חידושי מהראל על שחיטה וטריפות· רבי אריה לייב צינץ
הלכות טריפות · סימן נח
(א)
אם יש מכריסה וכו' ואם היתה שוכבת וכו', בטור לא כתב רק אם יש מכריסה ולא הזכיר חילוק בין אם היתה שוכבת ותמה עליו הב"י למה לא הזכיר חילוק זה ולכאורה נראה דהטור לשטתו אזיל דבח"מ סימן ת' הביא מחלוקת הרמ"ה ואביו הרא"ש, דהרמ"ה פסק דעומדת אף בששה טפחים חייב, ובשם הרא"ש הביא דס"ל שאין חילוק בין עומדת למתגלגלת וכ' הב"י שם דלא ס"ל כרב נחמן דרבא דבתראה הוא אותיב לרב נחמן ממתני' דנקיט מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים ש"מ דליכא חבטא בבציר מעשרה ומשמע דלא ס"ל לרבא הא סברא דמשחינן מכריסא דתורא עד ארעא כדמסיק הש"ס לר"נ, וס"ל להטור כרבא וכדעת אביו הרא"ש שהביא שם בח"מ לבסוף, ולכן לא הזכיר הטור כאן חילוק דלעולם בעינן עשרה מיהו דברי הרא"ש גופי' בפא"ט דף נ"א משמע דס"ל ג"כ דמצטרפין מה דאיכא מכריסא דתורא עד ארעא שכתב גבי זכרים המנגחים זא"ז אין חוששין משום ריסוק אברים נפיל לארעא חוששין כדלקמן ס"ט אף דבעינן עשרה טפחים ומכריסא דתורא עד ארעא ליכא אלא ד' טפחים וכו' משמע דס"ל דמשחינן מכריסא דתורא עד ארעא, ולכן נראה כמ"ש הט"ז דמסתמא מיירי בבהמה עומדת ומ"מ משחינן מכריסא לארעא ואם כן דעת הטור כדעת המחבר והקשו בזה ממ"ש בח"מ סימן ת' דהטור כתב בשם הרא"ש דלא מחייב רק בי"ט דוקא ודלא כהרמ"ה שכתב שם דבבהמה עומדת א"צ יו"ד טפחים גם המחבר לא הזכיר שם סברת הרמ"ה בסימן ת' ע"ש, וליישב נראה דודאי זה תלוי בענין הנפילה שהרי פעמים נוער פרסותיו ואז אינו נופל מן מקום רגלים שהרי הוא נסמך בהם וכיון שרגליו לא נחבטו דמרגליו לארץ אין כאן עשרה טפחים ואין בו כדי להמית אבל אם נופל על הכרס בשעה שהוא עומד בודאי יש כאן עשרה טפחים מן הכרס ולעומק הבור ומדי ספיקא לא נפקא לפעמים יש בו כדי להמית ולפעמים אין בו כדי להמית והכל לפי ענין הנפילה ולכן שם לענין ממון דהמוציא מחבירו עליו הראי' פסק דאינו חייב רק בעשרה טפחים דוקא דשמא לא מת מחמת הבור ולענין טריפו' פסק לחומרא אלא דשם פריך הגמרא דף נ"א ממתניתן דנקט א"כ למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו להמית י"ט ומשמע דפחות מיו"ד טפחים אין בו כדי להמית כלל והא גם בפחות מי"ט משכחת לה כדי להמית ובשית נמי סגי כדי להמית אם אינו נופל על רגליו ולהכי משני דאיגנדר איגנדרי דאז בודאי בבציר מעשרה טפחים אין בהם כדי להמית אבל בנפל מעומד לפעמים יש בו כדי להמית אלא דמספיקא לא מצינן לחיובי' ממון, ושמא לא נפל בדרך שהי' בו כדי להמית ודו"ק:
אמנם כ"ז דוחק דמנ"ל לטור הא גם מ"ש בפלתי דרוב פעמים יש בו כדי להמית הוא ג"כ דוחק ומנ"ל הא גם קשה ע"ז מאי אותיב רבא לר' נחמן ממתניתן דבור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אלמא דאין חבטה בפחות מעשרה ומאי קשי' לימא רוב פעמים יש חבטא בפחות מעשרה טפחים ובממון דאין הולכין אחר הרוב לא הי' מצינן לחיובי בפחות מעשרה ומ"מ בטריפות אזלינן בתר רובא בפחות מעשרה נמי יש בו כ"ל ודוחק לומר מדאמר רב דבור שחייבה עליו תורה להבלו. ולא לחבטא ואת"ל לחבטא קרקע עולם הזיקתו ומפרש בגמרא טעמא דרב מינפל ע"ש ולא מפרשי בפשיטות דרב לשיטתו ליכא למימר לחבטה דא"כ בפחות מעשרה נמי חייב כיון דס"ל הולכין בממון אחר רוב, אלא פשיטא דאין חבטא פחות מעשרה ומ"מ קשה מנ"ל לרבא להקשות לרב נחמן ממתני' דהא הוי ס"ד דר"נ ס"ל יש חבטה בפחות מי' ולא הוה קשיא ליה רק ממתני' ובלא"ה הוי [ניחא] ליה ואכתי ממתני' לא מוכח מידי די"ל רוב פעמים יש חבטא פחות מעשרה, ולכן כ"ז דחוק, והנרא' דק' בגמרא דפריך [מאי] דאיכא בנייהו בין לרב ושמואל דס"ל לחבטו או להבלו ודחק לאשכוח בעבוד גוב' ולא מפ' בפשיטות דאיכא בנייהו בכל [ענין] שנפלו מעומד בבור שיש בו ששה טפחים דמשום הבלו ליכא כיון דאין בבור יו"ד ומשום חבטה איכא כיון דמכריסה יש עשרה טפחים וזהו נפקותא מרווחת טפי ול"ל למימר נ"מ אחריתא וה"ל לפרושי נ"מ זו ולכן ס"ל לט"ו דהתורה לא חייבה רק באם הוא לבדו גרם ועשה כדי שיעור מיתה בחפירתו לחוד, משא"כ באין בור רק ששה טפחים והוא לא עשה שיעור מיתה ואין בו שיעור חבטה להמית רק השור מצד עצמו מחמת שנפל מעומד הי' בו שיעור מיתה (והטור) [והתורה] לא חייבה רק באם יש בו שיעור מיתה לעולם אפי' במגלגל אבל אם אין בו שיעור מיתה רק מצד ד' טפחים שיש מכריסה לארעא ובשביל כך לא מחייב כלל כיון דאין בו שיעור מיתה במתגלגל וכן במשנה לא הזכיר כלל חילוק ובכל מקום שנאמר שצריך בור י' טפחים לא הזכיר כלל חילוק בין שנפל מעומד או מיושב א"ו דלענין נזקין לא הי' חילק כלל בין שנפל מעומד או שנתגלגל ולהכי לא אמרינן בגמרא לאיכא בנייהו בין רב ושמואל דגם לשמואל דס"ל לחבטו לא מחייב כלל כיון שאין בו כדי להמית זולת השור עצמו ואם הי' מגלגלת לא הי' בו כדי להמית לא מחייב כלל, ודוק:
ולאחר זמן רב מצאתי בהדיא בדברי הרשב"א בחידושי ב"ק שכתב ג"כ דלאו למימרא דמתני' דתני י' י' דוקא דאיגנדר איגנדורי ובנפל כדרכו בשיתא סגי אפי' לשמואל דאם כן ליפלוג בדידה וכו' אלא נ"ל דהכי פירושו דמתני' וכו' לפיכך שנינו עשרה ולומר שלא חייבה התורה רק בבור שיש בו לעולם כדי להמית ואפי' באיגנדר עכ"ל, הרי להדיא כמ"ש דלענין נזקין בעינן שיעור מיתה לעולם וכמ"ש לעיל, ונהנתי עד מאד, אלא שלא הביא ראיה זו מאיכא בנייהו הנ"ל, ולדברי הרמ"ה צ"ל דבאמת גם בזה איכא בנייהו למסקנא דמחשבינן מכריסא דתורא עד לארעא. ובזה מיושב קושית הב"י על הטור בח"מ סימן ת' שכתב שהרא"ש לא ס"ל כהרמ"ה, והק' ב"י מנ"ל לטור זה הא הרא"ש נסתפק בזה אם הלכה כרב או כשמואל ואם הלכה כשמואל שפיר מצי סבר כהרמ"ה, ולפמ"ש ניחא דקשיא ליה לטור נהי דבגמרא לא קאמר הך איכא בנייהו בכל השוורים וצ"ל דבס"ד לא ידע דמשחינן מכריסא לארעא וא"כ להרא"ש דהביא ג"כ האיכא בנייהו הנאמר בגמרא ולא מפרש ג"כ איכא בנייהו בכל השוורים שנפלו מעומד אלא ודאי סבירא ליה דלענין נזיקין לכ"ע בעינן י' טפחים שיהי' כדי להמית אפי' במתגלגל וא"ש ודוק:
ולפ"ז מיושב ג"כ מ"ש הב"י על הטור שכתב שאין חילוק בין מעומד למתגלגל וכתב הב"י דאיגנדר שנוי' דחיקא הוא ופשטא דמתני' לא משמע הכי גם רבא פליג ולא ס"ל כרב נחמן, ולמ"ש אין צורך לזה דאפי' לרב נחמן גופי' לענין נזיקין לא הי' חייב רק שיהא בו לעולם כדי להמית אפי' באיגנדר איגנדרי כדברי הרשב"א ודוק:
והרמב"ם בפ"ט מה"ש כתב בסתם בנפולה היינו שנפלה ממקום גבוה י' טפחים ולא חילק כלל דמשחינן מכריסה ונדחקו בזה ול"נ ברור דהרמב"ם ס"ל כמ"ש ב"י הנ"ל דרבא פליג עם רב נחמן דדוחק לאוקמא מתני' באיגנדר איגנדרי וס"ל דאין כדי להמית בפחות מיו"ד טפחים אפילו נפל מעומד וכדאותיב רבא לרב נחמן ולכן לא קיי"ל כרב נחמן דטריף להאי תורא דנפל לארץ דלמאי דס"ל דמשחינן מכריסא לארעא מוכרח לידחק למתניתין דרבא לא ס"ל הכי וגם הרמב"ם בפי"ב לא חילק בזה כלל והיינו משום דס"ל דלא קיי"ל כר"נ כמ"ש ב"י סימן ת' ולכן בפ"ט מה"ש לא חילק כלל דמודדין מן הכרס ששה טפחים כרב נחמן כנ"ל ברור דברי רמב"ם, ודוק:
(ב)
מכריסה עד המקום שנפלה כו' בגמ' דב"ק דף נ"א אמרינן מכריסא דתורא עד ארעא ד' טפחים כו' והרשב"א כתב דלפעמים טפי מד' טפחים נמי אית בי', ומדברי הרא"ש בחולין נראה דמכריסא דתורא עד ארעא ליכא אלא ד' טפחים, ועיין בפלתי מה שדייק מהרשב"א נ"א ד"ה נפלה שוב ראיתי שגם הרשב"א גופי' אף שכתב בחידושי קמא דד' טפחים לאו דוקא מ"מ ממ"ש בחידושי חולין ובת"ה משמע דמכריסא דתורא ליכא אלא ארבעה כו' וצ"ע ואולי י"ל דמ"ש אלא ד' טפחים לאו דוקא ולא מוקי שהי' בצמצום היינו משום דמסתמא קאמר ולא סתרי דברי הרשב"א בחידושיו לב"ק למ"ש בת"ה ועיין בפלתי וצ"ע:
( )
ואם שהתה מע"ל כו' צריך לבדקה כו'. בפא"ט דף נ"ו דרסה וטרפה בכותל כנ"ל בסעיף ב' אם שהתה מע"ל כשרה, ואמרו שם ע"ב משום ר"א ברבי ינאי אחת זו ואחת זו צריכה בדיקה משמע בהדיא שגם בשהתה מע"ל צריך בדיקה וכ"כ בתוספת גופי' בפא"ט דף נ"א ע"ב ד"ה עמדה. ויש לתמו' על התוס' בב"ק דף נ"ג ע"ב ד"ה אם, כתבו שם, בפא"ט אומר עמדה א"צ מע"ל, בדיקה ודאי בעי, הלכה כר"א ב"ר ינאי דמצריך בדיקה ובעי יב"ח עכ"ל, ולכאורה תמוה דהא מבואר בהדי' דאף ששהתה מע"ל בעי בדיקה, ודוחק לומ' דמספקא להו אם הלכה כר"א ב"ר ינאי דמצריך בדיקה דזה דוחק לפרש בלשון התוס' גם דוחק לומר דמספקא להו הא דבעי בדיקה דוקא בעוף ובבהמה י"ל דלא בעי בדיקה דהא תני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן עוף כו' אבל בשאר דברים אין חילוק בבהמה לעוף, ועוד אם נאמר דבבהמה בשהיית מע"ל לחודה מתכשרה בלי בדיקה תקשי בזבחים דף ע"ד דמסקי מתניתין דאיערוב בטרפה היינו בנפולה דס"ל הלכה צריכה בדיקה ואכתי ק' אחר מע"ל תוכשר ופשט לשון התו' בב"ק משמע דמספקא להו בשהתה מע"ל אפילו לא עמדה, ועמ"ש לקמן בדברי רבינו ירוחם, ונראה דהתוס' מפרשין כמו שראיתי ברש"י דף נ"ו דצריך בדיקה שמא נפסק החוט, והרמב"ם מפרש דבעי בדיקת כל החלל כמ"ש בש"ע כאן ומספקא להו אם הבדיקה שם הוא בדיקת כל החלל או דאין צריך רק בדיקת החוט והיינו דפשט הלשון אם שהתה מע"ל שאמר ר"נ כשרה משמע טפי שא"צ בדיקת כל החלל דאי בעי בדיקת כל החלל מאן לימא לן דכשרה שמא יראה בו מעט שינוי ויהא טרפה דבשלמא אם א"צ רק בדיקת החוט שפיר קאמר אם שהתה מע"ל כשרה ויצאה מכלל ריסוק אברים, ונהי בנפסק החוט טרפ' היינו דזהו טרפה בלא"ה משום פיסוק החוט ומ"מ מצד ריסוק החוט י"ל דבשהתה מע"ל די, וע"ז הוכיח מהג' דבעי בדיקה מחמ' חשש ריסוק אברים שכתב דצריך שהיית יב"ח ובבדיקת החוט לחוד ודאי בקיאין דדוקא בבדיקת החלל כולה לא בקיאין כמו שנראה מדברי רמ"א בסימן זה דבמקום אחד בקיאין שפיר ומוכח דבעי בדיקת כל החלל, כנ"ל בלשון התוספת ומ"מ אי אפשר להשוות דברי (התוס') בפא"ט עם זה דמשמע בדיקת החלל כולו כמ"ש בש"ע גם בביצה דף ל"ד השמע להדי' דהלכה כר' ינאי ורש"י כתב שם ג"כ דמצריך בדיקה היינו בדיקה בכל אברים:
שם או שנתרסקו כו'. ועיין ט"ז ס"ק ג' שכתב דאע"ג דהפסד אבר הוא בכלל ריסוק מ"מ אין חוששין לו כל זמן שלא ראינו שנפלה הבהמה אלא תלינן בדבר אחר עכ"ל והביא ראי' לדבריו דבכליות בלא הגיע למקום חריץ כשר ולא תלינן בנפילה ואפי' להרי"ף דוקא הורקה אינו מצוי אבל זה מצוי בחולי קטן ישתנה אבר ע"ש (ולפע"ד נראה) דודאי בבהמה שאין בה ריעותא והלכה יפה פשוט שאין לחוש לנפילה וריסוק וגדולה מזו מבואר לקמן בש"ע ס"ה והוא מתשובת הרשב"א דאפי' נפלה והלכה הילוך יפה ונמצא שינוי באברים לא חיישינן וכתב הרשב"א הטעם שכל שהלכה הילוך יפה בידוע שאין לה ריסוק הגדול שמביא לידי טרפות וכ"ש בלא נודע שנפלה דאין חוששין לנפילה וריסוק אברים, ובזה נדחה ראיית הט"ז מכליות דשם אין ריעותא בבהמה והלכ' בטוב כשאר בהמות אבל אם יש ריעותא בבהמה כגון שאינה יכולה לילך אף דלא חיישינן לריסוק אברים (מ"מ הרי יש ריעותא בבהמה לפנינו) וגדולה מזו מבואר לקמן דף נ"א בהניח בהמה למעלה ומצאה למטה לא חיישינן וכתב הר"ן אפילו אינה יכולה לילך והטעם דאמרינן מסתמא מדעתה קפצה וכל שקפצה מדעתה אינה מרסקת עצמה כ"כ עד שתטרוף מחמת ריסוק אברים ולא בעי בדיקה כלל מ"מ אם ראינו שנתרסקה תלינן שנפלה שלא מדעתה והריסוק ראי' לדבר שאילו נפלה מדעתה לא הי' ריסוק באברים ואפילו בלא נודע שנפלה מ"מ כיון דיש ריעותא דאינה יכולה לילך נהי דא"צ בדיקה מ"מ אם נמצא ריסוק למה נתלה בחולי אחר אדרבא כיון שלא היתה יכולת לילך מסתמא בא הריסוק מחמת נפילה ולא דמי להא דלעיל סימן נ"ב ס"ו דבאין ידוע שנפלה לאור אפילו נמצא שינוי באברים כשר ולא תלינן בנפילה לאור היינו משום דשם אין ריעותא אחרת זולת הירוקין שנמצאו שם אבל בנפלה לאור לא תלינן כלל במקרה והה"ד כאן בהניח בהמה למעלה ומצאה למטה ואינה מהלכת ונמצא אחר כך ריסוק באברים ואפי' לא נודע לו שנפלה מ"מ כיון שלא היתה מהלכת תלינן שבאה הריסוק מחמת הנפילה, ואף דהפר"ח השיג על הב"ח מהרמב"ם שכתב שהריסוק צריך שיהי' מחמת הנפילה ע"ש ולכן השיג על הב"ח, ובמ"ש א"ש דודאי בעינן שיהי' הריסוק מחמת הנפילה אלא באינה יכולה לילך מסתמא נפלה, ואין להביא ראי' מלקמן ס"ד דבעי דוקא הלכה אבל בלא הלכה ונמצא שינוי באברים דטרפה, די"ל שם איירי כגון שנפלה שלא מדעתה וכה"ג אבל בנפלה שאינה מטרפת וכ"ש בלא נפלה כלל אפי' שאינה יכולה (לילך) מ"מ י"ל דלא חיישינן שבא מחמת ריסוק מ"מ נראה להחמיר בזה כמ"ש דבלא"ה הב"ח מחמיר בזה אפילו הלכה וכמ"ש שודאי יש להחמיר ולא מצאנו בזה סמך להתיר:
(ה)
אפילו נתרסק כו', וכ"כ הרמב"ם והסכים עמו הרשב"א ונרא' דהרמב"ם לשיטתו הוכיח כן למאי דמפרש מה דאמר בגמרא בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים היינו לענין אם נתרסק בית הרחם גופיה והטעם כמ"ש הריב"ש שהוא רך וא"כ מוכח להדיא דשאר אברים אף דלא מיטרפא בנטילתן מ"מ בריסוק טרפה דאל"כ פשיטא דבית הרחם לית בי' משום ריסוק דאין בו איסור בנקיבה, מיהו הרשב"א תמה עליו ועיין בכ"מ פ"ט בשם הריב"ש שמישב דבריו ולכאורה נראה שיטת הרמב"ן שכתבתי לעיל סימן מ"ג דמצי לחזור להכשירה הה"ד בריסוק באבר שלא נטרפה בנטילתו כשיחתוך האבר חוזרת להכשירו, ויותר נראה דלכ"ע כיון דחזינן דנתרסק יש לחוש לשאר אברים ג"כ כיון שנתברר שהנפילה הביאה לידי ריסוק יש לחוש בשאר אברים ג"כ אלא שאין הריסוק ניכר כמו תוך מע"ל בלא עמדה דחוששין דריסוק אינו ניכר הה"ד בזה אף ששהתה מע"ל כיון דחזינן דהנפילה גרמה ריסוק יש לחוש גם לריסוק שאינו ניכר, ובזה נדחה מ"ש הרא"ה בבד"ה שאין לך אבר שאילו ניטל כשר ותאסר בהפסדו, ולפמ"ש ניחא דהא דמטריפין הכא היינו משום דיש לחוש גם ליתר אברים שטרפה בנטילתן שנתרסקו אלא שאינו ניכר וא"ש, ודעת הרא"ה להכשיר באבר שניטל כשר וכ"נ דעת רש"י שפי' שצריך בדיקה נגד בני מעים שמא נקרע רוב החיצונה או ניקבו הדקין, ועל נגד כל החלל פירש משום עקירת צלעות משמע שאין צריך בדיקה כלל מחשש ריסוק דבשהתה מע"ל יצאה מכלל ריסוק רק צריך בדיקה משום נקיבת אברים ומשמע ודאי דבאבר שאין ניטולו פוסל דכשר בריסוק וגם זו נראה מדבריו שאין טרפות בריסוק ונשתנה צורת האבר כלל כי אם בנקיבה ופסיקא דטרפה בלא"ה ועיין בשו"ע ודוק:
(ו)
אם עמדה. דעת רי"ו דבעמדה ושהתה מע"ל אין צריך בדיקה כמו בהלכה דאין צריך בדיקה, ולכאורה קשה מש"ס דזבחים דף ע"ד דמפיק ריש לקיש מתניתן דאיתערוב בנפולה ופריך נפולה נמי ליבדקה ומשני קסבר עמדה א"צ מע"ל הלכה צריכה בדיקה, ולשיטת רי"ו עדיין קשה אמאי ירעו עד שיסתאבו אכתי אחר מע"ל סגי בעמידה וא"צ בדיקה כלל, ודוחק לומר דעמידה ומע"ל הוא כהילך ולכן כיון דבהלכה בפי בדיקה הה"ד בעמדה ומע"ל לא עדיף מהלכה, וכ"נ גם מדברי הפר"ח דזהו דוחק ומנ"ל לפרושי פלוגתא דבהא לא נחלקו וכי היכא דבעמדה ושהתה לא מהני לריש לקיש הה"ד לדידן, ויותר נראה דרי"ו גרס גירסא ישינה קסבר עמדה צריכה מע"ל הלכה צריכה בדיקה וס"ל דוקא לדידן דעמדה א"צ מע"ל ומהני העמידה להוציאו מכלל ריסוק אברים ומועיל בדיקה א"כ כי יש עוד חדא לריעותא (צ"ל לטיבותא) דשהתה ג"כ מע"ל מהני דאפילו בדיקה לא בעי אבל אם נאמ' דעמידה צריכה מע"ל ולא מהני העמידה מידי הה"ד שהתה מע"ל לחוד לא עדיף, דשהיית מע"ל לחוד לא מהני כיון דלא מהני העמידה מידי ורי"ו לא אמר דבריו רק לדידן דקיי"ל עמדה א"צ מע"ל מהני בצירוף מע"ל בענין שאפילו בדיקה לא בעי אבל אם צריך מע"ל לא מהני עמידה מידי והה"ד נמי בצירוף מע"ל לא עדיף ממע"ל בלי עמידה ובזה מיושב קושית התוספות למה לי למימר עמדה צריך מע"ל נימא דס"ל א"צ מע"ל, ולפמ"ש דאם נאמר דא"צ מע"ל מהני עמדה ומע"ל בצירוף כמ"ש רי"ו וא"כ אכתי אמאי ירעו עד שיסתאבו לבדקה בעי בצירוף המע"ל ולכן אמר דס"ל צריך מע"ל ואין תועלת בעמידה כלל בשום אופן, ובזה נמי מיושב מה שאמרו בגמרא כולהו כריש לקיש לא אמרי דס"ל עמדה א"צ מע"ל הלכה א"צ בדיקה וקשה ל"ל למימר כלל עמדה א"צ מע"ל נימא דס"ל צריכה מע"ל רק בהלכה אין צריך בדיקה ולפ"ז י"ל דהכי קאמר דאפילו בלי הלכה נמי סגי בשהיית מע"ל ובהלכה סגי אפי' בלי שהיית מע"ל ודוק. אלא עדיין קשה מנ"ל דא"צ מע"ל דלמא צריכה אלא דמע"ל ועמידה מהני ולכן צ"ל דעמידה ומעת לעת הוי כמו הילוך ושניהם שוין הוא הדין בזה וכמ"ש ודוק, ועיין בפלתי:
(ה)
שכל שעמדה והלכה כו' כ"כ הרשב"א בתשובה ולכאורה יש להבין למה אמר בגמרא הלכה א"צ בדיקה עדיפא הל"ל רבותא מזו דאפי' נמצא ריסוק אינה טרפה א"כ בדיקה זו מה טיבה ועוד לודאי למ"ד צריכה בדיקה אם נמצא שינוי טרפה דהא צריכה בדיקה בין לדידן בלא הלכה א"כ מנ"ל לאפושי פלוגתא וניהו דאנן קיי"ל כמ"ד א"ל בדיקה כמ"ש הרא"ש ורשב"א דמוכח כן מש"ס דזבחים דאמרינן דס"ל הלכה אינו צריך בדיקה ואכתי מנ"ל דאם נמצא ריסוק דתהי' כשירה ויש ליישב וצ"ע:
(ו)
בד"א שהלכה הילוך יפה כן הוא דעת הרי"ף ורמב"ם וסייעתהו ובגמרא אמרינן אמר רב יהודא אמר רב עמדה א"צ מעת לעת כו' הלכה א"צ בדיקה ר' חייא בר אשי אמר הלכה צריכה בדיקה אמר ירמי' ב"א אמר רב פשטה ידי' לעמוד אע"פ שלא עמדה עקרה רגלה להלוך אע"פ שלא הלכה, ר' חסדא אמר ננערה לעמוד אף שלא עמדה והרי"ף השמיט מימרא דר' ירמי' ותמה עליו הרא"ש ובאמת אי אפשר לומר דרב יהודא חולק עם ר' ירמי' וקאמר הלכה דוקא דהא שניהם נאמר בשם רב וא"כ סתרי דברי רב אהדדי והר"ן כתב שסמך הרי"ף על הנוסחאות שגורסין הלכתא ע"ש ודוחק ג"כ דהא אין חולק בגמרא ע"ז דמהני עקירת רגל להלוך וניערה לעמוד ואם באו למעט בזה דעקירת רגל לא מהני ה"ל למימר הלכתא כר' ירמי' והתוס' כתבו דקיי"ל הלכתא עמדה דוקא ולא מהני ניערה לעמוד וקצת משמע דמודה בעקרה רגלי' להלוך וצ"ע דלא משמע כן בתוס' דאם נדייק עמדה דוקא הה"ד הלכה נמי דוקא ובאמת גם רש"י אף דגורס הלכתא כמו שנראה מדבריו מ"מ כתב גבי הפריסה ע"ג קרקע שננער לעמוד עיין שם והיינו כר"ח ובלא"ה כתב הרא"ש והר"ן דלא גרסינן לה כלל והרשב"א בתה"א דף מ"ז ע"א הביא בשם רמב"ן דעקירת רגל לילך לא מפקיע לן מידי חשש פסיקת החוט דבנפלה חוט השדרה שכיח ע"ש ותמוה דזה לא יספיק ליישב דברי הרי"ף דאכתי ה"ל להביא דברי ר' ירמי' דנ"מ שאין צריך בדיקת החלל רק בדיקת החוט לבדו ואפשר גם ר' ירמי' מודה בזה דצריך בדיקה בחוט השדרה אלא שאין צריך בדיקת החלל ומאי הועיל עדיין ליישב דברי הרי"ף דאכתי ה"ל להביא לנ"מ שאין צריך בדיקת החלל כולו בנפילה וכן נראה באמת דעת הטור דכאן הביא מסקנת אביו הרא"ש דסגי בעקרה רגלה להלך ולעיל סימן ל"ב הביא דברי הרשב"א דבנודע שנפלה חיישינן לחוט השדרה ולא זכר דעת הרא"ש שאין צריך בדיקת החלל וקצת קשה על המחבר דלעיל ס"ס ל"ב הביא דברי רשב"א דבנודע שנפלה חיישינן ומשמע דלא כיון רק לפסיקת החוט וכאן כתב דצריכה בדיקה ומשמע בכל החלל ובב"י בשם מהר"ץ סימן י"א הביא בדרך השלישי אם עקרה רגל להילוך מהני כמו הלכה פחות מד' אמות ולא בעי בדיקה אם יכולה לילך אם לא דמסתמא כיון דעקרה רגלה אית לן למימר דמסתמא כיון דראוי להילוך אבל אם אנו רואין אע"ג דעקרה רגל אינה יכולה להלוך לא מהני עכ"ל ובזה נתיישב קצת דלעולם צריך בדיקה כל שאינה מהלכת ד' אמות ואף דעקרה רגל מ"מ כיון דחזינן אח"כ שאינה יכולה לילך לא מפיק ליה מידי בדיקה אלא דמ"מ הי' לו להרי"ף ורמב"ם להביא דיש נ"מ אם שחטה ולא הספיקו לראות אם היתה יכולה להלך דאמרינן מסתמא תלך כמ"ש ב"י בשם מהר"ץ ונראה דהרי"ף מפרש ג"כ גמרא בעקרה רגלי' היינו לענין שאם שחטו אח"כ י"ל דביקשה לילך אלא דמ"מ קשה הא כתב הרי"ף דבאינה יכולה לילך אח"כ לא מהני העקירה ואם כן י"ל ניהו דעקרה רגלה שמא לא הי' סיבה להליכה ושמא לא היתה יכולה לילך אח"כ ומידי ספיקא לא נפקא ומנא לן שהיתה הולכת אח"כ הילוך יפה ולכן בגמרא נאמר כן בשם רב ורב לשיטתיה דס"ל אין חוששין לספק דרוסה וא"כ שפיר מוקמינן בחזקת היתר ועיין בתוספות דף מ"ג דדרוסה שכיח ואפ"ה רב לא חייש לה ולהכי ס"ל מסתמא תלך וגם רב חסדא צריך לומר כן דמהני בניערה לעמוד והיינו בשחטה אחר שניערה לעמוד כנ"ל משא"כ הרי"ף לשיטתו דפסק חוששין לספק דרוסה א"כ אין ראיה ממה שעקרה רגלי' לילך דיש לומר דלא ידעינן אם לא שחטוה מיד אם היתה מהלכת אחר כך דאיכא למימר דעקירה לא הי' סיבה להליכה כלל כנ"ל ליישב דברי הרי"ף ודו"ק:
שם צריכה בדיקה כבר כתבתי דלעיל ס"ס ל"ב משמע מדברי המחבר דחוששין לבדיקת החוט לחוד וכאן משמע דצריכה בדיקה כמו בנפולה וי"ל דלעיל מיירי אפילו נפלה פחות מעשרה טפחים דלענין נפילה ליכא למיחש כיון שאין עשרה טפחים כדלעיל ר"ס זה רק לחוט חיישינן בפחות מי' וכן משמע מרשב"א ור"ן שהקשו על גירסת בה"ג דגרס דנפלה מאיגרא איך קאמר חוט השדרה לא שכיח ובנפלה שכיח ומאי קושיא דילמא מיירי שלא נפלה ממקום גבוה עשר טפחים אלא ודאי דגם בזה שכיחא פסיקת החוט ויש לחוש לפסיקת החוט גם בזה וכאן דנפלה מגבוה עשרה טפחים חיישינן לכל החלל וצריך בדיקת כל החלל אלא דיש להקשות לפ"ז בזבחים דף ע"ד דאמרינן כולהו כר"ל לא אמרי דס"ל עמדה א"צ מע"ל הלכה אין צריך בדיקה ואכתי קש' לוקמי' בבהמה שנפלה וצליעה דלא מהני הילוך זה וסתם בהמה שלא נפלה דתלינן בשגרונא וקושיא זו כתובה אצלי זה זמן רב ועכשיו שמעתי מקשין קושיא זו ג"כ וראיתי לד"ז הגאון הקשה ג"כ כיוצא בזה ותירץ דבדיקה באבר א' אפילו בקדשים לא חיישינן משום הקריבהו רק במקום שצריך בדיקת כל החלל אבל בחוט השדרה לחוד אפילו בקדשים אפשר וק' לדבריו דרש"י פירש דף נ"ו דבשהתה מע"ל צריך בדיקה בחוט וכמש"ל וא"כ אכתי קשה אמאי ירעו הלא אחר מע"ל מותר להכניסו לעזרה ולשוחטו דא"צ בדיקה רק בחוט השדרה לחוד וזה אפשר אפילו בקדשים אלא ע"כ אפילו אם צריך בדיקה באבר א' א"א לשוחטו בקדשים וא"כ ליתא להך תירוצא וגם מ"ש קשה דהא לשיטת הרי"ף צריך בדיקה בכל החלל וכמ"ש ואפשר שגרונא לא שכיח רק בגדיים וטלאים כמו שמבואר בגמרא שבי אימרתא אבל בבהמות גדולות לא שכיח שגרונא והנה כבר כתבו התו' בזבחים ד' ע"ד ובפרק אלו טרפות דף (י"ג) ע"ב דש"ס בעי לשנוי' בכל הבהמות ובהמה גדולה לא שכיח שגרונא ובגוררת רגלים חיישינן לפסיקת החוט אפילו לא נודע שנפלה וא"כ ליכא לאוקמה בגוררת רגלים דבבהמה חיישינן בכל גווני מיהו מדברי הפוסקים לא משמע כן וכן המחבר לעיל סימן ל"ב כבר סתם בהמה שגוררת רגליה ולא חילק משמע דבכל הבהמות שכיח שגרונא וא"כ קשה כמש"ל גם דוחק לומר דשיגרונא יש לו רפואה ומצינו לברר דמשום שגרונא היא הדרא בריא אבל אם היא טרפה לעולם גוררת רגליה וא"כ קשה למה נקט ירעה עד שיסתאבו הא נוכל לברר איזה בהמה שיש לה רפואה ושוב אינה גוררת רגליה בהמה זו ודאי שגרונא נקטוה ואותה שאין לה רפואה היא הטרפה דגם זה דוחק, ונראה דבלא"ה הקשה הש"ך לעיל סימן נ"ז סעיף קטן ל"ו דלדעת האומרים דדרוסה אף שאין מקום דריסתה ניכר מבחוץ צריך בדיקה מבפנים והקשה לוקמה בזבחים בכה"ג דאיערוב דרוסה [שאינו] ניכר מבחוץ הדריסה בשאר בהמות קדשים ותירץ בספר בה"ז דדרוסה שאין דרוסתה ניכר מבחוץ לא הוי רק ספק דרוסה והך מ"ד דמשני דאיערוב בדרוסה ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה עיין שם ואין להאריך כאן בזה:
ויש להבין לפי דבריו עדיין קשה דאמרינן התם כולהו כרבי ינאי לא אמרי דבין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידעי ואכתי לוקמה באין דרוסתה ניכר וצ"ל דגם אינהו ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה או דבעי לשנויי אפילו לרב דלא חייש לספק דרוסה:
והנה הרשב"א והר"ן הביאו בשם הר"ר יונה ראיה דחוששין להחמיר בספק שקול מהאי אימרתא דמשדרין כרעי בתרייהו ואמרינן שגרונא נקטה משום דשגרונא שכיח וחוט השדרה לא שכיח וקשה אפילו אי גם חוט השדרה שכיח מ"מ כן דשגרונא נמי שכיח הוי ליה ספק השקול ש"מ דספק שקול הולכין להחמיר וגם הביאו ראיה מדחוששין לספק דרוסה שמע מינה דבספק שקול הולכין להחמיר, ועיין פר"ח סימן כ"ט ומ"ש לעיל סימן נו"ן, מיהו למ"ד אין חוששין לספק דרוסה בודאי בספק שקול הולכין להקל ואוקמה בחזקת היתר, ולשיטת התוס' אף דדרוסה שכיח מ"מ לא חייש לה וצ"ל בספק שקול ששני הצדדים של היתר ואיסור שוין הם דזו לכולי עלמא אליבא דמאן דאמר אין חוששין לספק דרוסה דיש להקל בזה. והנה כבר הוכחתי מדברי הרשב"א דלמאן דאמר דמקילין בספק שקול אפילו אי גם חוט השדרה שכיח מכל מקום מקילינן בספק שקול והא דאמרינן חוט השדרה לא שכיח היינו משום דמחמירין בספק שקול לשיטת הרשב"א, והנה בה"ג גרס באמרתא דנפלה מאיגרא והקשה עליו הרשב"א לפי זה היאך אמרינן חוט השדרה לא שכיח הא בנפל ודאי שכיח ולכן דחו דבריו מ"מ י"ל ודאי למאן דאמר דאין חוששין לספק דרוסה ומוקמינן אחזקת היתר בספק שקול כמ"ש לעיל אפי' אם פסיקת החוט שכיח י"ל תלינן להקל כדמוכח מדברי רשב"א דאם נקל בספק שקול אפילו אי חוט השדרה שכיח ג"כ מכל מקום הולכין להקל דאמרינן נשחטה הותרה וכבר כתבתי דסוגיא דזבחים אזיל למ"ד דאין חוששין לספק דרוסה ואם כן אפילו נודע שנפלה תלינן בשגרונא כיון דגם שגרונא שכיח אפילו חוט השדרה שכיח ג"כ מ"מ מקילינן בספק השקול ורשב"א לא אמר דבריו רק לדידן דקיימא לן דחוששין לספק דרוסה ושם בזבחים אזיל למאן דאמר אין חוששין לספק דרוסה כמו שכתבתי לעיל ודוק: