אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק א אות ד › דם שבישלו

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ד · דם שבישלו

דבר שבערוה

אי עובר עליו או לאו

הנה אי דם שבישלו אי עובר עליו או לאו שיטת רש"י בחולין פרק העור והרוטב דם שבישלו עובר עליו וכן הוא שיטת הרמב"ם ועי' בפ"ח ס' ס"ט ובפלתי שם והא דאיתא במנחות דאינו עובר עליו זה רק בקדשים ולא בדם חולין ועי' ברשב"א וחולין מקדשים לא ילפינן אפי' לקולא ובזה ניחא הא דפריך הגמ' בפסחים על ר"א והרי דם דרחמנא אמר לא תאכל כל דם ותנן דמותר בהנאה ומשני שאני דם דאיתקש למים ובתוס' הקשו שם אע"ג דדם קדשים לא איתקש למים ומנ"ל דשרי בהנאה אך לפי מה שהקשה בצל"ח דאי אמרינן דם שבישלו אינו עובר לא פריך הגמ' והרי דם דיש לומר דילפינן מקו"ח מחלב דאין היתר לאיסורו ואפ"ה שרי בהנאה מכש"כ דם דיש היתר ע"י בישול כש"כ דשרי בהנאה אך מזה ראיה דדם חולין אפי' אי בישלו עובר עליו וע"ז משני דאיתקש למים וא"כ דם קדשים נהי דלא איתקש למים אעפ"כ שרי בהנאה קו"ח מחלב דדם יש היתר לאיסורו ע"י בישול בקדשים דשרי בהנאה:

והנה הוכיחו דדם שבישלו עובר דאל"כ תקשה הא דאיתא בחולין הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו ואי אמרינן דאינו עובר א"כ ע"כ איירי הקפה בחמה ולא ע"י האור והמחה את החלב וגמעו ע"כ איירי ע"י האור דבחי חשוב שלא כדרך אכילה וא"כ לא דמי להדדי והתוס' פי' לצדדין קתני ולהרמב"ם היה זה דוחק ומזה הוכיח דעובר עליו והקפה איירי ג"כ ע"י האור וא"כ לפי מה דאיתא במהרש"ל דאליבא דר"ש דסובר דכ"ש למכות ה"ה דחייב שלא כד"א וע"ש בשבועות וא"כ לדידי' יש לומר דם שבישלו אינו עובר והקפה את הדם איירי שלא ע"י האור והמחה את החלב איירי ג"כ שלא ע"י האור ואע"ג דחשוב שכד"א חייב לר"ש. וגם ראיה דר"ש סובר דאינו עובר מהא דאיתא בחולין הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר ומוקי הגמ' בכריתות דמתני' איירי בלב עוף שאין בדמו כזית וא"כ תקשה לר"ש דסובר דכ"ש למכות אמאי אינו עובר וע"כ דר"ש מוקי למתני' בבישלו וע"כ אינו עובר עליו והא דמוקי לה הגמ' בלב עוף כדי שאיירי בכל ענין אפי' בחי ועי' בתוס' חולין פ' כל הבשר ובר"ן אבל אליבא דר"ש ע"כ איירי בבישלו אלמא דר"ש סובר דאינו עובר עליו:

ובזה ניחא קושית התוס' בע"ז דלר"ש משרת למה לי דט"כ שמעינן מג"נ ולהיתר מצטרף לאיסור הא סובר דכ"ש למכות אך לפי מה דאיתא בפלתי דע"כ כשיטת הרמב"ם דאל"כ מנ"ל ט"כ בדם דאין לומר מג"נ הא דם קיל איסורו דיש היתר לאיסורו ע"י בישול וע"כ דעובר עליו וא"כ ר"ש דסובר ע"כ דאינו עובר א"כ אי אפשר למילף דם מג"נ דט"כ דקיל דיש היתר לאיסורו ואיצטריך משרת דגם בדם טכ"ע ובזה ניחא הרמב"ם דפסק דאין בגיד בנ"ט ופסק דג"ה שרי בהנאה אך לפי מה שהקשו דאפי' אי אין בגיד בנ"ט ול"ש כשהותרה נבילה וכו' אמאי לא ילפינן גיד דשרי בהנאה מקו"ח מדם דאיסור כרת ואפ"ה שרי בהנאה מכש"כ גיד דשרי בהנאה ועי' בפלתי דדם שאני דקיל דיש היתר ע"י בישול ע"ש וזה הכל לר"ש לשיטתו דאינו עובר עליו וע"כ קאמר לדידיה דאסור בהנאה משא"כ לדידן אפי' אי אין בגיד בנ"ט שרי בהנאה מקו"ח מדם:

והנה בתוס' חולין הוכיחו דבשר חי שרי בלא מליחה מהא דשוחט בשבת דהשחיטה כשרה וקאמר בגמ' דאסור באכילה ביומא משום מוקצה ות"ל דאי אפשר למולחו בשבת אלא ודאי דשרי לאכול בשר חי והקשה בפלתי הא נ"מ ברוצה לאכול בני מעים דל"צ מליחה דאין מחזיקין דם בבני מעים וע"ש ונראה דהא דאין מחזיקין בהם דם לאו דבר ברור הוא דליכא דם דיכול להיות שיש בהם דם ועי' בפלתי אך דכיון דחי מותר בלא מליחה ע"כ אוקמי על חזקתו הראשונה דהא קודם שבישלו ודאי היה רשאי לאכול ואוקמי על חזקתו ואמרינן דלא היה בו דם בבני מעים וזה אליבא דאמת דידעינן דבשר חי שרי בלא מליחה ושייך לאוקמא על חזקתו אע"ג דספק אי יש בהם משא"כ אי בשר חי אסור ליכא חזקה ואפי' בני מעים אסורין מספק וע"כ שפיר הוכיחו התוס' דשרי בשר חי:

ובאמת יש לומר על קושית התוס' דנ"מ ברוצה לאכול ע"י חליטה דלכ"ע שרי לאכול חי בלא מליחה כיון שא"א שהדם יפרוש עוד ואפי' לשיטת הרמב"ם דאוסר לאוכלו חי ע"י חליטה מודה וע"כ צריכין לומר כן דאל"כ תקשה במתני' דביצה דר"ע אומר אפי' כזית חי מבית טביחתה ולכאורה תקשה דהא בר"ן בחולין איתא דאפי' אי נאמר דמותר בשר חי בלא מליחה מ"מ בחותך מבית טביחתה אסור לאוכלו חי וא"כ כיון דבעי מליחה ושיעור מליחה הוא כשיעור צלי וא"כ אין חילוק בין ת"ק ובין ר"ע וע"כ ע"י חליטה דאליבא דכ"ע שרי משום שאינו ראוי לפרוש ועי' בס' שעה"מ דהקשה בלא"ה על שיטת הרמב"ם דאפי' בשר חי בעי מליחה א"כ אין חילוק בין שיעור דר"ע לת"ק וכתב דנ"מ ע"י חליטה וע"ש אך לפי מה דאיתא בר"ן דבחותך מבית טביחתה אפי' לצלי בעי מליחה דכיון דמתעורר הדם לצאת א"כ לת"ק דבעי כזית צלי ומליחה בעינן ג"כ מבית טביחתה משא"כ לר"ע נהי דבעי מליחה מ"מ סגי בחי וא"כ לת"ק השיעור גדול מליחה כשיעור צלי וצלי ג"כ משא"כ לר"ע דסגי בשיעור מליחה כיון דבעינן מליחה אפי' בחי:

ובזה ניחא שיטת הרמב"ם דפסק דאם נתבשל הכבד אסורה וכל מה שעמו ובר"ן תמה דהא בש"ס קאמר דלמיסר נפשה לא קא מיבעי דאינה נאסרת משום דפולטת ואינה בולעת ובר"ן תירץ דהרמב"ם דחה כל הסוגיא מהלכה והוא דכל מה דקאמרה הש"ס דאינה נאסר הוא אליבא דרבנן אבל לת"ק הכל אסור ועוד תירצו דקאי על ירקות של תרומה ועי' בפלתי ס' ע"ג:

ולי נראה דהא קשה דהא זה פשיטא דהא דקאמר דפולט ואינו בולעת זה רק לאיסור דם אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע אבל שמנונית וציר ושאר דברים אע"ג דטרוד הוא בולע וא"כ תקשה אמאי לא אמרינן אף באיסור דם כיון דנתבשלה ופולטת דם לתוך מי הבישול א"כ המים נעשה נבילה והמים נבלעים בתוך הכבד ואין לומר דאיידי דטרוד וכו' דהא שאר דברים בולעים ואין לומר דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור יכול לילך וא"כ כיון דאין הדם נבלע לכבד גם המים שנאסרו מדם אינו אוסר את הכבד זה ליתא דהא תקשה דאמאי קתני ואינה נאסרת לשון דיעבד הא כיון דאינה בולעת מדם אפי' לכתחלה שרי וע"כ משום דאמרינן נהי שאינה בולע הרבה משום שטרודה לפלוט אבל עכ"פ בלעה מעט והגם דאין בו כדי נתינת טעם אבל מ"מ לכתחלה אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה וע"כ נקט לשון דיעבד וידוע מ"ש הפוסקים דאם האיסור עצמו יכול להבליע מעט לתוך היתר אז ל"ש אין הנאסר וכו' וא"כ קשה קושיא הנ"ל לדוכתא דאמאי אינה נאסרת דכיון דהמים נעשה נבילה בולע הכבד מהמים אך לכאורה אין ראיה דמשהו מהאיסור בולע אע"ג דטרוד דיש לומר דמש"ה נקט לשון דיעבד דכיון דחזינן דרק באיסור דם אמרינן איידי דטרוד משום דדם שבישלו או שמלחו רק מדרבנן ולא בשאר איסורים וע"כ משום דאין זה ברור לומר איידי דטרוד למיפלט וכו' וע"כ באיסור דם דהוא דרבנן חשוב ס' דרבנן משא"כ בשאר איסורים וידוע דלא עבדינן ס' דרבנן לכתחלה שיהיה לקולא וע"כ נקט לשון דיעבד אינה נאסרת ולכתחלה אסור ולעולם דאפי' משהו אינו בולע ושייך לומר דאין הנאסר יכול לאסור וכו' אך לפי מה דכתבו האחרונים דכל היכי דאיכא חזקה להתיר אז עבדינן ס' דרבנן לכתחלה וא"כ כיון דבשר חי שרי בלא מליחה וא"כ יש לאוקמי על חזקתו לומר דלא בלע משום דטרוד וע"כ הא דלא שרי לכתחלה משום דמשהו מהדם נבלע ול"ש אין הנאסר אך עיקר הראיה דבשר אי שרי מדחזינן דשרי ע"י חליטה משום דהדם לא יפרוש עוד וזה אליבא דאמת משא"כ לס"ד דלא ידע דמהני חליטה ובשר חי אסור ול"ש לאוקמי על חזקתו ויש לומר דגם משהו אין בולע וע"כ ל"ש לומר דהכבד נאסרת מהמים דאין הנאסר יכול לאסור וכו' והא דאסור דאין עושין ס' דרבנן בידים דכיון דליכא חזקה משא"כ לפי מה דמסיק דשרי ע"י חליטה ואיכא חזקת היתר דשרי כמקדם דשרי לאכול בשר חי וע"כ הא דנקט לשון דיעבד משום דמשהו בלע ואין מבטלין איסור לכתחלה וא"כ ל"ש דאין הנאסר וע"כ כיון דמים נאסרים גם הכבד נאסר מהמים דשאר דברים בולע אע"ג דטרוד למיפלט וכו' וע"כ הא דקתני דאינה נאסרת קאי לענין תרומה:

והנה על שיטת הרמב"ם דאוסר לאכול בשר חי כתבו דטעמא שמא יבשלנו והנה אי דם שבישלו מותר מהתורה אין מהראוי לגזור שמא יבשלנו דכיון דאפי' אי יבשל שרי מהתורה אך הרמב"ם לשיטתו דסובר דם שבישלו עובר ולפ"ז לפי מה שנראה מלשון הגהות מרדכי במס' שבת דבשר עוף לכ"ע דם שבישלו אינו עובר ולפ"ז בשר חי בעוף שרי לכ"ע דליכא למיגזר שמא יבשלנו דכיון דאפי' אי בישלו שרי מהתורה:

והנה על קושית התוס' הנ"ל דת"ל דאסור לאוכלו בו ביום משום מליחה תירצו דעבר ומלחו או בחי וא"צ מליחה ואיתא בפלתי דתירץ ראשון דעבר ומלחו אינו כר"מ דהא לדידי' בלא"ה אסור משום דמלחו והוי כמבשל בשבת ואין לומר דהא בר"ן איתא דמליחת בשר לאו מלאכה דאורייתא רק מלאכה דרבנן אך הא ר"מ מחמיר בדרבנן יותר מדאורייתא וע"כ לדידי' רק תירוץ השני דאיירי באומצא ולפי מה שאמרנו היינו בעוף דאז שרי לאכול בשר חי ולפ"ז דכיון דאליבא דר"מ איירי בעוף משכחת אפי' בשחט במזיד בשבת דלא נעשה מומר כגון שהיה חצי קנה פגום והוסיף כ"ש וגמרו דבשעה דנעשה מומר כבר נגמר כל השחיטה ועי' בפלתי ושפיר פריך ונוקמי במזיד כר"מ ואין לומר דבמזיד נעשה מומר דהא לר"מ ע"כ איירי בעוף דאל"כ ל"ש דחזי לאומצא וא"כ משכחת שהיה חצי קנה פגום ועיקר טעמא של הרמב"ם בפי' המשנה משום דמשעה שהתחיל לשחוט נעשה מומר ובעוף בחצי קנה פגום ל"ש זה:

ומה שכתבנו דרק באיסור דם סמכינן ע"ז דטרוד משא"כ בשאר איסורים ניחא בזה הפוסקים דפסקו בשוחט בסכין של כותי דסגי בהדחה משום דאיידי דטרידי סימנים לאפוקי דם לא בלעי ואמאי הא הלכה כרב באיסורא ונראה דהא ברשב"א הקשה הא בשאר איסורים לא סמכינן על איידי דטרידי וכו' וע"כ נראה דהא עיקר החילוק משום דבשלמא בדם הוא רק איסור דרבנן משא"כ בשאר איסורים וא"כ יש לומר דהא בתוס' הקשו ת"ל הא סתם כלי של א"י אינו ב"י ותירצו דסתם סכין שמנונית ע"פ והנה רוב בודאי איכא נגד השמנונית אך מדרבנן בעינן ס' מב"מ וכיון דאיסור רק מדרבנן סמכינן על הא דטרוד וכו' אך רב לשיטתו דסובר מב"מ במשהו ואז ל"ס על הא דטרוד וכו' משא"כ לדידן דמדאורייתא ברובא בטל וע"כ סגי בהדחה משום איידי דטרידי:

ובזה ניחא רש"י בחולין שם בסוגיא על הא דפריך הגמ' ות"ל משום שמנונית דאיסורא פי' רש"י דקאי על היתר לחתוך בשר ואמאי לא פי' דקושית הגמ' קאי על היתר לשחוט אך ע"ז יש לומר דנפ"מ באב"י ואין לומר דלכתחלה אסור שוב סמכינן על איידי דטרוד וכו' דכיון דאינו רק איסור דרבנן ומש"ה פי' דקאי על לחתוך בשר דבזה ל"ש איידי ואפי' אב"י אסור לכתחלה ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה