חידושי מהראל על שחיטה וטריפות· רבי אריה לייב צינץ
הלכות טריפות · סימן נב
(א)
מחבר וכבד כו'. ברמב"ם פ"ז כתב בתחילה דין זה בנפלה לאור ונשתנו לב וקורקבן וכבד דהוריקו טריפה ואח"כ כתב כל עוף שנמצא הכבד כמראה בני מעים או שנשתנו כל המעים כו' טרפה, וכתב בכ"מ שהרמב"ם מפרש הוריקה נגד בני מעים היינו שנמצא כמראה בני מעים, ובלח"מ כתב שם דלהרמב"ם יש חילוק באם ידוע שנפל לאור טרפה אפילו אינו כמראה בני מעים ובאין ידוע שנפל לאור צריך להיות דוקא כמראה בני מעים, ולא נהירא דהא רב יוסף קמבעיא ליה בידוע שנפלה לאור דאמתני' קאי כמ"ש הרשב"א דרב יוסף קאי אמתניתין עיין בתה"א דף נ"א, ולשיטת הרמב"ם צ"ל דדייק ליה מדאהדר לו בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעים מוכח דאפילו לא נודע שנפלה לאור מ"מ מזה מוכח כיון דנשתנה הכבד להיות כבני מעים מוכח דנפל, וא"כ ר' יוסי דקאי אנפלה לאור ע"כ מיירי בהוריקו דנקט במשנה ועל זה אהדר לו דבידוע שנפלה לאור ש"מ דאף בהוריקה שאינה כמראה בני מעים מבעי' ליה ואם נפרש כנגד בני מעים הכוונה כמראה בני מעים אם כן לר"י מיהו נפלה לאור לא מיטרפא אלא כמראה בני מעים דרב יוסף קאי אמתניתין, ואפשר לומר שיטת הלח"מ דצ"ל דמבעי' ליה לרב יוסף בלא נפלה דבודאי ידע רב יוסף הברייתא באיזה בני מעים אמרו בלב וקרקבן וכבד ש"מ דבכבד נמי מיטרפא ולכן ס"ל להרמב"ם דבאמת זה ידע אלא דמבעיא ליה בלא נודע שנפלה לאור ונמצא כמראה מעים אם יש להטריף ואהדר לי' כיון שהוריקה נגד בני מעים בידוע שנפלה לאור וטרפה, ודוקא כמראה מעים אבל באינו כן לא מיטרפא בנמצא בא"י דנפלה לאור, אלא דמ"מ קשה לפי זה מנא ליה להרמב"ם להטריף בנמצא שינוי בשאר אברים אם לא נודע שנפלה לאור הא עיקר ראייתו מהא דבידוע שנחמרו בני מעים ואם איתא דדוק' כמראה בני מעים בעינן ובאינו כמראה בני מעים אפילו ירוק כשר, וצ"ל דכמראה בני מעים גרע, אם כן מנ"ל להרמב"ם בנמצא שינוי בשאר בני מעים בלא נודע שנפלה לאור טריפה דלמא הא דמיטרפא בהוריקה הכבד, היינו מפני שהוא כמראה בני מעים אלא ודאי להרמב"ם, וכן נראה מדברי המחבר לקמן ס"ו שכתב בנמצא שינוי בא' מאברים אלו טרפה ולא חילק בין כבד לשאר אברים ש"מ דין אחד להם, ומ"ש הרמב"ם כמראה בני מעים נראה כוונתו דס"ל דאמרינן ירוקין שהאדימו ואדומין שהוריקו טרפה, משמע דס"ל דהורקת האדומין הוא כירקות הירוקין וא"כ בנמצא הכבד שהוא מן האדומים כמראה הירוקין שהוא מרא' המעים טריפה, וכן להיפך אם נמצאו הירוקין כמראה האדומים טריפה וכן נראה מדבריו בפי' המשנה:
שם ככרתי. אבל ירוק כביצה שקורין גע"ל כשר בכבד שהכבד הוא ירוק כביצה אם הוא שמן טור בשם רשב"א, וכתב הש"ך דהרשב"א אפילו בעוף כחוש שרי מה"ט, והפר"ח כתב דהרשב"א מיירי בשמן והרשב"א כתב בחידושיו בתה"א דף נ"א ע"ב דהירקות הפוסל הוא ככרתי, ומה שאמרו ירוקין פסולים ע"כ מיירי ככרתי דומיא דכבד ע"ש, ועדיין קשה לי דודאי הא דאמרינן דדרך הכבד להיות כן מחמת שומן היינו דמחמת שמנונית תוריק הכבד ושבח הוא לה, וזהו דוקא באם כל הכבד היא כביעותא י"ל מחמת שומן הוא משא"כ באם לא הוריקה רק משהו כנגד בני מעים כמ"ש המחבר סעיף זה וכן בהוריקה נגד המרה או כנגד מקום מרה ושאר הכבד אדומה כטבעה א"כ ודאי אין לומר שהוא מחמת שומן דאיך יעלה על הדעת דבקצתה תהי' שמנה ועיקר הכבד היא כחושה ובודאי ראוי לתלות יותר באור, וא"כ מאי דייק הרשב"א דירקות הכבד הוא דוקא ככרתי הא שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן והוא במשהו ובמשהו ודאי לא תלינן בשומן דהא קמן דאינה שמינה, ואפשר דהרשב"א לא קאמר אלא בלא"ה צ"ל דמשמע ליה להרשב"א דמיירי אפילו בעוף שמן דבכחוש באמת גם להרשב"א טריפה כביעתא וכיון דמיירי אף בעוף שמן ממילא לא משכחת לה דהא השמן לעולם הוא כביעתא וע"כ לא מיירי אלא ככרתי ומ"מ זהו דוחק, ולענין דינא נלענ"ד דבהוריקה מקצת הכבד בודאי טרפה דלא שייך לומר מחמת שומן וכמ"ש ודוק:
ומ"מ מדברי רשב"א נראה דאפילו בכחוש מכשיר דהא כתב דאין ירקות פוסל בעוף בייתי שיש במינו מדבריי כמ"ש המחבר לקמן שכל המדברין ירוקין ככרתי וקשה איך כתב שאין ירקות פוסל הא אכתי איכא כביעותא בכחוש דטריפה ומדבריים אינן רק ככרתי ולמה יהי' כשר בכביעתא הא ל"ל דלפעמים ימצא כן בבייתי הא במדברי אינה רק ככרתי ואיך כתב דאין ירקותה פוסל הא משכחת לה דפסול בכחושא א"ו כמ"ש הש"ך דאפילו בכחוש מכשיר הרשב"א ואם כן כביעתא בלא"ה כשר ולא מטרפא אלא ככרתי, וכיון שלפעמים נמצא לא מטרפינן אלא דיש להבין לדברי הרשב"א דהא בגמ' אמרו באיזו בני מעים אמרו בלב וקרקבן וכבד ומיירי ככרתי וא"כ בדקין אפילו ככרתי נמי כשרים שהם ירוקים וכן בכל מיני ירקות דדוקא ירוקין שהאדימו טרפה אבל לא האדימו אינן טריפה כלל וכמ"ש הש"ך סק"א בשם הר"ן וצ"ל דכיון דבעצמותן הם ירוקין אין כאן שליטת האור עד שיהי' אדומים בהכרח וא"כ הכי נמי נימא בכבד כיון שהירקות מצוי בה תהי' כבני מעים שדרכן להיות ירוקין ונאמר דהיתה בטבע ירוקה כביעתא וא"כ אפילו נשתנו מחמת האור לכרתי נמי אינו מזיק כיון דהיו ירוקין בטבע וצ"ע:
והנה הרשב"א בחידושיו כתב אהא דלא מנה ריאה בהדי לב וקרקבן וכבד לפי שהירוק כולל שני מיני צבעים א' ירוק ככרתי ועשב והשני כמוריקא וירוק הפוסל בלב וקרקבן וכבד הוא ככרתי דכמוריקא הכבד כשהוא שמן דרכו להיות כן ומסתמא מדעריב ותני לב וקרקבן וכבד ירקות הפוסל בלב וקרקבן הוא הפוסל בכבד והוא ככרתי אבל בריאה הירוק ככרתי אינו פוסל מדר"נ וכיון שזה בתולדתה אינו פוסל אפילו בנפלה לאור וכ"ש לפי גירסתן של גאונים שא"א לפסול מן הסתם אלא הירוק הפוסל בריאה הוא כמוריקא וזהו בלאו הכי טריפה עכ"ל והקשה ד"ז הגאון בפלתי תרתי ל"ל דלפמ"ש דהוא דומיא א"א לשנות ריאה דככרתי כשר מדר"נ ותו א"צ לומר כמוריקא בלא"ה פוסל וכן קשה להיפוך כיון דממ"נ לא משכחת לה בריאה דככרתי לעולם כשר וכמוריקא לעולם פסול תו א"צ לומר דנקט דומיא ע"ש, ונראה ליישב דבלא"ה יש להבין בקושית הרשב"א שהקשה שם בחידושיו על האומרים דאין ריאה לעוף אפילו ראינו שהוריקה והקשה דהא אמרו אין ריאה ליחמר ושם ודאי בנתרסקה פסולה שהרי לא הגינו צלעותי' ולא הועילו אלא ודאי לא אמרו רק לענין בדיקה וא"כ ליחמר נמי דכותה ויש להבין כיון דפשיטא ליה בנמצאת מרוסקת דטריפה מפני שלא הועילו לה צלעותיה א"כ גם בהוריקה נמי תפשוט ליה דלא הועילו צלעותי' ובאמת בת"ה כתב אשניהם מה הצילו וקיצר בלשון אבל בחידושיו מבואר בעליל דדוקא מכח דומיא פריך וקשה למה פשוט ליה טפי במרוסקת שלא הצילו לה אברי' טרי מהוריקה ולכן נראה דהא הרשב"א כתב טעם האומרים דבעוף אין טריפה בנחמרה הריאה משום דאמרינן קוטרא עייל בהו ובגמרא דף נ"ו ע"ב מבואר באדומים שרירק ושלקן והאדימה כשר משום דקוטרא עייל בהו ושם אפילו בכביעתא נמי אמרינן קוטריא עייל בהו והש"ך ג"כ בנה"ך דלהרא"ש דס"ל אין ריאה לעוף אפילו הוריקה כביעתא כשר אלא שנדחק בטעם הדבר ע"ש, גם בדברי הרא"ש ודאי ליתניהו לדבריו כמ"ש לקמן מ"מ לפי מה שכתבתי אתי שפיר דכיון דאפי' כביעתא אמרינן קוטרא עייל בהו וא"כ ניהו דמטרפינן בריאה שנמצאת ירקה כביעתא היינו דוקא היכא דליכא מידי למתלי דמהיכא תיתי נאמר דנפלה לאור ועייל בהו קוטרא דהא ודאי ליתא ולא שכיח כמ"ש הרא"ש אבל בידוע שנפלה לאור בודאי כיון דאיכא קמן מידי למתלי תלינן דהא מחמת קוטרא וכ"ש הוא ממ"ש הרשב"א שתולין אפילו בלא נודע שנפלה לאור בדר"נ וא"כ בשלמא בנתרסקה שהוא טריפות מצד עצמו ודאי לא שייך לחלוק מפני שצלעות מגינות דמ"מ היא מרוסקת וריסוק אברים טריפה אבל בנחמרה דאמרינן קוטרא עייל בהו וזהו משכחת לה אפילו בשאר מעים אלא דבבני מעים בעי שליקה וכאן לעולם אמרינן קוטרא עייל בהו וכשר לשיטת המכשירין ולכן הוכרח לומר מכח דומיא דלנפל וא"ש והשתא לפ"ז באמת גם להרשב"א בנמצא ירוקה כביעתא אינו טריפה משום דהוי שינוי מראה בריאה דהא איכא למתלי שבא מחמת האור כגון דנפלה ואיכא מידי למתלי באור אלא דלרשב"א אפילו בא מחמת אור טריפה דלא ס"ל כי"מ וא"כ קשה ליתני ריאה בין לב וקרקבן ואי משום דבלא"ה טריפה משום שינוי מראה הא איכא למיתלי דבא מחמת אור וא"כ לא תלינן דשינוי מראה לקותא היא ואיכא למתלי בנפילת האור ואם בנפילת האור כשר, גם משום שינוי מראה אין לפסול דתלינן משום נפלה לאור וע"כ צ"ל דמשום נפילה נמי טריפה הוא וא"כ ליתני בהדי לב כו' ולכן הוכרח הרשב"א לומר דמיירי ככרתי דומיא דכבד וככרתי כשר מדר"נ ואח"כ כתב כ"ש לפי גירסת רי"ף דמיירי באינו ידוע שנפלה ובזה ודאי ממ"נ ליכא למתני דככרתי לעולם כשר וכמוריקא לעולם פוסל אפילו בלי נפילת האור משום נחמרה בני מעי' דליכא למימר דאיכא למתלי בנפילת האור דהא מיירי בלא נודע ומהיכא תיתי למתלי בנפילת אור אדרבא טפי תולין בלקותא ואפילו בלי הטעם דנחמרה בני מעים נמי טריפה משום לקותא ואפילו אם שינוי מראה הבא מחמת אור כשר מ"מ טריפה ש דלא ידעינן שנפלה מהיכא תיתי לתלות בנפילה דלא שכיח כיון דאיכא למתלי בלקותא ומ"ש קודם היינו לפי גירסת הספרים שאין גורס בידוע שנפלה וכולה שמעתא מיריי דוקא בנודע שנפלה ובלא נודע אינה טריפה כלל כמ"ש הרשב"א ד"ה כנגד ואח"כ לגירסת רי"ף מיושב שפיר בכל גווני ודוק:
ובמ"ש דהי"מ שהביא הרשב"א דאמרינן קוטרא עייל בהו אפילו בגעל מכשירין נתיישב לי ג"כ דקשה למאי נ"מ הביאו בתה"א הא בעיקר הדין לא פליג עלייהו מידי ולמה השיג עליהם דגם לדידי' בדיקה א"צ וכמוריקא לעולם טריפה וככרתי להרשב"א נמי כשרה ומאי נ"מ בזה א"ו להי"מ אפילו בגעל כשר וכן בתה"ק הביא ג"כ הי"מ אלו וכתב שאינו מחוור ומאי נ"מ אלא ודאי להי"מ אפילו כמוריקה כשר ולדידי' כמוריקא טריפה וכמ"ש ודוק:
שם והכבד אין השינוי וכו' במרדכי כתב אע"ג דניקב הכבד כשר מ"מ הואיל דהוריק חיישינן אף לב ומעיים אף שאינו ניכר בהם ועוד יש לחוש שמא סופו ליטול כולו. ומכאן יש סמך לדברי הגאונים כו' והביאו הט"ז סק"ג ותמה ב"י עליו ולפ"ז למה אמרו כנגד בני מעיים דוקא ונדחק בדבר גם בט"ז נדחק והנראה לי בזה דס"ל למרדכי כי בודאי ידע רב יוסף דנחמרה הכבד טריפה כמו שאמרו בברייתא באיזו בני מעים אמרו בלב וקרקבן וכבד אלא דהמרדכי ס"ל דשם מיירי בהוריקה במקום מרה או מקום חיותא דשם תליא חיותא בזה ודאי ידע בהוריקה טריפה דשם תליא חיותא ולכן טריפה בהוריקה או באופן שירד למרה אלא דמבעי' ליה בהורק נגד בני מעים ושם מקום הדק כמ"ש רש"י ורשב"א בתה"א דף מ"ם ונ"א ע"ש ושם לא תלי חיותה כלל ולכן הוי ס"ד דאינה טריפה כיון דלא תלי שם חיותא והיינו דאקשי ליה ולא יהי' אלא ניטל ושני ליה כיון שהוריקה אף שהוא נגד בני מעים מ"מ בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעי' אלא דקשיא ליה להמ"ר הא קמן דאין בני מעים נחמרין וכתב שני טעמים הא' שאינו ניכר וטעם שני שסוף הכבד להיות נחמרה כולו והנה במתניתן אמרו נפלה לאור ונחמרו בני מעים ושם בודאי הכונה אפילו אחד מבני מעים כגון לב קורקבן או כבד וכבד הוא בכלל כמו שאמרו בברייתא באיזו בני מעיים כו' הרי דגם הכבד בכלל בני מעים וא"כ הא דאמרינן בידוע שנחמרה בני מעים ואם כן גם כאן הכונה כיון שהוריקה כבד בידוע שנחמרו בני מעים ואף דהשתא לפנינו אינן נחמרים מכל מקום סופן להיות נחמרים וגם כבד בכלל בני מעים לסופו להנטל ג"כ וא"כ לק"מ מה שהקשה ב"י למה מבעי ליה בנגד בני מעיים דדוקא שם מבעי' ליה דשם אפילו ניטל כשר ואם הוריקה למעלה דשם מקום מרה לחיותא פשיט ליה דטריפה מברייתא ודוקא נגד בני מעים דהיינו בראש הדק מבעי' ליה ואהדר ליה דמ"מ סוף בני מעי' להיות נחמרים וההד"נ בכבד סופו להנטל מחמת שיהי' נחמרין ודוק:
שם כנגד המעיים אפילו בכל שהו ואפי' בני מעים לפנינו ואין רואין בהם שום ריעותא כ"כ הרשב"א והרא"ש וטור. והרשב"א בת"ה דף נ"א ובחידושיו השיג על התוס' דהתוס' פירשו דדוקא באין בני מעיים לפנינו אבל בהם בפנינו אם אין רואין בהם רעותא כשרה, ורשב"א השיג עליהם וכתב דאילו מבעי' לי' באין בני מעיים לפנינו ה"ל לפרש, ולענ"ד נראה דודאי אם נפרש אפי' במעיים לפנינו ואף שאין רואין בהם ריעותא מ"מ יש לחוש שנחמרו, א"כ אף בלא הוריקה הכבד נימא דבני מעיים הוריקו, ומה שאין ירוקין הינו שלא ניכר בהם כיון דלא מינכר לפעמים, א"כ כיון דנפלה לאור יש לחוש שאינו ניכר בהם ולמה הועיל הבדיקה שאינן ירוקין, כיון דלפעמים משכחת לה שלא יהא ניכר, ודוחק לומר כיון דלא חזינן אפי' כ"ש נגד בני מעיים לא חיישינן שאינו ניכר בהם דזהו דוחק, ואפשר לפרש בגמרא דהא מבואר בגמרא באדומים שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה דאיגלי בהתתיהן ואמר רב אשי לא ניכול אלא בשלוק ומסיק דלא מחזיקינן ריעותא כיון דאין רואין בהם שום ריעותא וזהו דוקא באין כאן ריעותא משא"כ בהוריקה הכבד שפיר יש לחוש שהוריקו בני מעי' אלא שאין ניכר, לכן צריך שלוקה דחוששין דלא אגלי בהתתייהו, אבל בנשלקו המעים ואין רואים בהם ריעותא בודאי כשר, דלית לן למימר שנחמרה דא"כ הי' ניכר אחר שליקה עכ"פ וכולי האי לא חיישינן, וא"כ י"ל מ"ש התוס' בבדיקה סגי היינו בבדיקה שלאחר שליקה, וא"כ א"ש מילתא דרב יוסף אפילו בבני מעים לפנינו בלא נשלקו, אבל אם אין נראים בהם ריעותא אחר שליקה לא חיישינן כלל דהא קמן שלא נחמרו, מיהו בהוריקה נגד המעיים מסתמא גם המעיים הוריקו אלא דלא איגלי בהתתייהו כיון דבלא"ה היתה סברת רב אשי דלא ניכול אלא בשלוק די"ל דלא איגלי בהתתייהו, א"כ בכה"ג דהוריקו נגד בני מעים יש רגלים לדבר דלא איגלי בהתתייהו ובא"א לשלקן טריפה אפי' בבני מעיים לפנינו ואין רואין בהם ריעותא מ"מ י"ל לא איגלי בהתתייהו, אבל אם אחר השליקה אין ריעותא בהם י"ל דכשר ומ"מ יש להחמיר בכל גווני:
שם אין חוששין לה כו' הטור הביא בשם הרשב"א באם רואים שהוריקה (להגהת ב"י) טריפה והרא"ש מכשיר והט"ז סק"ה האריך להקשות על הטור ממ"ש הרשב"א לתרץ על מה שלא מנו ריאה עם קורקבן וכבד, ומזה דייקו דאפילו נשתנה הריאה כשרה, והרשב"א כתב דליתא דלא אמרו אין ריאה ליחמר אלא לענין שאינה צריכה בדיקה, ומה שלא מנו ריאה מפני שאינו מצוי, עוד תירץ שהירוק כולל שני מיני צבעים הא' ירוק ככרתי וזהו כשר ובזה תלינן מדר"נ והוא כשר, וכל שיכולין לתלות בתולדה תולין וזהו כפי הסברא שכתבתי למעלה לסייע בהם דברי הגאונים וזהו בסיוע למ"ש למעלה וכביעתא בלא"ה טריפה עיין בט"ז לשון רשב"א ממ"ש וא"כ גם להרשב"א לא משכחת לה דטריפה כי אם בכביעתא ובזו אפילו להרא"ש טריפה, והאריך הט"ז בזה, והנה כבר כתבתי לעיל דלי"מ אפילו כביעתא כשרה, והש"ך כתב בנה"ך שגם דעת הרא"ש כך היא, והפר"ח כתב שאינו נכון, והאמת אתו דהא הרא"ש וטור כתבו אף אם נשתנה הריאה אינה טריפה דאין תולין שהוא מחמת נפילת האור ותולין בדבר אחר וא"כ פשוט דכביעתא טריפה באמת דכיון שאין תולין שמחמת אור הוא א"כ מנ"ל להכשיר הא ה"ל שינוי מראה וטריפה ולעיל כתבתי טעמא דהי"מ משום קוטרא עייל בהו בזו ודאי אמרינן אפילו כביעתא כשר דתולין כקוטרא אבל הרא"ש והטור שכ' תולין בדבר אחר משמע ודאי שאין תולין רק במראה הכשרה ובקושית הט"ז נראה דהרשב"א כתב דזה מסייע לגירסתן של גאונים, ונראה דודאי רשב"א מודה בנפלה לאור שאין תולין בדר"נ כיון דאיכא למתלי לאיסור תלינן טפי בנפילת האור אלא לפי גירסת הגאונים דבנמצא שינוי מראה נמי טריפה דבידוע שנפלה לאור א"כ מה שאמרו בלב וקרקבן וכבד ירוקין טריפה אפילו בלא נפלה לאור כך א וא"כ א"א לערב ולשנות ריאה עמהם דזהו כשר מדר"נ, אלא דמ"מ י"ל דמה שהכשירו בירוק ככרתי, היינו דוקא בבהמה דלעיל דהרשב"א לשיטתו ס"ל דין נפלה לאור אפי' בבהמה וא"כ הא דנקטו במתני' בעוף היינו דבבהמה לא שכיח כמ"ש בהג"א, וא"כ י"ל הא דמכשירין ככרתי היינו דוקא בבהמה דשם לא שכיח דנתלי באור, משא"כ בעוף שכיח דנפלה לאור, ולכן אפילו ככרתי אין תולין בתולדה כי אם בנפילה לאור, לזה כתב דכיון שיש לתלות בתולדה לא מטרפינן ותלינן בתולדה, ומהיכא תיתי למתלי בנפילת האור, ולזה כתב שזהו בסיוע למ"ש לדברי הגאונים דלפי מה שהחליט הרשב"א דגם בעוף אם נשתנה הריאה טריפה, וא"כ תקשי למה לא נקט ריאה, וע"כ צ"ל דאפילו בלא נפלה כך הדין וא"כ א"א לערב ולשנות עמהם ריאה דבלא נפלה תלינן בתולדה וזהו סיוע לגירסת הגאונים, משא"כ לגירסת הנוסחאות דאין מטריפים אלא בידוע שנפלה לאור, א"כ בודאי א"א לומר תירץ זה דלא מסתבר ליה להרשב"א לתלות בתולדה במקום שהריעותא לפנינו ובודאי בהוריקה ככרתי טריפה ובזו מיושבים דברי תה"א עם הקצר דבקצר מיירי בנודע שנפלה לאור ובכה"ג לא תלינן בתולדה וא"כ יפה עשה הטור שהביא דברי רשב"א המטריף בנמצא שינוי בריאה אפילו בככרתי דהטור מיירי בידוע שנפלה לאור ובכה"ג הרשב"א מודה וכמ"ש ודוק:
ויותר נראה דברי רשב"א כפשטן דהרשב"א כ"כ לפי מ"ש למעלה לסייע דעת הרי"ף בסברא זו דאם נאמר דבא"י שנפלה לאור נמי טריפה וכתב הוא לסייע דאם נימא כפשטא דגמרא דדוקא נפלה לאור בעינן ובלא נפלה תולין השינוי בדבר אחר גם בנפלה ראוי שנתלה השינוי בתולדה דרוב בהמות כשרות הם, והרשב"א העלה להחמיר מפני שינוי הנוסחאות והשתא ניקום ונידון איפכא לגירסת ספרים שאין גורסין בידוע כו' ולא מטרפינן בנמצא ירקות באין נפלה לאור, וח"מ בנפלה תלינן שבא על ידי אור ולא תלינן שבא בתולדה דמה"ט מכשירין בלא נודע כהוכחת רשב"א לרי"ף ועכצ"ל דכיון דנודע שנפלה לאור לא תלינן בטבע וא"כ גם ככרתי כיון דנודע שנפלה למה לא תלינן בטבע ואי אפשר לומר כתירוץ הרשב"א כלל דמוכרח דבנפלה לא תלינן בתולדה וא"כ לפי מ"ש רשב"א שיש להחמיר כדברי הרי"ף, ונראה דלא החמיר רק משינוי הנוסחאות להחמיר כהגאונים, אבל לפי גירסת נוסחאות דמיירי דוקא בנפלה לאור ומוכרח דכיון דנפלה לא תלינן בתולדה ואזדא ליה תירוץ הרשב"א קיי"ל לחומרא דלא נתלה בתולדה ובזה מושווים ג"כ דברי הארוך עם הקצר וצדקו שניהם יחדיו דקיי"ל להחמיר מפני שינוי הנוסחאות, ואי לא גרסינן כרי"ף שתמה רשב"א עליהם באמת יש להטריף, ולכן כתב הרשב"א שזהו בסיוע למ"ש למעלה לגירסת הגאונים דלאידך גירסא לא שייך הכי כלל וזה ברור ונכון ומיושבים דברי הטור מכל צד:
ובפלתי כתב דאם נמצאת לאחר שליקה כביעתא ודאי משום שינוי מראה אין להטריף דלא מצינו לחוש לזה באם תשתנה הריאה אחר שליקה ומשום נפלה לאור אי שייך בעוף טריפה לשיטת הרשב"א ולי נראה הה"ד להיפוך דהרשב"א כתב ככרתי תולין מדר"נ ותולין בתולדה וברור, לפ"ז אם קודם שליקה היתה כמראיתה וכתבניתה מבלי שינוי כלל, ואח"כ שנשלקה נמצאת ככרתי הדבר ברור שאין לתלות בזה מדר"נ דרב נתן לא שמענו רק בתולדה ולא נפל בו דמו, אבל בזה ודאי תלינן בנפילה לאור כיון שנודע שנפלה, וא"כ יש נ"מ רבתי גם כן דבכה"ג לשיטת הרשב"א טריפה דודאי בא מחמת אור דליכא למתלי בתולדה כיון שמקודם היתה כתבניתה, ולהרא"ש אפילו כה"ג כשירה, והרשב"א לא תירץ אמאי דלא נקט ריאה אלא משום דס"ל דשם לא נקט רק מה שהוא לעולם טריפה בירקות אפילו בלי שליקה וזה א"א בריאה ומ"מ נ"מ טובי כמ"ש ודו"ק:
אמנם באמת כבר תמה ד"ז הגאון ז"ל על הרשב"א במ"ש דירוק ככרתי כשר בריאה משום דתולין בתולדה כדר"נ דהא דרב נתן אינו ענין מיוחד לריאה שהרי בולד שלא נפל בו דמו וכל הגוף ירוק אמרינן דלא נפל בו דמו, וכן נראה להדיא בטור לעיל סימן מ"ד שהביא בשם בעה"ע דלובן בכוליא וכל שינוי מראה פוסל בה ומכל מקום בהוריקה כתב שהיא כשרה וע"ש בב"י בשם בה"ע דכ' להחמיר בכוליא טפי שהריאה מושכתה ללובן וכוליא לאודם ומ"מ הכשיר בירוקה ש"מ וגם בכוליא כשר מדר"נ ולא נאמר בזה דוקא ריאה וכ"ש לפמ"ש לעיל סימן ל"ח דאף אם יהי' מחמת לקותא אינו פוסל ע"ש מילתא בטעמא וא"כ בכל אברים הדין כן ועכצ"ל דלא תלינן בתולדה מדמטריף בהוריקו ככרתי בשאר אברים והה"ד בריאה כיון דנודע שנפלה לאור להך מ"ד דס"ל דיש ריאה לעוף אם הוריקה אפילו ככרתי טריפה. וכתב הפר"ח שיש לחוש לדבריהם שלא במקום הפ"מ ובמקום הפ"מ יש להקל כדעת התוס' ורא"ש ורמב"ם ובא"י אם נפלה לאור יש להקל בכל ענין, וכביעתא יש להטריף בכל ענין בריאה של עוף:
(ב)
אחר ששולקן מעט וממרסין בהם עכ"ל הרמב"ם בפ"ז וכתב הב"ח דוקא בשלוקה מעט אבל בנשלקו הרבה אין השינוי ראי' לאיסור והחזרה ראיה להיתר והכי נקטינן ע"כ והש"ך כתב דצריך עיון אם יש לסמוך על זה להקל, ולפענ"ד נראה דודאי גם הרמב"ם מודה באם נמצאו ירוקין אחר שליקה דאמרי' בגמרא דטריפה מטעם דאיגלי בהתתייהו ורגלים לדבר שנפלה לאור ונחמרו בני מעי' ובשלוק הרבה ג"כ י"ל דאיגלי בהתתייהו וירקות זה מאין בא בודאי ע"י אור בא, והרמב"ם דכתב אחר ששלקן מעט לא כתב כן רק אם הוריקו בפנינו והשלק בא להתיר ובזה ס"ל להרמב"ם בשלוק הרבה אין השינוי ראיה להתיר, ובטעמו י"ל דכיון דקיי"ל אפילו הוריק במשהו ואינו צריך להגיע לחלל דיורד וניקב עד לחלל א"כ בבישול הרבה י"ל שהעביר הירקות או האדמימות בירוקן ולכן צריך מעט אבל ודאי גם הרמב"ם מודה באם נמצאו אחר השליקה ירוקין אפילו נשלקו הרבה מ"מ י"ל איגלי בהתתייהו ומהיכא תיתי לתלות הירקות במקרה בודאי טפי מסתבר לתלות מחמת נפילת האור ואיגלי בהתתייהו וגם להרמב"ם טריפה בזה והרמב"ם לא כתב כן רק היכא דהחזרה ראיה להתיר בזו בעינן דוקא מעט ובהרבה יש לחוש שהעבירו הבישול הרבה כנ"ל:
(ג)
שם כיון שנפלה לאור אע"ג דהמחבר פסק לקמן ס"ו להטריף אם נמצא שינוי אפילו בא"י שנפלה לאור שאני הכא כיון שהשינוי לא נראה רק ע"י שלק, וכן מחלק בחידושי רשב"א ש"ך סקי"ב ואמת שכ"כ הרשב"א בחידושיו וכן נראה מדבריו בת"ה דף נ"ב שכתב דהרמב"ם פ' לדרב אשי דאמר לא ניכול אלא בשלק אפילו בלא נפלה לאור בסתם בני מעיים וברור דכיון למ"ש הרמב"ם דאם נמצא שינוי אחר שליקה טריפה אפילו בלא נודע שנפלה לאור, וא"כ לפי זה מפרש הרמב"ם הא דאמרינן ירוקין שהאדימו וכו' מיירי אפילו בלא נודע שנפלה לאור וגם דרב אשי מתפרש כן אפי' בלא נודע שנפלה לאור, ועל זה תמה הרשב"א וכתב דליתא וא"כ מוכח לרשב"א אפי' נמצא שינוי אחר שליקה אינה טריפה, מיהו בחידושיו חשש הרשב"א לדברי הרמב"ם ומדבריו בת"ה מוכח דלא ס"ל כהרמב"ם בזה וכמ"ש אלא דיש להבין דהא הרשב"א הביא ראיה לדברי הגאונים דמטרפי אפילו בלא נודע שנפלה לאור שאם תמצא לומר דדוקא כשנמצאו ירוקין אחר נפילת האור הא סתמא לא לפי שיש שנויין באברים לעתים מן התולדות או מחמת חולי א"כ אף בשנפלה לאור ונמצא ירוקין לא נאסור דהא לא אשכחן מידי למתלי ביה לאיסור אדרבה נתלי להקל ונימא שמן התולדה הוא עכ"ל בחידושיו וכיוצא בזה בתה"א דף נ"א נ"ב ע"ש וא"כ קשה הא גם כאן אי נימא דבנמצא שינוי ע"י שלק בלא נודע שנפלה לאור כשר עכצ"ל שימצא לפעמים שינוי באברים ע"י שליקה גם בנפלה לאור נימא שבא מחמת השליקה כיון דרוב בהמות כשרות הם וגם בזה שייך ראית הרשב"א שסייע בהם דברי הגאונים, ואם נאמר דבנפלה לאור תלינן טפי בנפילה לאור גם לדברי הגאונים אין סיוע דבנפלה לאור יש לתלות טפי שבא ע"י האור וצ"ע לכאורה:
ומה שנראה ליישב הוא דודאי יש לגמגם בראיית הרשב"א דכיון דבלא נפלה כשרה וע"כ תלינן בתולדה הה"ד בנפלה דרוב בהמות כשרות ועיין פר"ח סך"ט דהרשב"א ס"ל להטריף בספק שקול אם לא היכא דאיכא למתלי טפי להתירא מלאיסורא וא"כ י"ל בודאי שכיח שינוי מראה בתולדה או על ידי חולי אלא דדוקא בלא נפלה לאור דליכא למתלי לאיסור ואיכא למתלי בהיתר ולכן מכשרינן משא"כ בנפלה דאיכא למיתלי נמי לאיסורא ומידי ספקא לא נפקא ומחמירינן להטריף כיון דאיכא למתלי לאיסורא וליכא ראיה כלל ולכן נראה כונת הרשב"א דודאי אי מחמרינן בספק שקול שפיר י"ל כמ"ש אבל אם נאמר דגם בספק שקול מתירין ואוקמה בחזקת היתר א"כ גם בזה אי מכשרינן בלא נפלה לאור וצריך לומר בשכיח מחמת תולדה או חולי א"כ גם בנפלה יש להקל מטעמא דכתב הרשב"א וא"כ למ"ד אין חוששין לספק דרוסה אף שיש ריעותא ברורה להטריף וכן עולא דס"ל בישב קוץ בושט אין חוששין שהבריא ועיין תוספות פא"ט וביבמות דף ל"א ומ"ש לעיל סימן נו"ן דאף דדרוסה שכיח מ"מ תלינן להיתר וכ"כ ביש לה קוץ בושט אף דשכיח לאיסור א"כ כ"ש בזה שיש לתלות בתולדה או מקרה כמו שתולין באינה נפולה וכוונת הרשב"א להביא ראיה לגאונים דשנוי מראה מילתא רחוקה הוא ומסתמא בא מחמת אור וע"ז שפיר הביא ראיה דאם נאמר שלא נפלה לאור כשר אפילו הוריקו עכצ"ל דזהו שכיח ומצוי א"כ גם בנפלה לאור נתלה ול"ל דשם אין לתלות לאיסור רק להיתר משא"כ כאן דיש לתלות לאיסור כיון דידוע שנפלה לאור טריפה א"כ תקשי לעולא ולרב ומ"ד אין חוששין לספק דרוסה מתני' דנקט ירוקון פסולה נתלה בחולי או תולדה ועכצ"ל דמילתא רחוקה היא ומדרב נשמע לדידן דמילתא רחוקה היא דבזה לא נחלקו וכיון דמוכרח דמילתא רחוקה היא שיבא ע"י חולי גם לדידן אפילו לא נודע טריפה דמסתמא בא ע"י אור דבלא"ה מילתא דחוקא שיבא על ידי חולי או תולדה וזהו דוקא במאי דמוכח ממתני' משא"כ זה דאדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה זהו אינה משנה או ברייתא אלא דרב נחמן בר יצחק קאמר כן ובודאי סובר דחוששין לספק דרוסה כדקיי"ל א"כ יש לומר דע"י שליקה שכיח לפעמים ירקות או אדמימות מיהו בלא נפלה איכא למיתלי להיתר ובנפלה תולין לאיסור ואין כאן ראיה כלל ואדרבה מדלא הוריק מקדם מסתמא הוא ע"י מקרה ותולין להקל וא"ש ומ"ש בת"ה שם למטה וזה בסיוע למ"ש לעיל דתירץ אמאי דלא נקט ריאה יש לומר דשם סבירא ליה להגמרא דירוק ככרתי שכיח טובא בריאה ותולין להקל אפילו לדידן ולכן יש לדחות הראי' וגם לפמ"ש לעיל דזהו דוקא לשיטת הגאונים ומיירי בלי נפילה א"ש טפי ע"ש ודוק:
(ד)
אין ירקות פוסל כו' הקשה בט"ז סק"ט הא אינם מוכרח שיהי' כן מחמת שהיא מתולדתו ואפשר שבא מחמת אור ומידי ספיקא לא נפקא וא"כ לפי מ"ש המחבר בסעיף שאח"ז דאי ליתא קמן לבדקה אסורה א"כ גם כאן אין כאן בדיקה דשמא מחמת אור הוא ולא מפני היותו כמדברי ובנה"כ תירץ דשאני הכא כיון שבני מעים לפנינו ואין בהם ריעותא והקשה בפלתי עליו הא ראית הר"ן מהא דאמרינן אין ריאה ליחמר ומפרש הר"ן דוקא לענין בדיקה ומשמע דוקא ריאה אבל שאר בני מעים צריכים בדיקה ובליתא קמן אסורה א"כ מוכח אפילו לחוד נמי אסורה והה"ד בכבד דמ"ש ותירץ דלדידן בלא"ה אין ראיה לדקיי"ל אין ריאה לעוף אפילו ראינו שהוריקה ואין דברי הר"ן מוכרחים אלא דהב"י החמיר כדבריו ובהא ס"ל כרשב"א כיון דשאר ב"מ לפנינו ואין בהם ריעותא ולכאורה תמוה דהא גם הרשב"א מפרש כדברי הר"ן דאין ריאה לעוף לענין בדיקה איתמר וא"כ מוכח דבשאר בני מעים צריכה בדיקה וכדברי הר"ן ודין דסעיף זה הוא מהרשב"א ג"כ ואפשר דהרשב"א ס"ל דא"צ בדיקה כי אם לכתחילה ובעוף אין צריך אפילו לכתחילה בדיקה ואין ראיה לאסור באי אפשר בבדיקה גם י"ל בדעת נה"כ דודאי בריאה דיש לחוש דילמא אי איתא קמן הוי ריעותא ולכן צריך בדיקה ובליתא קמן אסורה משא"כ בכבד כיון דכל בני מעים אין בהם ריעותא לא חיישינן שהריעותא הוא בכבד ולא נתלה במדברי דדוקא בבני מעים שיש לחוש דילמא אי הוו קמן הוו מוריקין אבל בכבד דאיתא קמן ויש לתלות בתולדה תולין וליכא רעותא קמן:
ולי נראה דודאי דין זה במדברי לא שייך אלא בהוריקה כל הכבד דבזו יש לתלות שהוא כמדברי שכבדו ירוק ככרתי בטבע אבל אם לא הוריקה רק מקצתה ומקצתה נשארה אדומה כטבעה ברור דגם הרשב"א לא אמר בזה להכשיר דל"ל דהוא כמדברי דמדבריין ירוקים לגמרי הם ואם נאמר דהיתה ירוקה כולה כמדברי ומחמת האור האדימה טריפה ג"כ דה"ל ירוקין שהאדימו וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה להדיא דבעוף המים שקורקבן שלו ירוק טריפה בהאדים וכן י"ל גם במדברי כיון שטבעו להיות ירוק וכדברי הרמב"ם בפי' המשנה בקורקבן וא"כ בהוריק מקצתה ברור דגם לרשב"א טריפה וא"א לתלות שהוא כמדברי דכולו ירוק ככרתי אם הוא מדברי ואם הוא ירוק והאדים ג"כ טריפה, וע"כ כאן מיירי בהוריקה כולו ובזה שפיר י"ל שהוא כמדברי והשתא א"ש דכיון דחזינן דליכא ריעותא בבני מעים והכבד כולו נהפכה לירוקין ואם נאמר שזו הי' מחמת אור ונצטרך לומר ששלטה מכוות אש עד אשר נהפכה כ"כ לירוקין מבלי שיור ובבני מעים לא ימצא רושם זה רחוק ואמרו בהוריקה נגד בני מעים בלבד בידוע שנחמרו בני מעי' ש"מ מדשלטה מכות אש בכבד אנו חושבין בידוע שנחמרו ב"מ ש"מ שאם שלטה בכבד צריך להיות אש חזקה עד שאנו שופטין מזה שנחמרו בני מעים מבלי ספק וא"כ גם כאן בודאי דוחק לומר דשלטה מכות אש כל כך ובבני מעים אינו ניכר אדרבה תלינן טפי שטבעה להיות ירוקה כי רחוק הדבר ששלטה מכות אש כ"כ עד שהוריקה כולו ובבני מעים לא יהא ניכר ולכן איכא למתלי טפי שהוא טבעיי ובאינה לפנינו באמת אסור ולק"מ ודוק וכן נראה לדינא דבלא"ה אכתוב בסמוך דתוספות ורשב"א ורא"ש חולקין אר"ן ע"ש:
(ד)
כבדן ירוק ככרתי אין להקשות על מ"ש הרשב"א דירקו' הנאמר בכבד הוא ככרתי די"ל שם מיירי באין במינו מדברי עיין מ"ש לעיל:
(ה)
מחבר ואי ליתא קמן כו' אסורה כ"כ הר"ן והוכיח כן מדאמרו אין ריאה לעוף לענין בדיק' ומשמע בבני מעים בעי בדיקה, וכ' ב"י דלדידן דמפרשין אפילו נשתנה אין ראי' אלא דמ"מ כ' להחמיר ומדברי התוס' שהביא הרשב"א בחידושיו דמפרשי הא בעי בהוריקה כבד נגד בני מעים דאמרינן בידוע שנפלה ונחמרו בני מעים דמיירי באין בני מעים לפנינו ובישנו לפנינו סגי בבדיקה א"כ קש' דלכבד מהכא הא טריפ' מחמת שאין בני מעים לפנינו וא"א לבודקן אלא הדבר ברור דכשר לדידהו באין בני מעים לפנינו והרשב"א והרא"ש דכתבו דמסתמא מיירי בהם בפנינו דאלת"ה ה"ל לפרושי ולא הוכיחו בהוכחה גמורה דבלא"ה טריפה משום דצריך בדיקה מוכח דמכשרי באינו לפנינו, ואפשר דמ"מ צריך בדיקה לכתחיל' ותמהני על הר"ן שכתב במשנה כמ"ש המחבר כאן ואח"כ כתב בהוריקה כבד דמיירי באינו בפנינו ותמהני על הר"ן דבמשנה כתב בליתא קמן לבודקה אסורה כמ"ש המחבר ואח"כ כתב בהוריקה כבד נגד בני מעים כתירוץ הראשון דמיירי באינו בפנינו והא בכה"ג בל"ה טריפה וכמ"ש וצ"ע ועכ"פ נראה להקל כמ"ש המחבר לעיל סעיף שלפני זה וכמ"ש שם כיון דתוספות ורא"ש ורשב"א מקילין וצ"ל אף דהרשב"א מפרש כמ"ש הר"ן דאין ריאה לנפל היינו לענין בדיקה וא"כ מוכרח דשאר אברים צריך בדיקה צ"ל דוקא לכתחילה בעו בדיקה ובא"א בבדיקה כגון באינו לפנינו שרי בלי בדיקה וכמ"ש לעיל סעיף ד'. שייך לעיל אות ה' על מ"ש הפר"ח שיש לחוש לסברת הר"ן ורשב"א דמטרפי בנמצא שינוי בריאה בנפלה לאור וכן י"ל דעיקר ראית הרא"ש מדלא חשיב ריאה בהדייהו ונ"ל ליישב דהא בלא"ה הקשו בעל המאור והרשב"א בחידושיו למה נקט במתני' ירוקים פסולים ומיירי באדומים שהוריקו ולא נקט אדומים פסולים דהיינו ירוקין שהאדימו ונ"ל דקמ"ל רבותא דהא כתבו הפוסקים דאפילו הוריקו רק משהו ואפילו שלא הגיעו לחלל רק למעלה במשהו טריפה והנה אדומים הם לב וכבד וקרקבן שהם אברים עבים וקמ"ל רבותא דאפילו בהנך ירוקין פסולים והיינו במשהו משא"כ ירוקין שהם דקין באילו אין חידוש דטריפה במשהו למעלה אף שלא הגיע לחלל דהוא קרוב אל החלל ופשיטא שסופו לינקב ובמשנה מיירי במשהו דירוקין משמע אפילו אינן ירוקין בפנים רק למעלה במשהו טריפה ובזה מדוקדק מה שאמרו בגמרא דרב יצחק בר יוסף ה"ל תרנגולת שדרי' לר' אבוהו אמר ליה אדומים הם וטריפה והא אנן תנן אדומין כשרין א"ל אדומים שהוריקו וירוקין שהאדימו טריפה לא אמרו האדומים כשרין אלא בלב וקרקבן וכבד ומשמע לכאורה כיון דריאה בכלל אדומים היא א"כ ממילא הא בכלל מה שאמר אדומים שהוריקו דטריפה ולבסוף הוציא הריאה מן הכלל ולפמ"ש י"ל שכך כונתו דגם אדומים פסולים באברים שטבען ירוקין וא"כ קשה למה לא נקט איפכא אדומים פסולים כקושית בעהמ"א ולזה בא כמתרץ על זה דלהכי אמרו כן באדומים שהוריקו משום לב וקרקבן וכבד דהם עבים וקמ"ל דאפ"ה טריפה במשהו אף שלא הגיע לחלל וכמ"ש דבמתני' משמע כל שהם ירוקין במראה מחוץ טריפה, ולכך נקט ירוקין ואדומים כשרה היינו משום דאדומים כשרים הם בלב וקרקבן וכבד דהם עבין והוי ס"ד דלא מטרפי בירקותן עד שתגיע לחלל אבל בדקין שהאדימו פשיטא דטריפה ולהכי לא נקטי ריאה דבריאה אין חידוש כ"כ יותר מירוקין שהאדימו דגם ריאה קרומי' דקין ורכין וא"ש ודוק:
(ז)
אין טריפות כו' אבל בבהמה כו' עיין בב"י דהרשב"א והר"ן מחמירין גם בבהמה בנמצא שינוי מראה, ועיקר ראייתם דהא תני לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהם עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב הקרום ואם איתא דטריפות דנפלה לאור ליכא בבהמה הא איכא עוד יתר לכן החמירו, ולי נראה ליישב דהא בלא"ה יש לדקדק במאמר לוי שאמר כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ומזה אין הוראה לומר שלא יהי' בעוף טריפות נוסף על טרפות הבהמה די"ל בעוף יש טפי טריפות, אלא דמ"מ מה שנמנה בבהמה טריפה גם בעוף ואיך שייך על זה יתר עליהם עוף כו' ואיפכא ה"ל למימר כל טריפות הנאמרים בעוף גם בבהמה טריפה יתר עליהם עוף, ואילו הי' אומר כן ודאי מוכח דמה שהיא טריפה בעוף הוא גם בבהמה, אבל ממה שאמר שכל הטריפה בבהמה גם בעוף טריפה מזה אינו מוכרח שבעוף לא יהי' טריפות נוסף די"ל בעוף יש טרפות נוספו על הבהמה, אמנם מה שיש בבהמה הוא ג"כ בעוף ובכלל מאתי' מנה, ולכן נראה לפרש דהנה רש"י פי' בד' נ"ו במשנה דא"ט בעוף אע"ג דכל טריפות דבהמה כנגדן בעוף הני איצטריך ליה למיתני נקובת הושט משום פסוקת הגרגרת דלא תימא הואיל ולא נפיש חיותא כו' אימא גרגרת נמי טריפה במשהו והכתה חולדה היינו ניקב הקרום דלא תימא דמיטרף בנשבר העצם בלא נקיבת הקרום כדאמרינן בעוף המים וכו' ע"ש, וכונת רש"י מבואר דבא ליישב מה שפרט קצת טריפות יותר מזולתן ועכצ"ל דמה שלא נתפרשו שאר טרפות זולתן היינו דהם נלמדין מבהמה א"כ למה פרט דוקא הנאמרים במשנה ולזה תירץ רש"י דבכל הני איצטריך לאשמועינן כל חד מילתא בטעמא מיהו ודאי בפסיקת גרגרת ודאי הוא טעם פשוט כמ"ש רש"י וכן באינך, מיהו בהכתה חולדה על ראשה דהיינו נקיבת הקרום קשה למה אחשבי' וצ"ל כמ"ש רש"י דהוי ס"ד למטרף מבלי נקיבת הקרום כמ"ש רש"י והן הן דברי לוי במתק לשונו בא ליישב מה שפרטה במשנ' קצתן בלתי קצתן וע"ז בא כמשיב דאין צורך לפרטם כי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה הם כנגדן בעוף, ולכן אין צורך לפרטן, ואם תשאל על זה למה פרטה הנאמרים במשנה בשלמא אפסיקת הגרגרת ושאר טריפות י"ל כמ"ש רש"י הטעם אבל בזה ודאי קשה וצ"ל כמ"ש רש"י במשנה דהוי ס"ד להטריף מבלי נקיבת הקרום כמו בעוף המים, וזהו כונת לוי ג"כ יתר עליהם עוף ומיירי בעוף המים, ולכן הוכרח לשנות במשנה נקיבת הקרום כפרש"י דלא תימא כל עוף כן היא, וזה ברור ונכון בפשט הגמרא, ואין להקשות לפ"ז תקשי לס"ד דרב נחמן דבשבירת העצם לחוד טריפה, למה נקט במתני' נקיבת הקרום דהא ליתא דהא במשנה לא נאמר נקיבת הקרום רק הכתה חולדה על ראשה ומאן דמטריף בשבירת העצם לחוד לא מפר' כלל דמיירי בנקיבת הקרום, ומפרש על שבירת עצם וחידוש גדול הוא, ורש"י לא פירש כן כי אם למסקנא דמיירי בנקיבת הקרום, וא"כ אין חידוש בעוף יותר מבהמה וא"ש ודוק, ולפ"ז י"ל דבאמת ישנו בעוף טריפות יתר על הבהמה, וכן התוס' בדף ע' הקשו ג"כ מצומת הגידין דבעוף אפילו בנפסק א' מהם טריפה, ובבהמה צריך רוב ולפמ"ש ניחא דודאי יש בעוף טריפות יתרות כמ"ש ולוי לא בא רק לומר דכולן כנגדן בעוף אף שלא נאמרו במשנה היינו דא"צ לאמרן ונלמדו מבהמה, וא"כ תקשי למה נקט נקיבת ולזה תירץ ביתר עליהם עוף וכנ"ל והדברים ברורים ודו"ק:
ובזה נמי מיושב דברי הרמב"ם להכשיר בטחול עוף והקשה הרשב"א עליו הא כל הטריפות בבהמה כנגדן בעוף, ותירץ הב"ח דלא אמר לוי רק על הנאמרים במשנה והט"ז תמה עליו דמצינו בגמרא אין לך אלא מה שמנו חכמים, ושם אפילו שאר טריפות שאינן אמורים במשנה, ולפמ"ש ניחא דכאן מוכח מלשון לוי דלא קאי רק על המשנה וכמ"ש מיושב ג"כ מה שהקשה הרשב"א בת"ה ד' ל"ז ע"ב על הך דיעה דס"ל דטריפות יותר בבני מעים אינו בעוף ג"כ מלוי ולפי זה ניחא דטריפות יתר בבני מעים לא נאמר במשנה וא"ש ודו"ק וא"כ יפה כתבו אחרונים שיש לסמוך על הך דיעה בהפסד מרובה:
ובהכי מיושב נמי מה שנדחקו התוס' פא"ט ד' נ"ז לפמ"ש דלמ"ד דרב ס"ל שמוטת ירך בעוף כשרה ובבהמה לרב נמי טריפה וקשה מלוי דתני כל טריפות שמנו חכמים בעוף כנגדן בבהמה וביקשו לומר דרב לית לי' דלוי, וקשי' להו דלעיל ד' ג' אקשו מלוי לרב ונדחקו שם, ולפמ"ש, ניחא דודאי גם רב סבירא ליה דלוי והא דמכשיר בעוף בבוקא דאטמא היינו דלוי לא תני רק הנאמר במשנה וכמו שכתוב ובזה נמי נדחה מה שכתב התוס' שם דהוי ליה שמוטת ועוד דר' יוחנן כו' ע"ש ודו"ק: