חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות
אות א · אין עונשין מהדין:
פליגי בזה ר"ש ורבנן דר"ש סובר דעונשין ועי' במכות ועי' בסנהדרין בסוגיא דניתן להצילו בנפשו ועי' במשנה למלך דב"נ עונשין מהדין ועי' בס' פ"ד ולפ"ז כבר אמרנו למעלה דאליבא דר"ש הרודף אחר ע"ז דניתן להצילו בנפשו מקו"ח והוא הדין בב"נ לכ"ע ובזה ניחא קושי' הב"י ביו"ד סי' ד' דהקשה הא דמקשה הגמ' בחולין (דף מ"א) אי אמרינן דבישראל לכ"ע אין אדם אוסר משום לצעורי קא מכוין ופריך ממתניתין דמנסך ומשני בישראל מומר ואמאי לא משני דאיירי בא"י יע"ש ועי' בס' קצה"ח ולכאורה נראה לפי מה שהקשו על חזקיה דסובר דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ומדינא גם בשוגג חייב רק מש"ה פטור בשוגג כדי שיודיעו וקשה אפי' אם חייב לשלם יכול להודיע דהיה בלא הגבהה דהא ע"כ סובר דאפשר לנסך בלא הגבהה ואז פטור משום דקלבד"מ אך כיון דתפיסה מהני בקלבד"מ משום דחייב לצי"ש א"כ אפי' אי יאמר דניסך בלא הגבהה תפיסה מהני ואכתי לא יודיעו:
ולפ"ז אמרתי לתרץ קושי' הנב"י על הא דקאמר ולמאן דיליף קנסא מקנסא כל הני למה לי ופי' רש"י דרב יליף מקנסא דקאמר מערב היינו מדמע וקשה דילמא סובר רב דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק ומדינא חייב ולעולם דלא יליף קנסא מקנסא אך לפי מה דאיתא בתומים סי' כ"ח דאליבא דרב דסובר דהיכי דקלבד"מ אפי' כשהוא בעין אינו צריך להחזיר לדידיה אפי' לצי"ש אינו צריך לשלם וממילא לא מהני תפיסה וא"כ ע"כ לא סובר כחזקיה דא"כ ל"ש כדי שיודיעו דיכול שנסך רק דהיה בלא הגבהה דאז פטור ואפי' תפיסה לא מהני אלא ודאי דרב סובר כר"י דקנס היא ולפ"ז לשיטת מהרש"ל דסובר דהא דחייב לצי"ש זה בלא היתרו דאז נהי דגם חייבי מיתות שוגגים פטור חייב עכ"פ לצי"ש משום היכי דעבדינן החומרא אפי' לצי"ש פטור וא"כ בעובד כוכבים דנהרג בלא התראה ולעולם עבדינן החומרא א"כ ל"ש בעובד כוכבים התקנה כדי שיודיעו דיכול להודות דהיה בלא הגבהה ולא ירא שיתפוס דלא מהני תפיסה דכיון דפטור אפי' לצי"ש וא"כ לא איירי מתני' בעובד כוכבים. אך נראה דלפי מה דהקשה בתשובות ב"א דמאי משני הגמ' דמעידנא דאגבהה קניה הא תכף שמגביה לנסך חשוב רודף אחר ע"ז וניתן להצילו בנפשו אך באמת לא קיי"ל כן משום דאין עמ"ה וא"כ אי מיירי בעובד כוכבים דעמה"ד וניתן להצילו בנפשו ותקשה דקלבד"מ על שעת הגבהה וע"כ לא משני דאיירי בעובד כוכבים רק בישראל מומר:
והנה בריטב"א איתא דאפי' לר"ש דסובר דעמה"ד מ"מ בחידוש לכ"ע אין עמה"ד וע"כ אפי' לר"ש אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה ול"א קו"ח משום דאין עמה"ד. ולפ"ז אמרתי לפרש דברי הב"ש באה"ע סי' ד' דכתב וז"ל ולענין נזקין אם נגח תורא דידן לתורא שלו כתבו בתוס' דמשלם לו נזק שלם במועד והקשה אמאי כתב דווקא במועד הא נפק"מ גם בתם דמשלם פ"נ ברוב ישראל ול"א דל"א בתר הרוב ודילמא עובד כוכבים ותורא דישראל דנגח לתורא של עובד כוכבים פטור ואמאי כתב דווקא במועד אך דבאמת תקשה הא לא אזלינן בתר הרוב בממון אך רובא דאיתא קמן שאני והטעם דהא בתוס' הקשו דאמאי לא ילפינן מקו"ח מנפשות דחמירי ואזלינן בתר הרוב מכש"כ בממון ותירצו משום דלפי מה שפי' רש"י דהא דאזלינן בתר רובא דליתא קמן הוא מהלכה וקיי"ל דאין דנין קו"ח מהלכה וע"כ לא אזלינן בתר הרוב בממון ולפ"ז רובא דאיתא קמן דבהדיא כתוב בתורה אחרי רבים וכו' וע"כ דנין בקו"ח מנפשות וע"כ אזלינן בתר הרוב גם בממון אך אין עמה"ד אך ממון עמה"ד ועי' תוס' ב"ק והא תינח במועד משא"כ בתם דקיי"ל פ"נ קנס וקנס חידוש הוא ואפי' בממון אין עמה"ד וממילא לא אזלינן בתר הרוב אע"ג דרוב דאיתא קמן לא מהני דהא הריטב"א סובר דמה"ט אפי' בממון ל"א כאשר עשה משום דהזמה חידוש הוא:
ובאמת הא דאזלינן בתר הרוב בממון ברובא דאיתא קמן הוא משום דעדיף רובא דאיתא קמן ומש"ה שיטת התוס' דבס"ס מוציאין ממון משום דס"ס חשוב רובא דאיתא קמן וכן איתא באחרונים וכן ר"מ דחייש למיעוט מ"מ ס"ס מהני אפי' לדידיה וכן ר"י דחייש למיעוט מ"מ בס"ס מודה ועי' בנדה פ' האשה אך נראה דזה דווקא לדידן דבאיסור אזלינן אפי' בתר רובא דליתא קמן וע"כ בממון נהי דלא אזלינן בתר רובא דליתיה קמן מ"מ ברובא דאיתא קמן אפי' בממון אזלינן בתר הרוב משא"כ לר"מ דאפי' באיסור בעינן רובא דאיתא קמן דווקא דהא חייש למיעוט לדידיה אפשר דבממון אפי' רובא דאיתא קמן לא מהני להוציא וכן ס"ס נהי דחשוב רובא דאיתא קמן לא מהני להוציא וניחא בזה דברי הרי"ף בכתובות דהשמיט בסוגיא דמומין תירוצא דר"א ודרבא ור"א:
וע"כ נראה דהקשו דילמא מש"ה בנכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראיה משום דאיכא ס"ס דשמא לא קפיד ושמא היו המומין משנתארסה משא"כ בעודה ברשות אביה דבנתקדשה לחוד ל"צ גט מספק שמא לא קפיד וליכא רק חדא ס"ס אך כיון דמתני' אתיא כר"מ דקתני דברי ר"מ ואליבא דר"מ אפי' בס"ס אין מוציאין ממון משא"כ לדידן החילוק בין רישא לסיפא דבסיפא איכא ס"ס וגם לענין סמוך מיעוט לחזקה זה רק ברובא דליתא קמן ולא ברובא דאיתא קמן וניחא מה שהקשו במצא גדי שחוט דמתירין ברוב ישראל ואמאי ל"א סמוך מיעוט לחזקה דהא ברא"ש בחולין איתא דהא דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ול"א סמוך מיעוט לחזקה משום דמיעוט חשוב מיעוט' דמיעוטא והכא ל"ש זה אך באמת הרא"ש לא הקשה דאמאי ל"א סמוך רק ברובא דליתא קמן משא"כ הכא ברוב ישראל וכן לפי מה דאיתא בשמ"ק דסמוך ל"א רק היכי דרוב תליא במעשה ג"כ ניחא דהרא"ש לא הקשה רק ברוב מומחין הן דתליא במעשה משא"כ הכא ל"א סמוך וניחא מה שהקשו על הריטב"א דמש"ה ל"א סמוך משום דאפי' לפי המיעוט אינו ודאי איסור והקשו מכאן ולפי מה שכתבתי ניחא הכל:
ולפי מה שכתב הריטב"א דמ"ה אמרינן דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין משום דאפי' לפי המיעוט אינו ודאי איסור דיכול להיות ששחט שפיר הגם שאינו מומחה ויש לעי' מהא דמקשה הגמ' לקמן אי חזקה שליח עושה שליחותו אפי' תרומה נמי והלא יש לחלק דבשחיטה אפי' כי הוא לא שחט רק אחר יש עוד להסתפק שמא שחט שפיר וזה ל"ש בתרומה ואין כאן מקומו ויבוא בעז"ה לקמן אות ס'. ונחזור לענין ראשון דלפי הריטב"א דבחידוש לכ"ע אין עמה"ד ולפ"ז אפשר יש לומר דאפי' היכי דעשה איכא דאז לשיטת הרמב"ם עמה"ד ויבואר לקמן מ"מ היכי דעשה איכא אך הקו"ח בא לעונש והוא חידוש אפי' דאיכא עשה אין עמה"ד. אך לפי מה שהקשו על הא דאמר ב"ש דא"כ ליכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור והא אין עמה"ד ותירצו דכיון דאיכא עשה דתשביתו אז עמה"ד ואע"ג דהא דעובר על חמץ חידוש הוא דאינו ברשותו של אדם אלמא דאפי' בחידוש ואיכא עשה עמה"ד:
והנה היכי דהוי גילוי מילתא בעלמא אי עמה"ד בזה פליגי אביי ורבא דאביי סובר דעונשין מן הדין ורבא סובר דאין עונשין מ"ה אפי' בגילוי מלתא בעלמא ועי' בב"ש באה"ע סי' ד' דקיי"ל כרבא והנה לפי זה ניחא הר"ן בסוף נדרים דלמשנה אחרונה דאשה האומרת טמאה אני לך דאינה נאמנת ול"א דשוי' ח"ד משום דאפקיעו לקידושין ולפ"ז באומרת טמאה אני מפסול ל"ש דאפקיעו לקידושין דנהי דהיתה פנויה מ"מ אסורה לכהן לפ"ז קשה מהא דאיתא שם דאמרה אי אנת לא דילמא חד מהנהו אהלויי ואמרינן דנתנה עיני' באחר ומותרת לבעלה והתם ל"ש אפקיעו לקידושין דמה בכך דאפי' אם היא פנויה מ"מ נבעלה לא"י ואסורה לכהן ועי' בח"ס ועי' בתוס' יבמות (ד' ס"ז) דהקשו דהכא חייש ר"י למיעוט וגבי תינוקת לא חייש למיעוט ע"ש:
וע"כ נראה דלפי מה דקיי"ל כלישנא בתרא דרבא דכל באונס לא חשיבה זונה ועי' ברמב"ן ביבמות דכתב דלפ"ז אפי' בחייבי כריתות ובכל נבעלה לפסול לה כל באונס לא קרינן בה זונה אלא דפסולה לתרומה משום קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר ולכהונה קו"ח מתרומה וההיא מעשה דתינוקת שירדה למלאות מים ג"כ לאו משום זונה נפסלה רק משום ובת כהן כי תהיה לזר ועי' בס' שעה"מ ובמל"מ והנה בגמ' יבמות פריך אשכחן לתרומה לכהונה מנ"ל ומשני קו"ח ופריך וכי מזהירין מה"ד ותירץ גילוי מילתא בעלמא הוא ולפ"ז לדידן דקיימא לן כרבא א"כ לכהונה בכל הפסולין היכי דהוי באונס דלא הוי זונה ולא מיפסלי רק מקרא דלאיש זר ומצד קו"ח א"כ ליכא מלקות לדידן דקיי"ל כרבא והנה במל"מ הלכות יו"ט רצה לומר דבאיסור עשה לכ"ע ל"ח למיעוט דהא הגמ' ביבמות רצה לחלק דבאיסור לאו ר"מ מודה דל"ח למיעוט אך משום דמה לי איסור לאו וכו' אך זה בלאו שיש בו מלקות משא"כ בלאו שאין בו מלקות ומכש"כ באיסור עשה לכ"ע ל"ח למיעוטי יע"ש. ולפ"ז ניחא קושי' התוס' הנ"ל דמש"ה בתינוקת ל"ח ר"י למיעוט דכיון דליכא מלקות ל"ח משא"כ התם לענין שיאכלו עבדים בתרומה חייש למיעוט:
ובזה ניחא קושי' הנ"ל דגם התוס' והר"ן מודים לסברת הרא"ש ביבמות דמתרץ דמש"ה חיישינן לשמא נתנה עיניה באחר משום דראו חכמים דרוב משקרות אך היה קשה לו דכיון דפירקין אתא כר"י ור"י חייש למיעוט וכעין זה הקשה בתוס' יו"ט שם וא"כ לא מהני הרוב וע"כ כתב דאפקיעו לקידושין וכיון דהפקיעו וליכא משום זנות דתחתיו ורק איסור דנבעלה לפסול לה וזה ילפינן מקרא כי תהיה לזר ולכהונה מקו"ח מתרומה וכיון דליכא מלקות ל"ח למיעוט גם לר"י ואי לא הפקיעו הקידושין לא מהני הרוב דמשקרת לר"י וע"כ כתב דהפקיעו הקידושין וליכא מלקות ל"ח למיעוט אפי' לר"י ואזלינן בתר הרוב נשים דמשקרות ומש"ה שריא לבעלה כהן:
ובאמת קשה לפי המל"מ מה מקשה הגמ' בחולין פ' כ"ה דאמאי לענין לכסות חרש שוטה וקטן ששחטו דפטור מלכסות ולענין או"ב אסור יע"ש וקשה דנהי דרוב מעשיהן מקולקלים מ"מ סתם מתני ר"מ דחייש למיעוט משא"כ לענין כיסוי דעשה הוא גם ר"מ מודה דאזלינן בתר הרוב ודו"ק: