חידושי מהראל על שחיטה וטריפות· רבי אריה לייב צינץ
הלכות שחיטה · סימן ג
(א)
א"צ כונה בגמרא פ' השוחט דף ל"ב אמר רבא שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה לדברי הכל פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה, לרבי נתן פרה פסולה בהמה כשירה, לרבנן פרה כשירה בהמה פסולה, ופרש"י לר' נתן דמכשיר שחיטה דבהמה פרה פסולה אע"ג דשלא במתכוין לא מקרי מלאכה מ"מ פסולה משום דכתיב ושחט אותה ולא אותה וחברתה. והרמב"ם ספ"ד מפרה פסק בנשחטה בהמה אחרת דפרה כשירה ותמה בכ"מ שהוא נגד הש"ס, ובפלתי כתב ליישב ע"ש, והנלענ"ד בזה דהתוס' הקשו בד"ה נשחטה לרבנן ל"ל אותה ולא את חברתה אי לשוחט בהמה אחרת בכונה א"כ לא עדיף מדלעת דפסול כיון שנתכוין למלאכה ונדחקו ליישב דבשחט שתי פרות לא מקרי מלאכה, ונלענ"ד דגם לרבנן י"ל עפמ"ש לעיל סס"ב דבישראל ופסול ששחטו השחיטה פסולה, והאחרונים השיגו דמ"מ שחט הכשר אזלינן בתר שחיטת הכשר, וכן הוא בתוספתא שהובא בהג"א פ"ק דחולין, ועפ"ז נראה כיון דאזלינן בתר הכשר לשחיטה, א"כ י"ל דגם לרבנן משכחת לה אם שנים אוחזין בסכין ושחטו פרה ובהמה אחרת ואחד נתכוין לפרה לשחיטה והשני לא נתכוין לפרה כי אם לבהמה אחרת של חולין, וא"כ י"ל כי היכא דאם אחד פסול לשחיטה וא' כשר אזלינן בתר הכשר, וא"כ גם באם שנים שחטו בפרה ובהמה אחרת, וא' לא נתכוין לבהמה אחרת רק להפרה, א"כ השחיטה של זה שנתכוין לפרה ולא נתכוין לבהמה אחרת יש להכשירה ולא אמרינן שהרי נעשה מלאכה בשחיטה זו שהרי זה לא נתכוין למלאכה ואזלינן בתר ההכשר והשני אעפ"י שנתכוין למלאכה יש להכשיר הפרה ע"י זה שלא נתכוין לשחיטת בהמה אחרת ולגבי בהמת חולין אמרינן דמתכשרא ע"י מה שנתכוין לשחוט, וכ"ש אם זה לא נתכוין לשחיטת הפרה כלל דלא מתכשרא רק ע"י זה שכיון לפרה ולא כיון לבהמה אחרת, וקמ"ל קרא דאותה ולא אותה וחברתה דכיון דמ"מ שניהם נשחטו בהכשר הרי שניהם נשחטו בשחיטה אחת והפרה פסולה כמו דאמרינן לרבי נתן בנשחטה בהמה אחרת עמה, כיון דמתכשרא בשחיטה דאידך, ועפ"ז יש ליישב אידך קושית התוס' שהקשו בד"ה אבל פרה דחולין דנדרוש אותה דומיא דידה והיינו בשתי פרות, ולפ"ז ניחא דאי כיון לשניהם א"כ פסולה משום מלאכה דלפמ"ש א"צ לסברת התוס' דבשתי פרות לא שייך מלאכה אחרת, ואם לא נתכוין רק לאחת אכתי לא הוה דומי' דידה דהא השני הי' בלא כונה ולאו שחיטה היא לגבי פרה, מיהו אכתי קשה לוקמה בשנים שוחטין ואחד נתכוין לזו והשני לאחרת, דאי לא אותה הוה מתכשרי תרווייהו וצ"ל תירץ התוס' דוכפר עליו משמע שחבירו מחוייב כזה, וכאן גבי פרה לא קאי אלא אשחיטה שתהא שחוטה כזו, ולפ"ז י"ל שפיר דודאי הא דאמרינן לרבנן כשירה אע"ג דשחיטתו אהני גם לבהמה דחולין כדאמרי' בפסחים דף ע"ג שתיקן להוציא מידי אמ"ה לבני נח, צ"ל דמ"מ לאו שחיטה הוא, וא"כ י"ל בלא"ה צריך להבין למה לר' נתן פסולה הא באמת חולין א"צ כונה ואנן קיימ"ל מצות צריכות כונה, וא"כ תקשי איך מקיים מצוה דוזבחת ע"י ששוחט בלי כונה, וצ"ל דוזבחת לא הוה מצוה ממש רק הכשר מצוה בעלמא ואינה בגדר מצוה שתצטרך כונה רק הכשר בעלמ' דלא מתכשר בלאו הכי, וא"כ יש להבין לפ"ז איך אמר רבא לרבי נתן פסולה הא לא דמי' לשחיטה דפרה דהא פרה דקדשים היא ודאי השחיטה למצוה, דהא בעי כונה, וא"כ לא דמיא כלל לשחיטה דפרה שהיא משום מצוה, וצ"ל רבא לשיטתי' אזיל דס"ל מצוה א"צ כונה, דבפ' ראוהו ב"ד אמר התוקע לשיר יצא אלמא שמצות א"צ כונה, א"כ י"ל ודאי גם שחיטה דחולין, (נ"ל שצ"ל מצוה היא) נהי דדייקינן מדגלי קרא מתעסק בקדשים ש"מ בחולין כשר מ"מ י"ל דהשחיטה מצוה היא אף דלא בעי כונה, דהא מצות א"צ כונה, וא"כ שוה שחיטה דפרה לשחיטה דבהמה אחרת, ושפיר יש לפסול מכח אותה ולא אותה וחברתה, וא"כ הרמב"ם דפסק דתוקע לשיר לא יצא ומצות צריכות כונה, וא"כ שחיטה דחולין שהיא בלא כונה אינו רק להכשיר' בעלמא, ולא דמיא לשחיטה דפרה שהיא מצוה ולא נתמעט כלל מאותה, וצ"ל דאותה אתי לשתי פרות וכדפרישית או כמ"ש התוס' וצדקו דברי הרמב"ם:
(ב)
אפילו מתעסק בעלמא הייני מדגלי רחמנא דמתעסק פסול בקדשים ש"מ בחולין כשר, והביא בט"ז קושית הפרישה דבריש השוחט אמרינן דושחט אתי דלא לשוי' גיסטרא, וא"כ נימא דחולין יעשה גיסטרא ובט"ז תירץ דהיינו קולא שא"צ לחתוך כל המפרקת וא"כ הוא קולא, ולא ידעתי צדיק מה פעל, דהא ללישנא אחרינא פרש"י דגיסטרא אתי לדרסה, וגם מה שכתב לחלק בגוף השחיטה ממילא לא הוה שחיטה כלל, וגם דברים אלו אינם נוחין ומקובלים דהא בגמרא דייק מדכתיב ושחט וא"כ אין מוכח מלשון וזבחת דכתיב בחולין להך לישנא, וא"כ אין כתיב בחולין שחיטה כלל וי"ל דדרסה שרי ואין ספר הפרישה בידי, ויש ליישב בפשיטות דלא שייך לדייק כן רק בכונה שזה גורם קדושת הקדשים לכוון בהם, אבל לענין הכשר גוף השחיטה לא מסתבר לחלק מאחר ששוין להלכותיהן בשהי' וכו' לא מסתבר שיהי' שינוי בזה, בפרט אי מפרשינן שחיטה לאו עבודה הוא שנוהגות גם בחולין כמ"ש התוס' זבחים דף י"ד ע"ב. וא"כ מסתבר כיון דכשירה בזר ש"מ ששוה השחיטה בחולין לקדשים. מיהו אכתי קשה מהא דאמרינן בחולין דף כ"ט תזבחהו שלא יהי' א' שוחט שני זבחים, וכן שלא יהי' שנים שוחטין זבח אחד, ובחולין שרי אפילו לכתחילה ויש ליישב, מיהו נראה דלק"מ דהא בגמרא דף ל"א ע"ב אמרי מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים פסול מכלל דבחולין כשר, וא"כ משמע דאי לא גלי רחמנא מתעסק הוה פסלינן מסברא גם בחולין, וא"כ ש"מ דלא ילפינן מקדשים דאל"כ ל"ל קרא דמתעסק אקדשים דמסברא נמי נפסול וגם משנים שוחטין זבח אחד נמי לא קשיא דהא בקדשים נמי אינו רק לכתחילה, ובדיעבד כשר וא"כ ממילא לא שייך ללמוד לחולין כיון דבקדשים אינו רק לכתחילה למצוה בעלמא פשיטא א דקדשים מרובה מצותן טפי מחולין, אבל דלא לשוי' גיסטרא דמוכחין מלשון ושחט לא בעי קרא לעכב כלל אלא גלוי מילתא בעלמא שאין הזבח ניתר בגיסטרא, וזה שפיר ילפינן גם בחולין ולק"מ: