אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק א אות ח › חולין שנשחטו בעזרה

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ח · חולין שנשחטו בעזרה

חצי שיעור

שיטת הרמב"ם דחולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא ופסק דחולין שנשחטו בעזרה דפטור מלכסות ותמהו עליו כיון דשרי אמאי אינו חייב לכסות וליכא למימר דס"ל דכיון דמדרבנן לא חזי לאכילה ע"כ לא קרינן אשר יאכל זה ליתא דהא בהדיא איתא בחולין (ד' כ"ז) דפריך הגמ' מברייתא דקתני השוחט ונתנבלה בידו הנוחר ומעקר פטור מלכסות ואי אמרת אין שחיטה לעוף מהתורה נחירתו זו היא שחיטתו ליבעי כיסוי אלמא אע"ג דמדרבנן לא קרינן אשר יאכל מ"מ בעי כיסוי כיון דמדאורייתא שרי ונראה לפי מה שהקשו על הסוברים דהא דאדם אוסר דבר שאינו שלו בעשה מעשה זה רק מדרבנן והקשו מהא דאיתא בב"ק פ' מרובה בשלמא ע"ז שחיטה שאינה ראוי' וכתבו בתוס' דאע"ג דאין אדם אוסר דש"ש מ"מ עשה מעשה אסרו מ"מ הא זה רק מדרבנן ומה"ת שחיטה ראוי' הוא דהא לקמן פריך אלא למ"ד דמעשה שבת דרבנן אמאי פטרי מדו"ה אלמא דאזלינן בתר דאורייתא ותירצו דהא איתא בעירובין דמערבין לגדול בי"ה משום דחזי לקטן חשוב סעודה הראוי לו וע"כ ה"ה מעשה שבת אי דרבנן חשוב שחיטה ראוי' משום דחזי לקטן משא"כ בע"ז דאסור בהנאה ול"ש דחזי לקטן דאסור ליתן לקטן משום הנאה וע"כ אפי' אי אמרינן דהא דאוסר דש"ש רק מדרבנן ל"ח שחיטה ראוי' דל"ש דחזי לקטן דאסור משום הנאה משא"כ במעשה שבת דשרי בהנאה וא"כ יש לומר דהא דאיתא בגמ' דאי אין שחיטה לעוף מה"ת קרינן אשר יאכל משום דחזי לקטן וכמו דחשוב סעודה הראוי' משום דחזי לקטן משא"כ חולין שנשחטו בעזרה נהי דלאו דאורייתא הוא מ"מ מדרבנן אסור אפי' בהנאה ול"ש דחזי לקטן וע"כ לא קרינן אשר יאכל אע"ג דלאו דאורייתא וע"כ פטור מלכסות:

וגם יש לומר לפי מה דאיתא בר"ן פסחים סוגיא דהואיל וז"ל ומיהו יש עוד אחד ולא רצה לגלותה דיכול לבטל ברוב וכו' וא"כ חזינן דכיון דיכול לבטל קרינן אך אשר יאכל לכל נפש ומותר לאפות וא"כ יש לומר דלפי מה דסוברים דאיסור דרבנן רשאי לבטל לכתחילה ועי' תוס' ביצה אך זה דווקא דהאיסור אינו איסור הנאה משא"כ היכי דאיסור הנאה אז אפי' בדרבנן אין מבטלין לכתחלה דעיקר הטעם דאיסור דרבנן מבטלין דכיון דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה וע"כ בדרבנן לא גזרו וא"כ לפי מה דאיתא באחרונים דבאיסור הנאה לכ"ע אין מבטלין הוא דאורייתא וממילא אפי' איסור דרבנן אין מבטלין היכי דהאיסור הוא איסור הנאה ולפ"ז יש לומר דהא דאיתא בחולין דאי אין שחיטה לעוף מהתורה קרינן אשר יאכל משום דחזי לאכול ע"י ביטול ברוב וע"כ קרינן אשר יאכל משא"כ חולין שנשחטו בעזרה אפי' אי לאו דאורייתא מ"מ כיון דאסור גם בהנאה ולא יכול לבטל לכתחלה לא קרינן אשר יאכל וע"כ פסק דפטור מכיסוי:

הנה באחרונים איתא דאליבא דר"י דסובר דחמץ הוא בשריפה ויליף מנותר, וע"כ דסובר דחולין שנשחטו בעזרה ל"ד דאל"כ תקשה איך יליף מנותר דמה לנותר דאיסורו הוא איסור עולם ואפי' לר"י דאוסר גם לאחר פסח וא"כ גם חמץ איסור עולם מ"מ לאחר פסח אינו רק בלאו וא"כ איסור כרת אינו איסור עולם משא"כ נותר לעולם הוא בכרת וע"כ משום דגם נותר אינו איסור עולם דיכול ליתשיל עלה וע"כ דחשב"ע ל"ד דאל"כ אי אפשר ליתשיל דיהי' חשב"ע ובזה ניחא קושית התוס' בביצה על הא דשוחט עולת נדבה ביו"ט דלוקה וקאמר דהא מני ב"ש דלא סובר מתוך שהותרה לצורך וכו' והקשה בתוס' דאמאי לא קאמר ר"ע היא דג"כ לא סובר מתוך וע"ש. אך לפי מה שהקשו דאמאי לוקה דאמאי לא אמרינן הואיל דאי בעי איתשיל ותירצו דא"כ הוי חולין שנשחטו בעזרה וכיון דר"ע סובר בריש פסחים דחמץ הוא בשריפה וע"כ דסובר ל"ד ותקשה דאמאי לא אמרינן הואיל וע"כ קאמר ב"ש היא ולא ר"ע היא:

ובזה ניחא מה שהקשו על הא דקאמר ר"ע משום דהוי נזיר וחטאת ש"כ ואין מלמדין וקשה דהא בזבחים פריך הגמ' על הא דכתיב יקדש וכו' דאמאי לא דחי עשה ל"ת ומשני יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ בעינן יקדש לזה וליכא ש"כ:

ולכאורה נראה דהא בתוס' פסחים הקשה דאמאי לא קאמר דנזיר וחמץ הוי ש"כ דהא ר"ע דריש כל וא"כ גבי חמץ אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור אך לפי מה דאיתא ברמב"ם דח"ש דאסור בחמץ ילפינן מלא יאכל משום דמחלב לא מצינו למילף משום דחמץ היה לו שעת הכושר וזה לר"א דאפי' לא תאכל משמע איסור הנאה אז יש לומר דמלא יאכל ילפינן ח"ש משא"כ לחזקיה דאיסור הנאה ילפינן מלא יאכל וע"כ דח"ש ילפינן מכל וליכא קרא דבחמץ היתר מצטרף לאיסור:

והנה לר"ע דסובר דחמץ הוא בשריפה וע"כ דסובר כר"י דאחר זמנו אסור דאל"כ אי אפשר למילף מנותר דשאני נותר דאין היתר לאיסורו משא"כ חמץ וע"כ דסובר כר"י והנה לר"י ע"כ ילפינן איסור הנאה מלא יאכל דאי כר"א דאפי' ל"ת משמע איסור הנאה מ"מ בחמץ אי ליכא קרא מיוחד אמרינן דשרי בהנאה דאל"כ אמאי עובר על ב"י הא אינו ברשותו של אדם דבשלמא לר"ש דשרי לאחה"פ הוי ברשותו דחשוב גורם לממון דכיון דשרי לאחר פסח משא"כ לר"י ליכא גורם וא"כ מד"ס דהוי בשריפה וע"כ דסובר כר"י וממילא אי אפשר למילף דאסור בהנאה כר"א וע"כ כדחזקי' וע"כ דח"ש ילפינן מכל וליכא קרא על המ"ל וע"כ קאמר לר"ע לשיטתו דסובר דבשריפה דנזיר וחטאת הוי ש"כ וע"כ לפ"ז יש לומר דר"א דמשני דיקדש עשה הוא סובר כר"א ובאמת סובר כר"ש וא"כ ילפינן ח"ש מלא יאכל וכל על היתר מצטרף לאיסור וא"כ איכא ש"כ נזיר וחמץ:

אך לפי מה שאמרנו דאי בשריפה ע"כ דסובר דחולין שנשחטו בעזרה ל"ד דאז גם נותר יש היתר לאיסורו. נראה לתרץ על דרך פלפול דהא הקשו מאי פריך דעשה דוחה ל"ת דהא עשה דקדשים קיל דישנו בשאלה ולא מצי דחי. ל"ת ותירצו שהרי הא דקאמר אם פסולה תפסול היינו כשהוא קדשים וא"כ אם ישאל על הקדש גם הל"ת שייך שתתבטל אם ישאל על הקדשו ואין כאן פסולי המוקדשין אלא דקשה דילמא לעולם דלא דחי משום דעשה אפשר לבטלה ע"י שאלה והל"ת אי אפשר לבטל דאפי' אי ישאל עלי' יהי' חולין שנשחטו בעזרה וע"כ דר"א דהוצרך לתרץ דיקדש עשה הוא דסובר דלאו דאורייתא וע"כ כמו דעשה אפשר לבטל ע"י שאלה ה"ה ל"ת ע"י שאלה והנה אי אמרינן דלאו דאורייתא א"כ נותר חשוב יש היתר לאיסורו ע"י שאלה וא"כ אפי' למ"ד דבשריפה מצי סובר כר"ש דלאח"ז שרי ואף דיש היתר לאיסורו הא גם נותר יש היתר וממילא ידעינן דחמץ אסור בהנאה כר"א ולא יאכל על ח"ש וממילא ילפינן מכל דהיתר מצרף לאיסור וא"כ נהי דיקדש בעינן לעשה מ"מ איכא ש"כ נזיר וחמץ והסוגיא דקאמר דנזיר וחטאת הוי ש"כ היינו אי חולין שנשחטו בעזרה דא' ואז ע"כ מ"ד דבשריפה סובר כר"י דאסור לאחה"פ דאל"כ לא דמי לנותר דאין היתר לאיסורו דאי ישאל עלי' יהי' חולין שנשחטו בעזרה ואליבא דר"י ע"כ איסור הנאה ילפינן מלא יאכל וק"ש מכל וליכא ש"כ נזיר וחמץ משא"כ לר"א ע"כ צריכין לומר דסובר דלאו דא' דאל"כ בלא"ה לא דחי דעשה קיל משא"כ ל"ת ואז גם למ"ד דבשריפה מצי סובר כר"ש וכר"א ואיכא ש"כ חמץ ונזיר:

ובאמת בתוס' פסחים איתא דר"י ס"ל דחשב"ע דאורייתא וכן איתא בת"כ ובזה נראה לתרץ קושית רשב"א דאמאי לא ילפי רבנן מנותר דהוא בשריפה דלדי' ליכא הך פירכא וע"ש וע"כ נראה דהא הקשו איך יליף דחמץ בשריפה מנותר דחמץ אסור באכילה ובהנאה וכן נותר דמה לנותר דאיכא מלקות על הנאה משא"כ חמץ דמלקות ליכא וע"כ נראה דלפי מה דסוברים דאי ילפינן איסור הנאה בחמץ מלא יאכל אז איכא מלקות על הנאה דרק לר"א דליכא קרא מיוחד על הנאה וע"כ ליכא מלקות ולקמן איתא מה איכא בין ר"א לחזקיה חשב"ע דאליבא דר"א ע"כ ל"ד וכיון דר"י סובר דהוא דאורייתא וע"כ דסובר כחזקיה וממילא איכא מלקות על הנאה כמו בנותר וע"כ שפיר יליף ר"י מנותר משא"כ רבנן דהם ר"ש דסובר דשב"ע ל"ד כר"א וליכא מלקות על אה בלא"ה איכא פירכא דבנותר איכא מלקות על הנאה הנאה בלא"ה איכא פירכא דבנותר איכא מלקות על הנאה משא"כ בחמץ ליכא מלקות ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה