אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק א אות ד › דאיקני

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ד · דאיקני

דבר שאינו קצוב

עיין בב"ב (דף קנ"ז) לוה ולוה וחזר וקנה מהו לקמא משתעבד או לבתרא משתעבד אמר ר"נ הא מילתא איבעי' לן ושלחו מתם ראשון קנה ור"ה סובר דיחלוקו והקשה הגמ' משבח קרקעות ואם איתא חצי שבח מיבעי ליה מאי גובה חצי שבח יע"ש ברשב"ם דמהא שמעינן דהא דאמר שמואל בע"ח גובה שבח היינו חצי שבח רק היכי דלא כתב ליה להלוקח דאיקני אז בע"ח נוטל כל השבח:

והנה מדברי הרמב"ן נראה דמ"ד דלקמא משתעבד משום דסובר דהיכי דכתב ליה דאיקני לא יכול לחזור ולא אמרינן דלא עדיף שיעבוד לרבנן מקנין לר"מ דיכול לחזור קודם שבא לעולם ולדידן דיחלוקו משום דמהני חזרה אך בלוה ולוה לא היה החזרה בכולה רק בחצי' ועיין בנ"י דפי' הטעם דחולקין משום דספק אי לקמא משתעבד או לבתרא ולפ"ז בכתב ליה מעכשיו דאז גם לר"מ לא יכול לחזור א"כ פשיטא לקמא משתעבד ובסמ"ע איתא דהא דבע"ח אינו נוטל הפירות כיון דס' אי לקמא אי לבתרא ובפירות הלוקח מוחזק ולפ"ז תקשה מאי פריך הגמ' אי בבע"ח מי אית ליה פירי דילמא איירי דכתב מעכשיו דאז ליכא שום ספק וע"כ טורף הפירות ועכ"פ לר"נ אמרינן דשיעבוד עדיף מקנין לר"מ ולא יכול לחזור:

ובזה ניחא קושית הש"ך על שיטת הרא"ש דבאפותיקי נוטל הבע"ח גם הפירות וא"כ תקשה הא ע"כ איירי באפותיקי דאל"כ תקשה קושית התוס' דאמאי לא טריף ממשעבדי דטריף לוקח וא"כ מאי פריך הגמ' אי בבע"ח מי אית ליה פירי יע"ש סי' קט"ו ולפ"ז יש לומר דהא הקשו מאי הקשו דלוכח דאיקני לא משתעבד מדלא טריף הבע"ח מנכסים שטורף הלוקח דילמא איירי דחזר הלוה מדאיקני אחר שבא השבח לעולם דמשבח לא יכול לחזור דכבר היה בעולם משא"כ הנכסים שטריף הלוקח והן דאיקני למלוה חוזר קודם שקנה ויכול לחזור ולעולם דאקני משתעבד אך יש לומר דקושית התוס' אזלא לר"נ דסובר דלקמא משתעבד ולא מהני חזרה וע"כ הוצרך בתוספות לומר דאיירי באפותיקי משא"כ לדידן דקיי"ל דיחלוקו ומהני חזרה אך בלוה ולוה הטעם משום דחזרה לא היה בכולה וכו' בלא"ה לא קשה דלא איירי באפותיקי רק בחזר ושפיר פריך אי בבע"ח מי אית ליה פירי וניחא בזה הא דהקשו מאי פריך ואי איתא חצי שבח מיבעי ליה הא ע"כ איירי באפותיקי וע"כ נוטל כל השבח דליתא דמ"ד דיחלוקו ומהני חזרה לא איירי באפותיקי רק בחזרה מדאיקני:

ולפ"ז יש לומר דאליבא דר"נ דשיעבוד עדיף מקנין ולא מהני חזרה ה"ה דעדיף דמהני שעבוד אפי' לדבר שלא בא לעולם דאע"ג דאפי' ר"מ מודה לדשלב"ל לא מהני מ"מ שיעבוד עדיף וניחא קושית התוס' ב"ב (דף קמ"א) דמקשה ר"נ על ר"ה דסובר דמזכה לעובר לא קנה ממתני' האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה והקשו בתוס' דהא גם ר"נ סובר דמזכה לעובר לא קנה יע"ש ולפ"ז דהא מתני' ע"כ איירי בשיעבוד דאל"כ אין מטבע נקנה בחליפין ועיין בטור ואליבא דר"נ שיעבוד עדיף מקנין וא"כ יש לומר דמתני' אתיא כר"מ ואין לומר דר"מ מודה לדשלב"ל דהכא במתני' דע"כ איירי בשיעבוד וע"כ עדיף מקנין אך על ר"ה שפיר קשה דר"ה סובר דחולקין וע"כ דסובר דמהני חזרה משום דלא עדיף שיעבוד מקנין וא"כ לא מהני אפי' שיעבוד דלא עדיף מקנין ושפיר קשה ממתני' דילדה זכר דנוטל מנה:

וניחא קושית התומים על הסוברים דמעמד ג' יכול למחול מהא דפריך הגמ' בב"ב הא דאמר ר"נ שכ"מ שאמר הלואתי לפלוני וכו' ופריך והא ליתא בבריא ומשני דאיתא בבריא במעמד ג' וקשה הא מ"מ ליתא בבריא שפקע קנינו ושעבודו של ראשון לגמרי שלא יכול למחול וגבי שכ"מ אמרינן שלא יכול למחול אלא ודאי דגם במעמד ג' לא יכול למחול ועי' סימן ס"ו. וע"כ נראה דהנה אי אמרינן דטעמא דמעמד ג' לא יכול למחול משום דנעשה כאומר משעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך א"כ פשיטא שלא יכול למחול ועיין בח"מ סימן ס"ו דהיכי דכתב לו כן לא יכול למחול רק דגמ' פריך אלא לפ"ז הקנה לנולדים דלא מהני דאפי' לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל מ"מ לדשלב"ל גם ר"מ מודה ומסיק דהילכתא בלא טעמא הוא. ולפ"ז לר"נ דסובר דשיעבוד עדיף ומהני לדשלב"ל יש לומר משום דנעשה כאומר משעבדנא לך וכו' וא"כ פשיטא דלא יכול למחול וע"כ שפיר משני דאיתא בבריא במעמד ג':

ויותר נראה דגם לר"נ מהני חזרה מדאיקני והא דסובר דלקמא משתעבד לפי מה דאיתא בנ"י בב"ב וז"ל שמעינן מהכא מדאיצטריך לומר מעולם ולא אמר שלא היה לו קרקעות בשעה שקנה מטלטלין אלו דשיעבודא קמא חייל אמטלטלין שיקנה אפי' לאחר שמכר הקרקע ודעת הרמב"ן ז"ל לומר הטעם לפי שכתב דאיקני שוב א"י לחזור אפי' קודם שקנה אלמא משעה ראשונה חייל שעבודא ומיהו הרשב"א ז"ל חולק וסובר דקודם שקנה יכול לחזור ומ"מ מודה דכל שלא חזר בו משעה ראשונה חייל שיעבודא מדאיצטריך מעולם יע"ש ולפ"ז יש לומר דגם ר"נ מודה דיכול לחזור ומ"מ סובר דלקמא משתעבד דכל זמן שלא חזר חייל שעבודו משעה ראשונה ומה שלוה משני לא חשוב חזרה ועיין בקצה"ח דתמה דאמאי חולקין דכיון דכל זמן שלא חזר חייל שעבודו משעה ראשונה ומה שלוה אח"כ משני וכתב דאיקני לא חשוב חזרה ומביא ראיה לזה מדברי הרי"ף. ועכ"פ יש לומר דגם לר"נ מהני חזרה ומ"מ לקמא משתעבד דחייל משעה ראשונה ועל קושיא הנ"ל מה הקשו בתוס' דילמא איירי דחזר מדאיקני נראה דהא ע"כ יהיה מיירי דלאחר שחזר כבר היה השבח בעולם ונכסי משועבדים שטריף הלוקח לא היה אז בעולם בעת חזרה וא"כ לוקח קנה השדה קודם שקנה המוכר הנכסים משועבדים דהא ע"כ איירי שהנכסים משועבדים קנה אחר שהיה השבח בעולם דעל השבח לא מהני חזרה וא"כ הוי גם ללוקח דאיקני המשועבדים דטריף וע"כ דכתב ליה דאיקני ואז בע"ח אינו נוטל רק חצי שבח דבשלמא אי לא הוי דאיקני אצל לוקח ואז יש לומר דלא כתב ליה דאיקני ללוקח ואז בע"ח נוטל כל השבח משא"כ באופן הנ"ל אז הוי דאיקני גם ללוקח ואז ע"כ כתב דאיקני גם ללוקח וא"כ בע"ח נוטל רק חצי השבח וא"כ תקשה קושית ג"ת דאמאי גובה כל הקרן מנכסים משועבדים והא כבר גבה חצי השבח על הקרן שלו:

ובזה ניחא קושית מהרש"א על ר"נ דמביא ראיה לשמואל דבע"ח גובה שבח מהא דקתני דגובה את הקרן מלקוחות ושבח מב"ח וכו' והא ע"כ איירי באפותיקי דאל"כ תקשה קושית התוס' דיטעון הנחתי וע"כ גובה בע"ח השבח יע"ש אך לר"נ לשיטתו דסובר דלקמא משתעבד ובע"ח גובה כל השבח אפי' בכתב ללוקח דאיקני א"כ יש לומר דלא איירי באפותיקי רק בחזר מדאיקני לאחר שבא השבח לעולם וניחא קושית הש"ך הנ"ל מה פריך אי בבע"ח מי אית ליה פירי הא ע"כ איירי באפותיקי דליתא דהא קושית הגמ' אזלא על רב נחמן ולר"נ יש לומר דאיירי בחזר ואע"ג דאז הוי ללוקח דאיקני וע"כ דכתב דאיקני מ"מ נוטל כל השבח וע"כ שייך לומר דגובה כל הקרן. וניחא קושית השמ"ק דאמאי מקשה רק על ר"נ יע"ש אך דעל שמואל לא קשה דהא ע"כ איירי באפותיקי ואז טורף גם הפירות רק על ר"נ קשה דלדידיה איירי בחזר ולא באפותיקי:

ובזה יש לומר דהא דלוה ולוה ואח"כ קנה דחולקין והא כל זמן שלא חזר חל השיעבוד משעה ראשונה דיש לומר דזה תליא אי יש ברירה או אין ברירה ל"ש לומר דכיון שלא חזר חייל למפרע הא מעיקרא לא הוברר שלא יחזור רק אי יש ברירה אז בלא חזר הוברר דמשעה ראשונה חייל שיעבודו וכיון דספק אי יש ברירה או אין ברירה וע"כ חולקין וא"כ לר"מ דסובר דיש ברירה א"כ בלא חזר חייל משעה ראשונה וא"כ לדידיה יש לומר דלא איירי באפותיקי רק דחזר מדאיקני לאחר שבא השבח לעולם ואע"ג דהוי גם ללוקח דאיקני וע"כ בכתב ליה דאיקני מ"מ נוטל בע"ח כל השבח דלדידיה לקמא משתעבד דבלא חזר חייל שיעבוד משעה ראשונה ומה שכתב גם לשני דאיקני ל"ח חזרה. וניחא קושית מהרש"א דאמאי כתבו יעמוד באפותיקי דע"כ איירי באפותיקי דליתא דיש לומר בחזר לאחר שבא השבח לעולם דהא לפי מה דמשני ר"מ היא והוא סובר דיש ברירה:

אך נראה דאי דאיקני נשתעבד ויכול לשעבד דשלב"ל א"כ גם דבר שאינו מבורר לא לשעבד דלא גרע מדשלב"ל ועיין בס' קצה"ח דסובר דמש"ה סובר ר"מ דיש ברירה משום דסובר דאדם מקנה דשלב"ל וה"ה לדידן בשעבוד יכול לשעבד אע"ג דאינו מבורר ועיין בר"ן בגיטין פ' א' מה שהביא דברי הרמב"ן לענין משעבדנא לך וכו':

וניחא קושית התוס' ב"ב על הא דמשני דלקח ומכר לאלתר דא"כ אפי' בית ושדה נמי דיש לומר דזה ידע דיש לומר דאפשר דבאותו רגע בין לקיחה למכירה לא היה לו קרקע רק דלא הוי ידעינן ולא היה מסתבר אוקימתא דידעי דלא הוי ליה ארעא מעולם דזה רחוק במציאות ולפ"ז שפיר קאמר שמעת מיניה דאיקני לא משתעבד עכ"פ לרבנן דלא עדיף שיעבוד מקנין וא"כ ממילא לא מהני גם דבר שאינו מבורר וא"כ לא חייל משעה ראשונה משום דאין ברירה וא"כ יש לומר דברייתא אתי כמ"ד אדם מקנה דשלב"ל ובבית ושדה אינו יכול להעיד דשמא שיעבד לו דאיקני דמהני למ"ד דאדם מקנה דשלב"ל אבל בפרה וטלית ליכא למיחש להכי דמיירי דידעינן דבאותו זמן מעט לא היה לו קרקע וא"כ אפי' אי היה לו קרקע מקודם ושיעבד לו מטלטלין אגב קרקע לא מהני דבשעה שלקח המטלטלין כבר לא היה לו קרקע ולא חייל משעה ראשונה משום דאין ברירה דכיון דקיימי השתא לרבנן לא עדיף שיעבוד מקנין לא מהני אי אין ברירה וכיון דלא מתחיל השיעבוד רק משעת קנין ואז לא היה לו קרקע לא מהני מה שהיה לו קרקע קודם משא"כ אי דאיקני משתעבד וא"כ מהני אפי' אי אין ברירה דחל אפי' על דבר שאינו מבורר דשיעבוד עדיף וא"כ חייל משעה ראשונה תקשה מה בכך דלית ליה קרקע השתא דשמא היה לו מעולם קרקע ושיעבד מטלטלי דאיקני אגב קרקע וא"כ אע"ג דבשעה שקנה המטלטלי ידעינן דלית ליה קרקע מ"מ חייל משעה ראשונה ומשני דאמרו עדים דלא היה לו קרקע מעולם:

גם נראה על מה שהקשו על התוס' דילמא איירי בחזר דהנה לשמואל דלא סובר דבמקח וממכר אחריות ט"ס דל"ש דלא שדי וכו' משום דזבין אינש ארעא ליומא א"כ כיון דהא דאיקני נשתעבד הוא משום נ"ד א"כ ללוקח לא משתעבד דאיקני דליכא משום נ"ד משום דזבין אינש ארעא ליומא וא"כ אי איירי בחזר א"כ הוי הקרקע שטריף הלוקח דאיקני ולשמואל לשיטתו ליכא משום נ"ד ולא נשתעבד ללוקח דאיקני וניחא קושית מהרש"א דכתבו יעמוד משום דאליבא דר"מ דאדם מקנה דשלב"ל ומדינא נשתעבד גם ללוקח אע"ג דליכא משום נ"ד משועבד דאיקני וא"כ יש לומר בחזר ולא איירי באפותיקי וע"כ כתבו יעמוד באפותיקי.

ולפי הסוברים ועיין ברמב"ן ב"ב דשעבוד דאיקני אינו משום נ"ד רק משום דחיוב חל על גופו וגופו איתא בעולם ועיין במחנה אפרים דכתב לפ"ז שיעבוד דאיקני בעי קנין וגם דמדינא נשתעבד לא משום נ"ד לחוד יע"ש א"כ בלא"ה לא קשה קושית התוס' הנ"ל דלוכח מהכא דאיקני לא משתעבד דבאמת יש לומר בחזר ולאחר שבא השבח לעולם אך אז הוי גם ללוקח דאיקני וע"כ דשיעבד לו דאיקני וע"כ בקנין לפי הרמב"ן הנ"ל ותקשה דא"כ גם השבח יגבה מלקוחות אך זה דקנו מידו טורף מלקוחות זה אי אמרינן טעמא משום ש"כ. אך אז יש לומר דאיירי לאחר שטרף הבע"ח קנה קרקעות ומכרן ואין לומר דא"כ הוי קצוב דלמ"ד משום שאין כתובין מה בכך דקצוב למ"ד משום ש"ק דאז אין לומר דאיירי לאחר שטרף לדידיה יש לומר בחזר ואע"ג דאזגם ללוקח דאיקני וע"כ דכתב ליה דאיקני ובקנין מה בכך דמ"מ לא טריף מלקוחות אפי' בקנין למ"ד משום שאין קצובין ולמ"ד כתובין יש לומר דאיירי לאחר שטרף ואע"ג דאז קצוב לא מהני:

וגם יש לומר בפשיטות דהא יש לומר דלא איירי בבע"ח רק בנגזל וקנו מידו אך דא"כ גם השבח יגבה מלקוחות ולמ"ד קצובין דאז יש לומר דאיירי בנגזל וקנו מידו ואעפ"כ לא מצי טורף מלקוחות ואפי' להסוברים דקנו מידו מהני גם למ"ד קצובין זה לדידן דאפי' בלא קנו מידו יש לו שבח וע"כ הקנין הוי יפוי כח משא"כ לשמואל דאי לאו הקנין גם מב"ח לא גבה וע"כ אפי' קנין לא מהני ולמ"ד כתובין מ"מ לדידיה יש לומר דלאחר שטרף קנה קרקעות וכו' ואע"ג דקצוב לא מהני וא"כ למ"ד כתובין נהי דקנו מידו וגובה מלקוחות ולא מצי איירי בנגזל ובקנו מידו לדידיה יש לומר לאחר שטריף נהי דהשתא קצוב לא מהני ולמ"ד קצובין יש לומר בנגזל וקנו מידו דגם קנין לא מהני לטרוף מלקוחות:

ואפשר דתוס' סוברים דאי שיעבוד דאיקני דאורייתא משום דחיוב על גופו א"כ לא מצי לחזור מדאיקני וכן איתא במחנה אפרים וע"כ שפיר הקשו בתוספות ולוכח מהכא דאיקני לא משתעבד דאין לומר בחזר דלא מהני חזרה אך אי דאיקני לא משתעבד רק לר"מ משום דסובר דאדם מקנה דשלב"ל פשיטא דיכול לחזור כמו בכל דשלב"ל בקנין וע"כ ניחא הא דכתבו בתוס' יעמוד באפותיקי משום דלר"מ יש לומר בחזר ולא איירי אפותיקי וע"כ כתבו יעמוד באפותיקי אך יש לומר דאי דאיקני דאורייתא או לא תליא בזה דהא איתא בתומי' דבשבח ליכא משום נ"ד יע"ש סימן קט"ו ומדחזינן דבע"ח גובה שבח ע"כ דאיקני מדינא נשתעבד ולא משום נ"ד אך אי אמרינן דלמפרע גובה דאז בלא"ה טורף השבח כמו באפותיקי דחשוב ארעא דידיה ועיין בתומים אז יש לומר דאיקני דנשתעבד הוא משום נ"ד ומ"מ גובה שבח דארעא דידיה אשבחיה:

ובזה ניחא הסוברי' דשמואל דאמר בע"ח גובה שבח אינו מחדש רק דאפי' הוצאה אינו נותן אבל שבח היתר על הוצאה פשיטא דגובה דהא כתב ליה דאיקני וא"כ תקשה הא דפריך הגמרא בבכורות ולא האשה בכתובתה והאמר שמואל בע"ח גובה השבח יע"ש וקשה דבלא דשמואל קשה דכיון דשבח היתר על הוצאה פשיטא דטורף וע"כ נראה דהנה בכתובה ל"ש נ"ד וא"כ בלא"ה לא קשה דאז אמרינן דשעבוד דאיקני הוא משום נ"ד ובכתובה ליכא משום נ"ד ולא נשתעבד דאיקני משא"כ לשמואל דאפי' הוצאה אינו נותן לו ובזה ליכא משום נ"ד ועיין בתומים וע"כ דאיקני מדינא נשתעבד וע"כ תקשה אמאי ולא האשה בכתובתה נוטלת בשבח. וניחא הרמב"ם דפסק דמוכר עצמו אין מעניקין לו ופסק דשיעבוד דר"נ וא"כ איצטריך לו ולא לבע"ח ומנ"ל דמוכר עצמו אין מעניקין לו. ועיין בש"ך סימן פ"ו:

וע"כ נראה דהא בתומים סימן פ"ו הקשה דאפי' אי אמרינן כר"נ לא איצטריך קרא למעט ולא לבע"ח דודאי יש לחלק בשאר דברים דנשתעבדו נכסי הלוה אחרון א"כ הואיל דמלוה שלו חייב לראשון נשתעבד נכסי הלוה השני למלוה הראשון ושייך שפיר דינא דר"נ משא"כ בהענקה דלא נשתעבדו נכסי האדון לעבד רק מצוה הוא וא"כ ל"ש דינא דר"נ כי מה שעבוד יש כאן שישתעבד לראשון. אך לפי מה דאיתא בטור ח"מ ס' פ"ו דל"ש אם נתחייב לו כבר לשמעון בשעה שלוה מראובן ל"ש אם נתחייב לו אח"כ מוציאין מדר"נ והנה היכי שלוה לוי משמעון אחר שלוה שמעון מראובן א"כ בשעה שלוה שמעון מראובן עדיין לא נשתעבדו לשמעון נכסי לוי וכשלוה לוי ממנו ונשתעבדו נכסי לשמעון לא נשתעבדו לראובן דהוי ליה כלוה ואח"כ קנה ואע"ג דאיקני משתעבד אינו אלא מדרבנן משום נ"ד ואפ"ה אמרה תורה ונתן לאשר אשם לו אלמא אפי' היכי דליכא שעבוד מוציאין מדר"נ וה"א דה"ה בהענקה וע"כ כתיב לו ולא לבע"ח אך זה לאביי דסובר למפרע גובה ואז יש לומר דאיקני דרבנן משום נ"ד והא דגובה שבח אע"ג דליכא משום נ"ד משום דארעא דידי' אשבחי' משא"כ לדידן ע"כ שעבוד דאיקני דאורייתא דאל"כ אמאי טריף השבח ול"צ קרא למעוטי הענקה משעבודא דר"נ וע"כ קאי ולא למוכר עצמו אך באמת אי אפשר לומר דלאביי או באפותיקי חשוב ארעא דידי' דא"כ תקשה הא דאיתא בב"ב אלא אפי' בעשה אפותיקי נמי לא כדרבא ומשמע הא לא"ה חיישינן דמעמי' בפני בע"ח אפותיקי וקשה דמה ירויח הא יחזור עליו אפי' שלא באחריות דחשוב כנמצאת אינו שלו דחוזר אפי' שלא באחריות ופי' הרשב"ם משום דנוטל גם הפי' משא"כ בע"ח ואי באפותיקי או לאביי טורף הפירות א"כ יחזור עליו אפי' שלא באחריות:

והנה אי יכול להתחייב דשלב"ל עיין בח"מ סימן ס' והקשו דא"כ הא דפריך הגמ' ב"ב ולר"מ דאמר דאדם מקנה דשלב"ל יכיר למה לי הא גם לרבנן קשה דיש לו מיגו דיתחייב א"ע ולפי מה שכתבתי לעיל דקשה דאפי' לר"מ לא מהני דחשוב דש"ק דכיון דלא ידע כמה יפלו נכסים ועיין בתומים דכתב דכיון דיכול לחזור קודם שבא לעולם א"כ הקנין לא חל רק בשעה שבא לעולם ואז הוא קצוב וא"כ כיון דבחיוב קיי"ל דלא יכול לחזור וע"כ דהקנין חל מיד וא"כ הוי דש"ק ולא חל החיוב ומש"ה לא פריך רק לר"מ ועיין בתוס' יבמות (דף ל"ו) ד"ה קנין פירות דהקשו דלר"י דאפי' לא מת הבן בחיי האב נמי לא ליקני דהוי כמו מה שאירש מאבא מכור לך יע"ש:

ונראה דלפי שיטת רב"ת דאיתא בתוס' כתובות (דף צ"א) דסובר דאע"ג דאומר מה שאירש מאבא מכור לך דלא קנה מ"מ אי מברר שדה זו שאירש מכור לך מהני והפוסקים חולקין דמ"מ חשוב אינו בידו דשמא ימכור לאחר קודם שימות. ולפ"ז הכא כיון דאי מכר האב המכירה בטילה וא"כ כיון דמברר שדה זו ומיתה ממילא אתיא ל"ח דשלב"ל ועיין בסמ"ע דכתב דמש"ה למ"ד קנין פירות לאו קה"ג לא חל המכירה דחשוב דשלב"ל ולפ"ז לפי המבי"ט דסובר דלבנו יכול להקנות דשלב"ל ותקשה הא דאיתא בב"ק דכתבה נכסים לבנה יע"ש דמסיק דתליא בפלוגתא דק"פ אי כקה"ג דאז לא חל המתנה ואי מטעם דשלב"ל ובבנו מהני ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה