חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות
אות ח · חצי עבד וחצי ב"ח
אי איכא עשה דלעולם בהם תעבודו
הנה שיטת הרשב"א דליכא עשה בח"ע וחב"ח ומתרץ על קושית התוס' במתני' דמי שח"ע וחב"ח דכופין את רבו לשחררו והא המשחרר עבדו עובר בעשה וע"כ הוכיח מזה דבחב"ח ליכא העשה ותמהו עליו דהא איתא בגיטין ההיא אמתא דהוי עבדו בה איסורא אמר אביי אי לאו דאמר ר"י אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כייפינן לרבה לשחררה רבינא אמר כי הא מודה שמואל משום דעבדו בה איסורא ופריך על אביי דאמר משום מילתא דאיסורא אין כופין לשחררה והא ההיא אמתא דהוי ח"ע וחב"ח והוי כופין את רבה לשחררה וכו' ולשיטת הרשב"א מאי פריך דלעולם משום מילתא דאיסורא אין כופין והתם דחצי שפחה וחב"ח ליכא העשה והנה בס' קצה"ח איתא דטעם של הרשב"א דהא איתא בפ' השולח נגחו שור ביום של רבו לרבו ופריך אלא מעתה ביום של רבו ישא שפחה וביום ש"ע ב"ח ומשני באיסורא לא קאמינא ופי' רש"י דאין האיסור נתחלק לחצאין אלא בממון וכיון דלעולם הוא ח"ע וחב"ח ואפי' ביום של רבו ה"ה חצי ב"ח ואסור בשפחה וב"ח ונפ"מ דאפי' ביום של רבו נמי אינו יכול לעבוד בו עבודת העבד דהיינו עבודת פרך כיון דחב"ח אפי' ביום של רבו ובישראל אסור לעבוד בו עבודת פרך וזה טעמא של הרשב"א דכיון דמשום צד חירות שבו לעולם אין לו רשות לעבוד בו עבוד פרך ולעולם בהם תעבודו היינו עבודת פרך יע"ש:
ולכאורה קשה דהא בירושלמי איתא דקידש אשה ביום של עצמו דחוששין לקידושין וכן סובר שם שמואל בהדיא משום דסובר דגם לאיסור נתחלק לחצאין וא"כ אכתי תקשה קושית הרשב"א על מתני' דהא שמואל דסובר דעובר בעשה סובר דנתחלק גם לאיסור א"כ ממילא גם ביום של רבו רשאי לעבוד בו עבודת פרך ומותר בשפחה וא"כ ל"ש סברת הקצה"ח דליכא העשה דכיון דלעולם אסור לעבוד עבודת פרך דלשמואל ל"ש זה:
וע"כ נראה דלכאורה יש לומר דבלא"ה לא קשה איך כופין את רבו לשחררו דעובר בעשה לפי מה דאיתא בברכות דמצוה שאני ופי' הר"ן דכיון דאין כוונתו לטובת העבד והאיסור הוא משום לא תחנם וכיון דאין כוונתו לטובת העבד רק בשביל המצוה ליכא משום ל"ת וליכא העשה וא"כ גם כאן דאין כוונתו לטובת העבד רק בשביל המצוה דפו"ר א"כ ליכא העשה וע"כ נראה דלפי מה דאיתא באחרונים דבאמת מה בכך דאין מתכוין לטובת העבד מ"מ הא יש לו הנאה ואין לומר דחשוב דבר ש"מ הא הוי פ"ר אך הוי פ"ר דלא ניחא ליה אך הרבה סוברים דזה רק באיסור שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ולא בשאר איסורים אך במג"א איתא דשמואל סובר בזבחים דבכל מקום פ"ר דלא ניחא שרי יע"ש ולפ"ז לשמואל יש לומר סברת הר"ן דמצוה שרי משום דא"מ לטובת העבד משא"כ לדידן דאסור בכל מקום פ"ר דלא ניחא ליה וא"כ יש לומר דהא דהוצרך הרשב"א לומר דח"ע וחב"ח ליכא העשה ולא כתב משום דמצוה הוא משום דלדידן לא מהני טעמא דמצוה דפ"ר אסור אפי' בלא ניחא ליה ולפ"ז לשמואל לשיטתו נהי לדידיה איכא עשה אפי' בח"ע וכו' דכיון דסובר דגם לאיסור נתחלק לדידיה יש לומר משום דמצוה שאני דהא שרי פ"ר דלא ניחא ליה ובלא"ה לא קשה על מתני' דכופין את רבו. ולפ"ז כיון דהסוגיא קאי הכא לשמואל ולשמואל אפי' בח"ע וכו' איכא העשה הנ"ל שפיר פריך מההיא אמתא דח"ש וחב"ח דהא לדידי' דסובר דגם לאיסור נתחלק לחצאין א"כ אפי' בח"ע וכו' איכא העשה:
וע"ש בסוגיא דאיבעיא מעוכב ג"ש יש לו קנס אי אמרינן דל"ח אדון או דילמא כיון דמעוכב גט שיחרור אדון קרינן וקאמר הגמרא ת"ש המית מי שח"ע וחצי בן חורין נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו מה לאו כמשנה אחרונה ומשני לא כמשנה ראשונה והנה הרמב"ם פסק דנותן חצי קנס לרבו וחצי ליורשיו והקשו דכיון דאיבעי' דלא איפשוט אי חשוב אדון במעוכב ג"ש א"כ מספק אמאי משלם קנס הא ס' ממונא לקולא לנתבע ואנן קיי"ל כמשנה אחרונה ואינו רק מחוסר ג"ש ונראה לפי מה שהקשו דאמאי ס' ממון לקולא הא הוי ס' איסור גזל ותירץ דלשכנגדו גם כן ס' איסור גזל ולפ"ז שפיר פסק דמספק צריך לשלם משום ס' איסור גזל ואין לומר דגם לשכנגדו יהיה ס' איסור גזל ליתא דלאידך אפי' אי הלכה הוא דמחוסר ג"ש לא חשוב אדון מ"מ אינו רק גזל דרבנן דהא מדאורייתא אין כופין את רבו רק מת"ה ומדאורייתא הוא אדון ומחוייב קנס ולא יהיה רק ס' גזל דרבנן ולדידי' הוי ס' גזל דאורייתא וע"כ מספק צריך לשלם משום ס' גזל דאורייתא ודו"ק: