אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק א אות ה › הכיר בה שאינו שלו ולקחה

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ה · הכיר בה שאינו שלו ולקחה

הואיל

שיטת הרמב"ם דבהכיר בה דמעות יש לו דטורף אפי' מלקוחות והקשו עליו הא הגמ' בב"מ פריך הא לא ניתן ליכתב ובטל השטר ואחריות שבו ותירץ הגמ' ל"ש בהכיר בה דל"ש דלא ליקרא גזלנא ל"ש בהכיר ועי' בתומים דמתרץ דהא קשה מאי פריך הגמ' נהי דהשטר בטל הא מוכר שדהו בעדים ג"כ גובה מנכסים משועבדים אך זה דווקא אי ש"ד וקושית הגמ' אזלא אי של"ד וע"כ לדידן שפיר פסק הרמב"ם דגובה הקרן מלקוחות משום דש"ד ואפי' בעדים גובה מלקוחות:

ובזה ניחא שיטת הרי"ף דסובר בהכיר בה דמעות פקדון כרב ובמקדש אחותו סובר דמעות מתנה וברא"ש איתא דמחלקינן בין אחותו להך דהכא דהכא לא עביד אינש דיהיב מתנה לנוכראה משא"כ גבי אחותו נ"ש זה אך הקשה דכיון דרב לא מחלק מנ"ל לחלק ביניהם ולכאורה נראה לפי מה דאיתא במקנה דאפי' באחותו דליכא רובא דלא יהיב לשם מתנה דכיון דהוא אחותו מ"מ נהי דס' השקול הוא אי יהיב לפקדון או למתנה מ"מ הא דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו נמי אינו אלא רובא לחוד דרובא דעלמא יודעין נמצא בהדי אינשי דלא ידעי הוי רובא דלאו למתנה יע"ש וע"כ דמי להכיר בה ולקחה דכמו דהכא איכא רובא ה"ה באחותו איכא רובא דלא היה מתנה דמצרפינן מיעוטא דלא ידעי לפלגא אי לשם פקדון או למתנה ואיכא רובא אך אכתי תקשה דהא חזינן דאפי' לר"מ דחייש למיעוט מ"מ מיעוטא דמיעוטא גם לר"מ אזלינן בתר רובא וא"כ גם לענין זה דלא אזלינן בתר רובא בממון מ"מ מיעוטא דמיעוטא גם בממון אזלינן בתר הרוב וא"כ אכתי יש לחלק בין אחותו ובין הכיר דבאחותו ליכא מיעוטא דמיעוטא וע"כ לא אזלינן בתר הרוב להוציא מידה וע"כ מעות מתנה משא"כ בהכיר דאיכא רובא דלא יהיב מתנה לנוכראה ומיעוטא דלא ידעו נמצא המיעוט דיהבי למתנה חשוב מיעוטא דמיעוטא והיכי מדמי לה ומש"ה בהכיר מעות פקדון דאזלינן בתר הרוב להוציא אך לרב לשיטתו דסובר דאזלינן בתר הרוב בממון א"כ אין לחלק בין אחותו ובין הכיר משא"כ לדידן יש לחלק דהכא הוי מיעוטא דמיעוטא ואזלינן בתר הרוב אפי' בממון וע"כ מעות פקדון משא"כ באחותו ליכא רק רוב לחוד ול"א בתר הרוב בממון וע"כ סובר דמעות מתנה:

וניחא קושית הב"ש ס' כ"ח במכר איסורי הנאה לישראל וידע הישראל דהוא איסורי הנאה דמעות מתנה והקשה הב"ש הא קיי"ל כרב דמעות פקדון וע"ש. אך בהכיר שאני דאיכא מיעוטא דלא ידעי וחשוב מיעוטא דמיעוטא ואזלינן בתר הרוב משא"כ היכי דלוקח ידע דאיסורי הנאה דל"ש דאיכא מיעוטא דלא ידעי וליכא רק רוב לחוד ול"א בתר הרוב להוציא וע"כ מעות מתנה:

גם נראה דלפי מה דאיתא בתומים לפי מה דקיי"ל כר"נ דהיתר תשמיש אינו חייב באונסין ה"ה בהכיר בה אף דיכול להשתמש במעות מ"מ על אונסין אינו חייב וא"כ יש לומר הא דמדמי הגמ' משום דל"ש לומר דלא שכיח דיהיב מתנה לנוכראה ובודאי נתן לשם פקדון דגם פקדון ל"ש דשמא יאמר נאנסו המעות והוא חשוד דהוא גזלן וליכא שבועה ואין לומר דא"כ יהיה מתוך שא"י לישבע משלם ועי' בח"מ ס' צ"ב להסוברים דהיכי דהנפקד חשוד על השבועה אע"ג דשכנגדו המפקיד לא יכול לישבע משלם דליתא דהא רב לא סובר מתוך שא"י לישבע משלם וע"כ דמי לאחותו משא"כ לדידן דאמרינן מתוך ואי יטעון נאנסו מחויב לשלם וא"כ מתנה ל"ש משא"כ פקדון וא"כ לא דמי לאחותו וע"כ פסק כרב דמעות פקדון:

וגם יש לומר דנהי דלא מחלקינן דהכא לא יהיב אינש מתנה לנוכראה משא"כ באחותו אך יש לחלק דהא טעין ברי דלא יהיב לשם מתנה והמוכר לא ידע ובו"ש הוא ונהי דקיי"ל דבו"ש לאו ברי עדיף אך בב"ש ס' ס"ח איתא דהיכא דאיכא שטר דטריף מלקוחות אז לכ"ע ברי עדיף להוציא וא"כ הכא דאיכא שטר ובו"ש אז ברי עדיף וא"כ נאמן לומר דהיה לשם פקדון משא"כ במקדש אחותו דליכא שטר אז בו"ש לאו ברי עדיף אך דכיון דהוא יכול לטעון דנאנסו א"כ אפי' אי ללקוחות לא טענינן נאנסו משום דל"ש מ"מ טענינן פרוע במיגו דנאנסו ועי' בח"מ ס' ק"ח ועי' בתוס' ריש גיטין וא"כ כיון דלא יכול לטרוף מלקוחות אז אפי' בשטר ל"א בו"ש ב"ע ושפיר מדמי הגמ' וזה הכל לרב לשיטתו דל"ס מתוך וכו' מה שא"כ לדידן דקיי"ל מתוך והוא גופו לא יכול לומר נאנסו וא"כ כיון דטריף מלקוחות לכ"ע בו"ש ב"ע וע"כ מעות פקדון משא"כ באחותו. וגם לרב לשיטתו דסובר דשל"ד וא"כ כיון דשטר לא נתן ליכתב רק משום דמוכר שדהו בעדים ג"כ גובה מלקוחות וזה אי ש"ד משא"כ לרב דסובר דשל"ד ואז שטר כזה לא מהני בו"ש להוציא וע"כ מדמי הגמ' לאחותו משא"כ לדידן דש"ד ואם כן טריף מלקוחות ומהני בו"ש להוציא משא"כ באחותו וע"כ התם הוי מעות מתנה משא"כ בהכיר מעות פקדון:

ובזה ניחא קושית התוס' ב"ק (ד' צ"ה) ד"ה מאן שמעית ליה דאמר אחריות לאו ט"ס דהקשו בלאו האי טעמא הוי מצי למיפרך וע"כ נראה דעיקר הא דס"ד דאיירי בעם הארץ דלא ידע דאי איירי בת"ח א"כ תקשה דשטר לא ניתן ליכתב ובהכיר ל"ש תירוץ הגמ' ואין לומר משום דמוכר שדהו בעדים וכו' דהא זה אי ש"ד וכיון דסובר כר"מ דאחריות לאו ט"ס וע"כ דסובר דשל"ד דאי ש"ד ממילא נשתעבדו וע"כ צריך להקדים דסובר ר"מ דאחריות לאו ט"ס דאז ע"כ דשל"ד ומוכר שדהו בעדים לא טריף מלקוחות והשטר לא נתן ליכתב וע"כ דמיירי בעם הארץ דלא ידע ודו"ק:

וניחא בזה שיטת רב האי דסובר דאין הלכה כרב בהא משום ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ואנן קיי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל ולא נהירא מכח דאיזה נשך ועי' שם תוס' ד"ה מה שאירש ב"מ (ד' ט"ז) וע"כ נראה דעיקר קושית הגמ' לא היה ק לר"מ דסובר לאו ט"ס וע"כ דשל"ד ואז המוכר שדהו אינו גובה מלקוחות וע"כ קשה דהא שטר דלא ניתן ליכתב הוא וע"ז משני דחשוב שטר דניתן ליכתב דאי חזר ולקחה הוא ללוקח וא"כ אליבא דידן דנהי דלא קיי"ל כרב לענין חזר ולקחה מ"מ לא גרע ממוכר שדהו בעדים דאי שעבודא דאורייתא טורף מלקוחות וקיי"ל דש"ד:

ועי' בראב"ד דכתב על דין דהכיר בה דגובה מלקוחות זה בפי' לו אחריות והקשו הא קיי"ל דאחריות ט"ס ונראה לפי מה דסוברים דבגזלן ישראל לכ"ע יאוש בעלים וכן היכי שמכרה לאחר לכ"ע אמרינן דהיה יאוש והנה שיטת הרשב"ם דהיכי דמכר לו באחריות ל"ח שר"ש ולפ"ז יש לומר דבהכיר שאינו שלו ל"ש לומר דט"ס דיש לומר דכוונת הלוקח לא היה על אחריות דאז חשוב שר"ש ובודאי יהיה יאוש ויהיה קונה ביאוש ושר"ש משא"כ אי יהיה באחריות אפי' יהיה יאוש לא יקנה דליכא שר"ש וע"כ סובר הראב"ד והוא שפי' אחריות משא"כ בלא הכיר לא מהני שר"ש ועי' במקנה:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה