חידושי מהראל על שחיטה וטריפות· רבי אריה לייב צינץ
הלכות טריפות · סימן לד
סעיף ב
במחבר ברוב רוחב חלל הקנה. ולפי מה שיתבאר בסמוך כו'. כוונת רמ"א מבוארת דכיון שנקבים שיש בהם חסרון דחמירי טפי מצטרפי לכאיסר ונקבים שאין בהם חסרון דקילי מצטרפין לרובא ש"מ דרובא טפי מאיסר דאל"כ יהיו נקבים שאין בהם חסרון חמורין מנקבים שיש בהם חסרון, כ"כ ברמ"א וכ"כ בח"י להדיא. אבל האחרונים תירצו לקושיא זו והאריכו וכלל כוונתם הוא דודאי איסר טפי מרוב אלא שהחומרא הוא בנקבים שיש בהם חסרון אם עומדין לאורך הגרגרת דדינו כמו נטלה ממנו רצועה דמצטרפת לכאיסר מטעם חסרון משא"כ נקבים שאין בהם חסרון אף אם יעמדו בכל אורך כמות הגרגרת אם אינן מקיפים רוב היקף החלל לא גרע מנסדק וכשרה. ובפלתי הקשה עליהם מדפריך רב ירמי' אר"י דאמר דמצטרפין לרובא דס"ד דמיירי בנקבים שיש בהם חסרון כנקבי הנפה כמ"ש התוס' שם ומאי קושיא דלמא מיירי שעומדין בהיקף, ואני תמה עליו איך יחס הקושי' לדעתם דוקא שהרי דינם ברור דנקבים שיש בהם חסרון אם עומדין בהיקף ויש רוב דטרפה מכ"ש דנקבים א בהם חסרון וכבר נתקשתי בקושיא זו טרם ראיתי דברי האחרונים. ונראה ליישב דכבר כתבו התוס' שגם ר"י ידע מדין זה רק שסובר דניקבה כנפה היינו נקבים שיש בהם חסרון אלא שכתבו דלשון אישתמיטתי' קשה, ויש ליישב לשון זה בפשיטות דבלא"ה יש לדקדק קצת למה אמר דאשתמיטתיה הא דאמר רב חלבו אמר רב ולא הביא ריב"ק מקודם מרב, לכן נראה באמת דודאי את"ל שרב ירמי' הוי סבר דניקבה כנפה נקבים שיש בהם חסרון הם אלא דהש"ס משני ממ"נ אי הוי סבר דאין בהם חסרון נמי מצטרפים לכאיסר פשיטא דאשתמיטתי' דנקבים שאין בהם חסרון מצטרפים לרובא דוקא וע"כ דהוי סבר דזה משמע נקבים שיש בהם חסרון א"כ ל"ל לאקשוי' מברייתא ולדמות מילתא למילתא שלא נאמר דין זה בברייתא לענין גרגרת רק לענין גלגולת ויש מקום לבע"ד לחלוק שאין אומרים בטרפות זה דומה לזה וה"ל לאקשוי' דרב אדרב לפי שיטתו דהך קושיא עדיפא א"ו דמיירי אפילו בנקבים שאין בהם חסרון ואפ"ה ס"ד שלא לחלק בין נקבים שאין בהם חסרון ליש בהם חסרון וע"כ אישתמיטתי', מיהו לפ"ז י"ל דבאמת ידע ההבדל בין נקבים שאין בהם חסרון ובין יש בהם חסרון אלא דהוי סבר דנפה נקבים שיש בהם חסרון וקיל מגלגולת ולא ידע שרב גופיה מחלק בזה אבל זה היה ברור בעיניו שנקבים שאין בהם חסרון לא גריעי עכ"פ מפסיקה ומצטרפין לרוב וא"כ פריך שפיר דהא לפ"ז קשה מאי איריא נקבים שיש בהם חסרון כנפה לישמעינן רבותא טפי אפי' אין בהם חסרון מצטרפין להטריף ברובו, וע"כ צ"ל דרב יהודא אתי לאשמועינן דאף בנקבים שיש בהם חסרון דחמירי לא מצטרפים אלא לרובו אפילו יש בארכו יותר מכאיסר ופריך שפיר מגלגולת דל"ל שאינו רק סביב ההיקף ואין בהם כאיסר דא"כ לישמעינן רבותא אפילו באין בהם חסרון וא"ש ודוק:
ויותר נראה לי דודאי דברי הרא"ש [התוס'] דחוקי' דס"ד דרב ירמי' בפי' נפה היינו שיש בהם חסרון, ולמסקנא מסקינן פירוש אחר דמלאה נקבים כנפה ולעולם באין בהם חסרון דע"כ עיקר חסר מן הספר שלא הזכיר כלל פירוש זה גם לשון אישתמיטתי' קשה כמ"ש, אלא ודאי כך הוא הפי' בש"ס דודאי ניקבה כנפה יש לה שני פירושים האחד להורות דמיירי בנקבי הנפה נקבים שיש בהם חסרון או להורות שמליאה נקבים כנפה. ואין ספק שרב יהודה שאמר לשון זה בא להורות אחד משני הפירושים בהכרח, ואם באנו לדון לשון כנפה להורות על נקבים שיש בהם חסרון ולזה כיון ר' יהודה שוב אין לנו הכרח שנאמר שרב יהודה מדבר במלאה נקבים וי"ל שעומדין בהיקף ואין כאן איסר וכמ"ש, וכן אם נדייק הלשון שמלאה נקבים כנפה וע"ז הורה רב יהודה באמרו כנפה שמורה בהכרח על מילוי הנקבים כנפה עם היות שאין בהם חסרון א לנו הכרח מלשון כנפה שיתפרש בשני פירושים, ועל זה סובב מאמר התלמוד באמרו אישתמיטתי' כי ממ"נ לא מקשה מידי דאם סובר כפירוש האחד שמורה על החסרון נקבים לא קשה מידי די"ל שעומדין בהיקף אן א איסר ולחומרא מצטרפים לרוב וע"כ שסובר דניקבה כנפה מורה ע מילוי הנקבים ובודאי יש כאן איסר ויותר ובא להקל שאין מצטרפין זולת ברובו א"כ מי הכריח לפרש לשון נפה על נקבים שיש בהם חסרון איך אחז החבל בשני ראשים א"ו סבר דגם נקבים שאין בהם חסרון מצטרפין לכאיסר ושפיר אשתמיטתי' ודו"ק ב
ונמצאו דברי האחרונים סוברים שאע"פ ששיעור איסר יותר מרוב מ"מ יש הבדל רב בין נקבים שאין בהם חסרון ליש בהם חסרון באם עומדין לאורך הגרגרת, וראיתי בפלתי שהביא בשם בן הרב הש"ך שכוונת רמ"א ע"פ מ"ש הרא"ש דאם נשער בעוף לפי ערך בהמה זוטר ליה שיעורא מאוד וע"ז משני הש"ס מקפלי ש"מ דהך שיעורא טפי מרובא ולא הבנתי דבריו די"ל היותו קטון אבל לצרף כל האורך לפי הערך איסר זוטר לוה שיעורא לשער הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו כמו שיתברר לקמן כל דברי הרא"ש ולק"מ וברור:
ואמנם בזה שכתבו דשיעור איסר הוא יותר מרוב בזה אין דברי האחרונים לא שרירין ולא נכונים ואל האמת בלתי מכוונים כמו שיתבאר מכמה טעמים טעם הדא דזה ודאי לא מסתבר דהמשנה שאמר דנחסר באיסר כוונתו באורך ואי' מעגלת הוי כאיסר ומאי חידש ריב"ל דניטלה ממנו רצועה מצטרפת לכאיסר הלא הוא מתניתין מפורשת גם לא הבנתי לפי סברת הרשב"א שלמד מזה קל וחומר דלא נטרף רק ביותר מרוב בעוף דזוטר חיותי' וא"כ ודאי בראם הגדול אין שיעור איסר עכ"פ בפחות מרוב הקנה וצריך להיות באורך כשיעור איסר שהוא גדול יותר מרוב ברחבו ועביו וכמעט לא מצאנו בכל אורך גרגרת בהמה ורחבו כאיסר לפי ערך זה וראי' עוד ברורה מהך דנפחתה כדלת ששיעור כדי שיכנס איסר לרוחבו ופרש"י דשיעור גדול הוא מאיסור דהכי בעינן נכנס ויוצא כיון שהדלת סותם הנקב משמע ודאי דשיעורא הוא שנקח איסר ויניחהו שם אם נכנס ויוצא וכן פירשו התוס' להדיא שיושיבו שם על רוחבו ונכנס ולא שייך תירוץ האחרונים שהרי המדידה הוא כאיסר עצמו כדמשמע לשון כפי שיכנס כמו שפירש"י ותוס', ומן התימה שהמחבר גופי' לקמן סעי' ה' שצריך הפחת להיות כדי שיכנס ויוצא בו כאיסר ואם איסר יותר מרוב ואפילו כשיעור איסר שיכנס בדוחק היא טריפה זולת הפחת מטעם הפסיקה ולדברי המחבר צריך לדחוק שהשיעור כדי שיכנס דהיינו איסר מרווח ונפקא מינה אם הוא לאורך שנחשוב העיגול כמו בניטל רצועה מיהו ודאי לא משמע פשטא דש"ס הכי אין לסמוך על זה כלל כמ"ש רמ"א. ושוב עינתי בזה וראיתי דמעיקרא דדינא פרכא וקושית הרמ"א היא ברורה והאחרונים לא ירדו לסוף דעתו, דהא בלא"ה פירש הרמ"א דברי הרשב"א דמיירי בחלל קנה של עוף אלא שהאחרונים השיגו ויפה כיוונו בזה, דהא הרשב"א למד דין בהמה מק"ו דעוף דזוטר חיותי' וא"כ משמע ודאי דבקנה דבהמה קאמר גם משאר ראיות והנה לסברת הרשב"א שמדמה דין בהמה לעוף ובעוף ודאי אם כל הקנה מלא נקבים נקבים ויש בו אפילו מחצית הקנה רק שאין בו שיעור אם חופה רובו אין ספק שהיא כשרה ופשוט וברור, וא"כ ודאי גם בבהמה דינו כן מכ"ש דעוף לא מיטרפא עד דאיכא רובא מטעם שאין אנו בקיאין ושיעור איסר ע"כ יותר מרוב אף בצריף כל האורך וכן אפילו בשור הגדול הדין כן וא"כ נקבים שאין בהם חסרון נמי מיטרפא ברובא ונקבים שיש בהם חסרון דחמירא לא בעינן רובא רק כאיסר ולדברי הרשב"א אפילו בכל אורך הקנה גם כן אין באיסר בפחות מרוב והא ליתי' דנקבים שיש בהם חסרון לא בעי רובא לסברתו, ול"ל שעומדין באורך שהרי ע"כ לסברת הרשב"א אפילו עומדין באורך אין בעור כאיסר שהרי דינו שוה לעוף בזה מכ"ש וז"ב בכוונת רמ"א מיהו זה ודאי נגד הש"ס שהרי מבואר דניטלה ממנו רצועה מצטרפי לכאיסר וכן במתני' דצריך חסרון ע"כ הוא פחות מרוב וכיון דנסתר הקושיא של הרשב"א כשל עוזר ונפל עזור ופשיטא שאין לסמוך על זה כלל וכלל, ודברים הללו ברורים כשמש בצהרים ותמה אני על רמ"א דלא הקשה עליו ממתני' האיך יצויר שיעור בכאיסר וכמדומה לי שלא יצאו דברים אלו מפה קדוש הרשב"א ז"ל ואולי תלמיד טועה כתבו:
שם ברמ"א רוחב רוב חלל הקנה דעוף כו' ומי שאינו בקי יטרוף בכל ענין, כבר כתבתי שהאחרונים השיגו על פירש זה ושיפה כיונו ונראה דאפילו החסרון כשיעור כל הגרגרת דעוף אינו נטרף דאין בזה כאיסר כמו שפירש רש"י ורא"ש ורשב"א אהא דבעופה מאי ומ"מ אין משערין בעוף גדול הרבה שהרי רבינו ירוחם כתב מחלוקת בעוף שיש בקנה שלו כאיסר אלמא שיש עוף שיש בגרגרת שלו כאיסר אלא משערין בעוף בינוני והנה בפלתי למד מדברי הרא"ש שפירש על נקבה כנפה בעוף דמבעי ליה כיון דמיטרף כשיעור קטן אי משערין השלם עם הנקבים ומסיק דטריפה בחפות ברוב הקנה והא כל החרדה הוא לענין צרוף השלם לסברת הרא"ש ואם נימא דהנקבים עצמן שהם יותר מחצי חפות רוב הקנה הם יותר מאיסר א"כ עדיין קשה מהיכא תיתי להקל בזה א"ו דחצי מרוב רוחב הקנה אין בו כאיסר וכל החרדה הוא על צירוף השלם ודוק, ולכאורה נראין דבריו אך אחר עיון נראה שאין להקל בזה כלל וכמ"ש לעיל על המחבר דלפ"ז אם ניתן גבול שלעולם יש לשער ברבוע הקנה א"כ בראם הגדול הוא רביע הקנה כמו כל קנה בהמה דקה ומיהו ודאי יותר מכאיסר גם כפי עיקר הדין הוא דבהמה גדולה נטרפת בכאיסר אף שלא העלה לחמישית הקנה, ובהמה קטנה ג"כ אינה נטרפת בפחות מכאיסר אף שהוא יותר הרבה משלישית הקנה אלא ודאי דחז"ל נתנו שיעור אחד הן לבהמה גדולה והן לבהמה קטנה, וכך קיבלו שאפילו בהמה גדולה אינה יכולה לחיות אם חסרה כאיסר וכן בהמה קטנה יכולה לחיות בפחות מכאיסר וא"כ איך אפשר לשער רביעי' הקנה מבהמה גדו' לבהמה קטנה ואיפכא מסתברא דרביעת בהמה קטנה משערין גם לגדולה כמו באיסר וכיון שאין אנו יודעין שיעור איסור יש להחמיר בכל בהמה כיון שלא נתנו גבול בחלק הקנה ומה בכך שהוא עשירית או אפילו יותר רק שיש באיסר והרא"ש לא כתב רק בעוף דקים להו לחז"ל שרביעית קנה דידי' אינה כפי ערך כאיסר, ומי יודע האיך נשער הגדול לפי גדלו ולכן יש להחמיר בכל ענין וד"וק כי דברים הללו ברורים למבין, ומ"מ נלמד בזה בעוף לדעת האומר דמשערין בנחסר הקנה לפי גדלו וקטנו כמ"ש הרמ"א שני דיעות בזה דבעוף אין להחמיר בחצי רוב רוחב חלל הקנה:
(ג)
במחבר ואם יש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר, שאם יש בנקבים בין השלם כו'. והש"ך בסק"ו והפ"ח אחריו כתבו שדעת רש"י ורשב"א ורא"ש דדוקא בנקבים שיש בהם חסרון אז השלם ביניהם מצטרפין אבל בנקבים שאין בהם חסרון לא מצטרף השלם שביניהם, ואני תמה על זה היאך יתכן לומר כן שהרי בגמרא כך אמרו נקבים שאין בהם חסרון מצטרפין לרובא ושיש בהם חסרון מצטרפין לרובא דהנה שלשון אחד נאמר בשניהם מצטרפין וממ"נ אם נפרש הך מצטרפים קאי שמצטרפים עם השלם ואמרו בנקבים שיש בהם חסרון מצטרפים לכאיסר האיך אפשר לומר דבסיפא דנקט מצטרפים לרובא הוא זולת השלם כיון שנאמרו ממש תוך כדי דיבור בלשון אחד ואיך יסבלו שני פירושים ורישא לא סיפא, ואין לומר דשם מיירי שאין הנקבים סמוכים כניקבי הנפה שאז גם ביש בהם חסרון אינן מצטרפין לכאיסר דהא ליתא דהא רב יצחק בר נחמני בעי מריב"ל ניקבה כנפה מאי ואמר ליה הרי אמרו נקבים שיש בהם חסרון כרובא, הרי דמדמה הך דהתם דמשם נשמע לניקבה כנפה וע"כ דגם שם מיירי בנקבים סמוכים זה לזה כניקבי הנפה וגם ר' יהודה אמר ניקבה כנפה מצטרף לרובא ול נמצא לשון זולתו ואיך יתכן לחלק הפירושים, והנה אמת שהרא"ש כתב בדעת רש"י דמבעיא ליה ניקבה כנפה מאי ופירש לדעת רש"י דמבעיא ליה אי מחסרון כשיעור קטן כזה לצרף השלם עם החסרון, ונרא' מדבריו דבשאר נקבים שיש בהם חסרון בבהמה ודאי מצטרף השלם שביניהם ורש"י פי' במימרא דרב יהודה מצטרפים הנקבים לרובא וכן משמע עוד מדבריו בסוגיא שם דנקבים שאין בהם חסרון לא מצטרפי רק נקבים לחודייהו זולת השלם, וגם עליו אני תמה אם יסבור כן, וי"ל עיקר שהרא"ש שסובר גם בנקבים שאין בהם חסרון מצטרף השלם שביניהם, וכן משמע מדברי הטור שכ"כ ז"ל ניקב נקבים דקים זה אצל זה כנקבי נפה כו' מצטרפים לכאיסר שאם יש בנקבים עם השלם שביניהם כאיסר טרפה ואם אין בהם חסרון שיעורו ברובא עכ"ל, ומשמע ודאי דהא דכתבו שיעורו ברובא היינו שיעור הנקבים כנפה שיהיו הנקבים עד רובה של גרגרת, ודוחק לומר בכוונת הטור דשיעורו קאי ששיעור הנקבים לבד זולת השלם צ"ל ברוב דה"ל לפירושו דאז צריכים הנקבים להיות ככל היקף הגרגרת באופן שהנקבים לבד יהיו רוב. ועיין ברמזים שכתב אנקבים שיש בהם חסרון לשון זה ע"ש, ועוד דאם נימא דסובר דבאין בהם חסרון אין השלם שביניהם מצטרף א"כ קשה כיון דמפליג בין נקבים שיש בהם חסרון לענין כאיסר ה"ל לאפלוגי נמי ביניהם ברובא גופיא כגון אם עומדין הנקבים שיש בהם חסרון סביב היקיפה ואין עומדין ברוחב הגרגרת באופן שאין בהם כאיסר דבאין בהם חסרון צריך להיות רוב זולת השלם, וביש בהם חסרון גם השלם מצטרף בבהמה, וכן משמע גם בש"ס דלא חילקו בין נקבים שיש בהם חסרון לאין בהם חסרון, רק לענין שאלו מצטרפין לרוב ואלו מצטרפים לכאיסר והל"ל גם בזה שבאלו השלם מצטרף ובאלו אינו מצטרף. לכן נלע"ד עיקר דמאן דסבר דבשיש בהם חסרון השלם מצטרף הה"ד לאין בהם חסרון, וכן בהיפך מאן דסבר באין בהם חסרון שאין השלם מצטרף הה"ד שיש בהם חסרון דאין לחלק ביניהם כלל מטעמא דכתיבנא כנלע"ד ברור:
ולולי דמסתפינא להרים ראשי נגד רבינו הרא"ש ז"ל הייתי אומר שלא נתכוון רש"י למ"ש הרא"ש דנקבים שיש בהם חסרון מצטרפים עם השלם כאשר כבר מוכח מדברי רש"י שסובר בנקבים שאין בהם חסרון אין השלם שביניהם מצטרף וכבר נתבאר שאין לחלק ביניהם, ועוד משמע כן מדבריו שפירש גבי הא דפריך הש"ס מגלגולת דמצטרפין ופירש"י שמצטרפין הנקבים כאלו הם נקב אחד, והכי נמי בגרגרת נימא הכי, ומסיק דאה"נ נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לאיסר ע"ש ברש"י, ונראה דרש"י סובר כרי"ף בהגהת סמ"ק דבין נקבים שיש בהם חסרון ובין נקבים שאין בהם חסרון לא מצטרף השלם בהדייהו רק בעוף ששיעורו באם חופה מחמירין לצרף השלם עם הנקבים ומיושב ג"כ קושית הרא"ש שהקשה למה לא מקשה בשאר טרפות איך הדין בעוף דפשיטא דמשערין לפי ערך ע"ש, ולכן פירש דפריך אם השלם מצטרף, ולדעת הרי"ף נ"ל בהיפך דכיון דעוף זוטר חיותו בעי אי גם כאן לא מחמירין לצרף השלם עם הנקבים או כיון דזוטר חיותי' נתנו שיעור אחד בצירוף השלם לשני דשיעור אחד נתנו באם חופה ובצירוף השלם, וע"ז מורים דברי רש"י בסוגיא שם כנלע"ד ברור כוונת רש"י שאין לחלק:
ובאמת ששיטה זו נראית עיקר בש"ס, דכיון דס"ד דרב ירמיה דרב יהודא מיירי אפילו בנקבים שיש בהם חסרון ופריך מגולגולת ובודאי מגלגולת עיקר הכוונה על הנקבים לבד ששם לא הוזכר שסמוכין כניקבי הנפה וגם משמע דומיא דנקב אחד שאין רק הנקב לבד מצטרף ובודאי לא היתה כונת רב ירמי' רק להקשות שמצטרף הנקבים לבד ולכי מסקינן דאישתמיטתי' משמע ודאי דגם כאן הדין כך כמו במשנה דגלגולת, וגם מדבעי ניקבה כנפה ואהדרי ליה ממה שאמר בנקבים שיש בהם חסרון מצטרפים לאיסר וקשה הא שם לא הוזכר דמיירי בניקבה כנפה וא"כ אין לפשוט משם רק שהנקבים לבד מצטרפין ומנ"ל יותר מהמבואר, והנה הפר"ח הכריע דאף דנקבים שאין בהם חסרון השלם מצטרף דאלת"ה למה נקט ניקבה כנפה שאין בין נקב לנקב כמלא נקב אפילו מרוחקים הרבה מצטרפים לרוב אלא ודאי אתי לאשמועינן שהשלם מצטרף ולא דין כדין פסוקה, ואם יש ביניהם כמלא נקב אין כאן רוב, וזה ברור ומבואר, וכן דעת הרמב"ם כמו שפירשתי:
(ד)
במחבר ובעוף כו' אם יש בו לחפות רוב כו'. וז"ל הרא"ש פא"ט סימן ט' הלכך נראה כפירש"י שמבעיא ליה על כנפה דמשערין השלם עם הנקבים לכאיסר כשהן מקורבין כניקבי הנפה כשהן מקורבין זה לזה כניקבי הנפה שסופו לחזור ומבעיא לי' בעוף דכי משערין שיעור איסורין שלו כנגד שיעור איסר בבהמה קטון מאוד שיעור חסרונו אי מחמירין בשיעור קטן זה לצרף השלם עם החסרון, ומשני דלא אלא שיעור אחד נתנו חכמים עכ"ל הצריך לעניננו והנה כבר תמה בפלתי ע"ז דמה בכך דקטון שיעור חסרונו וכי משערין בדין ושט נקיבתו במשהו ומה בכך שהוא קטן עיי"ש וזולת זה יש הרבה דקדוקים ויתירות בלשון הרא"ש ולא ראיתי להאריך בהם ומכלל התירוץ יובנו:
ונראה ליישב דהנה הר"ן כתב על הך דניקבה כנפה דמצטרף השלם היינו דוקא באין בין נקב לנקב כמלא נקב כמ"ש בש"ע בסעיף הקדום, ונראה פשוט הוא הדין כשהנקבים גדולים הרבה אע"פ שאין בין נקב לנקב כמלא נקב רק שהוא מרוחק ביותר מנקיבי נפה ודאי אין השלם מצטרף דהא הר"ן לא דייק רק דוקא בנקיבי נפה הוא מצטרף השלם ולא בריחוק יותר והה"ד בנקב גדול ועוד דאלת"ה אפשר שנטרף הבהמה בשני שלישי איסר ומעט כמלא נימא כגון שיש נקב גדול כשליש איסר ומצד השני ג"כ שליש איסר ומעט כחוט השערה ובודאי לא מסתבר שיהיה השליש איסור השלם שביניהם יהי' סופו לפסוק וכן משמע מדברי רש"י שכתב ששיעור סמיכות זה לזה כנפה וכ"כ הרא"ש וזה ברור וכבר כתב הרא"ש דהה"ד להקל משערין גדלו וקטנו כגון כזית הכבד וכיוצא בו, ומעתה דברי הרא"ש נכונים וברורים דודאי אין ספק דמשערין חסרון לפי גדלו וקטנו אלא דבנקבים שהשלם מצטרף ודוקא כשהם מקורבים זה לזה כנקבי הנפה, אבל אם הם מרוחקים יותר אין מצטרפין השלם, וא"כ כיון שמשערין לפי ערך וקטן מאד שיעור חסרונו וע"כ צ"ל שהגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו אז גם השלם מצטרף, שכיון שאנו חוששין לפי ערך בהמה, וכיון דבהמה ברחוקים מנקבי הנפה אין מצטרפין ואם חושבין הערך בהמה שהיא גדולה הרבה מעוף שאין השלם מצטרף כיון שהם רחוקים, א"כ אם באת לשער בעוף כפי ערך להטריף בשיעור, צא וחשוב ערך השלם שבבהמה אינו מצטרף אם גדול השלם מנקבי הנפה, ובעוף אם אין השלם רק כמו בנפה לפי קוטן כמותו, הוא מרחק רב לערך בהמה בין נקב לנקב, ואם באמת לפי ערך, גם בשלם תשער כפי ערך, ומשני דבאמת לא נתנו חכמים השיעור לפי ערך בנקב קטן, דגם בשלם משערין כפי ערך, רק שיעור אחר אם חופה, ודברי הרא"ש ברורים ומזוקקים כראי מוצקים היטב מדוקדקים:
שם ברמ"א י"א דמשערין כמו בניקבה כנפה. הרי"ף פירש הך דבעופא מאי על חסרון כאיסר ומסיק דמשערין ברוב הקנה, ויש ראי' לדבריו ממה שהקשו התוס' בריש א"ט למה לא מנה רבי ישמעאל חסרון גרגרת שהוא כאיסר ופש לי' חד וי"ט טרפות הם, ולדברי הרי"ף ניחא דהא כבר כתבתי לעיל בסימן כ"ט בשם הפלתי דרבי ישמעאל לא מנה מה שנאמרו למשה מסיני רק טרפות מוחלטות בין בבהמה בין בעוף שאלו נמסרו למשה בסיני משא"כ טרפות בהמה לבד ולא בעוף לא מנאם רבי ישמעל ולהכי לא מנה חסרון גרגרת דבעוף שיעורו ברוב הקנה ובלא"ה מיטרף מטעם פסוקה כמ"ש אחרונים דשיעור רוב רוחב הוא כמו רוב היקף וכיון דלא שייך בעוף לא מנאו וא"ש, ואולם הרא"ש הקשה על הרי"ף דהא פשיטא דבכולהו טרפות משערין הגדול לפי גדלו וקטון לפי קטנו ומ"ש דבגרגרת דמבעיא לי' טפי מבשאר טרפות כגון כזית דכבד וגלגלת דהוא כסלע, ובפלתי מיישב דלהכי מבעיא לי' הכי בעוף כיון דהכשרות בסימן אחד א"כ אין החיות תלוי כ"כ בגרגרת ע"ש, ומדברי רש"י במשנה דאלו טרפות בעוף משמע בהיפוך ומ"מ י"ל במשנה כדבריו ולהכי נקט משום נקובת הושט ע"ש, ולי נראה ליישב דעת הרי"ף דודאי במאי שהוא טרפה מעצמותו כגון גלגולת שהיא כסלע ואם ניטל ממנו כסלע בזה ניטל חיותו מסתברא ודאי דכיון בהמה שטבעה חזקה נטרפת כסלע ומסתמא ודאי עוף דזוטר חיותי' וטבעו חלש ונטרף בשיעור זוטר ואע"פ שחסרון כסלע הוא בכל בהמה בין גדולה ובין קטנה השיעור בשוה לא פחות ולא יותר מ"מ כל מין בהמה טבעו חזק ואפשר שתחי' בפחות משא"כ בחסרון כאיסר שתירצו התוס' שהוא מפני שסוף הקנה ליפסק וא"כ עדיין אינה בגדר טרפה מחמת חסרון רק מחמת טעם פסוקה ובראם הגדול אם הוא כאיסר היא נטרפת ואמרינן שאף שקנה שלה הוא כמה איסרין ובבהמה דקה ק הדקה שאין בקנה רק שני איסרין גם היא אינה נטרפת בפחות מכאיסר אפילו בחוט השערה ואין סופו לפסוק אע"פ שלא נשאר רק עוד איסר אחד ואם נאמר שאיסר אחד גורם פסיקת עשרה איסרין ודאי ראוי לומר כפי הסברא שמעט פחות מאיסר גורם פסיקה עכ"פ לאיסר אחד מכ"ש וכן בהיפך אם נאמר דמעט פחות מאיסר אינו גורם פסיקה לאיסר אחד ראוי שנאמר מקל וחומר שאיסר מצומצם אינו גורם פסיקה לעשרה איסרין ולמה נשוה קטן וגדול, ועכצ"ל דקים להו לחז"ל דפחות מכאיסר אינו גורם פסיקה כלל ואינו מזיק כלום אפילו דקה מן הדקה, ואיסר מצומצם גורם אפי' לגדולה שבגדולות פסיקה, וא"כ לא שייך לחלק בעוף שחיותו מועט כיון שאין טעם חסרון איסר רק מטעם שסופו לפסוק וקודם שנפסוק אינה טריפה כלל רק ע"ש סופו וא"כ אפילו בעוף שחיותו מעט, מ"מ י"ל שפחות מכאיסר אינו גורם פסיקה כיון שאין הטעם מחמת שניטל רצועה כאיסר לא שייך לחלק בין חיות מעט להרבה ואם נאמר כיון שקנה שלם קטון נטרף בשיעור קטן הוא נמי ליתא דהא אין חילוק בין בהמה גדולה לקטנה כמ"ש ודוק:
(ו)
במחבר אע"פ שאין בנקב וכו' כעובי איסר וכו'. משמע מזה שנטרף להחמיר כרי"ף ורמב"ם אף שאין הדין מוסכם לפרש"י ורא"ש ושאר פוסקים, והרב המחבר בכ"מ ביאר שזה שיעור גדול מאם חופה ע"ש, ויש לתמוה עליו שהרי לעיל בסעיף ד' שכתב ובעוף שיש בו נקבים כנפה משמע דוקא בניקבה כנפה הוא דמשערין ברובא אבל בנחסר משערין לפי ערך והוא סברת הרא"ש שסובר דלעולם משערין לפי ערך, רק כיון שבאו להצטרף השלם קטן מאד שיעור חסרונו, כמו שהבאתי לשונו למעלה וכ"כ בב"י על רבינו ירוחם שכתב בעוף משערין בנחסר הקנה באם חופה וכתב ב"י ואיני יודע מנין לו זה דלא מבעי' ליה בעוף מאי, אלא בניקבה כנפה אבל לא בשאר פסולים וכוונתו ג"כ לענין צירוף השלם כמבואר ברא"ש ורבינו ירוחם, וכיון שכל הקולא הוא בעוף לענין צירוף השלם אבל בלא"ה משערין לפי ערך. ולפי ערך איסר הוא ודאי פחות מרוב הקנה כמ"ש הרא"ש. דאם משערין לפי ערך קטון מאוד שיעור חסרונו ואיך יתכן לומר שאינו נטרוף רק ביותר מרוב הקנה:
וכן י"ל שאין לסמוך ע"ז כלל להקל ולהכשיר ביותר מאם חופה דפשיטא דשני החסרונות אם הם רוב דטרפה לכ"ע, ומה שהוכיח בכ"מ ממה שאומרים, ואין אומרים אם חופה אלא כדי שיכנס איסר לרחבו ואדרבא משמע שם שאין מקילין באם חופה רק להחמיר צריך שיכנס איסר לרחבו ששני הצדדים מקולקלין ואפילו ליכא שיעורא דרובא גם כן טרפה ושיעור עובי איסר פחות מרובע הקנה כנ"ל ברור, ודברי הכ"מ תמוהין, ואפילו אם אינו רק נקב שאין בו חסרון והוא בהיקף הקנה כאן שבצד הראשון חצי רוב ובצד השני ג"כ חצי רוב והשאר שביניהם הוא שלם לגמרי נראה ברור דטרפה, דהא קיי"ל לעיל סימן כ"א דאפילו אין השחיטה במקום אחד מ"מ היא כשרה ש"מ דנפיק בי' חיותא:
שם דהיינו כעובי איסר אסורה. כבר נתבאר שזהו פחות מאם חופה רוב הקנה, ולכאורה משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם שזה לא נאמר רק בעוף אבל לא בבהמה וכ"כ בכ"מ והשיג על הטור שכ"כ בשם הרי"ף ובבהמה, והש"ך בסימן קמ"א כתב שתופס לדין זה בעוף והה"ד בבהמה, ולרבותא כתבו כן בעוף דאפילו בעוף בעינן האי שיעורא, ולא נהירא דמנ"ל להטור הא, ואפשר לומר דכיון דהקשה הרא"ש על הרי"ף שפירש האי בעיא דבעופא מאי על חסרון גרגרת שלו והקשה למה לא בעיא בשאר שיעורין דפשיטא דמשערין הגדול לפי גדלו כו' ולפ"ז נ"ל דודאי ידע זה דניקבה נקב מפולש דמסתמא ידע דין זה מדלא מבעיא לי' וידע דבזה השיעור כדי שיכנס איסר לרחבו בין בעוף ובין בבהמה אע"פ שבעוף שנטרף בעובי איסר דוקא וא"כ ראוי לומר בהיפך שבבהמה צריך שיעור גדול לפי ערך עוף נגד בהמה ועכצ"ל דבזה שוים עוף ובהמה לענין חיסרון הגרגרת ולא תליא בחיותא ולהכי מיבעי לענין חיסרון קנה שלו בכמה הוא כיון שאין בו איסר, ואין לומר לפי גדלו וקטנו שהרי מצינו בענין חסרון גרגרת שלא שיערו לפי גדלו הה"ד בזה וי"ל כן ומסיק דאם חופה כו' וא"ש ודוק: