חידושי מהראל על שחיטה וטריפות· רבי אריה לייב צינץ
הלכות טריפות · סימן נא
(א)
מחבר חיישינן שמא ניקב כו'. ובה"ג מכשיר על ידי בדיקה והפר"ח הביא בשם הב"ח דבה"ג לא קאמר אלא בנודע שניקב סמוך לשחיטה ודאי אין לו בדיקה דחוששין שמא עלה קרום מחמת מכה וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי"א מהל' שחיטה עכ"ל, והפר"ח השיג עליו, ונראה דלשיטת רש"י דס"ל גבי המסס שעורו דק דטרפה אפילו מצד א' דחוששין שהבריא, אם כן ש"מ דחיישינן לקרום מחמת מכה כיון שעורו דק והה"ד שעורן דק גם כן כמ"ש הר"ן שקרומן רך, אבל לשיטת התוס' דס"ל בהמסס לא חיישינן שהבריא וע"כ ס"ל דלא חיישינן להכי אלא גבי ושט דפעי' ביה קרוב הדבר שניקב גם החיצון, ולכן חוששין לקרום של מכה כמ"ש הפר"ח סימן מ"ט, אבל היכא דליכא הוכחה לאיסורא לא חיישינן דניקב ועלה קרום מחמת מכה:
ובזה נראה לי ליישב לשון התוס' בא"ט דף נו"ן ע"ב שכתב על מה שכתב רש"י דבהמסס אפי' מצד א' טרפה דחיישינן שהבריא והפסיקו באמצע הפרק וכ' דב"ה דנקט מצד א' ע"כ היא מצד הפנימי דבחיצון ה"ל מחט בחלל הגוף, ולכאורה אין לזה ענין ענין לדברי רש"י, ולפ"ז ניחא דבלא"ה הוי מצינן למימר מצד א' אפילו אחיצון, והא דנקט כשרה היינו ע"י בדיקה דבלא"ה צריך בדיקה להרבה פוסקים כדלעיל סימן מ"ח, ואם כן י"ל גם כן הא דנקט כשרה היינו על ידי בדיקת אברים פנימים כמ"ש הרמב"ם, אבל לרש"י דחוששין דהבריא אי אפשר לומר על ידי בדיקה כשר דאכתי ניחוש שמא עלה קרום מחמת מכה כמו גבי המסס ועכצ"ל דנמצא מצד פנימי, אבל לשיטת התו' אינו מוכרח כ"כ ואפשר דמועיל בדיקה באברים פנימים וא"ש ודוק:
מיהו מ"ש הב"ח שכן נראה מרמב"ם לא נהירא דהא הרמב"ם בפרק ו' מה"ש מפרש מצד א' הוא מצד החיצון וסתם דכשרה, וצ"ל כמ"ש הכ"מ דכוונתו על ידי בדיקה כשרה ושם מיירי סתם בנמצא מחט אפילו אינו יודע אימתי ניקב, גם מיירי שם בהוגלד פי המכה שהוא ג' ימים לפני שחיטה, אלא ודאי הרמב"ם מכשיר בכל גווני בבדיקה, ועיין מה שאכתוב בסמוך:
שם וטרפה. בגמרא אמרו בקוץ עד שתנקב לחלל ופרש"י דבניקב לחלל אין לה בדיקה דכיון דצריך בדיקה באברים פנימים ונקב משהו לא מינכר בהו, וקשה לי על זה מהא דפ"ק דחולין דביקשו ללמוד דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה, ולא נתחיה לנתחים וניחוש שמא ניקב קרום של מוח ודחי דבדקינן ליה וכן דחה בגמרא כמה אוקימתות, וגם ברוצח אמרו דבדקינן ליה, וגם רב אשי אמר לר"מ דחייש למיעוטא היכא אכיל בשרא וכ"ת דבדקינן דלמא במקום שחיטה נקב הוי, ואם נאמר דנקב משהו באברים פנימים לית ליה בדיקה אפילו לדידן דקיי"ל דאזלינן בתר רובא כ"ש אי חוששין למיעוטא שאין לה בדיקה דבנקב משהו עובר ההרגש ואם כן מה קאמר דבדקינן נילף בפשיטות דהא יש לחוש שמא ניקב באברים פנימים ונקב משהו אין לו בדיקה וצ"ע, ואפשר דאינו אלא חומרא בעלמא, ולשיטת הרמב"ם וה"ג ודאי א"ש דמהני בדיקה בכל גווני כמ"ש בסמוך:
שם ברמ"א ואם ספק אם נעשה על ידי חולי או קוץ. עיין מ"ש לעיל סי' מ"ט, ובפלתי כתב כאן דזהו אינו ספק דהכל ספק אחד אם ניקבה הריאה או לא ניקבה ויהי' מאיזה טעם שיהי' ע"ש, ולא הבנתי דבריו דכל ס"ס כך הם הב' ספיקות אם נעש' מעשה המטריף לפי האמת וכן לקמן בסימן נ"ג בנשבר הגוף ואינו ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דהוי ס"ס ספק אחר שחיטה ואת"ל קודם שמא לא ניקבה הריאה, אף דשני הספיקות הם אי ניקבה הריאה מ"מ ה"ל ספק ספיקא והה"ד כאן כיון שאין אנו באין לחוש לנקיבת האברים זולת אם הי' הנקב על ידי מחט או קוץ ואם נעשה על ידי חולי לא נכנס לבית הספק כלל ומאין הרגלים לחוש לנקיבת אברים פנימים אם לא שנאמר שהי' ע"י קוץ ושפיר ה"ל ס"ס: