אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק א אות ב › ברי ושמא

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ב · ברי ושמא

ברירה

הנה פליגי ר"י ור"ה עם ר"ל ור"י אי ברי ושמא ברי עדיף וקיי"ל דל"א ברי עדיף וזה בא"י אם נתחייבתי אבל א"י א"פ לכ"ע חייב והנה לסומכוס דסובר דחולקין בשמא ושמא מ"מ מודה היכא דנתבע אמר ברי והתובע שמא דאזלינן בתר חזקת ממון ועי' ב"ק (דף ל"ה) דמקשה הגמ' דקאמר מאן אי דקאמר מזיק ברי וניזיק שמא אמר סומכוס אפי' בהא וכו' והנה היכי דהנתבע מודה במקצת אז אפי' התובע אומר שמא סובר סומכוס דחולקין וע"ש בתוס' ד"ה מדסיפא וכו' דכתבו אבל מסיפא ליכא למיפרך דאיכא למימר כיון דאיכא הודאה במקצת איכא למימר דקאמר סומכוס חולקים אע"ג דניזיק קאמר שמא ומזיק ברי ובתומים ס' פ"ח הקשה מהא דאיתא בב"מ (דף צ"ח) השוכר אומר שכורה מתה והמשאיל אומר איני יודע דפטור וקשה הא מתני' אתיא כסומכוס דקתני זה אומר א"י וזה אומר א"י דיחלוקו וגם מסיק הגמ' דמתני' איירי בהודאה במקצת כדי שיהיה עסק שבועה ביניהן וא"כ אפי' בשוכר אומר ברי והמשאיל אומר שמא היה לנו לומר דיחלוקו לסומכוס ולכאורה נראה לפי מה שהקשו בתוס' שם ד"ה לימא וכו' וא"ת והא מתני' מוקי לה כסומכוס דלא אזיל בתר חזקה ואית ליה דחולקין ולהכי לדידיה כי איכא ברי ושמא ברי עדיף אפי' להוציא ור"נ כרבנן דאית להו דאזלינן בתר חז"מ ותירץ בתומים ס' ע"ה דהא לקמן (דף ק') בתוס' ד"ה הא מני הקשו דאמאי זה אומר א"י וזה אומר א"י יחלוקו ואמאי הא איכא תרי חזקות חזקת קיימת והשתא הוא דמתה בשעת שכירות וחז"מ וצ"ל דיחלוקו לא קאי' אשאלה היום ושכרה למחר וא"כ לפ"ז בשאלה היום ושכרה למחר גם סומכוס מודה וא"כ יש לומר דקושית הגמ' אזלא על ר"נ בשאלה היום וכו' דהתם גם סומכוס מודה דאזלינן בתר חז"מ ועל זה משני דאיכא הודאה במקצת וא"כ לפ"ז בשאל אחת ושכר אחת דהתם ליכא תרי חזקה לא קשה קושי' הגמ' דהא התם סובר סומכוס דחולקין וממילא בברי ושמא חייב לשלם הכל ולא איירי בהודאה במקצת כדי שיהיה עסק שבועה דבלא"ה לא קשה על ר"נ וא"כ לא קשה קושי' תוס' דבשאלה היום וכו' נהי דע"ז ע"כ איירי דאיכא הודאה דאל"כ קשה על ר"נ מ"מ לא קשה דיחלוקו בשוכר אומר ברי והמשאיל שמא דבתרי חזקות מודה סומכוס ובשאל אחת וכו' הא לא איירי בהודאה במקצת וממילא דכיון דמשאיל אומר שמא ושוכר ברי לא אמר סומכוס דחולקין:

וגם נראה לפי מה שהקשו דאמאי סובר סומכוס דחולקין היכי דאיכא הודאה הא יש לו מיגו דכופר הכל ואין לומר דמיגו דהעזה היא דהא לאיפטורי ממון אמרינן מיגו דהעזה ונראה לפי מה שהקשו מאי מקשה רבה מפני מה אמרה תורה מב"מ ישבע דיש לו מיגו דכ"ה דהא לפי מה דמסיק אביי שמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו הא ליכא מיגו דהא לא נחשד לשקר רק מספק מי"ש ועל הך חמשים דמודה לית ליה ס' מי"ש ותירצו לפי מה דאיתא בס' שמ"ק דלא אמר אביי אלא גבי תופס בטלית ש"ח אבל לא בלוה ונפקד דמסתמא אין מפקיד פקדונו אצל מי שיש לו חשש דררא דממונא וחזקה דמידק דייק וע"ז הוצרך רבה לתרץ משום דמיגו דהעזה לאיפטורי משבועה לא אמרינן ולפ"ז בנזקין דל"ש זה ודמי לתופס בטליתו ש"ח א"כ אע"ג דהוי מיגו דהעזה לאיפטורי ממון לא אמרינן מיגו דיש לומר דאין דעתו לכפור רק משום ס' מי"ש יש לו עליו וע"ז דהודה אין לו עליו ס' מי"ש וע"כ סובר סומכוס דחולקין היכי דאיכא הודאה וא"כ גם שואל ומשאיל דל"ש ס' מי"ש לפי השמ"ק דמסתמא מידק דייק וא"כ אע"ג דשוכר מודה במקצת לא סובר סומכוס דחולקין דיש לו מיגו דכ"ה וניחא קושית התומים:

והנה במהרי"ט איתא דהיכי דקאמר הש"ס דחיישינן לפרעון ולקנוניא בבא לערוף מלקוחות לא חשוב רק טענת שמא ואע"ג דבכל מקום מה שהב"ד טוענין להיתומים ולקוחות חשוב טענתם כמו טענת ברי ומהני אפי' בטענת פרעון היכי דטענת א"י לא מהני מ"מ מהני טענת ב"ד אבל ענין חשש קנוניא לא מהני רק היכי דטענת א"י מהני והא דחיישינן לקנוניא היינו משום דטענת פרעון לענין טריפת לקוחות הוי כמו א"י א"נ דהחיוב על הלקוחות אינו חל עד העת שאין הלוה משלם ואין לו נכסים לפרוע אז מתחיל החיוב מלקוחות לשלם מנכסים שקנו וא"כ כשהלקוחות אומרים א"י שמא כבר נפרע חשוב א"י א"נ:

ובזה ניחא מה שהקשו דהתוס' סתרו להדדי דבב"מ (דף י"ד) תוס' ד"ה תירץ וכו' הקשו דלהוכיח מהכא דאקני לא משתעבד מדלא טריף בע"ח ממשעבדי דטריף לוקח דאין לומר דאחר שטרף ב"ח קרקע מהלוקח קנה המוכר קרקעות ומכרו דא"כ גם השבח יגבה מהנהו משעבדי דגם השבח היה קצוב כיון שכבר טרף הבע"ח קודם שלקח זה הקרקע וכו' ובב"ב תירצו כן וע"כ משום דסובר התוס' נהי דהשתא שכבר טרף הב"ח הוא קצוב מ"מ בשעה שהתחייב א"ע לא היה קצוב ועי' בתומים ס' קט"ו וע"כ נראה דהעיקר ראיה דגם זה חשוב אינו קצוב משום דאזלינן בתר העת שהתחייב א"ע דאל"כ תקשה הא דאיתא בגיטין (דף מ"ח) דאין מוציאין למזון האשה והבנות מפני תיקון העולם וקאמר בגמ' הטעם משום שאין קצובין וקשה הא בנכסים שמכר האב בלא"ה לא טרפי הבנות דשמא צררי אתפסה ואין לומר דהודה האב כמו שכתבו התוס' בכתובות פ' הנושא וכו' הא לא מהני הודאת האב משום דחיישינן לקנוניא וע"כ מלקוחות שמכרו האחין א"כ תקשה דהא אז הוא קצוב דידעינן כמה בנות איכא ועי' בתוס' שם וע"כ משום דנהי דהשתא היה קצוב מ"מ אזלינן בעת דהתחייב א"ע האב ואז לא היה קצוב וכמו כן לענין שבח אזלינן בתר עת שהתחייב א"ע אך לפי מה שאמרנו דעיקר הטעם דלא מהני הודאה דחיישינן לקנוניא משום דלקוחות חשובין א"י א"נ וא"כ יש לומר דזה שייך היכי דספק אי פרע דאז נסתלק החיוב וחשוב לגבי לקוחות א"י א"נ משא"כ לענין חששא דצררי אתפסה דאינו רק משכון כן איתא ברש"י בערכין ובזה לא נסתלק החיוב ומה"ט קיי"ל בח"מ ס' ע"ב באומר המלוה נאנסו על המשכון דנשבע וגובה חובו דל"ח הלוה א"י א"נ שמא יש לך המשכון אך משום דבזה שנטל המשכון לא נסתלק החיוב וה"ה לענין צררי דרק משכון הוא ל"ח הלקוחות א"י א"נ דשמא נתן לו צררי דאפי' אי נטל צררי החיוב כמקדם וא"כ יש לומר דאיירי שפיר לקוחות שמכר האב ונפק"מ בהודה האב דלקנוניא ל"ח וגם יש לומר דמהני הודאת האב ול"ש קנוניא דמ"מ כיון דחשוב א"י כיון דב"ד לא טוענין עבורם א"כ יש להאמין דלא נתן צררי במיגו דנאנסו דכיון דרק משכון הוא ואין לומר דהוי מיגו להוציא דהא בברי ושמא אמרינן מיגו להוציא דבשלמא בלא הודה דכיון דב"ד טוענין עבורן ל"ח שמא ועי' בנתיבות ס' פ"ב אבל היכי דהודה דאז לא חשוב רק שמא ואז אמרינן מיגו להוציא ובשלמא בעלמא היכי דאיכא חששא דפרעון ליכא מיגו דנאנסו וע"כ חיישינן לקנוניא וא"כ יש לומר דלעולם במה שמכרו האחין חשוב קצוב דלא אזלינן בתר מעיקרא ובזה ניחא קושית הרשב"א בגיטין ד' הנ"ל דאמאי לא מיבעי על ר"י דאמר משום שאין כתובין אי מודה דקצובין לחוד ג"כ טרף מלקוחות אך ר"י דלא סובר דמשארסתני נאנסתי נאמנת משום מיגו דמכ"ע כמו שכתבו בתוס' כתובות דלדידיה ליכא מיגו ולר"י הנאמנות משום חזקה ובו"ש ולדידי' יש לומר דמיגו להוציא אפי' בבו"ש לא אמרינן וא"כ תקשה אי סובר דקצובין לחוד טרף מלקוחות תקשה ממזון הבנות במה שמכרו האחין חשוב קצוב ומה שמכר האב ת"ל משום צררי ואפי' בהודה לא מהני משום קנוניא דמיגו דנאנסו לא מהני דמיגו להוציא הוא וע"כ דר"י סובר טעמא דכתובין לחוד ועכ"פ אי טעמא דחזקה עיקר ע"כ שמעינן דאפי' מכרו האחין ל"ח קצוב דאי במה שמכר האב ת"ל משום דחיישינן לקנוניא ומיגו לא מהני וע"כ ה"ה לענין שבח אע"ג דהשתא קצוב לא מהני משא"כ הכא בב"מ דקאי לשמואל ושמואל דלא סובר מתוך שא"י לישבע משלם ע"כ דסובר דבו"ש ברי עדיף שלא תקשה מתני' דשאלה חצי יום כמו דאיתא בתוס' וא"כ נהי דלקוחות חשובין א"י א"נ מ"מ חייבין ול"ש קנוניא בהודה האב וא"כ יש לומר דזה חשוב קצוב והתם במזון הבנות איירי במה שמכר האב והודה קודם מיתה דליכא משום צררי וקנוניא ל"ש דכיון דאפי' א"י א"נ חייב לשמואל וניחא קושית מהרש"א הא דמייתי ר"נ ראיה דבע"ח גובה שבח ומאי ראיה הא ע"כ איירי באפותיקי דאל"כ יטעון הנחתי לך אך ר"נ לשיטתו דלא סובר דבו"ש ב"ע וא"כ לא מהני הודאת האב דחיישינן לקנוניא וא"כ במזון הבנות ע"כ איירי במה שמכרו האחין אלמא דל"ח קצוב משום דאזלינן בתר הזמן שהתחייב א"ע וא"כ לא איירי באפותיקי רק דאיירי דאחר שטרף ב"ח קנה המוכר ומכרן ואע"ג דהשתא קצוב לא מהני:

אך לפי מה שמחלק בתוס' דאפי' למ"ד דבו"ש ברי עדיף זה בברי טוב ושמא גרוע ולא בשמא טוב א"כ אפי' לשמואל דסובר ע"כ בו"ש ב"ע מ"מ לא מהני הודאת האב לנגד לקוחות אך עכ"פ תקשה על אביי דמשני בב"מ (דף י"ג) משום דחיישי לקנוניא וקשה דהא אביי לא מחלק בזה וסובר דאפי' בשמא טוב בו"ש ב"ע כמו דאיתא בתוס' ותקשה דל"ש קנוניא. וע"כ נראה דלפי מה שכתבו דלמ"ד דסובר דאפי' בשמא טוב וברי גרוע בו"ש ב"ע ע"כ הטעם משום ס' גזל דבשלמא היכי דברי טוב יש לומר דחשוב כמו חזקה או רוב דרגלים לדבר דחייב לו משא"כ בשמא טוב ע"כ רק משום ספק גזל צריך לשלם ולפ"ז דהוא רק משום ס' איסור ניחא דהא בלא"ה יש לנו לחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי רק משום דעידיו בחז"ל ובתוס' ב"מ (דף כ') ד"ה שובר איתא דזה רק מדרבנן וא"כ מדאורייתא איכא ס"ס שמא הוא מוקדם ושמא כבר פרע לו ואע"ג דמדרבנן ליכא ס' דמוקדם משום דעדיו בחז"ל מ"מ הא מדרבנן סגי בחדא ס' דס' דרבנן לקולא וא"כ ליכא משום ס' איסור גזל ועי' בש"ך ביו"ד ס' ק"י דכתב וז"ל אם יש כאן ס"ס בענין שהוא מותר מה"ת אלא שהוא אסור מדרבנן ויש ספק בדרבנן ה"ז מותר כגון ספק אם נמלחו דגים טמאים עם טהורים מותר משום ס"ס ספק לא נמלחו ואת"ל נמלחו שמא אין בהם שומן ואע"ג באין בהם שומן אסור מדרבנן מ"מ הרי יש ספק אם נמלחו עמהם וס' דרבנן לקולא וה"ה הכא וניחא קושית התוס' שם ד"ה משום דקשי' וכו' תימא דבשביל זה לא הוצרך לומר עבז"ל דאפי' אי יסבור דאין זכין ומתני' דכותבין שטר ללוה בשטר הקנאה ודילמא מיקרי וכתב לא אמרינן יעמוד מתני' בחייב מודה ולא יחזיר משום דחיישינן לקנוניא:

ולפ"ז דאי בשטרי הקנאה אז ליכא ס"ס תקשה דהא אביי סובר דצריך לשלם אפי' בשמא גרוע משום ס' גזל וע"כ הוצרך לחדש דעבז"ל ואיירי אפי' בשטר דלאו הקנאה וזה רק מדרבנן וא"כ מה"ת איכא ס"ס ומדרבנן סגי בס' אחד דס' דרבנן ולקולא:

ובזה ניחא הא דמקשה הגמ' בשבועות על הא דקאמר אביי הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה ופריך מי יימר דמשתבע והקשו דילמא אביי סובר כר"פ דאמר דמשחקי בקוביא חייבין קרבן שבועה משום דאזלינן בתר דאורייתא וא"כ הא מדאורייתא אמרינן בחשוד מתוך שא"י לישבע משלם ורק מדרבנן צריך שכנגדו לישבע וא"כ אזלינן בתר דאורייתא וע"כ נראה דלכאורה תקשה על ר"פ דסובר דאזלינן בתר דאורייתא דהא בתוס' על הא דכופר בממון שיש עליו שטר דפטור מקרבן משום דחשוב ש"ק דא"כ אפי' במע"פ נמי אי ש"ד ותירצו דכיון דחכמים הפקיעו השיעבוד ל"ח קרקע וא"כ אי אפשר למיזל בתר דאורייתא דא"כ הוי שיעבוד קרקעות וע"כ צריכין לומר כמו דכתב בר"ן דהא דמע"פ גובה מלקוחות מה"ת אי ש"ד זה רק בהעידו דלוה ולא פרע לו אבל היכי דלא מסהדי רק דהלוהו אינו גובה מלקוחות דטענינן להו דילמא פרע ואע"ג דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי לא עדיפי מהודה דלא פרע דלא מהני לנגד לקוחות דחיישינן לקנוניא יע"ש:

וא"כ אפי' אי אזלינן בתר דאורייתא ל"ח ש"ק דהודאה לא מהני ללקוחות משא"כ אביי דסובר דב"ע ומהני הודאה שלו וע"כ הא דלא הוי ש"ק משום דהפקיעו השיעבוד ואזלינן בתר דרבנן וא"כ אביי לא סובר כר"פ ופריך שפיר וגם נראה הא בקדושין איתא דאי מלוה ברשות בעלים לחזרה וה"ה לאונסין ואפי' למאי דמסיק הגמ' דלאונסין לכ"ע ברשות לוה משום דלא גרע משאלה מ"מ הא איתא במקנה דכיון דהוא רק מתורת שומר ובשטר ל"ש זה דכיון דהמלוה הוא שומר על המשכון דהיינו על השטר דחשוב משכון דהניר של הלוה א"כ חשוב שמירה בבעלים וא"כ אע"ג דקיי"ל דלאו ברשות בעלים לחזרה זה רק מדרבנן ומדאורייתא הוא ברשות מלוה ואפי' לאונסין וא"כ מה"ת אי נאנסו קודם שהוציא הלוה את המעות פטור הלוה ממילא לא יכול לטרוף מלקוחות שמא נאנסו אך דלא טענינן משום דל"ש ולפ"ז ניחא קושיא הנ"ל נהי דאביי סובר דב"ע הוא רק משום ס' גזל ולפ"ז מה"ת דברשות מלוה אפי' לאונסין איכא ס"ס שמא פרע ושמא נאנסו קודם שהוציא המעות ומדרבנן דברשות לוה קיימא וליכא ס"ס מ"מ הא מדרבנן סגי בס' אחד ופטורין משום ס' איסור גזל:

וניחא התוס' ב"מ במצא שטר כתובה בשוק דאם הבעל מודה דיחזיר דל"ח לקנוניא והקשו דאמאי ל"ח לקנוניא כמו בשט"ח ולכאורה נראה דהנה הא דחיישינן לקנוניא היינו ללקוחות שלא באחריות דאל"כ מאי ירויח הא הלקוחות יחזרו עליו והנה ר"פ סובר דאפי' שלא באחריות חוזר עליו בנמצא שאינו שלו וכתב הרשב"ם בב"ב דבשלמא בע"ח דגובה רק שבח ולא פירי ושם מכירה היתה וע"כ שלא באחריות אינו חוזר אבל היכא דנגזל טורף דאז גובה גם הפירות ולא היה שם מכירה כלל וע"כ חוזר אפי' שלא באחריות יע"ש והנה לפ"ז באפותיקי דאז טרף גם הפירות אפי' בע"ח אז חוזר עליו אפי' שלא באחריות ועי' בס' שעהמ"ש ס' ל"ז ובזה ניחא קושיא הנ"ל דלמאי צריכין טעמא דתיקון עולם דמה שמכרו האחין הוי קצוב ומאי שמכר האב ת"ל משום צררי ואפי' הודה לא מהני מטעם קנוניא אך לפ"ז נ"מ מלקוחות במה שמכר האב אך עשה אפותיקי דאז ליכא משום קנוניא דאפי' שלא באחריות יחזרו עליו.

ועיין בתומים ס' קט"ו דהוכיח דאליבא דאביי דסובר דלמפרע גובה עדי' מאפותיקי ואם כן יחזרו עליו אפי' שלא באחריות ותקשה מה קאמר אביי דחיישינן לקנוניא מה מרויח הא הלקוחות יחזרו עליו אפי' שלא באחריות וע"כ נראה נהי דאביי סובר למפרע גובה מ"מ הנכסים דהן דאקני מודה אביי דלא אמרינן למפרע גובה ובפרט לפי מה דאיתא בס' פ"י דזה דווקא אי ש"ד שייך לומר למפרע גובה ודאקני לכ"ע ל"ד וא"כ יש לומר דחיישינן לקנוניא על נכסי' שהן דאקני דאז לא יחזרו עליו שלא באחריות ולפ"ז ניחא דברי התוס' הנ"ל דהא הש"ך פסק דאקני לא משועבד לכתובה וא"כ ממ"נ ליכא קנוניא דאקני לא משועבד לכתובה ונכסים שקנה מכבר יחזרו עניו אפי' שלא באחריות דחשוב אינו שלו כמו אפותיקי ולא ירויח אך לפי מה דאיתא בתומים ס' ס"ו דבכתובה ל"ש למפרע גובה וע"כ לא יחזרו עליו שלא באחריות ואכתי תקשה דאמאי ל"ח לקנוניא:

וגם לפי מה דאיתא בס' פ"י נהי באפותיקי נוטל גם הפירות זה מה שהן בעין ולא מה שכבר אכל ובזה תירצו מה דקשה מאי מקשה הגמ' אי בע"ח מי אית ליה פירי הא ע"כ איירי באפותיקי ואז נוטל גם הפירות אלא ודאי משום דקתני אכילת פירות ומשמע אפי' מה שכבר אכל וע"ז פריך מי אית ליה פירי היינו מה שכבר אכל הלוקח ובזה ניחא קושית מהרש"א על הא דאמר שמואל אמליך וכתוב שופרא שבחא ופירי ופריך אי בב"ח מי אית ליה פירי ותמה דאמאי לא פריך דאי ב"ח אמאי לא כתב ליה גם שעבוד דהא בב"ח ל"ס שמואל דאחריות ט"ס יע"ש וע"כ נראה דזה קושית הגמ' דמי אית ליה פירי מה שכבר אכל דאל"ה תקשה דהא הכא לא קתני אכילת פירות וא"כ יש לאוקמי באפותיקי דאז נוטל הפירות שהן בעין וע"כ דקושית הגמ' דלית ליה פירות מה שכבר אכל א"כ היה צריך לכתוב גם שעבוד דבשלמא אי נוטל גם הפירות שכבר אכל א"כ דמי לנמצאת שאינו שלו דמודה שמואל דאחריות ט"ס אך כיון שאין לו מה שכבר אכל א"כ לא דמי לנמצאת אינו שלו ול"א דט"ס וא"כ היה צריך ליכתוב גם שיעבוד וא"כ לפ"ז דהפירות שכבר אכל לא צריך להחזיר לא דמי לנמצאת ש"ש ואינו חוזר עלי' שלא באחריות וראיה לזה דאל"כ תקשה הא דאיתא בב"מ (י"ד) אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון וכו' עד איכא דאמרי אפי' שלא באחריות נמי וקשה דהא לאביי דסובר דלמפרע גובה חוזר אפי' שלא באחריות ובפרט להרא"ש שם דמוקי לה באפותיקי לתרץ קושית התוס' ד"ה דינא יע"ש יותר תקשה אלא ודאי דכיון דלא משלם פירות שכבר אכל לא דמי לאינו שלו ושייך לומר דזבין ארעא ליומא ודלא כשער המשפט:

אך לפי מה שכתבנו דמש"ה שייך קנוניא נהי דחשוב א"י א"נ הא לאביי אך כיון דחייב משום ס' גזל והכא איכא ס"ס שמא נאנסו קודם שהוציא דאז מה"ת הוא ברשות מלוה ושמא פרע וזה ל"ש בכתובה וע"כ ל"ח לקנוניא והנה לפי מה דאיתא בס' יש"י אי הלקוחות חשובים א"י א"נ אי א"י א"פ תליא אי ש"ד אי לאו דאי של"ד א"כ אע"ג דחכמים עשו התקנה שאם לא ישלם הלוה יגבה המלוה מלקוחות אז לא נשתעבדו הנכסים בעת הלואה וע"כ חשוב א"י א"נ אבל למאן דסובר דש"ד אם כן בשעת הלואה נשתעבדו הנכסים וכשאנו מסופקים אם פרע לו הלוה חשוב א"י א"פ והקשו דהא אביי סובר דש"ד ואיך משני משום קנוניא אך יש לומר דעכ"פ חיישינן לקנוניא דיטרוף שלא כדין מדאקני דבזה לכ"ע של"ד וחשוב א"י א"נ וע"כ ניחא התוס' דלכתובה דלא משועבד דאקני רק נכסים שהיו בשעת נישואין וזה חשוב א"י א"פ:

והנה לפ"ז לא קשה קושית התוס' דלוכח דאקני לא משתעבד מדלא טרף בע"ח ממשעבדי דטרף לוקח אלא ודאי דהוי דאקני ולא משתעבד ולפ"ז אין ראיה דנפ"מ היכי דצריכין להודאת הלוה דלענין דאקני לא מהני הודאה שלו דחיישינן לקנוניא וחשוב א"י א"נ אך זו שדה יכול לטרוף דלא הוי דאקני וחשוב א"י א"פ ולעולם דאקני משתעבד אך יש לומר דא"כ גם השבח לא מצי טריף דג"כ חשוב דאקני וחשוב א"י א"נ אך עכ"פ לר"מ דאדם מקני דשלב"ל ולא הוי שבח דאקני דמדינא טרף דחשוב עבידא דאתא לדידיה ל"צ לאוקמא באפותיקי רק די"ל דעל נכסים שהן דאקני לא יכול לטרוף דצריכין להודאתו וחשוב א"י א"נ ומ"מ שבח יכול לטרוף דמשועבד מדאורייתא וחשוב א"י א"פ וניחא קושית מהרש"א על הא דכתבו בתוס' דיעמוד בעשה אפותיקי והקשה הא ע"כ איירי באפותיקי דאל"כ קשה קושית התוס' דיטעון הנחתי דליתא לדידיה יש לומר היכי דצריכין להודאה שלו וא"כ נהי דאקני נשתעבד חשוב א"י א"נ ומ"מ שבח טרף וגם בפשיטות ניחא דהא שמואל דע"כ סובר דבו"ש ב"ע א"כ אפילו בדאקני נהי דחשוב א"י א"נ מ"מ מהני הודאה שלו וניחא קושית מהרש"א דמאי מייתי ר"נ ראיה דהא ע"כ איירי באפותיקי דלא"כ קשה קושית התוס' הנ"ל דליתא דר"נ דסובר דא"י א"נ פטור א"כ נפ"מ היכי דצריכין להודאה שלו וע"כ בדאקני חשוב א"י א"נ:

והנה לפי מה דסוברים דלקוחות חשובין א"י א"נ והיינו אי של"ד והנכסים משועבדים רק מתורת ערב וע"כ דמי לערב שאמר א"י אפשר דפרע לך הלוה דחשוב ג"כ א"י א"נ וע"כ כתבו דאם כתב קנין דאז אין הנכסים נשתעבד מתורת ערב רק דהנכסים בעצמם נקנו ע"י הקנין זה רק כשיפרע המעות יחזרו הנכסים למקומן ועי' בס' יש"י ולפ"ז אי ספק אי נתן לו צררי או פרע לו ואז חזרו הנכסים א"כ בודאי חשוב א"י א"פ דהא אינו בתורת ערב רק שהנכסים נקנים לו ע"י הקנין רק כשיפרע חזרו הנכסים ואי איכא ספק מוקמינן הנכסים בחזקת המלוה:

ובזה ניחא קושית התוס' הנ"ל דמשום כך לא הוצרך לומר דעבז"ל דאפי' אי אין כותבין רק בשטרי הקנאה ואיקרי וכתוב לא אמרינן מ"מ לא יחזיר משום פרעון ולקנוניא ולפ"ז ניחא דאי יסבור דאין עבז"ל רק דאיירי בהקנאה ומש"ה ליכא חששא דמוקדם א"כ גם חששא דקנוניא ליכא דאז חשוב א"י א"פ ולא ס' בעיקר חיוב:

ולפ"ז ניחא התוס' בכתובות (ד' ק"ב) ד"ה אימר צררי דהקשו דת"ל משום צררי ותירצו דנפ"מ בהודה והקשו הא חיישינן לקנוניא אך יש לומר דנפ"מ בקנו מידו והודה דאז מהני הודאתו דחשוב א"י א"פ ואז ליכא משום קנוניא ואין לומר דאז גם מפני ת"ה ליכא דליתא דהא למ"ד מפני שאין כתובין ומהני קנין לטרוף מלקוחות לדידיה בלא"ה ניחא אפי' איירי בלא קנין ולא קשה דת"ל משום צררי דנפ"מ במה שמכרו האחין ואע"ג דאז קצוב לא מהני לדידיה ועיקר קושית התוס' למ"ד מפני שאין קצובין דאז לא מצי איירי במה שמכרו האחין דא"כ הוא קצוב לדידיה יש לומר בהודה האב וקנו מידו דקנוניא ליכא דחשוב א"י א"פ ומ"מ לא טריף מפני תיקון עולם דאין קצובין:

והנה בס' תורת גיטין כתב על התוס' דמהני בהודה ול"ח לקנוניא וז"ל דבשלמא אי חששא דצררי לא הי' בתורת משכון רק בתורת פרעון גמור א"כ באם התפיס צררי כבר היה נמחל השיעבוד וממילא לא מהני הודאתו לחוב לאחרים ולומר דאינו פרוע אבל כיון דהוא רק למשכון בעלמא ודאי מהני הודאתו דהא אי בעי יהיב ליה המשכון במתנה והיה נשאר החוב בתקפו דל"ש דנמחל השיעבוד דאינו רק למשכון וע"כ אי מודה מהני הודאה שלו ול"ש קנוניא. ולפ"ז הכא בכתובה דהוא ת"ז ועי' בש"ך ס' מ"א ובקצה"ח ולא היה לנו לחוש לפרעון רק לצררי למשכון דכיון דתנאי ב"ד חיישינן לצררי אפי' בת"ז וליכא משום קנוניא דבידו ליתן במתנה וחוב הכתובה נשאר בתקפו ולפ"ז ניחא קצת דברי רב"י דמתרץ על קושית תוס' בכתובות דלמאי צריך בפוגמת כתובה לישבע דיש לה מיגו דלא הודה דנפגם ומתרץ משום דהוי מיגו להוציא והקשה הא בשטר אמרינן מיגו להוציא וכן הקשה על הא דלא נזקקין ליתומים קטנים משום צררי וקשה דכיון דצררי רק משכון בעלמא יש לו מיגו דנאנסו ובשבועה ומיגו להוציא בשטר אמרינן אך לפי מה דאיתא הטעם דאמרינן מיגו להוציא בשטר משום דחזקת השטר מסייע לו וזה שייך לענין פרעון דאי אמרינן דפרע אז השטר איתרע ונמחל שעבודו וע"כ שייך לומר דחזה"ש מסייע משא"כ לענין צררי דבזה שנתן צררי לא נתבטל השטר לא איתרע דבידו למחול הצררי והשטר יהיה כמעיקרא וע"כ ל"א מיגו אפי' בשטר להוציא:

אך נראה עוד דאפי' אי אמרינן דחשוב א"י א"פ הלקוחות מ"מ יש לנו לחוש שמא פרע הלוה קודם שקנו הלקוחות דאז ודאי חשוב א"י א"נ. וכן נראה מלשון הרמב"ם דכתב מצא כתובה אפי' שניהם מודים לא יחזור שמא נפרעת כתובה זו ואח"כ מכר נכסים והרי הוא רוצה לעשות קנוניא על הלקוחות ולמאי כתב שמא פרע קודם שלקחו ואפי' אי פרע לאחר שלקחו ג"כ כן אלא ודאי דאי חששא יהיה אחר שלקחו פרע אז חשובין א"י א"פ וע"כ כתב קודם שלקחו:

והנה בתוס' שבועות הקשה למ"ד דבו"ש ברי עדיף ל"צ מטעם מתוך שא"י לישבע משלם בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דבלא"ה חייב משום בו"ש ב"ע ותירצו דנפ"מ בטענו ספק ע"פ העד יע"ש והנה לפי מה דאיתא בס' פ"י דטעם בו"ש משום דחזקה אין אדם תובע אלא א"כ יש לו עליו וא"כ לפי מאי דקיי"ל בח"מ באומר מכרתי לך שדה וא"י אי גדולה אי קטנה ואמר אידך דגדולה מכר דאינו נאמן דל"ש דלא חציף לומר גדולה דליתא דכיון דעכ"פ מכר לו שדה ויש לו עכ"פ קטנה ע"כ חציף הוא שיאמר גדולה וה"ה דכיון דחמשין יש לו ומגיע לו ממנו תו ליכא חזקה דאין אדם תובע וחציף לומר על יותר וע"כ ליכא משום בו"ש רק דחייב משום מתוך וניחא קושית הט"ז דאי שיטת רש"י דהילך ל"ש רק בפקדון הא שיטת רש"י דבפקדון גם כ"ה חייב אך עיקר הטעם משום דהתובע יש לו חזקה דאין אדם תובע ובנתבע ל"ש אין אדם מעיז כיון דלא עשה לו טובה והכא בהילך דהיה לו בידו עכ"פ תו ל"ש אין אדם תובע ומודה רש"י:

ולכאורה דאפי' למ"ד בו"ש ב"ע מ"מ היכי דיש לו ע"א גרע דל"ש דחזקה דא"א תובע דכיון דיש לו עד המסייע יכול להעיז לתבוע אפי' מה שאינו מגיע לו ונפ"מ בקרקעות דליכא לחייב משום דא"י לישבע להכחיש העד אינו חייב גם מטעם בו"ש דליכא חזקה הנ"ל וכן באשה האומרת גרשתני דנאמנת והיכי דיש לה עד המסייע גרע משום דיכולה להעיז וה"ה בזה ל"ש חזקה דא"א תובע אך דא"כ לא היה צריך התוס' לומר דנפ"מ בט"ס ע"פ העד דאפי' אי אומר ברי לא מצינן לחייבו משום בו"ש רק מטעם מתוך שא"י לישבע משלם אלא ודאי דאין זה סברא לומר דע"י העד לא מהני בו"ש והיכי דאין לו עד המסייע אמרינן בו"ש ב"ע ודו"ק

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה