חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות
אות ח · חזקה דמעיקרא היכי דאיתרע
הנה בקידושין (דף ע"ט ע"א) איתא קידשה אביה בדרך וקידשה היא בעיר וה"ה בוגרת לפנינו רב אמר ה"ה בוגרת לפנינו ושמואל אמר דחוששין לקידושי שניהם ופריך הגמ' אימת אי בתוך ששה בהא נימא רב ה"ה בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה ופי רש"י ודילמא השתא הוא דבגרה וכו'. הנה מבואר מדבריו דבתוך ששה עכ"פ ספק הוי ולא אמרינן דכיון דבתוך ששה איכא חזקה דמעיקרא א"כ ספק לא הוי רק ודאי השתא הוא דבגרה אלא ודאי דסובר רש"י כיון דאיתרע דהרי היא בוגרת עכשיו ע"כ עכ"פ ספק הוי אמנם מדברי תוספות רי"ד נראה דסובר דבתוך ששה אפי' ספק ליכא דאוקמא על חזקה דמעיקרא והשתא הוא דבגרה ודאי וקידושי דידה לאו כלום וראיה מלקמן דתני חדא הרי היא בוגרת לפנינו ותני חדא דחיישינן מה לאו חדא כרבי וחדא כשמואל ואמאי לא מוקי תרווייהו כרב והא דחיישינן איירי בתוך ששה אלא ודאי דאז אפי' ספק לא הוי ושיטת רש"י אע"ג דבעלמא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא זה דווקא היכי דלא איתרע החזקה אבל היכא דאיתרע לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא אך בריש נדה איתא דקאמר מ"ט דב"ה דמטמא למפרע משום דאיכא ריעותא מגופ' וע"ש בתוס' דכתבו דאי לאו הך טעמא הוי מוקמינן לה על החזקה חזקת טהרה אע"ג דהשתא ודאי טמאה כמו בנגע באחד בלילה דמטהרי רבנן בר"ה בראהו חי מבערב אע"ג דהשתא הוא מת אלמא דאזלינן בתר חזקה אע"ג דאיתרע אך הקשו דאין ראיה מנגע באחד וכו' דכיון דאיירי בר"ה ומשמע דס' הוי היכי דאיתרע וע"כ קתני דווקא בר"ה אך מב"ה שפיר יש להוכיח דאפי' היכי דאיתרע אזלינן בתר חזקה אך הקשו על הר"ן דבשמעתין כתב כדברי רש"י דבתוך ששה על כל פנים ס' הוי ובההיא דגבינות סובר דאם מצינו עכשיו טריפה אמרינן דהשתא הוא דאיתרעי אלמא אע"ג דאיתרע אזלינן בתר חזקה ועיין בשעה"מ דמחלק דהתם גבי טריפה דחזקה אתיא מכח רובא דרוב בהמות הן כשרות וע"כ אלימי טפי ואפי' היכי דאיתרע אמרינן אוקמא על חזקתה הראשונה יע"ש ועיין בר"ן בגיטין פ' מ"ש מה דכתב על מתני' דאם ספק אי הגט קדים למיתה דהר"ז חולצת ולא מוקמינן בחזקת חי דכיון דהשתא הוא מת והנה הראיה מנדה מב"ה דאזלינן בתר חזקה אפי' דאיתרע זה הכל להך לישנא דטעמא דב"ש הוא משום חזקה אבל להך לישנא דטעמא דב"ש דאי איתא דם מעיקרא הוי אתא יש לומר דלכ"ע היכי דאיתרע לא אזלינן בתר חזקה ולפ"ז יש לומר הא דהקשו על שיטת הטור דבתוך ששה ספק הוי דאמאי לא אוקמא הא דקתני דחוששין לקידושי שניהם דאיירי בתוך ששה דשם קאי להך לישנא דטעמא דב"ש משום חזקה וא"כ שמעינן דאפי' היכי דאיתרע אזלינן בתר חזקה דמעיקרא והטור סובר כהך לישנא דמעיקרא אתא ולעולם היכי דאיתרע לא מהני החזקה וס' הוי. ועכ"פ אמרינן דחזקה דאתיא מכח רוב אזלינן בתר חזקה אפי' היכי דאיתרע:
ובזה ניחא הרמב"ם דפסק במקוה שנמדד ונמצא חסר דאפי' בר"ה טמאות משום דאיכא תרתי לריעותא ובהיה בודק את החבית ונמצא חומץ סובר דרק ספק אע"ג דאיכא תרתי לריעותא דאוקמא טבל על חזקתו והרי החמיץ לפניך ובגמ' דנדה מאן תנא חביות ר"ש דגבי מקוה נמי רק ספק וא"כ לדידן דבמקוה ודאי א"כ גם גבי חביות היה להיות ודאי טבל וע"כ נראה דלכאורה יש לחלק דתרתי לריעותא לא אמרינן רק היכי דאפי' אי לא הוי תרתי לריעותא עכ"פ ספק הוי משום דאיתרע חזקה ראשונה כמו במקוה דאפי' אי ליכא הך דאוקמא הטמא על חזקתו ס' הוי משום דחזקה דמעיקרא איתרע דהרי חסר לפניך וע"כ דכיון דאיכא עוד ריעותא הוי ודאי משא"כ בחביות דחזקה הוא מכח רובא דרוב יין אינו מחמיץ ועיין בפלתי ס' א' וא"כ אי ליכא תרתי לריעותא אפי' ספק ליכא ואזלינן בתר חזקה דמעיקרא דאוקמי היין על חזקתו אע"ג דאיתרע וע"כ אף דאיכא עוד ריעותא דאוקמי הטבל על חזקתו אינו רק ספק וצריכין לומר דסוגיא קאי לטעמא דב"ש משום חזקה וא"כ אפי' במקוה אי לא היה תרתי לריעותא אינו רק ס' ואפ"ה בתרתי לריעותא הוי ודאי וע"כ פריך אמאי בחביות אינו רק ס' משא"כ לדידן דאמרינן משום דמעיקרא אתא וחזקה דמעיקרא היכי דאיתרע הוי ספק וא"כ לא דמי חביות למקוה וע"כ פסק במקוה דהוי ודאי משא"כ בחביות:
ועי' ביבמות (ד' ס"ח) בתוס' ד"ה רישא דהקשה ספק בן ט' אמאי פוסל בביאתו נוקמא אחזקה קמייתא דהוא פחות מבן תשעה יש לומר דהכא כגון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן תשעה אע"פ שהיה ספק כשבא עלי' לא אוקמינן על החזקה אלא אזלינן בתר דהשתא וע"ש אלמא דסובר דהיכי דאיתרע חזקה קמייתא לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא וספק הוי ועי' במהרי"ט שהביא ראיה זו ועי' במרש"א דתמה דאמאי לא תקשה מסיפא דקתני ספק הביא שני שערות דאמאי לא אוקמא על החזקה וע"ש ונראה דלפי מה דאיתא בתשובות הרא"ש דאם בדקוהו וראינו שיש לו שערות אז מחזקינן דהיו לו שערות משעה שהגיע לכלל שנים מכח חזקה דרבא ואע"ג דחזקה דרבא לחוד לא מהני להיות ודאי מ"מ מהני חזקה דרבא דהיכי דמצינו עכשיו שערות אמרינן דהיה לו שערות משעה שבאה לכלל שנים כיון דראינו עכשיו שיש לו שערות ועי' ב"ב פ' מ"ש באחד שמכר בנכסי אביו ומת וברמב"ן ובנב"י ובש"ש דהוכיחו דהרמב"ן לא סובר כרא"ש ועכ"פ ניחא קושית מהרש"א דעל ספק הביא שני שערות דכיון דראינו עכשיו שערות אז מחזקינן למפרע מכח חזקה דרבא וע"כ לא הקשה רק על ספק בן תשעה שנים דאמאי לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא:
ועי' בט"ז ביו"ד הלכות אבילות דכתב וז"ל מי ששמע שמת לו מת ואינו יודע אם הוא בתוך שלשים ומסיק דלכאורה יש לומר דמטעם חזקה יש להחמיר די"ל דהעמד המת על חזקתו חזקת חי והשתא הוא דמת וכתב דאינו חייב להתאבל וראיה ראשונה היא מפסחים מפקח את הגל וכו' שניה מפ' המדיר דאמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעה"ח את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך עד שמת החמור על בעה"ח להביא ראיה ואמאי לא אזלינן בתר חזקה והשתא הוא דמת וע"כ משום דאע"ג דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא אע"ג דאיתרע מיתה שאני משום דכל חי עומד למיתה וע"כ נהי דע"ז שלא ידענו דמית אוקמי' על חזקת חי אבל היכא דהשתא מת דכיון דעומד לכך אמרינן דלמפרע מת וע"ש ועי' בנוב"י דתמה דהא מסיק לבסוף כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתו להני כללי רק דעבעה"פ להביא ראיה והיינו משום חזקת החמור דאוקמי בחזקת קיים אלמא דאפילו במיתה אף על גב דאיתרע וגם עומד לכך אזלינן בתר מעיקרא:
ובזה ניחא הרמב"ם דפסק דמחליף פרה בחמור וילדה וכו' זה אומר אינו יודע וזה אומר א"י דיחלוקו והקשו הא בש"ס מוקי מתניתין כסומכס ומש"ה חולקין ואנן קיי"ל כרבנן דממע"ה וע"כ נראה דהא בתוס' הקשו על הא דפריך ונוקמי' על חזקת מ"ק דילמא הכא שאני משום דאיכא חזקת מעובר והשתא הוא דילדה וע"כ נראה דהאי הסוגיא קאי לשמואל ואליבא דשמואל דסובר דעל בעה"ח להביא ראיה ולא אזלינן בתר חזקת חי דכיון דעומד לכך וע"כ אמרינן דבשעת מציאתן דמעיקרא היה כך ולפ"ז ה"ה חזקת מעוברת דכל היכי דהשתא ילדה דכיון דעומד לילד אזלינן בתר שעת מציאתן ולא בתר חזקה דמעיקרא וע"כ מקשה שפיר ונוקמא על חזקת מ"ק משא"כ לדידן דקיי"ל ומסיק הגמרא דאפי' במיתה אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ה"ה הכא יש לאוקמא על חזקת מעוברת וע"כ פסק דחולקין אפי' לדידן דקיי"ל כרבנן:
והנה לפי מה דאיתא בס' ש"ש לתרץ קושית התוס' דילמא הטעם משום דאוקמא על חזקת מעוברת וכתב דהוי תרתי לריעותא דהרי ילדה לפניך וחזקת מ"ק ומתרץ בזה הרמב"ם דהרמב"ם לשיטתו דסובר דתרתי לריעותא אינו רק ספק ולפ"ז בלא"ה אין ראיה משמואל דבמיתה לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא דיש לומר דטעמא דשמואל משום תרתי לריעותא דהרי מת ואוקמי על חז' מ"ק וניחא קושית התוס' שם הא חזקה דכשעת מציאתן הוא רק לקדשים וזה אינו דאיכא תרתי לריעותא וע"כ צריך להביא ראיה אך לפי מה דאיתא בתוס' כתובות (ד' ע"ה) תימא והא הוי תרתי לריעותא דהרי מום לפניך וחזקת פנויה ונראה לרשב"א דחז"פ לא חשוב חזקה לגבי חזה"ג וע"ש אלמא דסובר דלנגד חזה"ג לא מועיל תרתי לריעותא וא"כ הוא הדין לנגד חזקת חי וחזקת מעוברת דחשיב חזה"ג לא מהני: