חידושי מהראל על שחיטה וטריפות· רבי אריה לייב צינץ
הלכות שחיטה · סימן ט
(א)
פסולה אע"ג דבגמרא אמר ר' זירא אמר שמואל בליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשירה כתבו הפוסקי' דהרי"ף השמיט מימרא דר' זירא והיינו משום דס"ל דלדידן דקיי"ל דצריכה בדיקה אתלת רוחתא לא קיי"ל בי"הש מרווח רווח וא"כ י"ל דחיישינן לצדדין שנשרפין בטרם חתך שיעור שחיטה לכן דעת הפר"ח דבעוף באמת כשר אם שחט הקנה לבד דלא מיטריף רק ברובו וחדודו קודם לליבונו ובאמת קשה לפ"ז הדרא קושיא לדוכתה אמאי השמיטה הרי"ף ונראה ודאי דעת הרי"ף שגם בעוף טריפה ומ"מ טעמא בעי למה יטריף הרי"ף ואפשר לומר דקשיא לי' להרי"ף דמאי פריך בש"ס הא איכא צדדין נימא דשמואל מיירי בעוף ושחט הקנה לבדו ומהיכא תיתי לומר ביה"ש מרווח רווח דלא קיי"ל כן ובאמת לדעת הפוסקים שפסקו דצריך בדיקה אתלת רוחתא והקשו משמואל דס"ל בי"הש מרווח רווח וי"ל באמת דודאי אמוראי בתראי לא פליגי אשמואל אלא דס"ל דשמואל בעוף קאמר ובקנה ולא קמ"ל רק דחדודו קודם לליבונו והא דפשיט רב יימר דשמואל ס"ל ביה"ש מרווח רווח י"ל דס"ל כמ"ד בפ' השוחט דף כ"ח דגם בעוף בעינן דוקא ושט ולא קנה א"כ ע"כ ס"ל לשמואל בי"הש מרווח רווח וא"כ למאי דקיי"ל דסגי בקנה לחוד י"ל דגם שמואל לא אמר דבריו רק בקנה לבד וליכא נ"מ ולעולם גם שמואל ס"ל דצריכה בדיקה אתלת רוחתא מיהו לדעת הרי"ף ודאי אי הוה סבר בעוף כשר לא הי' משמיט דשמואל לכן נ"ל דהרי"ף קשי' לי' דה"ל לפרושי דשמואל בעוף ושחט הקנה לכן ס"ל להרי"ף דבעוף קיי"ל דנחמרו בני מעי' טריפה וא"כ י"ל מחמת חום הסכין לא גרע מנחמרו בני מעי' ואף דלא מצינו בסימנין שיהי' טריפה מטעם נחמרו מ"מ כיון שחום סמוך גם הסימנין נחמרים וא"כ ניהו דחדודו קודם מ"מ י"ל מכח החום נחמרו הסימנין וע"כ בבהמה איירי דלא פסל נחמרו בני מעים כדלקמן סימן נ"ב ס"ז וא"כ אי לא קיי"ל ביה"ש מרווח רווח ליתה דשמואל אפילו בעוף וא"ש:
עוד י"ל דבלא"ה קשה איך אמר שחיטתו כשירה הא קיימ"ל בסימן כ"ה דצריך שיבדוק בסימנין וא"כ בשחט בסכין מלובנת מאי בדיקה שייכא הא לא סמכינן דמסתמא שחט רובן א"כ כאן מאי בדיקה היא זו דדילמא מה שמוצא רובן שחוטין היינו שפסק לשחוט במחצית הסימן והמשהו המשלים נשרף לכן נדמה לו ששחט רובן וצ"ל ששחט כל הסימן וי"ל דשמואל לשיטתי' משמע דס"ל דלא בעי בדיקת סימנין רק לכתחילה דהא שמואל אמר בדף ט' הבודק צריך שיבדוק בסימנין ומבעיא לן לא בדק מאי פליגי שם או טריפה או נבילה וא"כ קשה אמאי לא קמ"ל רבותא טפי הבודק שלא בדק שחיטתו אסורה וע"כ שמואל ס"ל דדוקא לכתחילה צריך בדיקה אבל בדיעבד אמרינן מסתמא שחט רובן כמנהגו וא"כ ממילא ס"ל לשמואל שפיר בליבן סכין דכשר בדיעבד לשיטתיה דס"ל דבדיעבד לא אסר בלא בדק בסימנין וא"כ אנן דקיי"ל בלא בדק בחזקת איסור עומדת א"כ אין להכשיר בליבן סכין כיון דאי אפשר לבדוק בסימנין ואף דאפשר לפעמים כשרואה ששחט רובן לא פלוג רבנן כיון דאי אפשר בבדיקה אין להכשיר כנ"ל ונ"מ במ"ש שאם לא ראה הסימנין שחוטין אין לסמוך אבדיקה דשמא נשרף קצת ואפילו להפוסקים כרבי זירא שהוא היש מכשירין אסור אבל אם ראה ששחט רוב הסימנין בזו כמה פוסקים מכשירין כ"ש בעוף שהסברא נוטה להכשיר ונ"מ לצדד במקום תערובת:
ובפלתי כתב שדעת הרמב"ם דבחדוד ג"כ יש ספק אם חדודו קודם לכן כתב בהלכות טומאת צרעת בפ"ה אם הי' ראשו חד ה"ז ספק ע"ש ותמיה לי דהא הרמב"ם כתב בהדיא אם הי' ראשו מבורז ה"ז מכוה והיינו משום דחבטא קדים כמפורש בש"ס ליבן שפוד והכה בו נידון משום מכוה מוכח בהדיא דחבטא קדים ואתי הבלא ומבטל לי' וע"ש בהגהת הרמב"ם שיש ספר שגרס ראשו כדור ולפענ"ד ט"ס ברמב"ם במ"ש אם הי' ראשו חד צ"ל ראשו כד והיינו עגול כדאי' בפ' אילו טריפות ובלשון הרמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות שני ראשי' כדין ע"ש וכן כונת הרמב"ם כאן אם הי' ראשו כד נמצא שהוא מסכים ממש עם הש"ס דחדודו קודם דוק ותשכח כי האמת יורה דרכו. ולפ"ז נראה עיקר דגרסת הרמב"ם ליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשירה דאין לומר דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן חידודה קודם דהא הוכחתי מדבריו דס"ל חדוד קודם מיהו י"ל דכיון דמצריך בדיקותא אתלת רוחתא כמ"ש בפ"א דין כ"ג ואח"כ כתב שאם מצאה פגומה הרי הכל ספק נבילות משמע אפילו פגומה מן הצד משמע דס"ל דלא אמרינן ביה"ש מרווח רווח מיהו אפשר דס"ל כרבינו יונה דמורשא ובצדדין קורע מיהו יותר נראה להכריע הגירסא שחיטתו כשירה דל"ל הגירסא ברמב"ם שחיטתו טריפה דלא מצינו בשום מקום ברמב"ם שיאמר על ספק בשחיטה לשון טריפה רק פסולה גם אין לגרום שחיטתו פסולה דלא מסתבר שיפסוק הרמב"ם בהחלט דלא כשמואל דאין ראיה מן הש"ס לדחות דשמואל לגמרי דאי משום דבעי בדיקה אתלת רוחתא עכ"פ ה"ל לחלק דבעוף ושחט הקנה לבדו אינה פסולה ואפילו למה שצדדנו להרי"ף שאוסר גם בעוף מ"מ הרי כתב בפ"ג דין י"ח כל מקום שאמרנו שחיטתו פסולה הרי זו נבילה וזה ודאי לא מסתבר שיפסוק שהוא נבלה ודאית אלא העיקר כגרסת הר"ן דגרס שחיטתו כשירה בשגם נודע דרכו של רבינו שלא לדחות המפורש בסוגיות:
ומ"ש בספר תבואת שור טעם להשמטתו של הרי"ף שיש חילוק בין חדוד הסכין כיצד הוא לא משמע כן בש"ס מהא דאמרינן בשפוד דברזיי' מבריז דהיינו חדוד לפרש"י שלא הכהו בכח אלא דקרו משמע שאין חילוק בין השפוד עצמו אע"פ שאינו חדוד כמו סכין זהו ודאי אם שהה קצת ולא חתך ודאי י"ל שנכוה הסימן לכן ודאי לדינא יש להחמיר בכל אופן: