חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות
אות ז · זמן גרמא
הנה ידוע דקיי"ל דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ואף עפ"כ באכילת מצה חייבין ועי' בפסחים (דף מ"ג) דילפינן מדכתיב לא תאכל חמץ שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכילת מצה והני נשי הואיל וישנן בבל תאכל חמץ ישנן במצות אכילת מצה. ועי' בס' ש"א דהקשה על הא דאיתא בפסחים (דף כ"ח) פלוגתא דר"י ור"ש דר"י סובר דעובר ומסיק דהיקש הנ"ל לקובעו חובה בזה"ז כמו דאיסור חמץ הוא אפי' בזה"ז ה"ה מצה ור"ש יליף לקובעו חובה מבערב תאכלו מצות וקשה דהיכי יליף ר"י לקובעו חובה מהך היקשא הא צריכין לחייב נשים באכילת מצה אע"ג דזמן גרמא הוא:
ונראה לפי מה דאיתא בקידושין (דף ל"ה) דפריך הגמ' אלא לר"י דסובר דשני כתובים מלמדין מאי איכא למימר דמנ"ל דפטורות מעשה דזמן גרמא ומשני משום דהוי מצה שמחה והקהל ג' כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין לדברי הכל וא"כ ניחא קושית הש"מ הנ"ל דלר"י דסובר דשני כתובים מלמדין מהראוי לחייב בכל מצות עשה שהזמן גרמא אך משום דהוי שלשה כתובים וע"כ שפיר יליף ר"י מהך היקשא לקובעו חובה בזה"ז דאין לומר דצריכין לחייב נשים באכילת מצה דה"א דנשים פטורות משום דחשוב ז"ג דליתא דאי לא נכתב במצה דנשים חייבות בודאי הוי ידעינן דנשים חייבות לר"י לשיטתו דאז הוי הדין בכל מצות עשה שז"ג נשים חייבות דליכא רק שני כתובים ולר"י מלמדין ולפ"ז לדידן דאין מלמדין ולא ידעינן דנשים חייבות רק מהיקשא א"כ לא ידעינן לקובעו חובה רק מקרא מבערב תאכלו מצות וניחא הרמב"ם דיליף לקובעו חובה מבערב תאכלו מצות והקשו דכיון דפסק כר"י דעובר על לפ"ז א"כ שמעינן לקובעו חובה מהיקשא ועי' בלח"מ ולפי הנ"ל ניחא דבעינן היקשא לחייב נשים אע"ג דז"ג הוא דהא לדידן אין מלמדין בש"כ:
והנה בעשה שז"ג אי אשה מותרת לעשות המצוה אף ע"ג דפטורה עי' בעירובין דתליא בפלוגתא אי נשים סומכות רשות או לא דר' יוסי ור"ש ס"ל דנשים סר"ש אע"ג דפטורה וה"ה ענין הנחת תפילין באשה תליא בפלוגתא זו וע"ש (ד' צ"ו) דהוכיחו מדחזינן דמיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו חכמים אלמא קסבר דשלא זמן גרמא הוא ומדחי דילמא סבר לה כר' יוסי דנשים סומכת רשות וע"ש ברש"י ד"ה ולא מיחו חכמים דהוי כתוספות על דברי תורה וע"ש בתוס' דהקשה על רש"י דהא שמעינן ליה לרבא דלעבור שלא בזמנו בעי כוונה ולגבי אשה דלא מחייבה הוי כשלא בזמנו דכיון דלא מיכווני לה לא עברה וע"כ כתבו דטעמא דאסורה משום דתפילין צריכין גוף נקי וע"ש והנה לפ"ז לאביי דסובר בראש השנה דאפי' שלא בזמנו לא בעי כוונה וע"כ מקשה שם הישן בשמיני בסוכה ילקה א"כ לדידי' יש לומר דבכל עשה שז"ג אי מקיימת עברה על ב"ת ואע"ג דחשוב שלא בזמנו:
ובזה נראה לתרץ הרמב"ם הלכות חגיגה ועי' במס' חגיגה (דף ד') ת"ר זכור להוציא הנשים זכורך להוציא טומטום ומקשה טומטום ספיקא הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא אמר אביי כשבציו מבחוץ והרמב"ם השמיט זה ותמהו עליו וע"כ נראה דהא בס' ש"א הקשה מאי פריך איצטריך קרא למעוטי ספיקא דה"א דספק דאורייתא לחומרא ותירץ דאי יהיה חייב מספק יהיה ספק איסור משום איסור ב"ת יע"ש וזה הכל לאביי לשיטתו דסובר דאפי' דלא בזמנו איכא משום ב"ת אע"ג דלא מכוין וא"כ ל"ש לחייב מספק דאיכא ס' איסור להיפך דשמא הוא פטור ועובר על ב"ת וע"כ הוכיחו דע"כ אפי' כשבציו מבחוץ משא"כ לדידן דליכא ב"ת שלא בזמנו יש לומר כשבציו מבחוץ חייב ולא קשה קושית הגמ' איטצריך קרא למעוטי מספק דה"א דסד"א לחומרא ואין לומר דהא הרמב"ם סובר דס' שרי מהתורה ליתא דזה רק בל"ת ולא בעשה ועי' בס' ש"א דהקשה דאמאי הוי לאו דב"י לאו הניתק לעשה דהא הלאו כולל יותר מעשה דלאו דב"י הוא אפי' בנשים ועשה דתשביתו אינה בנשים דז"ג הוא כמו לאו דתמורה דל"ח ניתק לעשה משום דלאו הוא אפי' בציבור ושותפין משא"כ העשה לשיטת הרמב"ם ועי' בס' מק"ח דמחלק דנהי דאין מצווין להשביתו משום דז"ג הוא מ"מ ודאי אי השביתו ושרפו תקנו את הלאו דב"י ובשלמא בתמורה דא"א לקיים העשה בציבור ושותפין דאין תמורתן תמורה וע"ש:
אך נראה דתליא אי נשים ס"ר או לא דאי אמרינן דבכל עשה שזמן גרמא יכולה לעשות ולא עברה על ב"ת אז יש לומר דלא דמי לתמורה משום דנהי דפטורה מ"מ אי השביתו ושורפו תקן את הלאו משא"כ למ"ד דאין סומכות רשות ולשיטת רש"י הוא משום ב"ת וכיון דעבדה איסור בזה דתשביתו בודאי לא תקן הלאו ובפרט דחשוב מה"ב ולא קיים המצוה וממילא ליכא תקון לאו ודמי לתמורה וממילא דל"ח ניתק לעשה:
ובזה ניחא קושית הש"א על הסוברים דחשוב ניתק לעשה וממילא אי בטילו לעשה דתשביתו כגון לר"י דסובר דהוא בשריפה משכחת ביטלו לעשה כגון שלא שרפו רק דזרקו לים ובזה לא קיים העשה ולוקה דהא ביטלו להעשה משא"כ לרבנן דסוברים דבכל דבר יכול להשביתו א"כ לעולם לא משכחת ביטלו להעשה דכל מה שעושה לבער מהעולם מקיים העשה וא"כ לעולם לא משכחת מלקות וא"כ תקשה איך יליף ר"י דבשריפה מקו"ח מנותר והא עי"ז שתאמר דהוא בשריפה משכחת מלקות בביטלו כגון שלא שרפו א"כ תקשה דאין עונשין מהדין וע"ש:
ולפי הנ"ל ניחא דר"י לשיטתו דסובר דנשים אין ס"ר וא"כ ל"ח ניתק לעשה משום דכולל יותר מעשה לענין נשים וניחא בזה קושית התוס' שם דאמאי לא ילפי רבנן מנותר דלדידי' ליכא הך פירכא אש"ת יוכיח דהא הן סוברים דבשריפה אך כיון דחכמים דר"י הוא ר"ש ור"ש סובר דנשים ס"ר וא"כ חשוב ניתק לעשה דלאו לא כולל יותר מעשה לענין נשים וא"כ בלא"ה לא מצינן למילף מנותר משום דא"ע מהדין וא"ל דהא ר"ש סובר דעמ"ה דליתא דהא בריטב"א איתא דבחידוש מודה וחמץ חידוש הוא דעובר על ב"י דהא אינו ברשותו של אדם אך אפי' אי אין נשים ס"ר זה דווקא לאביי דסובר דאפי' שלא בזמנו איכא משום ב"ת משא"כ לדידן ליכא משום ב"ת והא דאין נשים ס"ר משום דמיחזי דעביד עבודה בקדשים וכן לענין תפילין וזה ל"ש לענין תשביתו וניחא בזה קושית הש"א על הסוברים דהאי עשה דתשביתו משוי לאו דב"י לנל"ע א"כ הא דאמר בפ"ק דפסחים אמר אביי תרי קראי כתיבי וכו' ופי' התו' דמיתורא דקרא קא דריש והשתא אפ"ת דהאי קרא דתשביתו בי"ט איירי אפ"ה לאו קרא יתירא הוא דמנ"ל לנתוקי ללאו דב"י לעשה לומר שאל"ע וע"ש ולפ"ז ניחא דאליבא דאביי לשיטתו בודאי לא חשוב ניתק לעשה דלאו כולל יותר לענין נשים ואסורה לקיים לעשה משום ב"ת:
ובזה ניחא הא דקשה על הרמב"ם דסובר דמש"ה לוקה במימר אע"ג דנל"ע משום דלאו כולל יותר מעשה א"כ הא דאיתא בתמורה (דף ד') אמר ליה אביי וכל לאו דנל"ע אין לוקין עליו והא מימר שנל"ע ולקי ומשני דלא אתא חד עשה ועקר שני לאוין ואמאי לא קאמר משום דלאו כולל יותר מעשה במומר. וע"כ נראה דהא לשיטת הרמב"ם תקשה מנותר דלכ"ע חשוב נל"ע ואמאי הא לאו כולל יותר מעשה דלאו הוא גם גבי נשים משא"כ העשה דבשריפה אינה בנשים דז"ג הוא דאין שורפין קדשים בלילה וע"כ משום דעכ"פ אי שרפה קיימה המצוה אפי' אי פטורות ולא דמי לתמורה וזה לדידן דקיי"ל כרבא וליכא משום ב"ת שלא בזמנו וה"ה באשה אף ע"ג דחשוב שלא בזמנו משא"כ אביי לשיטתו דאיכא ב"ת ואסורה לקיים המצוה ואפ"ה חשוב לכ"ע נל"ע וממילא ה"ה במימר חשוב נל"ע אע"ג דלאו כולל יותר מעשה וע"כ צריכין לתרץ משום דחשוב שני לאוין ולא דחי ודו"ק: