט בשבת בשוגג דאל"כ הא הוי שחיטת מומר והקשו עליו מהא דפריך ונוקמי במזיד וכר"מ וקשה הא במזיד הוי שחיטת מומר ולכאורה אמרתי לפי מה שכתבו אי נעשה מומר מיד בהתחלת השחיטה אע"ג דאז הו"ל מקלקל תליא בזה אי ישנה לשחיטה מתחילה וע"ס ל"ח מקלקל ונעשה מומר בהתחלת השחיטה אך אי אין לשחיטה אלא לבסוף חשוב בהתחלה מקלקל ולא נעשה אז מומר וכיון דר"מ סובר בזבחים דאין לשחיטה אלא לבסוף וע"כ שפיר פריך ונוקמי במזיד וכר"מ דלר"מ לא נעשה מומר מיד ויותר נראה דסברת הרמב"ם נהי דלא נעשה מומר בפ"א אך כיון דהרי הרשיע לפניך אמרינן דהרשיע קודם מטעם תרתי לריעותא והנה איתא בפלתי ס' י"א דאליבא דר"מ ע"כ איירי מתניתין בעוף ור"מ סובר דבעוף ליכא משום אבמ"ה וליכא חזקת איסור דהיינו חזקת איסור אבמ"ה בעוף וליכא תרתי לריעותא וע"כ שפיר פריך ונוקמי במזיד וכר"מ:

וגם לפי מה שהקשו במתני' דעירובין דסובר ר"מ דהרי זה חמר גמל גבי תרומה ונטמאת ס' מבעוד יום וכו' ואמאי הא הוי תרתי לריעותא דהרי נטמא לפניך ואוקמי' על חזקת תחום ביתו וכתבו דר"מ סובר דתרתי לריעותא אינו רק ספק כר"ש ועי' בס' שעה"מ וכיון דאינו רק ספק מצרפין ס' שני שמא שחט שפיר נהי דנעשה מומר שמא שחט שפיר וחשוב ס"ס דבשלמא אי תרתי לריעותא חשוב ודאי ליכא ס"ס דס' זה שמא לא הרשיע קודם ל"ח ס' כלל רק ודאי ובזה ניחא הא דפריך הגמ' ב"ק אלא שבת שחיטה ראויה היא וקשה לוקמי במזיד אך קאי על ר"ש ור"ש ל"ס תרתי לריעותא חשוב ודאי רק ספק וממילא איכא ס"ס וא"כ מוכח דאפי' לנגד חזה"ג מהני תרתי לריעותא דהא חז"כ חשוב כמו חזקת הגוף אך לפי מה דאיתא באחרונים דכוונת התוספות דלנגד חזה"ג לא מועיל תרתי לריעותא היינו משום דבתרתי לריעותא בעינן שיהיה שייך לומר חסר ואתאי והכא גבי מומין ל"ש זה וע"כ אע"ג דלנגד חזקה דעלמא אמרינן תרתי לריעותא אפי' היכי דל"ש חסר ואתאי מ"מ לנגד חזה"ג דאלים בעינן שיהיה שייך חסר ואתאי וא"כ לענין הרשיע לפניך דשייך לומר הרשיע ואתאי ועי' בת"ש וע"כ אמרינן תרתי לריעותא התם אע"ג דחשוב חזה"ג ובזה ניחא הא דפריך בחבית אמאי לא הוי ודאי והא הוי תרתי לריעותא ואע"ג דהתם חזה"ג הוא ועי' בש"ש אך כיון דיש לומר החמיץ ואתאי וע"כ אמרינן תרתי לריעותא אפי' בחזה"ג:

אך תקשה דא"כ לא צריכין לומר במקוה דחסר ואתאי דהא לא הוי חזה"ג אלא ודאי דאין חילוק ולפ"ז ע"כ כוונת התוס' דלנגד חזה"ג לא מהני תרתי לריעותא וקשה דא"כ מאי פריך מחבית דחזה"ז הוא וכן תקשה על הרשב"א דמקשה דהא הוי תרתי לריעותא וקשה הא ל"ש חסר ואתאי וע"כ נראה דלפי מה דאיתא בס' ת"ש דאי בעינן בתרתי לריעותא חסר ואתאי תלי' בפלוגתא דר"ה ור"ח בחולין דפליגי בשוחט בסכין ונמצאת פגומה דר"ה אוסר אפי' בשיבר עצמות דחיישינן שמא בעור נפגמה ור"ח מכשיר והקשה בתוס' על ר"ח מ"ש ממקוה שנמדד ונמצא חסר דטמא אפי' בר"ה משום תרתי לריעותא וה"ה הכא איכא תרתי לריעותא דהרי פגום לפניך וחזקת איסור דבהמה ותירצו דשאני התם דשייך לומר חסר ואתאי ולפ"ז לדידן דקיי"ל כר"ה אע"ג דל"ש לומר חסר ואתאי אעפ"כ אמרינן דחשוב תרתי לריעותא משא"כ לר"ח וע"כ ניחא קושית הרשב"א דקאי לרבא שם דרבא קאמר שם דהיכא דליכא חזקת ממון אזלינן בתר חזה"ג ורבא הא סובר כר"ה וא"כ סובר דאפי' היכא לד"ש חסר ואתאי חשוב תרתי לריעותא וע"כ שפיר הקשה הרשב"א על רבא לשיטתו והוצרכו לתרץ דלנגד חזה"ג לא מהני תרתי לריעותא וא"כ לר"ח דסובר דבעינן חסר ואתאי יש לומר דאפי' לנגד חזה"ג מהני תרתי לריעותא והתם במומין משום דל"ש חסר ואתאי:

ולפ"ז ניחא הרמב"ם דהגמ' דפריך מחבית אע"ג דהוי חזה"ג קאי לר"ח משא"כ לדידן דקיי"ל כר"ה וע"כ לנגד חזה"ג לא מהני תרתי לריעותא ולא קשה מחבית ועכ"פ פסק דאינה רק ספק ולא דמי למקוה

והנה מה שהקשו דמאי ראי' מנגע באחד בלילה דכיון דהתם איירי בר"ה וע"כ נראה דהנה בעירובין (דף ל"ה) פריך הגמ' על ר"מ מנגע באחד בלילה ולמחר מצאו מת ר"מ מטהר וחכמים סוברים דטמא והקשו דלפי מה שפירשו התוס' דאיירי בר"ה וא"כ אין ראיה לעולם דכיון דאיתרע החזקה לא אזלינן בתר החזקה רק הכא מטהר ר"מ משום דאיירי בר"ה ועי' בס' ס"ט דכתב דהתוס' ס"ל דהא דמסקינן בע"ז דס' טומאה בר"ה לענין טומאת גברא אין מורין לו דטהור דכיון דאיכא מים ליטבול זה דווקא בקולא שהקילה התורה בר"ה יותר משאר איסורים דאלו בשאר איסורין היכי דליכא חזקה קיי"ל דאזלינן לחומרא ואלו ס' טומאה בר"ה טהור אע"ג דליכא חזקה בהא הוא דאמרינן דזיל טבל אבל היכי דאיכא חזקה לטהר דגם בשאר איסורים אזלינן בתר חזקה וע"כ גם בטומאת גברא בר"ה לא אמרינן זיל טבל. ולפ"ז בנגע באחד בלילה דמיירי נמי לענין טומאת גברא ואפ"ה ר"מ מטהר ולא אמרינן דזיל טבל וע"כ משום דאפי' היכי דאיתרע אזלינן בתר החזקה דאי אמרינן דחזקה איתרע נהי דהכא בר"ה איירי מ"מ אמאי לא אמרינן זיל טבל:

ובזה יש לתרץ מה שהקשה במל"מ דמסיק שם דבכל ס' דבריהם דקיי"ל דטהור ואפי' לענין זה לא מחמירין שאומרים זיל טבל אך תמה דהראב"ד סובר דאם יש לו מים לרחוץ דאומרים רחוץ ויליף לה מס' טומאה בר"ה וע"כ נראה לפי מה דאיתא במ"ל דנסתפק וז"ל ודע דהא דאמרינן דס' ידים טהור הוא אפי' היכי דאיכא ס"ס לטמא כגון ספק דיש בהם כשיעור או לאו ואת"ל דיש בהן כשיעור ס' אי נעשה בהם מלאכה אפ"ה ס' טהור ומתני' דמס' ידים הכי מיתפרש וכן איתא בתוס' עירובין ד"ה ס' טבל ואפי' טבל ספק אי יש בו ארבעים סאה אך חידוש לפי שאני סבור דכי היכי דסד"א ויש ס"ס לקולא אזלינן לקולא דחשוב רוב להתיר כמו כן ס' דרבנן ויש ס"ס להחמיר מהראוי דניזל לחומרא אך מההיא דידים מוכח בהדיא דאפי' איכא ס"ס להחמיר אזלינן לקולא ומ"מ לא ידעתי אם דין זה מהני בכל איסורין דרבנן א"ד דווקא בטומאת ידים הקילו לומר דאפי' בס"ס להחמיר אזלינן לקולא ולא בשאר איסורין ועי' בפ"מ דמסיק דרק בידים הקילו דאפילו ס"ס להחמיר אזלינן לקולא ולא בשאר איסורין ולכאורה היה נראה דאין ראיה מהתוס' דיש לומר דתליא בזה דאי אמרינן דס' דרבנן ויש לו חזקת איסור אזלינן להחמיר א"כ כש"כ היכי דאיכא ס"ס לחומרא דאזלינן להחמיר דהא ס"ס עדיף מחזקה אי אמרינן ס"ס אפי' באיכא חזקת איסור משא"כ אי סד"ר לקולא אפי' איכא חזקת איסור אז יש לומר דה"ה אפי' איכא ס"ס להחמיר אזלינן לקולא ולפ"ז אין ראיה מתוס' הנ"ל דקאי על ר"מ ור"מ הא סובר דס' דרבנן לקולא אפי' באיכא חזקת איסור וע"כ ה"ה ס"ס להחמיר אזלינן לקולא:

ולפ"ז אין ראיה מידים דאזלינן לקולא אפי' באיכא ס"ם לפי מה דאיתא במג"א דאפי' אי אזלינן לקולא אפי' אי איכא חזקת איסור כמו בעירוב דאיכא חזקת תחום ביתו מ"מ ס' אי הניח העירוב גרע ובידים הא חזינן דאפי' אי ס' אי נטל אזלינן לקולא א"כ כש"כ אפי' אי איכא חז"א אזלינן לקולא וע"כ ה"ה אפי' אי איכא ס"ס להחמיר אזלינן לקולא. ועכ"פ אמרינן דבידים אפי' באיכא ס"ס להחמיר אזלינן לקולא משא"כ בכל מקום ולפ"ז יש לומר דעיקר הטעם דבכל ס' דבריהם דלא אמרינן זיל טבל דכיון דבכל התורה אזלינן להקל בדרבנן לא מחמרינן ודמי לס' טומאה בר"ה ואיכא חזקה להקל דנ"א זיל טביל וא"כ בידים דאקילו אפי' היכי דאיכא ס"ס להחמיר משא"כ בכל מקום אזלינן להחמיר וע"כ מחמרינן בידי' דאמרינן זיל טבל. ובזה ניחא קושית הרא"ש פ"ה דטהרות בהא דתנן שם עד אומר נטמא שנים אומרים נטמא ושנים אומרים דלא נטמא בר"ה טהור והקשה דלא משמע כן בעירובין דמשני רבה ור"י הכא בשני כיתי עדים וכו' ש"מ דבכה"ג לא מטהרינן בר"ה כיון דאיכא תרי ותרי:

ולכאורה נראה דהא קשה דהא בר"ה מטהרינן אפילו היכי דליכא חזקה וא"כ מאי בכך דאיכא תרי ותרי דליכא חזקה הא לא בעינן חזקה אך לפי מה דסובר הרמב"ם דמש"ה ס"ט בר"ה דטהור משום דכל ס' שרי מהתורה וכבר הקשה דאי ס' שרי מהתורה היכי משכחת אש"ת ותירצו משום דבעינן חמש"ח והוי איתחזק איסורא ואז מודה הרמב"ם ס"ד להחמיר וכתבו לר"מ דסובר דאפי' בחתיכה אחת חייב אש"ת ע"כ דסובר דס' אסור מהתורה ולפ"ז הא דס' טומאה בר"ה טהור אפי' בליכא חזקה זה לדידן דס"ד לקולא מהתורה משא"כ לר"מ דאזלינן להחמיר אז ס"ט בר"ה בעינן חזקה לטהר וממילא בתרי ותרי דנ"א בתר חזקה מחמרינן לטמא ולפ"ז הכא דקאי לר"מ משני שפיר דאיירי בתרי ובתרי דאז ליכא חזקת טמא משא"כ לדידן דלא בעינן חזקה וע"כ אפי' בתרי ותרי בר"ה טהור אך הרבה סוברים דאפי' לשיטת הרמב"ם מ"מ בס' דתרי ותרי מודה וראיה לכאורה מהא דפריך הגמ' בקידושין אי לימא דתרי אמרי אישתבאי וכו' מאי חזית דסמוך אהני וכו' וקשה הא הוי ס"ס שמא לא אישתבאי ושמא לא נבעלה ועי' במקנה אלא ודאי משום דלשיטת הרמב"ם היתר דס"ס משום דע"י ס' הראשון שרי מהתורה ובתרי ובתרי גם הרמב"ם סובר דאסור ס' מה"ת וע"כ לא מהני ס"ס:

וע"כ נראה לתרץ קושית הר"ש דהכא איירי דלענין דל"א דזיל טבל דע"ז הי' קושית הגמ' מנגע באחד דהוכיח דאזלינן בתר חזקה אפי' היכי דאיתרע דאל"כ אמאי ל"א זיל טבל וע"כ בתרי ותרי דל"א בתר חזקה ממילא אמרינן דזיל טבל ולעולם דאפי' בתרי ובתרי ס"ט בר"ה טהור כגון לענין הטהרות דל"ש זיל טבל טהור בר"ה אפי' בתרי ובתרי:

ולפ"ז ניחא הסוגיא דפ"ק דחולין (ד' י') דבעיא מר"ה בא זאב ונטל בני מעים מי חיישינן שמא במקום נקב נקב וכו' עד אמר ליה אביי ולא שאני לן בין איסור לסכנתא והא ס' טומאה בר"ה טהור וספק מים מגולים אסורין אמר ליה התם הילכתא גמירא מסוטה וכבר הקשו דהיכי מייתי אביי ראיה מספק טומאה בר"ה דטהור דהא חזינן דברה"י ס' טמא וע"כ הא דבר"ה טהור משום דהילכתא הוא לטהר ולעולם דלא אזלינן בתר חזקה ולפ"ז ניחא דאביי הוכיח דאזלינן בתר חזקה בעלמא דאל"כ נהי דהילכתא הוא לטהר מ"מ אמאי נא אמרינן זיל טבל ומדחזינן דל"א דזיל טבל ש"מ דבעלמא ג"כ אזלינן בתר חזקה אבל אי בעלמא לא אזלינן בתר חזקה אמאי ל"א דזיל טביל ואין לומר דכיון דאיכא חזקה דגם בעלמא מהני ע"כ לא מחמרינן דזיל טבל דליתא דהא בעלמא אפי' חזקה לא מהני וע"כ נהי דהקילו הכא מ"מ מהראוי לומר דזיל טבל אלא ודאי דגם בעלמא אזלינן בתר חזקה ורבא דמשני דהילכתא הוא אפשר דלא סובר דאמרינן זיל טבל דעיקר הטעם דאמרינן זיל טבל דחשוב דשיל"מ דאזלינן להחמיר ובפלתי ס' א' איתא דרבא חולק על דשיל"מ וממילא לא אמרינן לדידי' זיל טבל:

ובזה אמרתי לתרץ קושית התוס' שבת (דף ל"ד) דאמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו וכו' ופי' רש"י דאיירי בע"ת והקשו בתוס' דר"י לא קאמר התם גבי נפל עליו גל או תרומה ונטמאת ספק עירוב כשר אלא משום דאיכא חזקה אבל בספק כי הניחו בין השמשות לא מכשיר וע"ש וע"כ נראה דבאמת מהראוי לומר דס' עירוב לחומרא אע"ג דהוי דבריהם משום דחשוב דשיל"מ. אך במרדכי פ"ק דביצה איתא דהא דספק דרבנן להחמיר בדשיל"מ זה באיכא חזקת איסור כמו התם בביצה דאיכא חזקת מעוברת והשתא ביו"ט נולדה אבל היכי דליכא חזקה אפי' דשיל"מ אזלינן לקולא ולפ"ז דהא דבעינן חזקה לקולא היינו משום דאיכא חזקה לאיסור חזקת תחום ביתו והיה לנו להחמיר משום דחשוב דשיל"מ וע"כ בעינן חזקה לקולא כנגדו וממילא אזלינן לקולא אפי' דהוא דשיל"מ משא"כ רבא לשיטתו דל"ס דשיל"מ וא"כ לא בעינן חזקה לקולא. ולפ"ז יש לגרוס שפיר כי אזלינן בתר חזקה כגון ס' נגע וכו' והתוס' תמהו על זה דהא בר"ה לא בעינן חזקה ולפ"ז ניחא דהא בעינן לחזקה דל"א זיל טבל ולפ"ז יש לומר בהא דסובר ר"י דזמן משום ב"א והקשה בתוס' דאמאי לא אוקמי על חזקת א"א ותירץ כיון שהיא גרושה לפנינו והקשו הא חזקה דמעיקרא עדיף אפי' היכי דאיתרע ועיין בפ"י אך כיון דעיקר הראיה דאזלינן בתר חזקה אפי' היכי דאיתרע מנגע באחד בלילה ואע"ג דהתם איירי בר"ה מ"מ כיון דחזינן דל"א זיל טבל וע"כ משום דאזלינן בתר חזקה ואיתא ברמב"ן בפסחים דר"י לא סובר דשיל"מ וממילא דל"א זיל טבל וא"כ אין ראיה מנגע באחד בלילה דאיירי בר"ה ולעולם היכי דאיתרע לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא:

ובזה ניחא הא דמקשה הגמ' בב"מ בשאלה חצי יום ושכרה ח"י דאי המשאיל אומר ברי והשוכר א"י דחייב דקשה על ר"נ דסובר דבו"ש לאו ברי עדיף ואמאי לא מקשה על ר"י דהא גם ר"י סובר דלאו ברי' עדיף. אך לפי מה שהקשה בנ"י דאי משעת שאלה נשתעבד נכסי חשוב א"י א"פ ומתרץ בקצה"ח דעיקר הטעם דא"י א"פ חייב משום חזקת חיוב והכא איכא חזקה כנגדו חזקת קיימת והשתא הוא דמתה ולר"י ליכא הך חזקה משום דאיתרע וע"כ לא פריך על ר' יוחנן. אך זה אינו דהא באומרת משארסתני נאנסתי דמסיק הגמ' דמש"ה נאמנת או משום דאיכא חזה"ג או משום מיגו וכתבו בתוס' דלר"י ליכא טעמא דמיגו רק משום חזקה א"כ שמעינן דסובר דאזלינן בתר חזקה אפי' היכי דאיתרע דהתם הרי בעולה לפניך וע"כ נראה לפי מה דאיתא בנ"י דמתני' לאו דווקא דשאלה ואח"כ שכרה אלא ה"ה להיפך וע"כ הוי א"י א"נ והקשו דא"כ הוי חזקה חזקת קיימת ומתה אח"כ בעת שאלה ובו"ש ואז לכ"ע ברי עדיף ותירצו דחזקה זו ל"ח חזקה דחשוב חזקה עשוי להשתנות דלא הוי חזקה ובזה ניחא קושית התוס' דע"כ שמואל סובר כר"ה ור"י דבו"ש ב"ע דאל"כ תקשה מתני' דשאלה חצי יום דלא משני לשינוי ביש עסק שבועה דהא שמואל ל"ס מתוך שא"י לישבע משלם אך נראה דהא שמואל סובר דאפי' עשוי להשתנות חשוב חזקה ומה"ט סובר בקידושין דחוששין לקידושי שניהם אע"ג דבאותו יום עשוי להשתנות וא"כ לדידיה חזקת קיימת חשוב חזקה וא"כ בלא"ה לא קשה ממתני' דיש לומר משום דאיכא חזקה ובו"ש דלכ"ע ברי עדיף:

ויותר נראה דסוגיא זו קאי לטעמא דמיגו ולא אזלינן בתר בו"ש אפי' היכי דאיכא חזקה וע"כ לא קשה על ר"י דהא לר"י ע"כ טעמא דחזקה עיקר דהא לדידיה ליכא מיגו במכ"ע וא"כ הכא דאיכא בו"ש וחזקה לא קשה וע"כ לא פריך רק על ר"נ אך הקשו עוד ממתניתין דגיטין פ' מ"ש אם אינו יודע אם הגט קודם או מיתה קדים לגט הרי זו מגורשת ואינה מגורשת ואמאי לא אזלינן בתר חזקת חי והשתא הוא דמת וליהוי מגורשת ודאי והר"ן כתב כיון דמת לפנינו ומה בכך כיון דאמרינן השתא דמת ועיין בס' ש"ש דכתב הטעם משום דאיכא כנגדו חזקת א"א ומש"ה הוי ספק והקשו דא"כ הוי תרתי לריעותא חזקת א"א והרי מת לפניך ולשיטת הרמב"ם ניחא דסובר דאפי' תרתי לריעותא הוא רק ספק ותירץ וז"ל דבשלמא במקוה שנמדד ונמצא חסר דחזקת טמא הוי חזקה שלמה לומר דהוא עדיף טמא וחזקת המקוה אינה שלימה דהרי חסר לפניך ומש"ה הוי ודאי אבל הכא כשם שחזקת חי איתרע דהרי מת לפניך ה"נ חזקת א"א דהשתא מיהא פנויה היא ומש"ה לא הוי ודאי רק ספק:

ובזה ניחא תוס' קידושין (דף ע"ט) דפליגי רב ושמואל בקידשה אביה בדרך והיא בעיר דהקשה בתוס' דאמאי לא נקט הפלוגתא בקידשה אביה לחוד ותירצו דקידשה אביה לחוד בההיא מודה שמואל דאינה מקודשת דהעמד' על חזקת פנויה אבל השתא דהיא קידשה א"ע ג"כ ליכא חז"פ דמ"מ היא א"א והקשו על זה מהא דאיתא בכתובות שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הר"ז ל"ת ואם נשאת ל"ת שנים אומרים נתגרשה וכו' עד אם ניסת תצא ופריך מ"ש רישא ומ"ש סיפא והקשה בתוספות דברישא יש לאוקמא על חז"פ וע"כ ל"ת משא"כ בשנים אומרים נתגרשה איכא חזקת א"א וקשה מאי איכא חז"פ דכיון דנשאת לאחר וממ"נ אינה פנוי' וע"כ נראה דסברת התוס' דבקידשה אביה לחוד דאוקמא בח"פ משום דחשוב תרתי לריעותא הרי בוגרת לפניך וח"פ וע"כ ל"צ גט משא"כ בקידשה היא ג"כ נהי דיש לומר דאוקמא על חז"פ עד עכשיו שקידשה א"ע כמו שהקשו המפרשים מ"מ לא חשוב תרתי לריעותא דלא דמי למקוה דחזקת טמא לא איתרע וחזקת מקוה חסר לפניך משא"כ הכא כמו דחזקת נערות איתרע דהרי בוגרת לפניך כמו כן איתרע חז"פ דהשתא היא א"א וע"כ ל"ח תרתי לריעותא אבל הא מודה התוס' דשייך חז"פ אפי' דנתקדשה לאחר ואמרינן דהיתה פנוי' עד כעת שנתקדשה לאחר אך הכא שאני דכיון דהיא קידשה א"ע ג"כ נהי דיש לאוקמא על חז"פ עד עכשיו מ"מ תו לא הוי תרתי לריעותא משום דכמו דחזקת נערות איתרע ה"ה חז"פ משא"כ קידשה אביה לחוד איכא תרתי לריעותא ודו"ק:

ועיין בב"מ (דף ס"ב) דפריך אי קסבר דשטר העומד לגבות כגבה דמי והא עבדו איסורייהו והקשו הא בתוס' הקשה בעדים דחתמו על שטר שיש בו רבית דנעשו פסולין ותירצו דאיירי בריבית דרבנן דלא נפסלו וא"כ הכא דאיירי ברבית דאורייתא ונעשו פסולין ומה קאמר דכגבה דמי דאינו שטר כלל כיון דעדים הן פסולים. אך נראה דבס' קצה"ח סי' נ"ב כתב לתרץ דעדים לא נעשין פסולין אלא להבא מחתימה ולהבא אבל עכ"פ שטר זה כשר כמו בשוחט בשבת וצריכין לומר דסברת התוס' דהן פסולין למפרע משום דחשוב תרתי לריעותא דהרי הרשיע לפניך וחזקת ממון ועיין בקצה"ח סימן ל"ד וא"כ כיון דאמרינן דשטר העומד לגבות כגבה דמי וליכא חזקת ממון ממילא ליכא תרתי לריעותא ולא נעשין פסולין אפי' בריבית דאורייתא רק לאמת דקיי"ל דלאו כגבה ואיכא תרתי לריעותא הן פסולין למפרע ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה