חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות
אות ז · זה נהנה וזה לא חסר
עי' ב"ק (ד' ך') פריך הגמ' ת"ש ר"י אומר אף זה הדר בחצר ש"ח שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר ש"מ דזה נהנה וזה לא חסר חייב ומשני שאני התם משום שחרירותא דאשייתא וכו' והנה מכאן הוכיחו הראשונים דאפי' אי זה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ היכי דחסר כ"ש חייב לשלם הכל דהא חזינן דמשום שחרירותא חייב לשלם לו שכר והנה הרמב"ם לא הביא זה הדין דהיכי דחסר כ"ש מגלגלין עליו את הכל ומשמע דסובר דאינו חייב לשלם רק מה דחסר כ"ש ותמהו עליו דהוא נגד הסוגי' ועי' בשעה"מ דהקשה מהא דאיתא לקמן (ד' צ"ז) דפריך מי אמר רב עבדא כמקרקעי דמי והא אמר רב התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור ואי ס"ד עבד כמקרקע דמי אמאי פטור ברשותא דמרא קאי ומשני שלא בשעת מלאכה דז"נ וזל"ח ופריך הגמ' מי ניחא ליה דנכחוש עבדיה ואי אמרינן דאינו משלם רק הפחת לא כפי מה שנהנה מה מקשה מה בכך דאיכא חסרון מ"מ פטור משכר מלאכה ומה שנפחת באמת משלם אלא ודאי דקושית הגמ' אזלא דכיון דחסר כ"ש מגלגלין עליו את הכל ולא כרמב"ם:
ונראה דהא הקשו מה פריך הגמ' מר"י הנ"ל דסובר דצריך לשלם לו שכר דילמא מש"ה חייב משום דמיחזי כריבית דכיון דחייב לשלם לו הוצאות שהוציא על הבית וא"כ אי ידור בה בחנם מיחזי כריבית ועי' בקצה"ח. אך יש לומר דהסוגי' קאי להך לישנא דאיתא ב"מ (ד' ס"ד) דדווקא באמר לו הלויני ודר בחצרי צריך להעלות לו שכר אבל בהלוהו לא מ"ט כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפי' ליתן לן בה וע"כ לא מצינן לומר דטעמא דר"י משום ריבית וע"כ צריכין לתרץ משום דחסר כ"ש מגלגלין עליו הכל משא"כ לדידן אפי' בהלוהו צריכין להעלות לו שכר א"כ יש לומר דטעמא דר"י משום דמיחזי כריבית ול"ש דבחסר כ"ש מגלגלין את הכל וע"כ סובר הרמב"ם דאינו משלם רק מה שנפחת ולפ"ז ניחא קושית השעה"מ דהתם ע"כ קאי דבהלוהו לא מחזי כריבית וא"כ ע"כ טעמא דר"י משום דחסר כ"ש מגלגלין את הכל וע"כ שפיר פריך מי ניחא דנכחוש עבדי' וחסר כ"ש ומחויב לשלם משא"כ לדידן אין ראיה דיש לומר משום דמיחזי כריבית:
ועי' בס' קצה"ח דכתב דאי אפשר לומר דטעמא דר"י משום רבית דהא לא חשוב רק צד אחד בריבית וע"ש והנה זה לאביי דסובר בב"מ (ד' ס"ג) דר"י ורבנן פליגי אי צד אחד בריבית אסור או שרי ור"י מתיר וע"כ אי אפשר לומר דטעמא דר"י משום ריבית וע"כ משום דחסר כ"ש מגלגלין עליו הכל משא"כ לרבא שם דפליג על אביי וסוב' דפליגי בריבית ע"מ להחזיר וצד אחד בריבית לכ"ע אסור א"כ יש לומר דטעמא דר"י משום רבית ולעולם דאפי' חסר כ"ש ל"צ לשלם לו הכל. ובזה ניחא הא דאיתא בכתובות פ' א"נ דקאמר שם מאי איכא בין אביי לרבא וקאמר זר שאכל תרומה דלאביי פטור ולרבא חייב ופריך ולאביי פטור והא מעידנא דאגבייה קני' מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל ליה והקשה בתוס' דאמאי לא מקשה על מתני' דפסחים דמסיק דמש"ה באוכל ת"ח במזיד פטור מלשלם משום דכרת פוטר וקשה קושית הגמ' מדאגבייה קני' וכו' וע"כ נראה דהא בתוס' הקשו אמאי לרבא חייב בתחב לו חבירו לתוך פיו לפי המסקנא והא זה נהנה וזה לא חסר דאפי' אי היה מחזיר היתה נמאסת ותירצו דכיון דעכ"פ חסר כ"ש משלם הכל וע"ש בתוס' ב"ק דתירצו הואיל ונהנה מחמת החסרון שהיה מתחילה וע"כ חייב ולפ"ז ניחא קושית התוס' דעל מתני' דפסחים היה ידע לתרץ דאיירי בתחב לו חבירו לתוך פיו ואין לומר דז"נ וזל"ח דיש לומר דכיון דחסר כ"ש מגלגלין עליו את הכל וע"כ מקשה רק הכא מדאגבייה קני' ואין לומר בתחב לו לת"פ דא"כ זה נהנה וזה לא חסר ואמאי חייב לרבא ואין לומר משום דחסר כ"ש וכו' דהא לרבא יש לומר דטעמא דר"י משום רבית ואפי' חסר כ"ש פטור ומשני בתחב וכו' והיינו משום דנהנה מחמת החסרון שהיה מתחילה:
ובזה ניחא הרש"י בפסחים (ד' ל"ב) דפי' דשוגג דמתניתין דשגג בשתיהן וסיפא דמתניתין דהזיד בתרומה אפי' שגג בחמץ פטור דאי הזיד בחמץ והא דפטור משום כרת דחמץ לאשמעינן בחמץ גרידא וע"ש והקשה לרבא דסובר דמיתה בידי שמי' לא פוטר וע"כ הא דקתני במזיד פטור משום כרת דחמץ תקשה ליתני חמץ גרידא. וע"כ נראה דהא קשה בחמץ גרידא מעידנא דאגבייה קני' וע"כ קתני תרומת חמץ דאיירי בתרומה שלא בא ליד כהן ול"ש דקני מעת הגבהה ועי' בשעה"מ. אך לאביי לשיטתו דאליבא דר"י ע"כ משום דחסר כ"ש משלם דמשום רבית ליכא דהא צד אחד בריבית הוא א"כ שפיר מצי למיתני חמץ גרידא ובתחב לו לתוך פיו ואע"ג דזה נהנה וכו' מ"מ בחסר כ"ש משלם הכל משא"כ לרבא דפטור אפי' בחסר כ"ש א"כ בלא"ה לא מצי ליתני בחמץ דתקשה מעידנא דאגבי' קנייה ובתחב לתוך פיו תקשה דזה נהנה ורש"י לא סובר כתוס' ב"ק הנ"ל וע"כ למיתני תרומת חמץ דאז איירי בתרומה שלא בא ליד כהן
ועי' ברשב"א ב"ק דהקשה על הא דאיתא שם התוקף ספינה ש"ח ועשה מלאכה רב אמר רצה שכרו נוטל רצה פחתה נוטל ושמואל אמר אין לו אלא פחתה ואמר ר"פ דלא פליגי הא דעבידי לאגרא והא דלא עבידא לאגרא ומשמע היכי דלא עבידא לאגרא אע"ג דלא נחת אדעתא דגזלנותא אפי' הכי אין לו אלא פחתה שהרי הא דאמר ר"פ בשבידא לאגרא נוטל שכרו ע"כ בדנחית אדעתא דאגרא הוא דאי אדעתא דגזלנותא אינו משלם רק כשעת הגזילה אבל שכר פעולה לא משלם וא"כ לפי דעת התוס' קשה דאמאי לא אמרינן דכיון דאיכא פחת כ"ש מגלגלין עליו הכל ומחלק דזה רק בקרקע ולא במטלטלין:
ולפ"ז נראה לתרץ דעת הרי"ף דהביא הך דינא דתוקף בעבדו ש"ח ועשה בו מלאכה דפטור דווקא שלא בשעת מלאכה ותמהו עליו דכיון דהוא פסק דעבדים מטלטלין וא"כ נגזלין ופטור אפי' בשעת מלאכה והסוגיא דהוצרך לאוקמי שלא בשעת מלאכה זה אי כמקרקעי דמי משא"כ לדידן דכמטלטלין דמי ובשלטי הגבורים מתרץ דהכא שאני דכיון דלא נתכוין לגזול רק להשתמש ולהחזיר אח"כ וע"כ היה צריך שכר וע"כ צריך לאוקמי שלא בשעת מלאכה אך הקשה דא"כ לא היה צריך להקשות מכח עבדי מקרקע הוא הא אפי' אי מטלטלין קשה משום דלא נתכוין לגזול ואמאי פטור מלשלם שכרו ולפי הרשב"א ניחא דקושית הגמ' אזלא דבשלמא אי עבדים כמטלטלין לא קשה דידע דאיירי שלא בשעת מלאכה ואע"ג דחסר כ"ש וכו' דלא ניחא ליכחוש לעבדיה מ"מ במטלטלין אפי' בחסר כ"ש אין מגלגלין את הכל אלא אי כמקרקעי דמי מה בכך דאיירי שלא בשעת מלאכה וזה נהנה וכו' מ"מ הא חסר כ"ש וכו' ולעולם כשיטת הרי"ף ומשני שלא בשעת מלאכ' וקאי לאידך לישנא וי"ל משום ריבי' ודו"ק: