חידושי מהראל על שחיטה וטריפות· רבי אריה לייב צינץ
הלכות טריפות · סימן נט
(א)
רוחב סלע על פני כו' שדרה כו'. הרי"ף פסק דבנשתייר רוחב סלע ע"פ השדרה לחוד סגי ותמהו עליו הרשב"א והר"ן כיון דנסתפק כמאן הלכתא כי בגמרא דף נ"ה מבואר פלוגתא דאיכא מ"ד דבעי רוחב סלע ע"פ כל השדרה ואיכא דבעי רוחב סלע בראשי פרקים ואיכא מ"ד מקום טיבורו וכיון דמספקא להרי"ף כמאן הוי לי' להחמיר כדברי כולם כמ"ש בש"ע כאן, ותירץ הב"י דגם מאן דאמר מקום טיבורו מודה דסגי ברוחב סלע על פני השדרה ולא בא אלא להקל דגם אמקום טיבורו נמי סגי ע"ש אלא שהוקשה לו להרב ב"י מאי דכתב הרי"ף ואילו לשמואל אין מציל מכל בית חללו אלא השדרה לבד ולרבי ינאי אין מציל מכל בית חללו אלא מקום טיבור לבד ע"כ משמע דלרבי ינאי לא מהני מקום שדרה ותירץ הב"י דלא כתב כן רק למאן דאמר דהלכה כשמואל ור' ינאי. ולא הבנתי דברים אלו דגם למאן דאמר הלכה כשמואל ור' ינאי י"ל דרב ינאי מודה לשמואל בזה וא"ל דא"כ הוי ליה לפסוק כשמואל לחוד דסגי במקום השדרה דגם ר' ינאי מודה בזה דיש לומר באמת כוונת מ"ד דהלכה כשמואל ור' ינאי דגם ר' ינאי מודה במקום שדרה ובמקום טיבורו ס"ל ג"כ הלכה כר' ינאי נגד שמואל כמו שדחה האיכא מ"ד דברי רבב"ח דבעי ראשי פרקים כלל הוא הדין נמי ס"ל דהעיקר כר' ינאי אלא דמ"מ הלכה כשמואל דסגי ברוחב סלע על פני כל השדרה דגם ר' ינאי מודה בזה, ואולי י"ל דכוונת הרי"ף היינו למ"ד דלרבי ינאי אין עור מציל מכל בית חללו אלא על הטיבור בלבד דהיינו משום דבמקום טיבורו הוא דסגי בכסלע ולשמואל בעינן כסלע על פני כל השדרה כולה ויש בזה כמה סלעים ור' ינאי ס"ל דבכסלע בלבד סגי במקום טיבורו אבל לא סגי ברוחב סלע על גבי השדרה דהא בעינן על כל השדרה ובמקום טיבורו סגי ברוחב סלע לחוד ולכן כתב הרי"ף דלר' ינאי דסגי לדידי' בסלע היינו במקום טיבורו אבל במקום שדרה לא מהני לחוד כי אם רוחב סלע על פני שדרה ובזה גם ר' ינאי מורה ולא בעי רק לפרושי המשנה דמשמע דסגי ליה בסלע לחוד ולכן מפרש על מקום טיבורו, ובזה מיושב שפיר דאם נימא דר' ינאי מודה במקום שדרה נמי סגי ואם כוונתו לומר דגם במקו' טיבורו מועיל שיור הוי ליה למימר אף מקום טיבורו ולפ"ז ניחא דלדידי' דבעי כסלע ובהכי סגי אף מקום אחד ובמקום שדרה באמת לא מועיל מקום אחד רוחב כסלע כי אם בכל שדרה ולהכי אמר מקום טיבורו לבד דשם סגי ברוחב סלע לחוד משא"כ בשדרה בעינן רוחב כמה פעמים סלעים על פני השדרה כולה ודוק:
ובעיקר תירוץ הב"י כבר קדמו הרמב"ן במלחמות וכת' דיש נוסחאות ש שגורסין אף על ראשי פרקים אף על מקום טיבורו ולפי גירסא זו אנו למידין דלר' ינאי סגי במקום שדרה ולא בא רק להקל ודברים הללו כדברי ב"י ממש אמנם יש לתמוה עליהם דאם נאמר דגם ר' ינאי מורה בנשאר על השדרה וכמו כן רבב"ח איך מבעי לן ניטל מקום טיבורו וכולו קיים ניטלו ראשי פרקים וכולו קיים הא כיון דעל השדרה לחוד קיים נמי סגי אליבא דכולי עלמא וכ"ש דכולו קיים ואם לא הי' כתוב בעיות הללו בנוסחאות הגורסין אף כו' איך אפשר לומר ברי"ף כן דהא הרי"ף הביא בעיות הללו בניטל כו' וכולו קיים ומ"ט ומר"פ וכולו קיים וא"ל דכולו קיים לאו דוקא דגם מקום השדרה ניטל ולהיתר קרוי כולו קיים דזה דוחק, ועוד בניטל כל השדרה וכולו קיים ודאי כולו ממש והוא הדין נמי בעי' דמ"ט ומר"פ בעי' גם כן דומיא דאיבעי' ניטל מ"ש ואם באותן נוסחאות היתה כתובה בעיות הנ"ל יש לפרש אף ר"פ אף מ"ט היינו דלא סגי בלא"ה ובנשאר מ"ט וג"כ נשאר רוחב סלע על פני השדרה וכן לרבב"ח:
(מכאן עד סימן ס"ד חסר מההעתקה וחבל על דאבדין):