אור ברסלב

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות א

הקדמה

אסמכתא

אסמכתא יבואר אי אסמכתא קניא מדאורייתא

עיין בח"מ סי' כ"ז בש"ך ס"ק י"ח דדעת המרדכי דמדאוריית' אסמכתא קניא והביא ראיה מערב ותמה בש"ך דילמא שאני ערב דבההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומשתעבד יע"ש:

ועי' בנתיבות דתירץ דמסתבר להמרדכי דסברת גמר ומקני לא מהני רק אי אמרינן דאסמכתא קניא מדאורייתא מהני לדחות הדרבנן אבל אי מדאורייתא לא קני אז לא מהני סברת גמר ומקנה ובזה פליגי בסנהדרין דמאן דסובר דאסמכתא דמשחק בקוביא לא קנה הוא משום דסובר דאסמכתא מדאוריית' לא קנה ולכך לא מהני סברא דאגב דבעי לקנות גמר ומקני ומאן דסובר דמשחק בקוביא קנה סובר דאסמכתא רק מדרבנן לא קנה ולכך מהני סברא דאגב דבעי לקנות גמר ומקנה לדחות הדרבנן יע"ש:

ולפ"ז לדידן דקיי"ל דמשחק בקוביא חשוב גזל ופסול לעדות ולא אמרינן אגב דבעי לקנות וכו' ע"כ דאסמכתא מדאורייתא לא קנה ועי' ברמב"ם הלכות עדות דפסק והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם וכבר תמהו עליו כיון שכתב הטעם משום גזל ע"כ סובר כרמב"ח משום דהוי אסמכתא וא"כ למה כתב הטעם הואיל ואין עוסקין וכו' דזה הוא לרב ששת וע"כ נראה דהרמב"ם סובר דבאמת אין זה דבר ברור לומר דאגב דבעי לקנות גמר ומקנה וע"כ אי אסמכתא מדאורייתא לא קנה לא סמכינן על הא דגמר ומקנה אך היה לנו לאוקמי' על חזקת כשרות דגמר ומקנה אך כיון דאין עוסק בישובו של העולם והגם דמשום זה לחוד לא היה פסול שאינו רק איסור לכתחילה עכ"פ איתרע חזקת כשרות וממילא פסול לעדות משום גזל דחשיב אסמכתא דכיון דאין זה דבר ברור דאגב דבעי לקנות וכו':

והנה מדברי הר"ן בפסחים נראה ג"כ דמדאורייתא אסמכתא קני דהנה שיטת הרמב"ם בא"י שהלוה לישראל על חמצו ואמר לו מעכשיו יהא שלך אם לא אפרע לך לזמן פלוני סובר הרמב"ם דבעינן הגיע זמנו קודם פסח והר"ן חולק שאם הגיע זמנו קודם פסח אפי' לא אמר ליה מעכשיו שרי דבמשכון לא שייך אסמכתא וטעמא דמילתא דבע"ח קונה משכון וקשה דלפי טעם זה א"כ א"י מישראל דלא קני משכון הוי ליה אסמכתא ועי' בס' מג"א ס' תמ"ח וע"כ נראה דלפי מה דאיתא בתשובות דמש"ה עובד כוכבים אנס מישראל לא קני משכון דכיון דקיי"ל דהפקעת הלואתו מותר נמצא דאין לו חוב על הישראל והאיך יקנה המשכון אך תקשה הא עכ"פ מדרבנן אסור משום חילול השם ועי' ברש"י בב"ק פ' ב' וע"כ משום דאזלינן בתר דאורייתא וע"כ דברי הכל עובר וע"כ שפיר סובר הר"ן דאי הגיע זמנו קודם פסח אפי' בלא מעכשיו שרי דליכא משום אסמכתא במשכון משום דבע"ח קונה משכון ואף על גב דעובד כוכבים מישראל לא קנה מ"מ מדרבנן דאסמכתא לא קני קני למשכון דיש לו חוב על הישראל דאסור להפקיע החוב משום חילול השם ואין לומר דאזלינן בתר דאורייתא דליתא דמדאורייתא אסמכתא קני ומדרבנן הא קנה משכון וליכא משום אסמכתא:

וגם לפי מה דאיתא בתשובות מוהר"י דמש"ה עובד כוכבים אנס מישראל לא קנה משכון לפי מה דאיתא בתשובות הנ"ל דכיון דהא דבע"ח קונה משכון איתא בנ"י בב"מ משום דקני ליה מעותיו וכיון דקיי"ל דלישראל בכסף לא"י במשיכה ומשיכה למשכון לא מהני וע"כ א"י לא קנה למשכון והנה איתא בתשובות דמעות היה אז מנהג הסוחרים וא"כ אכתי תקשה דקנה למשכון במעות הלואה אך איתא בתשובות רמ"א דמנהג הסוחרים הוא כמו קנין דרבנן דמהני רק לאיסור דרבנן ועי' בס' מק"ח סי' תמ"ח וע"כ קאמר הגמ' שפיר דעובר דעובד כוכבים אנס מישראל לא קנה משכון דהא מדאורייתא לא קנה במעות הלואה ועובר מדאורייתא וע"כ כתב הר"ן שפיר דאי הגיע זמנו קודם פסח אפי' לא אמר מעכשיו ליכא משום אסמכתא דבע"ח קני משכון אפי' א"י מדרבנן מצד כסף דמנהג הסוחרים הוא שיהי' כסף קונה ומדאורייתא דלא קנה כסף הא מדאוריי' ליכא משום אסמכתא דקני מדאורייתא אפי' באסמכתא ומדרבנן דלא קני אסמכתא סמכינן על מנהג הסוחרים שנהגו לקנות במעות וא"כ קנה המשכון וליכא משום אסמכתא:

ובזה ניחא קושי' התוס' בע"ז (ד' ע"א) ד"ה שקילו זוזי וכו' דהקשה ר"ת כיון דמשיכה בעובד כוכבים אנס קונה א"כ מעות אינם קונות וא"כ מה הי' מועיל המעות שהיו נותנים מתחלה מ"מ הוי יי"נ ברשותו של ישראל מיד שנגע בו ועדיין אינו של עובד כוכבים אנס עד שימשכנה כיון דמשיכה קונה ולא מעות יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דכיון דמסיק הגמרא דעיקר האיסור משום דאיכא עכבת יין אפומי' דכוזנתא וכו'. והקשה בתוס' שם ליבטל ההוא פורתא ותירצו דמב"מ הוא ורב סובר דלא בטל יע"ש ובריטב"א בע"ז איתא דהא דלרב לא בטל מב"מ זהו רק מדרבנן ולנגד איסור מהני הכסף אע"ג דאינו רק מנהג הסוחרים ומש"ה אמר להו שקילו זוזי:

אך תקשה הא דפריך הגמ' בפסחים (ד' ל"א) על הא דרצה הגמ' לומר ר"מ וחכמים בישראל שהלוה לא"י אי למפרע גובה או מכאן ולהבא גובה ופריך הגמ' אמאי בא"י שהלוה לישראל לכ"ע עובר והא למ"ד התם דעובר משום דלמפרע גובה א"כ בנכרי שהלוה לישראל אינו עובר יע"ש וקשה דהא הקשה נהי דלמפרע גובה במה קנאו דהא נכרי לא קנה במעות ומשיכה ליכא דכיון דלא איירי בהרהינו וע"כ משום דנהי דמדאורייתא לא קנה מ"מ קנה מצד המנהג אך זה רק קנין דרבנן ולחומרא דיהי' עובר מהני משא"כ לקולא וע"כ עובר אפי' אי למפרע גובה ובשלמא לעיל דקאמר דלאביי ניחא משום דאביי לשיטתו דסובר בבכורות דעובד כוכבים אנס קנה במעות אך יש לומר דכיון דאיסור לאחר פסח רק מדרבנן משום קנס ומהני גם קנין מצד המנהג אך תקשה דהא הספק נולד בדאורייתא בתוך הפסח אי עובר על ב"י וא"כ אז לא מהני קנין מצד המנהג ול"א למפרע גובה וממילא גם לאחר פסח אע"ג דלא הוי רק מדרבנן מ"מ הוי כנתגלגל מאיסור דאורייתא לאיסור דרבנן ולא מועיל להקל אפי' באיסור דרבנן. אך נראה דכל זה אם בעת האיסור מה"ת אנו צריכין לדון מדבר הזה ויש בזה נ"מ תו אי אפשר להקל גם לאחר שנתגלגל לדרבנן אבל כאן כיון דתוך הפסח אין לנו לדון מפאת הקנין דאע"ג דנימא דהוי חמץ של א"י מ"מ עכ"פ עובר מצד אחריות ומש"ה לאחר זמן דמצד אחריות ליכא איסור רק מצד הקנין דאי למפרע גובה שרי לאחר פסח ואי מכאן ולהבא גובה אסור וע"כ נולד זה רק לאחר פסח ומהני קנין מצד המנהג למידי דרבנן וע"כ פריך שפיר הגמ' אמאי לכ"ע עובר:

ובזה ניחא מה שהקשה מה פריך הגמרא על רבא לוקמא דמתני' איירי באפותיקי מפורש דאז מודה רבא לאביי ועי' בפ"י אך דאז תקשה דבמה קנאו דמעות לא קנה וקנין מעות דהוא מצד מנהג לא מהני לאיסור ואין לומר דאיסור דרבנן הוא דליתא דספק נולד בדאורייתא בתוך הפסח ואין לומר דבתוך הפסח לא צריכין מצד הקנין רק דעובר משום אחריות דבאפותיקי מפורש אין אחריות עליו רק על המלוה וגם לפי מה דמוקי הרמב"ן דאיירי במטלטלין אגב קרקע דאל"כ הא במטלטלין לכ"ע מכאן ולהבא גובה והקשה הא קנין אגב רק מדרבנן אך דלמידי דרבנן סגי אך הא נולד בדאורייתא בתוך פסח וצריכין לומר ג"כ דאז אסור ועובר משום אחריות וא"כ ע"כ לא איירי באפותיקי:

וגם לפי מה דאיתא בתשובות דאפי' אי אמרינן דישראל מא"י קנה בין במעות ובין במשיכה מ"מ א"י מישראל לא קנה רק במשיכה דלא עדיף מישראל דהפקיעו חכמים קנין כסף ותקשה ג"כ דאפי' לאביי לא ניחא דבמה קנה דכיון דהפקיעו ק"כ וע"כ משום דלאחר פסח דהוא מדרבנן אזלינן בתר דאורייתא דקנה במעות ואין לומר דספק נולד בתוך פסח אז דאז עובר בלא"ה משום אחריות וא"כ ע"כ לא איירי באפותיקי דאז ליכא אחריות:

ובזה ניחא קושי' התוס' בחולין (ד' קי"א) ובפסחים (דף ע"ד) ד"ה כבולעו כך פולטו דלמאן דס"ל דאפי' בדיעבד אסור כבדא עילוי בשרא תקשה מתני' ונותן כרעיו ובני מעיו לתוכו יע"ש וע"כ נראה דהנה בתוס' חולין (ד' הנ"ל) על הא דקאמר כבדא עילוי בשרא אסור דם דאורייתא וכתבו שם דאע"ג דדם שבישלו אינו עובר עליו מ"מ תחלה כשנפלט עד שלא נתבשל היה דאורייתא וכוונת התוס' היה משום דהא דאמרינן דם שבישלו או דם שצלאו אינו עובר מ"מ בתחלת צלייתו אף שהוא חם באופן שהוא בולע ופולט כל זמן שאינו נצלה עכ"פ כמאב"ד לא חשוב כדם שבשלו והנה זה דאמרי' כבולעו כך פולטו זה אינו ברור רק דכיון דדם שבישלו מדרבנן וע"כ סמכינן על זה וע"כ כיון דספק נולד קודם שנצלה עכ"פ כמב"ד דאז היה ספק דאורייתא ולא סמכינן על הא דכבולעו וכו' וע"כ אפי' השתא דנצלה כל צורכו ואיסור רק מדרבנן ל"א דספק דרבנן לקולא וזה שייך בבשר חולין משא"כ בפסח דקודם שנצלה כל צורכו אסור בלא"ה משום נא ולא היינו צריכין לדון משום דם וא"כ הספק אי בלע דם נולד בעת דנצלה כל צורכו ואז הוי ספק דרבנן משא"כ בעלמא ויש עוד דרכים לתרץ קושי' הנ"ל אך יבואר באות ב':

ונחזור לענין ראשון דבזה ניחא מה דקשה אי אסמכתא מדאורייתא קני תקשה על הא דפריך הגמ' דתקשה סיפא בא"י שהלוה אמאי לכ"ע עובר וקשה לוקמא דאמר לו אם לא אפדה עד זמן פלוני יהיה שלך והגיע זמנו קודם פסח אך לא אמר מעכשיו וא"כ הוי אסמכתא וברישא עובר לר"מ אע"ג דאסמכתא הוא ולא קני הישראל מ"מ כיון דמדאורייתא קני אע"ג דהוי אסמכתא וע"כ עובר משא"כ בסיפא עובר ואזלינן להחמיר דלא קני מדרבנן משום אסמכתא והוי החמץ של ישראל ועי' במס' סוכה (ד' כ"ב) דפליגי ר"מ וחכמים דר"מ סובר דאזלינן בתר דאורייתא ומש"ה חשוב סוכה הראוי לשבעה וה"ה הכא ות"ק סובר דאזלינן בתר דרבנן כמו התם וע"כ אינו עובר אך לפי מה שכתבתי ניחא דכיון דאיסור לאחר פסח רק מדרבנן וספק אינו נולד בדאורייתא דבלא"ה עובר משום אחריות וכיון דרק מדרבנן אסמכתא לא קני פריך שפיר אמאי עובר בסיפא הא לא היה של הישראל דאזלינן בתר דאוריית' וקני הא"י ואמאי אסור בסיפא ובזה ניחא קושי' התומים ס' ס"א על הא דפריך הגמ' בב"ב (ד' קכ"ז) אלא לרבנן יכיר למה לי ומשני בנכסים שנפלו לאחר מכאן ופריך לר"מ דסובר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי והקשה דילמא איירי דמת הבן והניח אשתו מעוברת ואומר האב על הבן שמת שהי' בכור כדי שיטול הולד פ"ש דאז אין לו מיגו דאי בעי יהיב ליה במתנה דהא המזכה לעובר לא קנה ואפי' ר"מ מודה לדבר שלב"ל דלא מהני יע"ש אך לפי מה שכתבנו דהא דמזכה לעובר לא קנה משום אסמכתא דלא גמר ומקנה ואי אסמכתא רק מדרבנן לא קני והכא קאי על התורה ומה"ת יכול להקנות לעובר דכיון דמה"ת אסמכתא קני ובזה ניחא ג"כ מה שהקשה בתומי' שם דבשטר שנכתב דכל המוציאו גובה בו דכיון דגם הנולדים אח"כ בכלל וא"כ נימא מיגו דלא חל עליהם גם על הנולדים כבר לא יחול דקני את וחמור הוא יע"ש אך כיון דמדאורייתא קני גם הנולדים אח"כ דאסמכתא קני מדאורייתא וע"כ לא חשוב קני את וחמור ועי' במשנה למלך במכר מטלטלין וקרקע בקנין כסף דל"ח קני את וחמור משום דמדאורייתא גם מטלטלין קנה בכסף ובאמת הוא גמ' מפורש בב"ב (ד' קמ"ג) דמשני הגמ' שאני התם דמדאורייתא תרומה מעלייתא הוא וכו' יע"ש:

ולפ"ז אי אפשר לפרש קני את וחמור כמו שפי' רש"י בקידושין (ד' נ"א) דנותן מתנות לנולד ולעובר שבמעי אמו דכיון דמדאורייתא קניה עובר וע"כ כמו שפי' הרשב"ם בב"ב (ד' קמ"ג) דאמר את ובהמה זו תקנו נכסי יע"ש:

ובזה קשה הא דפסק הרמב"ם ועי' באה"ע סי' מ"א דאם היתה בתוך הנשים שקידש שפחה ואמר כולכן מקודשות לי דחשוב קני את וחמור והא איסור שפחה לרמב"ם הוא רק מדרבנן ול"ח קני את וחמור ובזה ניחא להפוסקים הסוברים דמקנה דשלב"ל עם דבר שבא לעולם דקניה הכל ובאת וחמור קניה רק מחצה אך לפי מה שכתבנו דשלב"ל מדאורייתא קניה דלא גרע מאסמכתא ועי' במרדכי בב"מ פ' א' בסוגיא דהכיר בה וכו' דמדמי לאסמכתא וע"כ אמרינן שפיר דקניה הכל משא"כ באת וחמור דמדאורייתא לא קניה הבהמה ע"כ לא קניה רק מחצה:

ובזה ניחא דברי הרמב"ם שפסק בפ"ח משאלה חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעלים היא וגיזותיה וולדותיה השומר קונה שבח הבא מגופה אלא השבח הבא מאליו ותמהו עליו דהא פריך הש"ס והא אין אדם מקנה דשלב"ל ומשני נעשה כאומר פרה זו לכשתגנב קנויה לך מעכשיו וכיון דגם לס"ד דמקשה סבור דמקנה ליה מעכשיו דהא מעות אינו קונה אלא משום דמקני ליה פרה לכפילא ולזה מקשה דהו"ל דשלב"ל וא"כ מה דמתרץ הרי פרתי קנוי' לך מעכשיו היינו דמקנה ליה לגמרי גוף הפרה וא"כ היכי כתב הרמב"ם דפרה חוזרת וא"כ אינו אלא פרה לכפילא דכה"ג עלתה בתיקו גבי המוכר עבדו לקנס ועי' בקצה"ח ס' רצ"ה וע"כ נראה דהא קשה דכיון דהשומר קנה גם היוקר בשילם וזה לא חשוב דשלב"ל ועי' בש"ך ס' קט"ו דכתב כן ומביא ראיה מדחזינן דבכור נוטל שני חלקים משבח דממילא ול"ח ראוי וא"כ מקנה לו דבר שבא לעולם עם הכפל ומה מקשה רב"ח אך לפי מה שכתבתי הטעם דמהני משום דמדאורייתא קנה גם דשלב"ל דלא גרע מאסמכתא וא"כ יש לומר דרב"ח לשיטתו דסובר דמשחק בקובי' חשוב אסמכתא וע"כ דסובר דמדאורייתא לא קני אסמכתא וה"ה דשלב"ל משא"כ לדידן דהכל רק מדרבנן אמרינן מתוך שקנה זה קני זה ולא קשה כלל קושי' הגמ' אך לפי מה שנראה מהרמב"ם כרב"ח במשחק בקובי' אי אפשר לתרץ כן וחוץ מזה אי אפשר לומר דמזכה לעובר טעמא משום אסמכתא דהא בסוגיא רצה לומר דמתני' אתי' כר"י דסובר דעובר פסול דעובר יש לו זכי' ודחי דילמא רק בירושה הבא מאיליה יע"ש וקשה הא ר' יוסי סובר דאסמכתא קני' וא"כ לדידי' אפי' במזכה לעובר קניה וגם ר"י סובר בסוגיא דמזכה לעובר לא קנה ור' יוחנן פוסק דהלכה כר' יוסי דאסמכתא קני' וגם אי אפשר לומר דדשלב"ל דמי לאסמכתא דהא חזינן דבהקדש ליכא משום אסמכתא ואפי' קדושת דמים ודשלב"ל לא יכול להקדי' וגם מסוגיא דיכיר אי אפשר לומר כן דהא התם קאי על התורה ומשני בנכסי' שנפלו לאחר מכאן אלמא דמדאורייתא לא יכול להקנות:

ובזה דהרמב"ם סובר דאסמכתא מדאורייתא לא קני ניחא הא דהרמב"ם השמיט הא דמבעי' להגמ' בע"ז משכנתא אי צריך טבילה ומסיק הגמ' שם דהיכי דדעתי' לשקועי צריך טבילה בברכה והרמב"ם לא הביא זה אך לפי מה דאיתא בס' ח"ס להקשות דמה יועיל דעתיה לשקועי הלא בישראל שיש לו משכון מישראל דאפי' עבר הזמן ודוחקו לפורעו ואומר לו יהיה שלך קיי"ל דלא מהני דהוי אסמכתא ועי' בח"מ סי' ע"ג ושיטת הרמב"ם דגם בא"י דין אסמכתא ועי' מג"א סי' תמ"א וא"כ אמאי יחשב שלו כשדעתו לשקועי בידו ומיהו המג"א סיים שם ועי' סי' תמ"ח אי אזלינן בתר דיניהם והערכאות בדיניהם אין דנין דין אסמכתא ועי' במג"א סי' תמ"ח דהוכיח מש"ס רפ"ב דבכורות דלא אזלינן בתר דיניהם מדדחיק הש"ס ואמר בדיניהם שפסקה להם תורה ש"מ דלא אזלינן בתר דיניהם אמנם הרמב"ן במיוחסת ס' רכ"ה מוכיח דאזלינן בתר דיניהם יע"ש בח"ס וע"כ נראה דאי אמרינן דאסמכתא מדאורייתא קני אז אזלינן בתר דיניהם וכיון דבדיניהם אין דנין דין אסמכתא דנין כן משא"כ אי אסמכתא מדאורייתא לא קני אז לא אזלינן בתר דיניהם ולפ"ז יש לומר דר"א סובר כרב ששת דאסמכתא קני מדאורייתא וע"כ סובר דהיכי דדעתו לשקועי מהני ואע"ג דהוי אסמכתא אזלינן בתר דיניהם משא"כ לדידן דקיי"ל כרב"ח דאסמכתא דאורייתא לא קני וא"כ לא אזלינן בתר דיניהם וע"כ השמיט הרמב"ם דהיכי דדעתו לשקועי דצריך טבילה בברכה:

ועיין ברמב"ן ובנ"י בסנהדרין דכתב וז"ל אלא כל תולה בדעת עצמו הוי אסמכתא אע"ג דבידו ולא תימא כיון דבידו למיעבד ולא עביד גמר ומקני דדילמא מעיקרא כי אתני הוי בדעתו לקיים תנאיה ולא גמר ומקנה ובתר הכי הדר בי' וכל דלא גמר לאקנויי בשעת התנאי אע"ג דבתר הכי גמר לאו כלום הוא ולא תימא כיון דלא עביד גלוי מילתא הוא דמעיקרא נמי ניחא ליה לאקנוייה כדאמרינן בא"נ אשכחי' דשתי שכרא דקני א"נ דקפיד בארעא וקפיד אזוזי מהאי טעמא דליתא דהא אסיק' התם בכולהו כל דאי לא קני והא דאם אוביר וכו' תקנה בעלמא היא וכו' יע"ש ולכאורה נראה דזה תלי' אי יש ברירה בדאוריית' או לאו דאי יש ברירה אז אמרינן דהוברר למפרע דכיון דלא עביד אע"ג דבידו היה לעשות הוברר למפרע דמעיקרא לא היה בדעתו לקיים תנאו וגמר ומקנה ואי אין ברירה אז אפי' היכי דבידו חשוב אסמכתא ול"א כיון דלא עביד הוברר למפרע דלא היה בדעתי' לקיים התנאי והנה קיי"ל דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה וא"כ אי אסמכתא מדאורייתא לא קני אז אפי' היכי דבידו חשיב אסמכתא ול"א דהוברר למפרע משא"כ אי אסמכתא רק מדרבנן ויש ברירה אז היכי דבידו ל"ח אסמכתא:

ובזה ניחא הרמב"ם דהביא הדין בשוכר את הפועל לשמור את הזרעים לשמור את הפרה דאין נותנין לו שכר שבת וע"כ אין אחריות שבת עליו היה שכיר שבת שכיר חדש נותנין שכר שבת וע"כ אחריות שבת עליו והשמיט דאיירי בקנו מידו כדמוקי הגמ' בב"מ (ד' נ"ח) דאל"כ תקשה הא אין דין שומרין בהקדש וע"כ נראה דהא הראשונים הקשו ועי' בר"ן דלמה צריכין לקנין הא קיי"ל דיכול אדם להתחייב א"ע בדבר שאינו חייב ועיין בש"ך ס' מ' דכתב וז"ל דדוקא היכי שמתחייב א"ע בלי תנאי מהני משא"כ בשומר קרקעות והקדשות כיון שאינו מתחייב מיד רק אם אבד דמי לערב דדמי לאסמכתא וע"כ צריכין קנין יע"ש ולכאורה קשה לפי מה דאיתא ברמב"ן על הא דמתנה ש"ח להיות כשואל ולא הוי אסמכתא דכיון דמתחייב א"ע גם על אונסין דלא הוי בידו כלל וליכא משום אסמכתא וע"כ מחויב גם על גו"א אע"ג דזה הוי בידו ולאו בידו לגמרי וא"כ תקשה גם הכי דכיון דחייב א"ע על פשיעה ג"כ וזה הוי בידו ולא הוי אסמכתא מהני ג"כ החיוב על גו"א אע"ג דלא הוי בידו לגמרי:

אך ר"י לשיטתו דסובר דאפי' בדרבנן אין ברירה וא"כ אפילו היכי דבידו חשוב אסמכתא ול"ש לומר מיגו דחל החיוב על פשיעה וע"כ מתרץ בקנו מידו משא"כ לדידן דיש ברירה בדרבנן וא"כ אחריות פשיעה ל"ח אסמכתא דכיון דבידו וממילא חל החיוב גם על גו"א וע"כ השמיט הרמב"ם קנו מידו וניחא בזה הרמב"ם הלכות שקלים דפסק בבני העיר ששלחו את שקליהן דאי מסרו לש"ח חייבין אפי' משנתרמה התרומה להביא שקלים אחרים והקשה דהא בסוגיא שם מקשה על הא דקתני במתני' דש"ח אינו נשבע ופריך הגמ' מהא דבני העיר ששלחו את שקליהן וכו' עד דנשבעין לגזברין ומשני שמואל דהכא בש"ש עסקינן ונשבעין ליטול שכרן אלמא לס"ד הי' סובר דאיירי בש"ח ואפ"ה קתני משנתרמה התרומה דנשבעין לגזברין והבעלים נפטרים. וע"כ נראה דלכאורה תקשה דלפי מה דאיתא בתומים ס' ס"ו דבהקדש ל"ש קנו מידו והא דמשני קנו מידו קאי רק על הזרעים דחשוב קרקע יע"ש וא"כ תקשה לכאורה מה פשעו הבעלים דמסרו לש"ח דכיון דאפילו אי ימסרו לש"ש לא חל החיוב עליו דאין דין שומרין בהקדשות ואפי' קנו מידו ל"ש בהקדש אך לדידן דקיי"ל דיש ברירה בדרבנן וא"כ פשיעה דבידו ל"ח אסמכתא וא"כ ממילא יכול להתחייב א"ע להיות כש"ש בדברים לחוד ול"צ לקנין דאין לומר משום אסמכתא דליתא דהא חזינן דרוצה להתחייב א"ע בפשיעה דכיון דבידו ל"ח אסמכתא חייב גם על גו"א משא"כ שמואל לשיטתו דסובר בביצה דאפי' בדרבנן אין ברירה ולא יכול להתחייב א"ע בדיבור ולא פשעו במה דמסרו לש"ח וע"כ משני שפיר דאיירי בש"ש ולס"ד איירי לדידי' אפילו בש"ח דליכא פשיעה בזה דמסרו:

ובזה דאסמכתא רק מדרבנן לא קני ניחא מה שהקשו על הג"א בב"מ דסובר דהא דאמר שמואל דאבד אלפי זוזי זה רק במשכון בשעת הלואה ושלא בשעת הלואה מודה שמואל יע"ש והקשו דא"כ תקשי מה פריך הגמרא בשבועות על שמואל ממתני' סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלוה הוא מודה במקצת דחייב לשבע ש"ד לימא ליה הא קבילתיה יע"ש (דף מ"ג ע"ב) דילמא איירי מתני' שלא בשעת הלואה דאז מודה שמואל וע"כ נראה לפי מה דאיתא בתומים סי' ע"ב דטעמא של הג"א דהא איתא בתומים טעמא דשמואל דל"ח אסמכתא משום דהפסיד הלוה המשכון וע"כ המלוה גמר בדעתו להפסיד כל החוב וא"כ זה שייך בשעת הלואה דלולי קבלתו הוי ליה ש"ח ומפסיד הלוה משכונו משא"כ שלא בשעת הלואה דכנגד המשכון לכ"ע הוי ש"ש מדר' יצחק וא"כ אין הלוה מפסיד וא"כ מה שמקבל המלוה היתרון הוא רק גוזמא והוי אסמכתא יע"ש סי' ע"ב ולפ"ז לפי מה דאיתא בש"ך ס' שפ"ו בחיוב דינא דגרמי דכיון דרק מדרבנן ליכא ש"ד וכן איתא במרש"ל וע"כ פריך הגמ' שפיר על שמואל אפי' אי מיירי שלא בשעת הלואה עיקר הטעם דמלוה אינו מפסיד היתרון משום דחשוב אסמכתא א"כ מדאורייתא אין מגיע למלוה כלל רק מדרבנן א"כ ליכא ש"ד דעל חיוב דרבנן דהא אסמכתא רק מדרבנן ליכא ש"ד וניחא בזה הא דלא מקשה מרישא ועי' בתומים אך דע"ז יש לומר דאיירי שלא בשעת הלואה אך מסיפא עיקר הקושיא דעכ"פ ש"ד ליכא דחיוב רק מדרבנן דחשוב אסמכתא:

ובזה ניחא מה שהקשה בט"ז בא"ח ס' ת"מ על שיטת הרמב"ם דסובר דאפי' בלא קבל אחריות אלא שהעובד כוכבים אלם ויכופו לשלם צריך לבער א"כ תקשה הא דפריך הגמרא בפסחים (דף ו') אלא לר"ש דסובר דבר הגורם לממון כממון לא ימצא למה לי וע"כ יקשה הא איצטריך אפי' היכי דלא קיבל אחריות רק שהעובד כוכבים אלם ויכופו לשלם ג"כ עובר על ב"י יע"ש

וע"כ נראה דעיקר הוכחה של הרמב"ם דאחריות אלם עובר משום דאחריות מצד הדין לא משכחת לה דאין דין שומרין בעובד כוכבים וקנו מידו לא משכחת דק"ח לא מהני בעובד כוכבים ועי' בש"ך ס' קכ"ג ובתוס' קדושין ובדיבור בעלמא לא יכול להתחייב דחשוב אסמכתא וע"כ נהי דפטור מ"מ העובד כוכבים אנס יכוף אותו לשלם חשיב גורם לממון וזה אליבא דאמת דמדרבנן אסמכתא לא קני משא"כ התם דקאי על הקרא דלא ימצא ומה"ת אסמכתא קני ויש לומר דבעינן מה"ת אחריות מהדין ולא אחריות אלם ופריך הגמ' שפיר:

וניחא בזה הא דסוברים הראשונים דאפי' אי ליכא עליה רק אחריות פשיעה צריך לבער והקשו דהא מדקאמר רבא בעירו חמירו דבני חילא מבתייכו כיון דאילו מיגניב בעיתו לשלומי וכו' אלמא דבעינן אחריות גו"א דווקא ועי' ברא"ש שם וע"כ נראה דהא הטעם של הראשונים משום דאחריות גו"א לא משכחת דאין דין שומרין בעובד כוכבים וק"ח לא מהני בעובד כוכבים ובדיבור לחוד לא מהני דחשיב אסמכתא אלא וודאי דסגי באחריות פשיעה ובפשיעה חייב אפי' בעובד כוכבים ושאר דברים דנתמעטו מדין שמירה ועיין בח"מ ס' ס"ו ואין לומר דלעולם דבעינן אחריות גו"א אך כיון דמה"ת אסמכתא קני וע"כ עובר אע"ג דרבנן אמרו דלא קני אזלינן בתר דאורייתא אך הא קי"ל כר"י דדבר תורה מעות קונות ואפ"ה קיי"ל דקנה חפץ במעות של הקדש דלא מעל עד דמשך משום דרבנן הפקיעו ק"כ וע"כ לא מעל עד דמשך וכן פסק הרמב"ם אלמא לדידן לא אזלינן בתר דאורייתא וע"כ דסגי אחריות פשיעה משא"כ רבא לשיטתו דמייתי ראיה כר"ל מדקתני דלא מעל עד דמשך וסובר דאזלינן בתר דאורייתא ועי' בריטב"א שם בב"מ וע"כ סובר דבעינן אחריות גו"א ואזלינן בתר דאורייתא דאסמכתא קני וע"כ עובר:

ועי' בח"מ ס' ס"ו ס"ק קכ"ו דהק' הש"ך להסוברים דבדברים דנתמעטו מדין שמירה גם אי פשע פטור דא"כ תקשה הא דאיתא בב"מ (דף נ"ח) דמסיק ר"א שבועה זו תקנת חכמים היא שלא יהיו בני אדם מזלזלין בהקדשות אלמא דמדינא חייב בתשלומין אלא דפטור משבועה דודאי לא מסתבר לומר שיהא חייב בתשלומין משום שלא יהיו בני אדם מזלזלין דכי משום שלא יזלזלו יחייבוהו חכמים בתשלומין והלא אפי' אם זלזל ופשע פטור ומשום שלא יזלזלו יטלו מזה ויתנו לזה יע"ש:

אך לפי מה דאיתא בתשובות ת"ר דכיון דאיתא בתוס' בכתובות דהתורה ירדה לסוף דעתן של שומרים במה שכל אחד רוצה להתחייב ומ"מ בהקדש התורה פטרתו וטעמא בעי כיון דהתורה ירדה לדעתן שרוצים להתחייב בזה א"כ מ"ש הקדש וע"כ צריכין לומר דאפי' בהיכא דמתחייב מדעתיה הוי אסמכתא ואי לאו שחייבו התורה לא הוי מתחייב ומש"ה בהקדש פטרו התורה וגם דהוא מתחייב א"ע חשוב אסמכתא ולפ"ז יש לומר שפיר דמשום שלא יזלזלו עשו תקנה דכיון דבלא"ה הוא מתחייב א"ע אך דחשוב אסמכתא וזה רק מדרבנן והם אמרו והם אמרו משום שלא זלזלו חייב בפשיעה:

ובזה ניחא הא דהשמיט הרמב"ם הנ"ל תירץ הגמ' בקנו מידו דהא הקשו ועי' בס' יש"י ס' ס"ו לדעת הרא"ש דבשומר שמסר לשומר ומיעט בשמירתו חייב אף בהקדש א"כ מה פריך הש"ס מהך דהשוכר את הפועל וכו' דילמא אחריות שבת עליה הוא לענין שומר שמסר לשומר ומיעט בשמירתו שמסרו לש"ח ולכך פטור ברישא דהוא ג"כ ש"ח ולא מיעט השמירה וחייב בסיפא שהוא ש"ש וגרע לשמירתו ותירצו דלפי מה דאיתא בתשובות מוהר"א ששון דהא דתקנו חכמים דחייב בפשיעה היינו דוקא בש"ח כדי שלא יזלזלו אבל בש"ש אפי' אי פשע פטור דלא תקנו חכמים בש"ש כלל דבלא"ה לא יזלזלו משום הפסד שכרו ומעתה שוב לא מצי לתרץ דהך אחריות שבת עליה היינו לענין אם מסרו לש"ח דמיעט בשמירתו כיון דלענין צד אחד עלויי עלייה לשמירתו דהא השומר הראשון היה ש"ש וא"כ אף אם יאבד בפשיעה יפטר דהרי בש"ש לא תקנו חכמים שיתחייב בפשיעה דבלא"ה לא יזלזל משא"כ השומר השני שהוא ש"ח יתחייב עכ"פ בפשיעה שלא יזלזל בהקדשות וכיון שמצד אחד הוסיף על שמירתו אף שבגוף השמירה גרוע גרעי לשמירתו לא חשיב מזיק יע"ש:

ולפ"ז יש לומר דרב ששת לשיטתו דסובר דמשחק בקוביא ל"ח אסמכתא וסובר דאסמכתא רק מדרבנן ושייך התקנה בש"ח כדי שלא יזלזלו משא"כ בש"ש דבלא"ה לא יזלזל משום הפסד שכרו וע"כ אי אפשר לומר דברייתא איירי דמסר לש"ח דאדרבא דהא הוסיף על השמירה והוצרך ר"ש לומר דאיירי בקנו מידו משא"כ לדידן דאסמכתא דאורייתא ול"ש התקנה כדי שלא יזלזלו אפי' בש"ח כמה שהקשה בש"ך א"כ בלא"ה לא קשה קושית הגמ' דיש לומר דאחריות שבת עליה במסר לש"ח וניחא הא דהשמיט הרי"ף תירץ דר"א דשבועה זו תקנת חכמים שלא יזלזלו דאליבא דידן דקיי"ל כרב"ח דאסמכתא דאורייתא ל"ש כדי שלא יזלזלו דל"ש הם אמרו וכו':

והנה היכי דהוא בידו אי חשוב אסמכתא ועי' בר"ן בסנהדרין דמסיק דאליבא דרבה דסובר דכל דאי לא קנה חשוב אסמכתא אפי' היכי דבידו ואליבא דר"פ היכי דבידו ל"ח אסמכתא יע"ש ולפ"ז היה ניחא מה שהקשה לשיטת הרמב"ם דבפשיעה חייב אפי' דברים דנתמעטו מדין שמירה וקשה דא"כ מה פריך הגמ' משוכר את הפועל וכו' לוקמא דאיירי בקנו מידו ועי' בתוס' ב"מ שם ובש"ך ס' הנ"ל והנה לכאורה יש לומר דבר חדש דהא דבפשיעה חייב משום דבאמת התורה ירדה לסוף דעתו שכל אחד רוצה להתחייב א"ע אך חשיב אסמכתא כהנ"ל ואי לאו דחייבו התורה לא היה יכול להתחייב א"ע וא"כ נראה דלפי מה דאיתא בראשונים דמש"ה באם אוביר ולא אעביד ל"ח אסמכתא אע"ג דמה"ד אינו מחוייב בלא קבלתו דחשוב רק מניעת ריוח ומבטל כיסו ש"ח פטור אך נראה דכיון דעכ"פ חייב לצאת ידי שמים אפי' במבטל כיסו ש"ח אע"ג דחשוב רק גרמא מ"מ לצאת ידי שמים חייב וע"כ אי חייב א"ע לשלם ל"ח אסמכתא דכיון דחיוב עליה עכ"פ לצי"ש לא היתה כוונתו לאסמכתא רק חיוב גמור וא"כ יש לומר דמזה הטעם חייב בפשיעה דכיון דפשיעה חשוב עכ"פ גרם בנזקין ועי' בס' מחנה אפרים וחייב עכ"פ לצי"ש וע"כ כיון דהתורה ירדה דרוצה להתחייב ע"כ חייב ול"ח אסמכתא וע"כ ליכא בפשיעה משום אסמכתא אך נראה דהא דגרמא חייב עכ"פ לצי"ש זה לדידן דקיי"ל דגרמי חייב בדיני אדם אז אמרינן דאפי' בגרמא חייב עכ"פ לצי"ש משא"כ לרבה דסובר בב"ק דאפי' בגרמי פטור אז בגרמא אפי' לצי"ש פטור וממילא לדידיה אפי' בפשיעה פטור והתם מקשה רבה יע"ש וע"כ לא מצינן לומר דאיירי בפשע דלדידיה אפי' בפשיעה פטור משא"כ לדידן דקיי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי וע"כ אפי' בגרמא חייב לצי"ש וע"כ פסק הרמב"ם דחייב בפשיעה וליכא משום אסמכתא בפשיעה:

אך יש לומר עוד דפשיעה דהיא בידו ל"ח אסמכתא וע"כ פסק הרמב"ם דחייב בפשיעה משא"כ רבה לשיטתו שפיר מקשה דלדידי' אפי' היכי דבידו חשוב אסמכתא וע"כ אי אפשר לתרץ דאיירי בפשע:

ובזה ניחא הרמב"ם דלא הביא תירץ הגמ' בקנו מידו ועי' בלח"מ ולכאורה נראה דהא הקשה לפי הרמב"ן דהקשה במתנה ש"ח להיות כשואל דאמאי ל"ח אסמכתא ותירץ דכיון שקיבל עליה חיוב אונסין ג"כ וחיוב אונסין ל"ח בידו לגמרי וכל היכי דאינו בידו כלל ל"ח אסמכתא וע"כ ממילא חייב ג"כ בגו"א אע"ג דזה הוי בידו ולאו בידו מ"מ הא חזינן שבדעתו להתחייב דכיון דחייב א"ע גם חיוב אונסין דזה לא הוי בידו כלל יע"ש ולפ"ז היכי דחייב א"ע חיוב גו"א לחוד להיות ש"ש לא מהני דחשיב אסמכתא וא"כ תקשה הא ברייתא דשוכר את הפועל נהי דקנו מידו חשוב אסמכתא דגז"א חשיב בידו ולאו בידו חשוב אסמכתא:

אך נראה דאי אמרינן דאפי' גניבה באונס חייב ועי' בב"מ (דף צ"ג ע"ב) משום דאמרי להכי יהבי לך שכר לנטורי לי נטירותא יתירתא יע"ש ולא כרבה שם וא"כ ל"ח אסמכתא אפי' לענין גו"א דכיון דחייב אפי' גניבה באונס:

וניחא בזה מה שהקשו דאפי' ברישא דאין נותנין לו שכר שבת חשוב ש"ש משום פרוטה דר"י דעביד מצוה אך לפי מה דאיתא במשנה למלך דהיכי דהוא ש"ש משום פרוטה דר"י דכיון דל"ש להכי יהיב לך שכר לנטורי לי נטיר' וכו' פטור על גניבה באונס יע"ש וא"כ חשוב אסמכתא וע"כ ברישא פטור:

ולפ"ז לפי מה דאיתא בש"ך סי' מ' דמש"ה בעינן קנו מידו דאע"ג דיכול אדם להתחייב א"ע בדיבור לבד אך משום דחייב על תנאי חשוב אסמכתא וזה לרבה לשיטתו דסובר דגניבה באונס דפטור וא"כ חשוב בידו ולאו בידו וחשוב אסמכתא ובעינן קנין דאל"כ חשוב אסמכתא משא"כ לדידן דאפי' גניבה באונס חייב לא הוי אסמכתא וע"כ לא הביא הרמב"ם בקנו מידו ובאמת קשה לי על הש"ך דהא ר"י משני שם במתנה ש"ח להיות כשואל דאיירי בקנו מידו ור"י סובר בב"ב פ' גט פשוט דהלכה כר' יוסי דאסמכתא קני:

ובאמת הי' ניחא בפשיטות דהא קשה דהא קיי"ל דבהקדש ליכא דין אסמכתא א"כ אכתי תקשה דלמה צריכין קנו מידו נהי דהוי אסמכתא בהקדש ליכא דין אסמכתא וע"כ צריכין לומר דקושי' הגמ' לא היה מהקדש רק מזרעים דחשוב קרקע ובקרקע ליכא דין שמירה וע"ז משני בקנו מידו וכיון דהרמב"ם השמיט זרעים ולענין לשמור הפרה דהיא הקדש ע"כ לא הביא בקנו מידו דליכא משום אסמכתא בהקדש:

ונחזור לענין ראשון דלפי מה שכתבתי ניחא דברי הרמב"ם הלכות שקלים הנ"ל דסובר דבמסרו לש"ח אפי' משנתרמה התרומה צריכין הבעלים לשקול שקלים אחרים והקשה דהא מדמתרץ שמואל וכן רבה מתרץ דברי שמואל דהכא בש"ש איירי ונשבעין ליעול שכרן וקשה הא ע"כ איירי בש"ש דאל"כ אפי' משנתרמה התרומה נשבעין לבני העיר אך הא תקשה דכיון דבתומים איתא דבהקדש ל"ש קנו מידו א"כ לא פשעו במה דמסרו לש"ח דאפי' אי מסרו לש"ש ליכא דין שמירה וקנו מידו ל"ש בהקדש אך לדידן דקיי"ל דאפי' גניבה באונס חייב וליכא משום אסמכתא ול"צ לקנין וע"כ הוי פשיעה בזה דלא מסרו לש"ש משא"כ רבה דמתרץ דברי שמואל לשיטתו דפטור גניבה באונס א"כ לא הוי פשיעה אפי' אי מסרו לש"ח:

ולפי מה שכתבתי דאליבא דרבה אפי' היכי דבידו חשוב אסמכתא ניחא ג"כ דברי הרמב"ם דהשמיט קנו מידו דהא לכאורה תקשה לפי מה דסובר הרמב"ן דכיון דמחייב א"ע גם על אונסין וזה אינו בידו כלל ולא הוי אסמכתא וע"כ חל החיוב גם על גו"א וא"כ לפ"ז היכי דהתחייב כש"ש דנכלל פשיעה דזה לא הוי אסמכתא משום דבידו א"כ חל החיוב גם על גו"א אע"ג דזה הוי אסמכתא אך על רבה לשיטתו דסובר דאפי' היכי דבידו חשוב אסמכתא וא"כ גם פשיעה חשוב אסמכתא וע"כ צריכין לתרץ לדידי' בקנו מידו משא"כ לדידן דבידו ל"ח אסמכתא ע"כ חל החיוב אפי' בלא קנין מיגו דחל על פשיעה חל החיוב על גו"א:

וגם יש לומר בפשיטות הא דלא משני בפשע דלפי מה דאיתא בראשונים דמש"ה אם אוביר ולא אעביד ל"ח אסמכתא דלא גזים כיון דהפסיד חבירו וא"כ ה"ה פשיעה ל"ח אסמכתא כיון דהפסיד א"כ לא גזים ורבה לשיטתו דאין מחלק בזה דכל דאי לא קנה א"כ אפי' בפשיעה פטור:

ועי' בחידושי הרי"מ דכתב וז"ל הא דנאמנות כבי תרי מהני אפי' בלא קנין ואע"ג דחשוב תרתי לריעותא כקיבל פסול כשנים אך הטעם משום אסמכתא משום דגזים ועיין בחדושי הר"ן בסנהדרין אך היכי דבידו לא הוי אסמכתא כיון שבידו לעשות ואם לא יעשה מתחייב א"ע בחיוב גמור וא"כ דווקא בקיבל עלי' פסול שאינו בידו רק מה שיאמר הוי אסמכתא משא"כ בנאמנות דאף דהאמירה אינו בידו רק מה שיאמר מ"מ הא בידו שלא יפרע לו עד שיתן שובר או בב"ד ע"כ לא הוי אסמכתא יע"ש

ולפ"ז ניחא קושית הש"ך סי' ע"א אמאי בחוב מהני נאמנות מפורש נגד היורשים ובכתובה קיי"ל דלא מהני נאמנות מפורש וע"כ נראה דהנה אי אמרינן דבנשבעין ונוטלין לא מהני עד המסייע א"כ במאמין לו בלא שבועה חשוב נאמנות כבי תרי והוי גזים והוי אסמכתא אך בחוב חשוב בידו משא"כ בכתובה דהשבועה אינו משום חששא דפרעון דהוי ת"ז רק משום שמא תפסה ועי' באה"ע וע"ז ליכא בידו והוי אסמכתא וע"כ לא מהני נאמנות ולפ"ז ניחא הא דאיתא בשבועות דאמר ר"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב והקשו דהא אינו רק גורם דכיון דצריכה לישבע ומי יימר דמשתבע אך ר"פ לשיטתו דסובר כאביי ורבא דאדם פורע בת"ז וא"כ השבועה משום חששא דפרעון ולזה מהני נאמנות דהוי בידו ויש לומר בנאמנות ואע"ג דאיכא גם השבועה שלא תפסה מ"מ דמי להיכי דהתחייב כדבר שבידו וגם דבר שבידו ולאו בידו דמהני:

וע"כ ניחא הרמב"ם דהביא דאיירי בתפסה מטלטלין והקשו הא לבתר תקנת הגאונים דגם מטלטלין משועבד ל"ח עידי קרקע ועי' בלח"מ אך אליבא דידן דהשבועה רק על שמא תפסה ולא מהני נאמנות ותקשה מי יימר דמשתבע וע"כ מביא דאיירי בתפסה דאז ליכא שבועה:

וניחא הא דאיתא בגיטין (ד' ל"ה) ההיא דאתאי לקמי' דרבה בר ר"ה אמר לה מאי אעביד לך דרב לא מגבי כתובה לאלמנה אמרה ליה הב לי מזונות אמר לה התובעת כתובה בב"ד אין לה מזונות והקשו לשיטת הרמב"ם דבמת צריכה שבועה גם על מזונות א"כ ל"צ לטעם דתובעת כתובה ת"ל דכמו דרב לא מגבי כתובה משום דחשידי על השבועה ממילא ה"ה מזונות אין מגיע לה וע"כ נראה דאיירי בנאמנות ומ"מ לנגד הכתובה לא מהני הנאמנות דחשוב אסמכתא דגזי' משא"כ במזונות דקיי"ל דבחזקתה קיימא למזונות והיכי שהוא ת"י ליכא משום אסמכתא:

והנה בדבר שהי' ת"י אי איכא משום אסמכתא עי' בנדרים (דף כ"ז) על הא דמשני הגמ' שאני הכא דאמר ליבטלן זכוות' וכו' וע"ש בר"ן דפירש דכיון שהוא מוחל כל כח וזכות שיש לו באותן שטרות דכיון דמחילה היא לית בה אסמכתא דמיד זוכה בה חבירו וכן במוסר ליד חבירו ואמר לו אם לא אעשה כך זכה במה שבידך קנה דליכא משום אסמכתא אלא באומר אתן או אשלם וכן דעת הרמב"ם ולפ"ז בנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר אמחול לך ערבוני והלה אומר אם אני חוזר אכפול ערבונך אפי' לר"י דחשוב אסמכתא מ"מ אי הלוקח חוזר נתקיים התנאי והפסיד ערבון דכיון שהי' ת"י ליכא משום אסמכתא ועי' בנ"י בב"מ דכתב דדמי לאומר מעכשיו דליכא משום אסמכתא וע"ש בנ"י דהוכיח מתוספתא דתניא הנותן ערבון לחבירו על הבית ועל השדה דר"י סובר האיך זה זוכה בדבר שאינו שלו כלומר המוכר אלא נותן ללוקח ערבון שלו אלמא דאפי' במחילה איכא משום אסמכתא וע"ש דמחלק דזה דוקא במשכון קרקע דכיון דלא קנה משכון בקרקע איכא משום אסמכתא אבל במטלטלי לית בי' משום אסמכתא כדאיתא בתוספתא המלוה את חבירו על המשכון וכו' עד ולא פליג ר"י וטעמא משום דבע"ח קונה משכון כמאן דא"ל מעכשיו יע"ש והנה הרבה סוברים דאפילו בקרקע בע"ח קונה משכון ועי' בס' פ"י דכתב דכש"כ משכון מקרקעי ובפרט הנך הסוברים דאפי' בלא נכייתא ובאתרי דמסלקי ל"ח ריבית קצוצה יע"ש משום דקני למשכון אפי' בקרקע וע"כ יש לו דתוספתא דכיון דסובר דאפי' בדבר שת"י חשוב אסמכתא וע"כ סובר דמשכון קרקע לא אמרינן דקני למשכון משא"כ לדידן ונקדים מה שהקשו על הרי"ף בב"מ דהנה איתא שם בש"ס ההוא משכנתא באתרא דמסלקי אין הבכור נוטל פ"ש דחשוב מלוה ושביעית משמט וכו' ובאתרא דלא מסלקי אין שביעית משמט והבכור נועל פ"ש וכתב שם הרי"ף דאף דמשכנתא באתרא דמסלקי אסור כאן איירי בעבר ועשה משכנתא באופן זה והרמב"ן תמה דמשכחת משכנתא באופן המותר כגון דמנכה כל הפירות בדמי שוי' יע"ש ונראה דהרי"ף הוצרך לומר דאיירי במשכנתא באיסור דלפי מה דאיתא בשמ"ק שם דאמאי שביעית משמט ואין הבכור נוטל פי שנים הא מלוה בשטר חשוב מוחזק דחשוב כגבה והנה לפי מה דאיתא בבעה"ת דאפי' אי שטר חשוב כגבה מ"מ שטר דלא ניתן לכתוב ל"ח כגבה וכיון דאיירי במשכנתא באיסור דלא ניתן לכתוב ל"ח כגבה וע"כ הוצרך הרי"ף לאוקמא במשכנתא באיסור:

גם נראה דלפי מה דאיתא בקידושין בסוגיא דמקדש במלוה דאי מלוה ברשות בעלים לחזרה וה"ה לאונסין ואפי' לפי מה דמסיק הגמ' שם דלאונסין כ"ע מודה משום דכל הנאה שלו חייב באונסין כבר כתב בס' קצה"ח סי' ע"ב דלפי מה דסובר דשואל ספר מחבירו דאינו חייב באונסין משום דאין כל הנאה שלו דבעלים מרויחין פרוטה דר"י וא"כ כש"כ במלוה לחבירו דעביד מצוה ול"ש כל הנאה שלו אך הסוגי' שם קאי לרבה ורבה לא סובר פרוטה דר"י משא"כ לדידן דקי"ל פרוטה דר"י אי אמרינן דמלוה ברשות בעלים לחזרה ה"ה לאונסין דל"ש דלא גרע משאלה דהא ליכא כל הנאה שלו ועי' בס' המקנה שם דכתב דלפ"ז נאמן הלוה לומר פרעתי במיגו דנאנסו קודם שהוצאתי המעות וממילא לא יכול לטרוף מלקוחות דטענינן נאנסו ואפי' אי אמרינן דמילתא דל"ש לא טענינן להו עכ"פ טענינן פרוע דכיון דהלוה הי' נאמן לטעון פרוע במיגו דנאנסו וא"כ נהי דקיי"ל דלאו ברשות בעלים לחזרה הא איתא במשנה למלך באם הלוהו שיתן לו רבית כך וכך לחודש ואח"ז נתוודע להם שאסור לקחת הרבית ואומר המלוה החזיר לי מעותי שהלויתי לך מאחר שלא הלויתי לך רק עבור הרבית שתתן ומסיק דברשות בעלים קיימא לחזרה יע"ש וא"כ לדידן דקיי"ל פרוטה דר"י ואין כל הנאה שלו א"כ בלוה על רבית דברשות בעלים לחזרה א"כ ה"ה לאונסין קיימא ברשותו וממילא לא יכול לטרוף בשטר כזה מלקוחות דטענינן להו פרוע כיון דהלוה היה נאמן לומר פרוע במיגו דנאנסו ושטר דלא יכול לטרוף מלקוחות ל"ח כגבה כמו דאיתא ברש"י בגיטין פ' השולח וע"כ מוקי הרי"ף דאיירי במשכנתא באיסור כדי שלא תקשה דאמאי אינו נוטל פ"ש הא מלוה בשטר חשוב כגבהם:

אך באמת אי אפשר לומר כן דכיון דעביד מלוה איסור א"כ ל"ש לומר דאין כל הנאה שלו דהמלוה מרויח פרוטה דר"י דליתא דלא מיבעי' דלא עביד מצוה אדרבה דעביד איסור דהלוה לו ברבית וניחא ג"כ קושית קצה"ח הנ"ל דהא בש"ך סי' ל"ט הקשה על הנך הסוברים דלוה שבא לב"ד בשט"ח שבידו לכפות את המלוה להלוות לו והקשה מסוגיא הנ"ל דהא חזינן דאפי' כבר לוה לו הוא ברשות מלוה לחזרה ובג"ת רצה לחלק דהתם אין שם שטר משא"כ הכא שנשתעבדו לו נכסי' מחמת השטר וכתב בש"ך שם דהא אפי' במלוה ע"פ הא ש"ד יע"ש ס"ק מ"ט אך נראה לפי מה דאיתא בתוס' ב"ת דהא דש"ד זה באיכא עדים על הלואה וא"כ יש לומר דהסוגי' איירי דהלוהו בלא עדים ואז ליכא שיעבוד וע"כ סובר דברשות מלוה לחזרה וכיון דע"כ איירי דהלוהו בלא עדים וי"ל דאסור להלות מעות בלא עדים וא"כ לא עביד המלוה מצוה ול"ש דמרויח פרוטה דר"י וע"כ קאמר שפי' הגמ' לאונסין כ"ע מודים דלא גרע משאלה דכל הנאה שלו ולמלוה ליכא הנאה דאדרבה דעביד איסור וע"כ נראה לפי מה דאיתא במקנה שם דהיכא דאיכא שטר אפי' אי אמרינן דלאונסין כ"ע מודי משום דלא גרע משאלה מ"מ כיון דאינו אלא מדין שמירה כמו שואל הא המלוה ג"כ שומר על השטר דנייר הוא של הלוה וא"כ חשוב שמירה בבעלים דפטור אפי' מפשיעה יע"ש וא"כ יש לומר דכוונת הרי"ף דמוקי במשכנתא באיסור דאז הי' ברשות בעלים לחזרה ואפי' לאונסין משום דחשוב שמירה בבעלים במלוה השטר ואז ליכא טריפת לקוחות ול"ח כגבה וע"כ אינו נוטל פ"ש:

אך נראה לי עוד דהנה יש ליתן טעם דבמשכון קרקע לא אמרינן דבע"ח קונה משכון דהא הקשו דבסוגיא דמלוה על המשכון מסיק הגמ' דר' יצחק לא קאמר אלא שלא בשעת הלואה ובגיטין פ' השולח לענין שמיטה קאמר דמלוה על המשכון דאינו משמט משום דר"י משמע דרי"צ אפי' בשעת הלואה קאמר ותירצו ועי' בס' מג"א דהא עיקר הטעם דרי"צ בההיא הנאה שיכול לקדש האשה וא"כ זה ודאי דהנאה מועטת היא שהרי גם במעותיו יוכל לקדש כמ"ש התוס' גופ' וא"כ ודאי יש לנו לומר דניחא ליה שלא יקנהו שלא יתחייב באחריות ולא תהי' לן הנאה פחותה הלזו ואי לא ניחא ליה דליקני בע"כ לא יקנה מיהו שלא בשעת הלואה אין לו רשות למשכנו כי אם באופן שיקנהו שכך רצון התורה שימשכנו ויהי' אחריותו עליו ולא תלי' בדעתו כלל מיהו בשעת הלואה יוכל לקנותו לפי דעתו ויש לומר שאם יבא לו חיוב אחריות בשביל הקנין בודאי לא ניחא ליה לקנות מיהו אם בלאו"ה חייב באחריות מטעם אחר א"כ אינו מקפיד כלל בקנייתו ועפ"ז מבוארין דברי הש"ס דודאי בס"ד שתולה חיוב אחריות בקנין פריך שפיר דבשעת הלואה לא ניחא ליה דליקני כדי שלא יתחייב באחריות ומסיק דפליגי בדרב יוסף וא"כ הוי ש"ש משום פרוטה דר"י וא"כ מה שקונה משכון בשעת הלואה איננו מחייבו באחריות א"כ ודאי ניחא ליה דליקני מאחר שאינו מפסיד עי"ז ומרויח שיכול לקדש בו א"כ שפיר קני ליה גם בשעת הלואה יע"ש וא"כ במשכון קרקע דליכא דין שמירה בקרקע וא"כ אי לא קני ליה ליכא חיוב ש"ש משום פרוטה דר"י דכיון דאין דין שמירה בקרקע א"כ לא ניחא ליה דליקני כדי שלא יתחייב באחריות דהנאה פחותה הי' שיכול לקדש בו זה הטעם דבמשכון קרקע לא קני מדר' יצחק אך תקשה אכתי דכיון דאפי' אי לא קני לה ג"כ הוא ש"ש משום דשמואל דחשיב כאילו פירש וזה הוא אפי' בדברים שאין בהן דין שמירה דהא מטעמא דשמואל אפי' במלוה לעובד כוכבים דליכא דין שמירה הוא חייב באחריות המשכון כמו דאיתא בתוס' בסוגיא זו וא"כ דאפי' אי לא יקנה הוא ש"ש א"כ רוצה הוא לקנות המשכון וא"כ מהראוי לומר דאפי' במשכון קרקע קני מדר"י וע"כ מוקי הרי"ף במשכנתא באיסור דאז הוא ברשות בעלים לחזרה וע"כ ניחא דשביעית משמט ואע"ג דקני למשכון אפי' במשכון קרקע אך לפי מה שהקשו על שמואל דמה בכך דחשיב כאילו פירש הא שמואל סובר במתנה ש"ח להיות כשואל דבעי קנו מידו ואפי' לדידן דקיי"ל דלא בעינן קנין משום דבההיא הנאה דמהימן לי' וכו' הכא ל"ש זה דאדרבה המלוה האמין ללוה ועי' בתומי' סי' ע"ב אך לפי מה דאיתא בש"ך ס' מ' דמש"ה בעינן קנין או בההיא הנאה דאל"כ חשוב אסמכתא והיכי שהיה ת"י במחילה ליכא משום אסמכתא זהו טעמא דשמואל וא"כ זה תינח היכי דאינו ברשות מלוה לחזרה אז חשוב מחילה משא"כ משכנתא באיסור דאז הוא ברשות מלוה לחזרה א"כ ל"ש דינא דשמואל דמה בכך דחשוב כאילו פירש כיון דלא היה קנין וחשוב אסמכתא וא"כ כיון דבלא הקנין אינו ש"ש משום דשמואל א"כ אינו רוצה לקנות המשכון וע"כ שביעית משמטתו וע"כ מוקי הרי"ף במשכנתא באיסור:

ולפ"ז היני דמשכניה בהיתר דאז הי' ש"ש משום דשמואל אז קניה משכון אפילו בקרקע ולפ"ז יש לומר דתוספתא לשיטתו דסובר דאפי' במחילה איכא משום אסמכתא וע"כ סובר התוספת' דבמשכון קרקע לא קני' דפרוטה דר"י דאין שומרי' בקרקע ומשום דשמואל ל"ש דמה בכך דחשוב כאילו פירש משא"כ הסוברים דבמחילה ליכא משום אסמכתא וע"כ יש לומר דאפי' משכון קרקע קני מדר"י וגם יש לומר בפשיטות דכבר כתבנו דהא התורה ירדה לסוף דעתו של אדם שכל אחד מהשומרי' רוצים לחייב א"ע כל אחד כדינו וא"כ מה בכך דנתמעט דין שמירה בקרקעות את החיוב שלהן לא מהני דחשוב אסמכתא וע"כ במשכון קרקע דנהי דליכא משום פרוטה דר"י מ"מ הוי ש"ש עכ"פ כנגד החוב דזה חשוב ת"י וליכא אסמכתא וע"כ הוצרך הרי"ף לאוקמי במשכנתא באיסור דאז הוא ברשות מלוה ואינו ש"ש משום דר"י וא"כ לא קני ליה למשכון משא"כ משכנתא בהיתר קני למשכון אפי' קרקע והתוספת' לשיטתו דסובר דאפילו במחילה איכא משום אסמכתא וע"כ סובר דלא קנה משכון בקרקע:

ולפ"ז היכי שהמשכון קרקע שוה יותר מהחוב ל"ש דיקנה המשכון דיש לומר דלא רצה לקנות דאם הוא ש"ש על כולו משא"כ אי לא יקנה נהי דהוי ש"ש משום דשמואל עיקר הא דלא הוי אסמכתא משום שהי' ת"י ואינו וא"כ לא הוי ש"ש רק כנגד מעותיו ולא על כל המשכון משא"כ אי יקנה משום דר"י יהי' ש"ש על כל המשכון אפי' מה ששוה יותר על החוב וא"כ אינו רוצה לקנות המשכון וניחא בזה דברי רש"י בב"מ בסוגי' דאסמכתא דפי' והא אסמכתא היא שוה מאתים במנה וכו' ומשמע מדבריו דהיכי דהקרקע לא שוה יותר ל"ח אסמכתא ולקמן בסוגיא איתא דאפי' היכי דאמר ליה קני לגוביינא כדי החוב חשוב אסמכתא ועי' בב"י סי' כ"ז וע"כ נראה דהא היכי דקניה משכון אז ליכא משום אסמכתא וכיון דקני משכון אפי' קרקע משום דר"י משום דבלא"ה הוא ש"ש משום דשמואל א"כ רוצה לקנות וליכא משום אסמכתא וע"כ פי' רש"י משום דשוה יותר דמשום דשמואל אינו ש"ש על כולו משא"כ אי קני משכון וא"כ לא רצה לקנות וע"כ הוי אסמכתא משא"כ לקמן דקאי הסוגי' אליבא דרבינא ורבינא דחשיב ואפיק פירי דחשוב רבית קצוצה היא וע"כ דלא סובר דקני משכון דאל"כ חשוב כמכר ועי' בפ"י וע"כ אפי' באומר קני לגוביינא חשוב אסמכתא:

והנה אפי' אי אמרינן דבמחילה לא חשוב אסמכתא דחשוב כמו דחמר מעכשיו מ"מ אי אפי' במעכשיו איכא משום אסמכתא ועי' בר"ן בנדרים (ד' הנ"ל) והוכיחו מהא דבעינן קנין בב"ד חשוב ואע"ג דסתם קנין הוי מעכשיו דאל"כ הדר סודר למרי' ולקמן נדבר בזה אם פשיט' דכש"כ דאפי' במחילה איכא משום אסמכתא ובזה ניחא סוגי' דסנהדרין (ד' כ"ה) דהנה שיטת התוס' שם ד"ה כל דמש"ה סובר ר"ש דמשחק בקובי' ל"ח אסמכתא משום דכיון דשנים הם כל אחד ואחד מקני לחברי' מגו דאי מרויח בעי איהו למיקני בההוא הנאה גמר ומקני לחברי' ועי' במהרש"א דתמה דא"כ מה משני שם ההיא ר"י משום ר' טרפון דאמר לעולם אין אחד מהם נזיר לפי שלא נתנו נזירות אלא להפלאה הא התם ל"ש הך סברא דאגב דבעי לקנות גמר ומקנה וע"כ לכ"ע הוי אסמכתא יע"ש וע"כ נראה דהנה בס' שעה"מ רצה לומר דאי אמרינן דבמעכשיו ליכא משום אסמכתא א"כ ה"ה במתנה על תנאי דלשעבר כגון אם הלך פלוני למקום פלוני אתן לך כך וכך א"כ הרי הקנה לו מעכשיו שהרי מאותו שעה הוי קנוי לו אם הי' אותו מעשה יע"ש:

אך תקשה לפ"ז על הא דאמר ר"ט דאין אחד מהם נזיר והא התם תנאי לשעבר היא דאמר הריני נזיר אם כמותי הוא שהוא נזיר וע"ש ברש"י וא"כ מזה שמעינן דאפי' במעכשיו איכא משום אסמכתא וע"כ ה"ה תנאי לשעבר ולפ"ז ניחא הכל דהנה בתוס' שם הקשה על סברת רב"ת דמש"ה ליכא משום אסמכתא דמגו דבעי להרויח שהרי בפ' הזהב איתא הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אכפול לך ערבונך דמסיק התם דאליבא דהוי אסמכתא ולא קניה ולא אמרינן מגו דאי בעי קנין הערבון אם חבירו חוזר בו מקנה נמי כנגד הערבון לחבירו כשהוא חוזר בו יע"ש ועי' בחידושי הרי"מ דכתב וז"ל דלא הוי אסמכתא רק נגד זה שיכפול זה לא קניה ואינו צריך לכפול אף שחוזר בו אבל לענין המחילה הוי שפיר מחילה כשחוזר דגבי מחילה ליכא משום אסמכתא וא"כ יש לומר דהא כל הטעם הוא איידי דבעי למיקני והיינו דאם לא יהי' גמר ומקנה ויהי' אסמכתא א"כ גם כשירויח הוא לא יקנה ג"כ משום אסמכתא ולכך גמר ומקנה והיינו במשב"ק דהוי אסמכתא לגבי שניהם אבל בערבון כיון דכנגד זה שמחל קונה אף דהוי אסמכתא א"כ שוב אמרינן דאינו גמר ומקנה שיצטרך לשלם לכפול הערבון דאף אי אינו מקנה והוי אסמכתא מ"מ יקנה הוא כשחוזר בו האחר דאצלו הוי מחילה ומועיל אף דהוא אסמכתא וממילא כשחוזר בו זה אינו מחויב לכפול הערבון יע"ש:

ולפ"ז אי אמרינן דגם במעכשיו איכא אסמכתא וא"כ אפי' במחילה איכא משום אסמכתא א"כ שייך גם בערבון אגב דבעי למיקני ואפ"ה סובר ר"י דחשוב אסמכתא אלמא דל"א הך סברא איידי דבעי למיקני וכו' וא"כ גם משב"ק חשוב אסמכתא וא"כ יש לומר דמשני הגמ' ההיא וכו' אלמא דאפי' תנאי לשעבר חשוב אסמכתא וע"כ משום דגם במעכשיו איכא משום אסמכתא וע"כ דגם מחילה חשוב אסמכתא וא"כ ע"כ שמעינן מההיא דערבון דל"א איידי דבעי לקנות וכו' ע"כ סובר הברייתא דאפי' ביש לו אומנות אחרת פסול משום דחשוב אסמכתא ול"א הך סברא דאיידי וכו' דא"כ תקשה גם בערבון אמאי ל"א איידי וכו' דהא אי במעכשיו איכא משום אסמכתא גם במחילה כן ושייך איידי וע"כ דאפי' היכי דשייך איידי דבעי לקנות איכא משום אסמכתא:

וניחא בזה הסוגיא בב"מ (דף ס"ו) תוס' ד"ה ומניומי וכו' דהקשו בלא מניומי נמי קבלה ר"נ בפרק גט פשוט מרבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כר"י יע"ש גם הקשו דבנדרים פריך מר"נ על ר"ה טפי הו"ל למיפרך דר"ה סובר הכא דבשעת מתן מעות קני הכל ואית ליה אסמכתא קניה וא"כ מה פריך מר"נ על ר"ה כיון דפליג ר"ה הכא על ר"נ יע"ש:

וע"כ נראה דלכאורה יש לומר דגם הכא שייך לומר איידי דבעי למיקני וכו' דהלוה גמר ומקנה המשכון למלוה כדי שבאם הוזל ואינו שוה אפי' חצי מדמי החוב שוב לא יוכל המלוה לתבוע ממנו ועי' בס' מק"ח דנסתפק בזה היכי דאמר לו מעכשיו יהיה שלך אם לא אפרע לך לזמ"פ באם בהגיע הזמן הוזל אם יכול לתבוע המלוה ממנו ועי' בש"ך ס' ע"ג:

וצריכין ג"כ לומר דזה שייך היכי דהוא אסמכתא לשניהם שייך לומר איידי וכו' משא"כ הכא אפי' אי הלוה לא גמר ומקנה המשכון מ"מ אי הוזל שוב לא יכול לתבוע המלוה חובו מהלוה ע"י תנאי זה באם לא אפדה יהיה שלך אז הוא כן אפי' אי לא גמר ומקנה דליכא משום אסמכתא במחילה וע"כ ל"ש לומר אגב דבעי לקנות וע"כ חשיב אסמכתא וזה אליבא דאמת דמשני הגמ' שאני הכא דאתפסן זכותיה דאם אמרינן דבמחילה ליכא משום אסמכתא משא"כ לס"ד דלא ידעינן מזה שפיר מקשה מר"נ על ר"ה דאין לומר דהא ר"ה סובר דאסמכתא קני דסובר דבשעת מתן מעות קני דשאני הכא דיש לומר איידי דבעי למיקני וכו' דהא הוי אסמכתא לשניהם הן לגבי הלוה והן לגבי מלוה דאי אסמכתא לא קני גם אי הוזל לא יפסיד המלוה את חובו וע"כ אין ראיה מכאן להתם דהכא שאני דיש לומר איידי ולעולם דר"ה סובר דאסמכתא לא קניה:

ולפ"ז למסקנא דמסיק הגמ' דאמר ליבטלן זכוותי' ובמחילה ליכא משום אסמכתא וא"כ ל"ש הכא איידי דהא אי הוזל המשכון לא יכול המלוה לתבוע חובו אפי' אי לא גמר ומקני אך לפי מה דאיתא בתשובות מהרי"מ גבי ערבון אפי' אי אמרינן דבמחילה ליכא משום אסמכתא מ"מ שייך לומר איידי משום דאי המוכר יכול לחזור וא"צ לכפול גם הלוקח אי חוזר צריך המוכר להחזיר לו הערבון אע"ג שהוא ת"י מ"מ לא מחל זה רק באופן שבאם המוכר חוזר יכפול הערבון אבל באם לא צריך לכפול גם הוא לא מחל הערבון ובטל המחילה בלאו אסמכתא ושייך לומר איידי יע"ש וא"כ ה"ה הכא שייך לומר איידי ולפ"ז יש לומר הא דהוצרך רב מניומי להחזיר מדבריו דסברת ר"נ היה דקני משום דשייך איידי ועדיף מבעלמא וא"כ הוצרך רב מניומי להחזיר דמ"מ חשוב אסמכתא:

ובזה ניחא קושי' הראשונים דהכא אמרינן דבמעכשיו ליכא משום אסמכתא ובנדרים אמרינן דקנו מידו בב"ח ואע"ג דכל קנין חשוב מעכשיו ולפ"ז ניחא דהכא שאני דשייך לומר איידי וע"כ מהני מעכשיו משא"כ בעלמא ולפ"ז ניחא לשון הרמב"ם פ' ו' הלכות מלוה וז"ל המלוה את חבירו על השדה ואמר לו אם לא תחזיר לי מכאן עד ג' שנים הרי היא שלי הר"ז לא קנה משום אסמכתא אבל אם אמר לו המוכר אם לא אחזיר לך עד שלש שנים קנה אותה מעכשיו הביא לו לאחר שלש הרי כל הפירות ללוקח ועי' בל"ח דתמה דאמאי באמר מעכשיו כתב אם אמר לו המוכר וברישא היכי דלא אמר מעכשיו כתב דהתנה הלוקח אם לא תחזיר לי וכו' וע"כ נראה דזה הדין אי הוזל דיכול המלוה לתבוע חובו או לאו תלי' דאי הלוה התנה תנאי זה אם לא אפרע לך אפי' אי הוזל יכול המלוה לתבוע חובו ועי' בש"ך ס' ע"ג ס"ק נ' דכתב וז"ל וכי בשביל שאמר הלוה אם לא אתן לך עד יום פלוני אין לי בידך כלום יפסיד המלוה חובו יע"ש משא"כ היכי דהמלוה התנה אז אי הוזל לא יוכל לתבוע ולפ"ז ברישא היכי דלא אמר מעכשיו כתב רבותא אע"ג דהתנה הלוקח אם לא תחזיר לי דאז אי הוזל הפסיד וה"א דאמרינן איידי אפי' הכי לא קנה בלא אמר מעכשיו ובסיפא אשמעינן אפי' בהתנה המוכר דאז ל"ש איידי מ"מ קני במעכשיו:

והנה אי אמרינן דבמחילה ליכא משום אסמכתא ניחא בזה מה שהקשו הא דאיתא בכתובות (ד' ק"ז) בפלוגתא דשם דרב סובר פוסקין מזונות לאשת איש ושמואל סובר דאין פוסקין וסובר ר"פ הטעם שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה עלי' והקשו לפי דעת הפוסקים דאפי' בקבלה יכולה לחזור א"כ מה בכך דאמר לה וקבלה מ"מ יכולה לחזור:

ולכאורה יש לומר דהא קשה דכיון דמחילה ל"צ קנין אמאי יכולה לחזור אך לפי מה דאיתא בס' א"מ ס' ע' דהא דפליגי רב ושמואל אי פוסקין מזונות לא"א דרב סובר דגם מחיים הנכסים בחזקתה כמו בלאחר מיתה דלכ"ע בחזקתה קיימא משום דמוכרת שלא בב"ד כמו כן מחיים ולשמואל דווקא בשמעו בו שמת הנכסים בחזקתה משא"כ מחיים יע"ש ועי' בר"ן בכתובות דזה דנכסים בחזקתה קיימ' עדיף ממשכון וע"כ אפי' שבועת הגאונים ליכא דלא חשיבה נוטל משום דלגמרי עומד הנכסים בחזקתה ולפ"ז דכיון דאפי' במשכון קיי"ל בח"מ סי' רמ"א דלא מועיל מחילה בלא קנין מכש"כ הכא דעדיף ממשכון דצריך קנין וע"כ ניחא דלדידן דקיי"ל כרב דאפי' מחיים הנכסים בחזקתה וע"כ אפי' בנתרצית יכולה לחזור משא"כ שמואל דע"כ סובר דמחיים אין הנכסים בחזקתה ומשום זה חיישינן שמא אמר לה צאי מעשה ידיך וכו' וחשוב מחילה דל"צ קנין וע"כ לא יכולה לחזור:

והעיקר נראה לי דלפי מה דסובר הרמב"ם דאינו יכול להתחייב א"ע דבר שאינו קצוב ועי' בלח"מ דכיון דאין לו קצבה לא גמר ומקנה ודמי לאסמכתא יע"ש בפ' כ"ה מהלכות מלוה ובזה ניחא מה שהקשה עליו הרמב"ן והר"ן בפ' עשרה יוחסין מהא דאיתא בב"ב פ' י"נ יכיר למה לי הא אי בעי הוי יהיב ליה במתנה ומשני בנכסי' שנפלו לאחר מכאן ופריך לר"מ דסובר דאדם מקנה דשלב"ל יכיר למה לי ומאי קושיא דהא הוי דבר שאינו קצוב הוא יע"ש וע"כ נראה לפי מה דאיתא במ"מ דהא דערב דכתובה לא משתעבד משום דחשוב אסמכתא דל"ש בההיא הנאה דמהימן גמר ומשתעבד משום דמצוה עביד ולאו מידי חסר יע"ש ועי' בערכין דפריך הגמ' והא ערב דכתובה לא משתעבד ומשני אבא לגבי ברי' שעבודי משעבד יע"ש וא"כ שמעינן מהתם דאב לגבי ברי' ליכא משום אסמכתא ועי' בשעה"מ דרצה לומר ג"כ דאב לבנו מהני אפי' באסמכתא משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו כמו במזכה לעובר לבנו קנה משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וכיון דהתם ביכיר ידעינן שהוא בנו אך הספק אם הוא בכור ע"כ מהני אפי' דבר שאינו קצוב כיון דהתם משום אסמכתא ובבנו מהני אפי' באסמכתא דגמר ומשתעבד:

ולפ"ז כיון דהא דבר שאינו קצוב הוא משום אסמכתא א"כ לשמואל כיון דסובר דמחיים אין הנכסים בחזקתה א"כ מהני אי קבלה עליה ולא יכולה לחזור אע"ג דמזונות דבר שאינו קצוב הוא מ"מ בדבר שהיה ת"י ליכא משום אסמכתא משא"כ לדידן דקיי"ל כרב דבחזקתה קיימא אפי' מחיים לא מהני המחילה דכיון שאינו קצוב הוא ואיכא משום אסמכתא כיון שהנכסים אינו בחזקת הבעל רק בחזקתה:

והנה בעיקר הדין דבמעכשיו ליכא משום אסמכתא איתא ברמב"ם הטעם משום דאי לא גמר ומקנה לא הקנהו במעכשיו יע"ש ובזה הי' ניחא קושי' הש"ך סי' ע"ג על הא דאיתא במחבר בהלוה על המשכון ואמר לו אם לא אפדנו לזמן פלוני יהי' המשכון שלך מעכשיו דיש מי שאומר דלא הוי אסמכתא והקשה דהא בהדיא איתא כן בגמ' דבמעכשיו ליכא משום אסמכתא וע"כ נראה לפי מה שהקשה בס' פ"י על ר"נ דסובר דאפי' לאחר מתן מעות קני הכל במאי יקנה כיון דאין שם כסף ולא קנין ואפי' בשעת מתן מעות קשה דלא דמי למקדש אשה לאחר ל' יום דחלין הקידושין אפי' נתאכלו המעות שאני התם שנתן המעות מעיקרא בתורת קידושין משא"כ הכא שנתן לו המעות בתורת הלואה גמורה עד ג' שנים שנתן להוצאה אלא שמתנה אם לא יפדה עד ג' שנים יהי' השדה מכורה לו מאותו זמן ואילך דהא לא אמר מעכשיו וא"כ בההיא שעתא הוי ליה מלוה ועי' בש"מ דכתב דדמי לקידושין ולא חשיב מלוה ועי' גם בס' ת"ח דהקשה ג"כ כן דהא אין אדם קונה בדברים בעלמא ותירץ דאיירי דכתב לו שטר על זה ועי' עוד בפ"י דכתב דאפי' קנין לא מהני דכיון דלא אמר מעכשיו א"כ כי מטי שעתא למיקני לאחר ג' הדר סודרא למרי' יע"ש ולפ"ז לא קשה קושית ש"ך הנ"ל דהתם דאיירי במשכון קרקע דלא היה צריך לומר מעכשיו ואין לומר במה יקנה דכסף חשוב מלוה וגם ק"ס לא מהני דהדר סודר למרי' מ"מ היה יכול לעשות שטר וע"כ מדאמר מעכשיו ע"כ דגמר והקנה לו משא"כ במשכון מטלטלין דלא מהני שטר דמטלטלין לאו בני שטרא וא"כ ה"א דבעינן מעכשיו דאל"כ במאי יקנה וא"כ ע"כ בעינן עד שיאמר מעכשיו ולעולם דלא גמר ומקני וחשוב אסמכתא אפי' במעכשיו וע"כ אשמעינן דמהני מעכשיו והיינו משום דדמי לקידושין והיה יכול לקנות בכסף הלואה ומדאמר מעכשיו ע"כ דגמר ומקני:

ועי' בס' ע"א ס' נ' באה"ע דמתרץ קושית הראשונים הא דבעינן קנין בב"ד חשוב ואע"ג דכל קנין הוא מעכשיו ובמעכשיו ליכא משום אסמכתא וכתב ג"כ דכיון דק"ס ע"כ בעינן מעכשיו א"כ לא שמעינן דגמר ומקני אע"ג דהיה מעכשיו וע"כ בעינן גם ב"ד חשוב:

ובזה ניחא הסוגיא דפרה וטלית בב"ב פ' ג' דמקשה וליחוש דילמא אקני ליה מטלטלי אגב קרקע ומשני דלקח ומכר מיד ופריך דילמא דאקני אמר ליה והקשו בתוס' דהוי ליה להקשות דא"כ אפילו בית ושדה נמי ועי' בתומים סי' קי"ג דתמה על הא דהביא הגמ' הך דאמר ר"ח והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא וע"כ נראה דלפי מה דאיתא בס' מחנה אפרים דשיעבוד דאקני בעי קנין ולפ"ז יש לומר דהמקשן הראשון תפס תירץ הגמ' דלקח ומכר מיד רק אסיק אדעתיה קושיא שניה דילמא דאקני אמר ליה ולכך לולי דר"ח היה אמרינן דקנין אגב קרקע אין מועיל רק באופן דאמר מעכשיו דמסלק אסמכתא וא"כ שפיר יש לומר דלקח ומכר מיד ולא קשה דילמא דאקני אמר ליה דא"כ היה צריך קנין ובקנין בעינן מעכשיו דאל"כ הדר סודר למריה ואין ראיה דגמר ומקני ולא היה מהני מעכשיו לסלק אסמכתא ולכך הקדים הגמ' מילתא דר"ח דיש אופן לסלק אסמכתא באופן אחר דכתב ליה דלא כאסמכתא וא"כ תו ליכא למימר דלקח ומכר מיד דאכתי תקשה דילמא דאקני אמר ליה דהא ל"צ מעכשיו וא"כ ניחא קושית התוס' הנ"ל דיש לומר המשך לשון הגמ' וכאלו אמרם השתא דאמר ר"ח דיש כאן תקנה לסלק אסמכתא א"כ תו ליכא למימר דהא דילמא דאקני אמר ליה דבשלמא אי בעינן דוקא מעכשיו א"כ שפיר י"ל דלקח ומכר מיד ולא קשה דבקרקע נמי דיש לחוש שמא דאקני אמר ליה ובקנין ואע"ג דאז צריכין הקנין מעכשיו לשעבוד דאקני מ"מ בקרקע ליכא משום אסמכתא וא"צ מעכשיו אבל השתא דאמר ר"ח בכתב דלא כאסמכתא מהני א"כ גם במטלטלין ליכא למימר דלקח ומכר מיד דגם בהו קשה דילמא דאקני אמר ליה ובקנין אע"ג דמעכשיו צריכין לקנין מ"מ ליכא משום אסמכתא בכתב דלא כאסמכתא:

וגם לפי מה דאיתא בתומים ס' קכ"ט להנך הסוברים דקנין מבטל אסמכתא זה דווקא היכי דלא צריכי הקנין לגוף הדבר דהיה סגי דיבור לחוד יע"ש וא"כ בלא ר"ח לא היה קשה דידע לתרץ דלקח ומכר מיד ומ"מ לא קשה דילמא דאקני אמר לוה דא"כ היה צריך הקנין לשיעבוד דאיקני וע"כ לא מהני הקנין לסלק אסמכתא ובלא ר"ח הוי אמרינן דלא מהני בכתב דלא כאסמכתא רק בעי קנין לסלק אסמכתא משא"כ בקרקע דליכא משום אסמכתא יש לומר שמא דאקני אמר ליה בקנין וע"כ לא מהני דמכר מיד משא"כ השתא דאמרי' כר"ח א"כ ליכא לאוקמא דלקח ומכר ומיד דתקשה דילמא דאקני אמר ליה בקנין ולנגד אסמכתא כתב ליה דלא כאסמכתא ועי' בתשובות מהרי"ט דהא דמהני מעכשיו זה דווקא דע"י מעכשיו יהיה יפה כחו דאז בודאי גמר ומקנה יע"ש ובזה נראה ג"כ לתרץ קושית מהרש"א הנ"ל הא בההיא דנזיר ל"ש דאגב דרוצה לקנות ולא דמי למשחק בקוביא:

וע"כ נראה דהא בש"ך הקשה דלמה כתב המחבר יש מי שאומר דבמעכשיו ליכא משום אסמכתא הא מפורש בש"ס דמשני דמתני' דאמר ליה מעכשיו יע"ש ונראה דהנה בתוס' ב"מ ד' ס"ג ד"ה רבית ע"מ להחזיר וכו' הקשה מ"ט דרבנן דאסרו דאיזה רבית הוא זה והלא כשיבא לפדות מנכה לו תחילה פירות שאכל ותירצו דאם הוא עושה כן לא הוי רבית אלא שהוצרך תחילה לפרוע הכל קודם שינכה לו כלום ואם לא יוכל לפרוע הכל תהא משוקעת בידו וכו' יע"ש וא"כ לאביי דפליגי בצד אחד ברבית א"כ אפי' לרבנן דאסרו עכ"פ שרי ע"מ להחזיר אפי' באופן זה דלא ינכה לו כלום רק לפרוע תחלה הכל ואם לא יכול לפרוע הכל תהא משוקעת בידו דאי דינכה גם לרבא שרי והנה איתא בראשונים דהא דאליבא דרבא שרי לר"י ע"מ להחזיר ולאביי לכ"ע היינו רק היכא דאיכא צד אחד בריבית אז יש להתיר ע"מ להחזיר ועי' בשמ"ק ולפ"ז היכי דלא אמר מעכשיו דאז ליכא צד אחד ברבית רק רבית ודאי דהא אפי' אי לא יפדה עד ג' שנים לא יהי' שלו אז לכ"ע אסור וא"כ לאביי דשרי לר"י צד אחד ברבית ורשאי המלוה לאכול הפירות ע"י דאמר מעכשיו וא"כ הפסיד הלוה ע"י דאמר מעכשיו ושייך סברת מהרי"ט דע"כ גמר ומקני מדאמר מעכשיו ואפי' לרבנן דאסרו עכ"פ שרי ע"מ להחזיר ואי לא ישלם לו הכל קודם לא יוכל לנכות ועי"כ יכול להיות שהשדה משוקעת בידו ואי לא היה אמר מעכשיו ואז לא היה צד אחד בריבית אז אסור באופן זה וא"כ הפסיד הלוה ע"י דאמר מעכשיו וע"כ דגמר ומקני וע"כ אין ראי' מהש"ס דמעכשיו מהני דיש לומר דהסוגי' קאי אליבא דאביי ואז הפסיד ע"י דאמר מעכשיו וחזינן דגמר ומקני ואליבא דרבא יש לומר תירץ דמני ר"י דסובר דאסמכתא קני' משא"כ במשכון מטלטלין חוץ מזה דל"ש זה ובפרט דהא קיי"ל כרבא ואפי' במשכון קרקע ל"ש זה וה"א דאפי' מעכשיו לא מהני וע"כ הביא המחבר יש מי שאומר ומהסוגי' אין ראי' לדידן:

ולפ"ז ניחא סוגיא דסנהדרין הנ"ל דהנה אי אמרינן דהא דבמעכשיו בעינן דווקא היכי דהפסיד עי"ז דאמר מעכשיו א"כ במחילה אע"ג דחשיב מעכשיו מ"מ הוכחה אין כאן דגמר ומקני וכן תנאי לשעבר נהי דחשוב מעכשיו לא מהני משום דבמעכשיו בעינן שהפסיד ע"י אמירת מעכשיו ולפ"ז בההיא דנותן ערבון שייך ג"כ לומר איידי דרוצה לקנות וכו' ואין לומר דכיון דהוא שנתן ערבון דמחילה ל"ש אסמכתא דחשוב מעכשיו דליתא דמעכשיו לחוד לא מהני וע"ז משני הגמ' דאתי' כר"ט דסובר אין אחד מהם נזיר ואע"ג דתנאי דלשעבר הי' וחשוב מעכשיו לא מהני משום דבמעכשיו בעינן דווקי היכא דהפסיד ע"י דאמר מעכשיו וממילא ה"ה במחילה איכא משום אסמכתא וא"כ ע"כ שמעינן מההי' דערבון דל"א איידי דבעי לקנות וע"כ סובר הברייתא דמשחק בקובי' חשוב אסמכתא:

ולפ"ז ניחא דהרמב"ם לא הביא סיפא דמתני' דישראל שהלוה לעובד כוכבים אנס ואמר לו מעכשיו דאסור לאחר הפסח אך דלכאורה תקשה ברישא בעובד כוכבים אנס שהלוה לישראל ואמר לו מעכשיו דפשיטא דשרי דלמפרע היה של נכרי ובפרט לשיטת הרמב"ם דאיירי בהגיע זמנו קודם פסח דאל"כ אמרינן הואיל ובידו לפדות אך כיון דקיי"ל דנכרי מישראל לא קניה בכסף רק במשיכה וא"כ אי לא אמר מעכשיו לא מהני משום דכבר כלתה המשיכה ואין ראי' דגמר ומקנה וע"כ אשמעינן דמ"מ מהני מעכשיו והיינו משום דלפי מה דאיתא בס' פ"י לתרץ קושי' דהיאך יקנה הכל במאי יקנה וכתב לתרץ וז"ל דכיון דחזינן דר"ה ור"נ סוברים בעלמא אסמכתא לא קני' ואפ"ה בעי לומר הכא דקני והיינו משום דמוחזק המלוה לשיטת רב"ת ולשיטת ר"י משום דחשוב כמו מכורה לו מעיקרא ועיקר דבריהם הם כשיטת הרמב"ם דבדבר שת"י ל"ש אסמכתא דחשוב כמחילה וע"כ מה"ט קנה באמירה דהא קיי"ל דמחילה ל"צ קנין וזוכה כשאמר לו להצמיתה בידו זכה יע"ש משא"כ הסיפא דישראל שהלוה לנכרי דקיי"ל דישראל מנכרי קנה בין בכסף ובין במשיכה וח"כ אפי' אי לא אמר מעכשיו הי' קנה בכסף שנתן לו ול"ח מלוה דדמי למקדש אשה לאחר ל' יום וא"כ מדאמר מעכשיו ע"כ דגמר ומקני לי' משא"כ ברישא עובד כוכבים אנס מישראל דלא קנה רק במשיכה וה"א דבעינן מעכשיו דאל"כ כבר כלתה המשיכה וע"כ אשמעינן דאפ"ה לא הוי אסמכתא משום דחשוב מחילה ול"צ קנין וע"כ מדאמר מעכשיו ע"כ דגמר והקנה:

ובזה ניחא דברי הרא"ש בפסחים דכתב שם דמש"ה בעי הרהינו באמר מעכשיו דאל"כ לא גרע מחמצו של עובד כוכבים אנס שקיבל הישראל אחריות דעובר והקשה דאכתי תקשה דל"צ הרהינו ואי משום אחריות יתנה עמו שלא יהי' על אחריות שלו כמו בסיפא דע"כ איירי דאין אחריות על הישראל דאל"כ ל"צ מעכשיו ועי' בתומי' ס' ע"ב וע"כ נראה דהא בר"ן הקשה אפי' באמר מעכשיו אמאי מהני ול"א הואיל דבידו לפדותו יע"ש:

וע"כ נראה דלפי מה דאיתא במחברים דבמחילה לא מהני תנאי משום דמחילה ע"י שליח לא מהני דחשוב מילי ובמידי דלא מצי משוי שליח אי אפשר להתנות תנאי ולפ"ז כיון דאמרינן דחשוב מחילה ומה"ט לא בעינן קנין ובמחילה לא מהני תנאי דיהיה שלך אם לא אפדנו דאז אפי' אי פדה ולא נתקיים התנאי מ"מ הרי הוא שלו דבטל התנאי הואיל דאי אפשר ע"י שליח וליכא הואיל דאי בעי פדה:

ולפ"ז לפי מה דאיתא דהואיל לא נחשב רק גורם לממון כמו אחריות וא"כ י"ל דהרא"ש היה קשה לו דאמאי לא אמרינן הואיל דבידו לפדותו דעי"ז נחשב כמו אחריות דחשוב גורם לממון וע"כ צריך הרהינו דאז חשוב מחילה לסברת פ"י ואין בידו לפדותו ואע"ג דלא נתקיים התנאי דאם לא אפדה מ"מ הא התנאי לא מהני משום דאי אפשר ע"י שליח ובלא הרהינו דאז בידו לפדותו ואיכא הואיל לא גרע מחמץ של עובד כוכבים שקיבל אחריות דעובר משום הואיל דחשוב ג"כ כמו אחריות וע"כ בעינן הרהינו ולא היה כוונת הרא"ש משום אחריות דע"ז יש לומר דלא קיבל אחריות רק משום הואיל דאי בעי פדה דחשוב ג"כ כמו אחריות:,

אך באמת אי אפשר לומר כן דא"כ אמאי חשוב רק צד אחד ברבית והיינו שמא יפדה כיון דלא יוכל לפדות עוד ואמאי אסור לאכול הפירות ועוד תקשה מההיא דנדרים (דף כ"ז) דאתפיס זכותיה אי לא אתינא עד תלתין יומין לבטלין הני זכותאי ואיך מהני דהתם חשוב מחילה וע"ש בר"ן דמש"ה ליכא משום אסתמא ולא מהני תנאי משום דאי אפשר ע"י שליח:

וע"כ נראה לי לתרץ דברי הרא"ש דהנה יש לומר לפי דאיתא בש"א דהואיל לא נחשב רק גורם לממון כמו אחריות ולפ"ז מהראוי לומר כמו דקיי"ל במקבל אחריות על חמץ של א"י בביתו של א"י דאינו עובר נהי היכי דהחמץ שלו לא מהני מה שמונח ברשותו של א"י מ"מ היכי דאינו שלו רק מצד אחריות דגורם לממון אינו עובר אי מונח ברשותו של א"י וא"כ ה"ה היכי דעובר מצד הואיל אי אינו מונח ברשותו לא עבר דכיון דהואיל לא נחשב שלו רק גורם ולפ"ז לא קשה קושית הר"ן דאמאי לא אמרינן הואיל דאי בעי פדה כיון דאיירי בהרהינו ומונח ברשות העובד כוכבים המלוה לא עבר מצד הואיל כמו באחריות וא"כ יש לומר דזה כוונת הרא"ש דאי לא הרהינו לא גרע מחמץ של עובד כוכבים וקיבל אחריות דעובר מצד גור וה"ה הכא מצד הואיל דנחשב עכ"פ גורם עובר ומדויק לשון הרא"ש דלא גרע דאי כוונת הרא"ש מצד אחריות ל"ש דלא גרע וע"כ בעי הרהינו דאז נהי דדמי לאחריות אינו עובר היכי דמונח ברשות של עובד כוכבים:

ועי' בחידושי הרי"מ דכתב במתנה שלא ישמיט הוא זה דקיי"ל דתנאו קיים דהוי אסמכתא זה החיוב דהוי ממש אם לא אפרע לך בזמנו שהזמן קודם שביעית ומחייב א"ע כשלא יפרע בזמנו מחייב א"ע חיוב חדש במה שאינו חייב דלכ"ע הוי אסמכתא דסבור דיפרע בזמנו דהא שטר זה נמחל שיעבודו בשביעית וע"כ שמתנה שבאם לא אפרע קודם שביעית שיהיה חיוב חדש הוי אסמכתא ותירץ דכיון דע"י שאינו פורע בזמנו שהיה מחויב זה נפסד דעי"ז משמט הוי כאם אוביר ולא אוביד אשלם במיטב דלא הוי אסמכתא דכיון שע"י פשיעתו שאינו משלם בזמנו מפסיד שמשמט ויש עליו חיוב לצי"ש וכה"ג מהני קבלה לחוד וע"כ ניחא דלא קשה על שמואל דסובר במלוה לעשרה שנים דשביעית משמטתו וקשה דהא חשוב כע"מ שלא תשמטנו וכן מה מקשה ממתני' לוקמא דהיה תנאי שלא תשמטנו אך כיון דלא פשע כלום שוב לא מהני ע"מ שלא תשמטנו יע"ש. אך תקשה נהי דלא פשע ל"ח אסמכתא משום דבההיא הנאה דמהימן גמר ומשתעבד אך שמואל לשיטתו דלא סובר במתנה ש"ח להיות כשואל דלא בעי קנין משום בההיא הנאה דמהימן רק בעי קנין וע"כ ניחא דהשמיטו דינא דשמואל דלדידן קיי"ל דאמרינן בההיא הנאה דמהימן ל"ח אסמכתא הכא אפי' במלוה לעשרה שנים דלא פשע מהני החיוב:

אגב קרקע

בו יבואר אי קנין אגב הוא מדאורייתא או דרבנן

שיטת התוס' ב"ק (דף י"א) דקנין אגב רק מדבריהם:

ועי' בס' קצה"ח דהקשה מהא דפריך הגמ' בב"מ (דף מ"ו) דמשני שם דלית ליה סודר וניקנינהו אגב קרקע וכו' ולשיטת התוס' תקשה דכיון דאינו רק מדרבנן האיך מהני לפדות בהא פירות מעשר שני ובתוס' ב"ק (דף ק"ד) איתא על הא דמשני דלית ליה קרקע התם מדאורייתא בעינן דאית ליה ארעא דאי לא לא היו קרויין מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן פירות מעשר שני וא"כ תקשה מה פריך וליקני לי' אגב קרקע יע"ש ס' קצ"ד. ולכאורה נראה דלפי מה דאיתא ברמב"ן להקשות דאליבא דר"י דסובר דדבר תורה מעות קונות א"כ מתנה במה יקנה מהתורה וכתב הרמב"ן דגם מתנה אינו נקנה אלא בק"ס ודלא כשיטת התוס' בע"ז (ד' ע"א) וא"כ לכאורה תקשה דלפי מה דמשני דלית ליה סודר א"כ איך אומר הרי פירות הללו נתונים לך במתנה במה יקנה הפירות ע"י סודר הא לית ליה סודר וע"כ ע"י משיכה והא משיכה רק מדרבנן ויותר קשה דקתני ואין בידו מעות הא אם יש בידו מעות ליקני להו לאידך במשיכה והא משיכה רק מדרבנן והאיך יכול לפדות מעשר שני וסודר לית ליה דליקני ליה המעות בק"ס וע"כ דהשתא סובר דקנין דרבנן מהני לדאורייתא וע"כ מקשה שפיר וניקנינהו אגב קרקע אע"ג דאינו רק מדרבנן. ובזה ניחא קושית רש"י ותוס' שם הא קושיא זו וליקני ליה ע"י אגב לא תליא בהך תירוצא דמשני דלית ליה סודר דבלא"ה קשה על גוף הברייתא ולפ"ז ניחא דאי אמרינן דאית ליה סודר אך אין מטבע נקנה בחליפין אז י"ל דלעולם דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא ולא קשה דליקני ליה ע"י אגב ופירות מקנה ליה לא במשיכה רק ע"י ק"ס ואין לומר דמ"מ תקשה הא דקתני ואין בידו מעות הא אפי' אי היה ליה מעות במה מקנה ליה דסודר לא מהני במעות. אך יש לומר דהא שיטת התוס' דבמתנה דליכא מעות משיכה קנין דאורייתא היא אך הרמב"ן סובר דכיון דאפשר בק"ס ע"כ לא מהני מדאורייתא משיכה אפי' במתנה מ"מ במעות דלא אפשר ק"ס אז מודה הרמב"ן דמהני משיכה מהתורה וע"כ ניחא הא דקתני ואין בידו מעות משא"כ לפי מה דמשני דלית ליה סודר א"כ הן בפירות והן במעות קנין משיכה רק מדרבנן וא"כ במה מקני ליה הפירות או המעות אם היה בידו מעות וע"כ דקד"ר מהני לדאורייתא שפיר מקשה וליקני ליה ע"י אגב:

וניחא קושי' התוס' שם ד"ה אלא וכו' שכתבו וז"ל ומ"ד נעשה נמי אתותב דמדאינו נקנה כ"ש שלא נעשה וא"כ אמאי לא מקשה גם על מ"ד דנעשה חליפין יע"ש:

וע"כ נראה דהא בסוגיא אתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וא"כ יש לומר דרב סובר דמטבע נעשה חליפין ורב סובר לקמן כר"ל דמשיכה מדאורייתא קני וא"כ לדידיה לא קשה ולקנינהו אגב קרקע דיש לומר דמידי דרבנן לא מהני לדאורייתא ויש לומר דאית ליה קרקע אך דלית ליה סודר דהשתא לא הוי גברא ערטילאי והפירות או המעות אם היה לו מעות יכול להקנות ליה במשיכה דלדידיה קנין מדאוריי' משיכה ומש"ה לא מקשה רק לר"פ דקאמר אפי' למ"ד לא נעשה מ"מ מיקני בחליפין תקשה שפיר וליקני ליה ע"י אגב ואין לומר דזה רק מדרבנן דא"כ האיך מקנה לו הפירות במשיכה וע"כ דקד"ר מהני לדאורייתא ותקשה דליקני ליה ע"י אגב ואין לומר דלית ליה קרקע דכיון דלית ליה סודר וגם קרקע א"כ הוי גברא ערטילאי:

ובפשיטות נראה הא דלא מקשה על מ"ד נעשה דלפי מה שהקשו להסוברים דק"ס לא מהני בא"י ועי' בתוס' קידושין ובש"ך ס' קכ"ג דוזאת לפנים בישראל כתיב. וא"כ תקשה לפ"ז יש לומר דאיירי שזה העומד עמו א"י ואע"ג דקאמר אומר לחבירו הא מצינו כן בשבת דר"פ מוקי חבירו נכרי ותירצו דלמאי דקיי"ל מעות קונות מהתורה בישראל וא"כ בנכרי משיכה קונה ולא מעות וא"כ י"ל דלפירש"י לקמן הא דמעות קונות היינו משום דכתיב ונתן הכסף וקם לו א"כ מהאי טעמא נמי מעשר מתחלל על הכסף משום דקונה המעשר בכסף וא"כ בנכרי ל"ש האי טעמא ולא מצי פריק בכספא וא"כ אמאי נקט ואין בידו מעות דאפי' יש בידו מעות לא מצי לאקנויי לנכרי אלא במשיכה דהנכרי לא מצי פריק בכספא ועי' בס' מעין החכמה ולפ"ז יש לומר דמ"ד נעשה הוא רב ורב סובר כר"ל וא"כ בנכרי מעות קונות והנכרי מצי פריק במעות וע"כ נקט ואין בידו מעות ואיירי בנכרי וע"כ לא מהני ק"ח ולעולם דנעשה ונקנה ומש"ה מקשה רק על ר"פ:

וגם נראה דקושי' דליקני ליה אגב קרקע אזלא דווקא לפי מה דמשני דלית ליה סודר ולעולם דמטבע נקנה בחליפין דלפי מה דאית' בשמ"ק הטעם דאין מטבע נקנה בחליפין משום דכיון דדעתי' אצורתא וצורתא עבידה דבטלה חשוב כמו דבר שאין גופו ממון ודבר שאין בו ממש ודמי לאותיות ומש"ה אינו נקנה בחליפין וא"כ לפי מה דאיתא בראשונים ועי' ברא"ש ב"מ דאותיות אינו נקנה אגב קרקע ומש"ה משני אביי דאיירי בשטר כתובה יוצאה מת"י ול"ח דמכרה ע"י אגב וא"כ אי אין מטבע נקנה בחליפין וע"כ משום דדמי לאותיות ממילא לא קשה דליקני ליה אגב דגם אגב לא מהני משא"כ לפי מה דמשני דלית ליה סודר ולעולם דמטבע נקנה בחליפין וע"כ משום דלא דמי לאותיות מקשה שפיר וליקני ליה אגב קרקע אך לפי האמת חזינן דקיי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ואעפ"כ קיי"ל דמהני אגב קרקע ואמאי דכיון דדמי לאותיות ותקשה להסוברים דאותיות אינו נקנה ע"י אגב ועי' ב"ק (ד' ק"ד) דקאמר זיל ניקנינהו לך אגב ארעא:

גם יש לומר על קושית קצה"ח הנ"ל דלפי מה דאיתא בס' קהלת יעקב דבר חדש דאפי' אי אמרינן דקא"ג רק מדרבנן זה במכר דאיכא קנין מעות מהתורה וע"כ קנין אגב רק מדרבנן משא"כ במתנה דליכא מעות קנין אגב דאורייתא כמו דסוברי' דאפי' לר"י דדבר תורה מעות קונות מ"מ במתנה משיכה היא מדאורייתא ה"ה בקנין אגב יש לומר אך זה הכל לר"י דסובר דבר תורה מעות קונות ותקשה מתנה במה יקנה וע"כ דבמתנה דליכא מעות לכ"ע משיכה קנין וא"כ יש לומר דה"ה קנין אגב במתנה היא דאורייתא משא"כ לר"ל דסובר דמדאורייתא משיכה קונה לדידי' יש לומר דאפי' במתנה קנין אגב רק מדרבנן וא"כ יש לומר דקושית הגמ' אזלא רק לפי מה דמשני דלית ליה סוד ותקשה דא"כ במה מקני ליה הפירות וע"כ במשיכה ואע"ג דקנין משיכה רק מדרבנן וע"כ היכי דליכא מעות משיכה היא מדאורייתא וא"כ ה"ה קנין אגב במתנה היא דאורייתא וקשה דליקני ליה אגב קרקע משא"כ על הברייתא לא קשה דיש לומר דאין מטבע נקנה בחליפין ואיירי דאית ליה סודר וא"כ יש לומר דמקני לו הפירות בק"ס ולעולם אפי' היכי דליכא מעות משיכה רק קנין דרבנן וה"ה קא"ג וא"כ לא יקשה וליקני ליה אגב קרקע דיש לומר דעיקר הוכחה דהיכי דליכא מעות משיכה דאורייתא דאל"כ תקשה לפי מה דמשני דלית ליה סודר א"כ במה מקני לו הפירות דע"י משיכה רק קנין דרבנן משא"כ אי איירי דאית ליה סודר אין ראיה דיש לומר דאפי' היכי דליכא מעות משיכה קנין דרבנן וממילא לא קשה וליקני אגב קרקע משא"כ לפי דמשני דלית ליה סודר וע"כ קנין משיכה דאורייתא היכי דליכא מעות וה"ה קנין אגב תקשה שפיר דליקני לי' ע"י אגב:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה