חידושי מהראל על שחיטה וטריפות· רבי אריה לייב צינץ
הלכות טריפות · סימן ל
(ב)
נפחתה וחסר ממנו כסלע טריפה וכו' כן הוא דעת רוב הפוסקים, אבל יש פוסקים והובאו בטור שאינה טריפה, וכן הביא הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם הר"ר יונה ופי' דמה שאמר ב"ה כדי שינטל מן החי וימות, הוא דלא ברור סממנים, אבל בבירור סממנים חי כי הרבה בני אדם שחיים, והרשב"א הקשה עליו מדאמר ר"י בן משולם מעשה בא' שנפחתה גולגלתו ועשאו לו חידוק של קרומים וחי', ואמר ר"א בר"ש משם ראי' ימות החמה הי' וכיון שעברו ימות החמה נכנסה בו צינה ומת, וקשה מאי ראי' מבי' משם, שהרי שם ע"י בירור סממנים, ונראה ליישב דבלא"ה יש לדקדק למה הזכיר הרפואה שעשו לו, יהי' מה שיהי', ולכן צ"ל דודאי הי' ידוע להם טעם הטריפות בזה כנראה מתוך תשובתו של ר"א בר"ש שטעמו משום צינה, אבל ר"י לא סבירא כן, וסובר דאפילו בימות החמה אינו יכול לחיות בלי סממנים כמ"ש הר"ר יונה, וע"כ שגם הוא ידע שבימות הצינה מת, אלא דס"ל כיון שיכול לחיות בימות החמה אינה בכלל שינטל מן החי וימות, וכיון שעינינו רואות שע"י בירור סימנים יש בני אדם שחיים כמה שנים וזה לא הועיל רק לימות החמה וע"כ שאומר ימות החמה אינו מזיקו, רק הצינה שמזיקו באמת מת, וכיון שאין מועיל שלא יכנוס בו האויר רק שלא הזיקו אויר ימות החמה, ודאי גם זולת החידוק הי' יכול להחיות, כי ממה ימות, כיון שבאמת נכנסה בו צינה ולא הועיל החידוק כלום, והם לא עשאו החידוק רק להגן מפני הצינה, אבל בימות החמה אף זולת החידוק הי' אפשר לחיות שהרי לא הזיקו אויר ימות החמה, וי"ל שכך הי' ידוע להם שלא עשאו רק מפני הצינה שלא תכנ' בו וכיון שאעפ"כ הי' חי גם בלי חידו' היה חי שהרי לא הועיל לבל יכנס בו האויר ואינה מפלה ואינה מוריד, ור"א בר"ש השיב לו לשיטתו דסבר דטריפה חי' יב"ח וזה באמת מת בצינה מפני שלא ביררו לו סממנים ואין ראי' משם כלל אדרבה משם מוכרח להיפוך שהרי באמת מת, ואם בירר לו סממנים באמת הי' יכול לחיות ודו"ק, ולכן הוא דעת רבינו תם בתוס' פא"ט שהקשו למה לא פריך מגולגולת, ותי' ר"ת דס"ד דחסרון הגולגולת היא עם הקרום ובבהמה טריפה זולת הקרום ע"ש, אלא שקשה מילת ס"ד שכתבו שהרי מוכרח גם במסקנא ג"כ דא"כ י"ט הוין, וכבר העיר הכרתי ופלתי ע"ז, ונראה ע"פ מ"ש התוס' בדיבור שאח"ז דלמ"ד חסרון מבפנים לאו שמי' חסרון חסר להו חד מי"ח טריפות, ולכן כתבו שסובר כר"ש דנקובת הריאה אינה טריפה עד הסימפונות ובחיסרון מודה כמבואר בש"ס, ולכאורה קשה לפ"ז מאי פריך הש"ס הא איכא בהמה שנחתכו רגלי' מן הארכובה, ומשני ס"ל כר' שמעון בר"א, ולמה לא משני דלא ס"ל כר' שמעון דמתני', וא"כ חסר לן חסרון דריאה, ועיין שם ר"ש סימן ל"ג מ"ש וצריך לומר דבעי לאסוקא לכולה אמוראי, וא"כ עדיין קשה למאי דס"ד דאמוראי למימר חסרון בפנים שמי' חסרון הא מוכרח מדתני ר' ישמעאל שאינו חסרון, וכיון דבלא"ה קשה מאחריני לא חש לתרוצי לחד מ"ד כיון דעדיין קשה להך מ"ד דסבר חסרון מבפנים לא שמי' חסרון, ובזה אזלו כל השקלא וטרי' דהתם דלא חש לתרוצי הכי, ועל זה הקשו התוס' קושיתם מגולגולת, ותירצו שהוא בצירוף הקרום אף שהוא דחוק קצת שהרי לא אמר וקרום מאן דכר שמי', רק שהמקשן לא רצה להקשות משם כיון שהי' אפשר לדחות בדוחק, והשתא לדידן דקיי"ל חסרון מבפנים לאו שמי' חסרון וחסר חד מי"ח, וזה באמת דחוק שיסבור כר"ש שאין הלכה כמותו, ועדיף לן למימר דסבר דחסרון גלגולת הוא זולת הקרום כפשטא דמתני' וגלגולת הוא מכלל הי"ח טריפות, ולזה כיונו התוס' בשם ר"ת שזאת היתה כוונת ר"ת באמרו דס"ד פי' באמת דמסקנא דחוקא לי' למימר הכי, רק שהמקשן דאזיל להך מ"ד חסרון מבפנים שמי' חסרון פריך שפיר טפי, אבל למסקנא בלא"ה לא קשה מידי, ובזה יש לישב ג"כ קושי' התוס' מהא דעירובין דחשיב תרי חומרי דסתרי אהדדי שדרה וגולגולת, ולר"ת קשה הא קרום לחוד טריפה ולפ"ז ניחא דהתם אזיל למסקנא דל"ש חסרון הוי שפיר תרי חומרי ודו"ק. ובזה מיושב קושי' מהרש"א שהקשה על מה שהקשה התוס' ד"ה והא איכא, למה לא פריך מצ"ה ג"כ טריפה, והקשה מהרש"א דילמא על צ"ה י"ל שאינו סובר כר"ש וחסר חד, ולפ"ז ניחא דוודאי קושי' התוס' היא למסקנה לדידן דקיי"ל דבגולגלת לחוד טריפה והוא נגד חסרון הריאה ופש לן ניטל צ"ה וכל תירוצי התוס' אינם אלא כפי שעלה על דעת המקשה, אבל למסקנא בלא"ה ניחא, ואף שנראה מדבריהם שהקשו מתרי חומרי דשדרה וגולגולת ולפי מ"ש אין צריך לתרוצם מ"מ אפשר שלא כתבו רק דאפילו בס"ד לא קשי' משם ודו"ק, אך לדעת הר"ר יונה אין צורך לכל זה ובלא"ה לק"מ דשם הוא דוקא בלי סממנים וא"כ לק"מ משם דבאמת אינו טריפה, מיושב קושי' התוס' שהקשו דמאי קמ"ל שמואל דטריפה פשיטא כיון שאינו יכול לחיות היא טריפה:
מיהו לפ"ז קשה למה לא חשיב דרב יהודא בהדיא שמעתא דאמוראי, ולמה חשיב לה במשניות והתוס' פירשו כיון דהוא בכלל שינטל מהחי וימות ופשיטא דטריפה ממתני' ולהר"י ממתני' לא מוכרח מידי די"ל ג"כ כמו שי"ל בגולגולת שזה דוקא בלי סממנים ולא מוכח רק מר"י והוי לי' לחשבו בהדי שמעתתא, ויש לישב דמ"מ כיון שחוליא הא' היא כדי מיתה וא"כ פשיטא דטריפה רק שר"י לא חידש אלא שכאן אינו מועיל ברירת סממנים והוי שפיר במשניות ואדרבה ולפ"ז ניחא דקשה לשיטת התוס' למה הביא דר"י כלל הא מסיפא דמתני' מוכח כיון דהאי שיעור מיתה, ולפ"ז ניחא במתני' י"ל שזה דוקא בלי בירור סממנים ושדרה נמי אינה טריפה כגולגולת אבל מר' יהודא דאמר להדיא הכי פריך שפיר ודו"ק:
איברא הא ודאי קשיא לדעת הר"י בהא בעירובין אמרינן דשדרה וגולגולת הוי תרי חומרי דסתרי אהדדי ולהר"י מה ענין גולגולת לזה שהרי גולגולת לכ"ע כשר, וגם תי' התוס' לא שייך דנ"מ באדם דאפשר באדם כשר לדידי' ודוחק לומר דאגב שדרה נקט גולגולת וצ"ע, ובאמת דברי האוסרין נראין עיקר בגמרא ובסברא אלא שהקשה להרר"י עליהם מדנקט מתני' דנפחתה גולגולת כשרה סתם ולא נקט עד כמה תפחת כמו בגרגרת, והרשב"א נדחק בזה, ונראה דהנה בפ' א"ט דף נ"ד ע"ב אמרינן התם אמימרא דר"ה דאמר סימן לטריפה יב"ח ומותבינן לי' מברייתא דתניא סימן לטריפה כו' רבי אומר שלשים יום ופריך אר"ה ושני תנאי הוא דתניא ובגולגולת שיש בו נקב א' ארוך כו' ומצטרפה למלא מקדח אמר ר"י מעשה בא' שנפחתה גולגולת ועשו לו חידוק של קרומים וחי' אמר ר"א בר"ש משם ראי' ימות החמה הי' וכיון שעברו ימות הצינה מת, ופי' רש"י דהיינו תנאי דלר"א בעינן ימות החמה וימות הצינה דיש מכה שצינה קשה לה ויש שחמה קשה לה, והנה משם נתבאר דלמ"ד אינה חי' שלושים יום וחסרון גולגולת יוכל לחיות כל ימות החמה, וא"כ ודאי דכשירה, וצ"ל דפליג אב"ה או דס"ל דהאי כדי שינטל לאו משום טריפות הוא דבאמת כשירה כיון שיכולה לחיות עכ"פ ימות החמה, אלא דהאי בכדי שינטל הוא שימות בשנה או יותר, יהי' איך שיהי', מבואר בש"ס שיוכל לחיות ימות החמה, וא"כ להאי תנא דס"ל בלמ"ד יום פשיטא דכשירה יהי' הפי' במשנה האיך עכ"פ הרי זה מבואר שיכול לחיות ימות החמה ופשיטא דכשירה, וא"כ ס"ל דמתני' סתמא אתי' כרבי יוסי בן משולם שיכולה לחיות ימות החמה ואינה טריפה כלל וכן רבי סובר וסתם אליבא דנפשי' ולכן נקט סתמא דאף בנפחתה כסלע כשרה לדידי' וכיון שיכול לחיות, ולפ"ז לדידן דקיי"ל כרב הונא דבעינן יב"ח וליכא משם ראי' ואדרבה משם יבואר דטריפה היא דבימות הצינה מיד מית ופשיטא דטריפה ודו"ק, ויצא לנו מזה שדבר זה במחלוקת שנוי' ובהא הוא פלוגתא דתנאי וא"כ מיושב ג"כ קושי' התוס' דאמאי לא פריך מגולגולת דהא מעיקרא פריך ולחשב הא והא ושני דסבר כמאן דמכשיר בהמה שנחתכה רגלי' מפני שיכולה לכוות ולחי', ופריך הא ר' ישמעאל טריפה חי' סברא לי' ומשני סבר לה כמאן דמכשיר, הנה מבואר שאע"פ שטעם דמכשיר מפני שיכולה לחיות וטעם זה ליתא לדידי' דס"ל דט"ח מ"מ י"ל דס"ל כוותי' ולא מטעמי' וא"כ לפ"ז י"ל ג"כ דס"ל כר' יוסי בן משולם ורבי וכשירה, אבל בשדרה ליכא מאן דפליג ופריך שפיר ודו"ק, ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה התוס' מתרי חומרי דשדרה וגולגולת דודאי ר"י אמר למילתא לדידן דקיי"ל טריפה אינה חי' יב"ח ופשיטא דחסרון גולגולת דטריפה לב"ש בשיעורי' ולב"ה בשיעורי' והוי שפיר תרי חומרי דמאן דפסיק לענין טומאה לחומרא כב"ש דבעינן שיעורא טפי יש קולא בטריפות דלא מטרפי עד דאיכא שיעורא רבה ואף שיכולה לחיות ימות החמה מ"מ אינה חי' יב"ח וטריפה לדידן ודו"ק:
והנה הטור כתב בשם הרא"ש דס"ל ג"כ כדעת המכשירין מדסתם במתני' דנפחתה גלגולתה כשרה, והקשה הב"י מדסתם בהא דרב נחמן משמע דפירש כרש"י דקאי אגולגולת, ובאמת מדברי הרא"ש פא"ט סימן י"א שהביא פי' רבינו שמשון וז"ל הרא"ש שם דס"ל גבי החסרון גולגולת שאם נקב העליון בלא התחתון טריפה דהתחתון דק ועתיד לנקוב עכ"ל, הרי שהביא פי' התוס' וברור שכיון למ"ש התוס' שחסרון הגלגולת הוא עם הקרום, משמע דס"ל כוותי', ובזה מיושב קושי' הב"י שגם הרא"ש יוכל לסבור פירש רש"י, דהרא"ש פסק כמאן דבעי שני קרומים, וא"כ יש לפרש מילתא כר' נחמן בגלגולת בצירוף קרום העליון, וכן מיושב קושי' מורי ד"ז הגאון רשב"ה מהרר"י ממה שטען הרא"ש על הרי"ף דגם בחסרון גולגולת הוי לי' לשאול בעופא מאי, ולפ"ז ניחא דקושי' הרא"ש דהוי לי' לשאול בעופא מאי אם ניקב ג"כ קרום העליון דבעי ג"כ קרום העליון דבעי חסרון נמי כסלע בגולגולת ודו"ק, אלא שלפ"ז צ"ע קצת שהי' לי' להטור להביא דעת הרא"ש לקמן ס"ס ל"א באם ניקב גם קרום העליון דטריפה לדעת הרא"ש, והנה הב"י הביא בשם ר' ירוחם דס"ל לר"ת כפירש התוס' וכתב הב"י דלא דק דר"ת מטריף בקרו' העליון לבד כמבואר בסימן ל"ב, ונראה שלא כתב ר' ירוחם רק על דין חסרון הגולגולת שרבינו תם פירש שם דהוא בצירוף הקרום כמ"ש התוס' אלא שר"ת מחלק בין אדם אית לי' מזלא ובין בהמה דלית לה מזלא, ובזה מתרץ ר"ת קושי' התוס' דלהכי לא פריך מגולגולת, ועכ"פ שמעינן מהא דרבינו תם לא מטריף בחסרון הגולגולת לבד ובאמת אין נפקותא בצירוף הקרום דקרו' לבד נמי ניטרף בנקב דק שרי"ו לא הביאו רק ללמד ממנו דגולגולת לבד אף בבהמה כשרה וזה ברור:
שהוא שליש טפח כו', הש"ך הקשה על המחבר דבסימן מ"ח כתב גבי קדירת בשר החופה את רוב הכרם ז"ל אם נקדר הבשר בעיגולי' אם הי' יתר מכסלע טריפה כל שאם ימתח הקרע הקרע יעמוד על טפח משמע דרוחב יתר מסלע אינו רק שליש טפח שכל ברחבו טפח יש בהקיפו ג' טפחים וסלע אינו רחב שליש טפח, וכן כתב דרוחב סלע שליש טפח, ולכן נראה דודאי הדבר פשוט שלא יתכן כלל לומר דגניבא ורב נחמן יחלוקו במציאות שזה סובר דסלע הוי שליש טפח וגניבא יחלק דסלע לא הוי אם ימתח ויעמוד על טפח, דבר בי' רב דחד יומא מצי לברורי הך מילתא שאם יתן חוט סביבת הקדירה כמ"ש התוס' וברור דלא נחלקו בזה כלל, ונראה דכ"ע מודה דרוחב סלע שליש טפח, ועיקר מחלוקת הוא אם ניטרף בזה דהא בלא"ה לא הוזכר טריפות זה במשנה והם לא באו להוסיף, רק שסוברים שגם זה נכלל בכלל נקרע טפח שכיון שאם ימתח יעמוד על טפח גם עתה כשלא נמתח דיינינין לי' כאילו כבר נימתח שסופו להמתח והוא מכלל טריפות קריעת החיצונה כמ"ש התוס' גבי חסרון גרגרת דף ל"ג דחסרון כאיסר הוא משום שסופו להפסיק וכן הדברים מוכרחים מדלא קא חשיב תני דבי ר"י קדירת כרס החיצונה וכאשר כ' התוס' אחיסרון דקנה אלא ודאי הה"ד והוא הטעם גם כאן מפני שסופו לפסק וכבר בא בכלל בקריעת טפח מהחיצונה וזה ברור, וא"כ הך מ"ד כסלע ס"ל כפשטו שאחר היות רוחב הסלע שליש טפח והלא עתיד להמתח כולו והוי כמו גרגרת דחיסרון כאיסר מפני שסופו לפסוק ה"ה כאן ואולם הך מ"ד דלא סגי להטריף כסלע שהוא שליש טפח לא יחלוק על הוית הסלע שליש טפח מה שאפשר לראות אחר המדידה בחוט אלא שסובר שכיון שעדיין אינו מתוח רק משום סופא העתיד למתח ואז יכלל בכלל קריעת טפח בזה הוא חולק וסובר שאין אנו רואין הקדירה כאילו היתה מתוחה שאפשר לבהמה שתתקיים ואין סופו למתח כולו ולא שייך שלא ישאר משהו בלתי מתוח, אבל ביתר מסלע אף שלא ממתח לגמרי מ"מ הוא טפח ולכן הוא טריפה, אבל בטפח מצומצם סובר שאינו עתיד להמתח כולו ולא נחלקו במציאות כלל ואין חולק על רוחב הסלע שהוא שליש טפח להיותו מתבאר ע"י המדידה וזה ברור ונכון כפשט הגמרא, ועפ"ז יתפרשו גם דברי המחבר כאן דרוחב סלע שליש טפח שזה ודאי מוסכם ואין בו מחלוקת במציאות ואף ר"נ מודה בזה כמ"ש ומ"ש לקמן סימן מ"ח כיתר מסלע שאם ימתח יעמוד על טפח, יש לפרש ג"כ כמ"ש אם דקדקו הלשון שאם ימתח ולא כתב כמ"ש הרא"ש שאם תמתח כמ"ש בש"ס, לכן משמע שכוונת המחבר כמ"ש שרוצה לפרש טעם הטריפות בנקדרה ופי' שטעם הוא שסופו הקדירה להמתח ואם ימתח הקדירה יעמוד עכ"פ על טפח אף שלא ימתח לגמרי כמ"ש וכוונתו שימתח מעצמו משמע, אבל באמת רוחב הסלע שליש טפח כמבואר בש"ס ודו"ק, כן י"ל בדעת המחבר, אבל בהרא"ש אי אפשר לומר כן שהרי הוא ז"ל כתב ז"ל יתר מכסלע טריפה שאם תמתח תעמוד על טפח פי' חוט המקיף הקדירה כשימתח יהי' טפח נמצא רוחב הסלע שליש טפח, הנה פתח ביתר מכסלע וסיים שרוחב סלע שליש טפח, ובש"ך נראה מדבריו שהרא"ש קאי איתר מכסלע שהוא שליש טפח וזה דוחק, ומלבד זה כבר כתבתי שלא יתכן כלל דאמוראי פליגי במציאות דבר שאפשר לברר, ואפשר לומר שזה אינו נתינת טעם למה נטרף כיתר מכסלע שאם ימתח כו' רק שהרא"ש כתב דבריו בסתם דביתר מסלע טריפה ומ"ש שאם אינו מוסב אדלעיל רק שזה דרך פי' על הש"ס שמה שאמר בגמרא שאם תמתח יעמוד על הטפח היינו חוט המקיף, וכן משמע שכתב לשון פירוש והל"ל שאם ימתח החוט המקיף יהי' טפח, ומה איכפל למימר פירש אלא ודאי שזה אינו נתינת טעם למה שקדם רק פי' על הש"ס להכריח מדת סלע שהוא שליש טפח וזה נראה לי יותר נכון מכל ישובים שראיתי בזה:
אפילו לא ניקב העצם רק משהו טריפה בגמרא אמרו כל טריפות כו' יתר עליהם עוף נשבר העצם אע"פ שלא ניקב הקרום טריפה ואוקמי' בעוף המים, ולכאורה משמע דוקא נשבר אבל ניקב לא, וי"ל דאף בניקב טריפה, וגם הרמב"ם כתב כמ"ש הש"ע וכ"כ הטור והב"י כתב דמשמע מדאמר סתם משמע אפילו כ"ש, ול"נ דאדרבה איפכא מסתברא שלא מצינו בשום מקום שיקרא לנקיבה נשבר, ועוד כתב טעם כיון שהטעם משום שסוף הקרום לפסוק ומשמע שדין כקרום וגם גזירה זו אינה שוה שהרי התוס' בחולין ועירובין כתבו טעם חסרון גולגולת שסוף הקרום ליפסק ואעפ"כ צריך סלע, ונראה שיצא להם מהא דאמר רב נחמן לרב אהא דהכתה חולדה על ראשה האמר ר"נ שמואל בדיק בידא והא דתנא לוי יתר עליהם עוף נשבר העצם כו' ושמא אינו רק נקיבה כדאמרינן דס"ד אין לה בדיקא מפני ששני' דקות אלא דשמואל לא ס"ל הכי כמבואר בש"ס פא"ט דף נ' וע"כ מיטרפא אף בלא נקובת הקרום, ועכ"פ משמע דאפילו בנקובה לחודא מטריף ששיני' דקות ולכן אין לה בדיקה להך מ"ד כי אין הנקב מכוון כך כפירש רש"י שם ואם ניקב כולו לא שייך למימר הכי רק בניקב במקום אחד שהגולגולת סותמה ומזה יצא להם דלאו דוקא נשבר כולו וכן פירש רש"י שם ד"ה מדאמר ראי' ששמואל בודק לנשיכת חולדה ביד וע"ש ועוד י"ל שיצא להם דנשבר העצם לאו דוקא כולו או רובו דאי בעינן דוקא רוב א"כ מאי יתר עליהם עוף שהרי אף בהמה טריפה מטעם גולגולת שנחבסה שנתרוצץ ונשבר ואפילו בבהמה טריפה, אלא ודאי רק משהו טריפה וכ"ש ניקב ולכן חשבו ליתרון בעוף אחר שאינו כן בבהמה, ובזה יש לישב קושי' התוס' שם שהקשו למה לא פריך דלוי גופא אהדדי דגם לוי אמר מכניס ידו לפנים ובודק כמבואר, ולפ"ז י"ל בודאי אלוי גופה לא מצי לרמוי' די"ל דהא דקתני לוי נשבר היינו כולו מאי קשיא הא אפילו בבהמה טריפה מטעם חביסת גולגולת, י"ל דגברא אגברא רמי ולוי לא ס"ל טריפת חביסת גולגולת אבל באמת צריך רוב או כולו, ולוי לא אמר רק אמתני' דשם הוא נשיכה ונקובה בעלמא ובזה לא אמר לוי דטריפה, אבל כיון דשמואל בדיק בידא ואיהו מרא דהאי מימרא דגולגולת שנחבסה ולוי תנא יתר עליהם עוף נשבר וע"כ אפילו משהו, דאל"כ אין יתרון עוף מן הבהמה שהרי אף בבהמה טריפה וכמ"ש ובודאי שמואל לא פליגי אלוי דאיהו תנא מתניתא ושמואל אמורא הוי ובפרט לפמ"ש לקמן סוף סימן נ"ב שדינו של לוי מוכרח ממתני' ממה ששנה קצת טריפות בעוף וקצתם לא נתפרשו כן ולמדו ופשיטא דקשה אדשמואל ממתני' אחרי שדבריו של לוי מוכרחין ע"כ, ולכן פריך שפיר שמואל דמיטרף בנחבס וא"ש ודו"ק:
ואם נקבה בנקבי' שיש בהם חסרון ואם אין בין נקב לנקב כמלא נקב השלם מצטרף כ"כ ב"י וכן משמע בש"ם דפריך ארב יהודא דאמר נקבה כנפה מצטרף לרובא מגולגולת דמצטרפין למלא מקדח ומשני דהאי בנקבים שאין בהם חסרון, אבל נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסור, ומשמע דשמעינן לה באמת מהך דגולגולת ותרוויהו דמי להדדי דאל"כ קשי איפכא מקנה דמצטרפין השלם לגולגולת, גם כי הוזכרו בלשון אחד שע"ז איתמר מצטרפין למלא מקדח וע"ז איתמר מצטרפין לכאיסר ומסתמא פירושם שוה, ומה שהכריח בפלתי מדברי הרא"ש עיין לקמן סימן ל"ד ממ"ש, ומ"מ נלענ"ד עיקר כזה להחמיר כפשט הש"ס, ובנקבים אין בהם חסרון אם מצטרפין לרוב ודינו כמו נחבס רובו כדלקמן סימן ל"ד דעת הב"י להקל דלא מיטרפא בהכי והש"ך חולק, ובפלתי הכריע דודאי פיסוק בעלמא לא מטריף דלא מצינו פסיקת גלגולת ואם יש נקבים שאין בהם חסרון זה הוא ממש נחבס ע"ש, ובאמת אם בא ע"י שבירה נראה ודאי דטריפה כגון ע"י הכאה דגם זה הוי גלגולת שנחבס כמו נתרוצץ, אבל אם הנקבים באו מעצמן ע"י חולי צ"ע אם הוא כנחבס דהרשב"א בחידושיו ובתה"א נסתפק לדעת המכשירין חיסרון מגלגולת אם נחסר רוב אם טריפה ומכ"ש בנחבס וע"כ לא ניסתפק רק בניפחת שלפי הנראה הוא כ"ש שראוי להיות טריפה אחר שנחסר כולו וכזה יש קצת ראי' להטריף דאם נימא דכשירה א"כ תוכל לחזור להכשרה אם ינטל ברוב גלגולת הנחבס ולא מצינו טריפה חוזרת לכשרה ועיין מ"ש סימן קי"ו ומ"מ נסתפקו הרשב"א דאפשר דנחבסה כאיב לה טפי, ומשמע ודאי דבהא מודה דכשירה שהוא שלם לגמרי ואין להוסיף על הטריפות, וכן משמע לי גם מדברי הטור שכתב כדעת הרא"ש שנראה מדבריו שמכשיר חסרון גלגולת ממה שהביא משנה דגלגולת שנפחתה בסתם ולא חילק עד כמה תפחת, ואם איתא דברובא עכ"פ טריפה עדיין הי' לו לחלק שצריך שלא יפחת רוב, אלא ודאי אף בנפחתה כשרה לדעת המכשירין ולא הוי כנחבסה וכאיב לה טפי, ואע"ג דלא קיי"ל כוותיהו מ"מ שמעינן מיהא במכ"ש בנקבים שאין בהם חסרון דכשרה, שלא באו רק מעצמן ואפשר לדחות דהטור סובר ג"כ דנפחתה כ"ש מנחבסה, ולכן לא מחלק הרא"ש שסמך על מה שהביא הש"ך דגלגולת שנחבס וזה בא מק"ו, ומ"מ הדעת נוטה להכשיר דאין להוסיף על הטריפות, ודוקא נחבסה איתמר וצ"ע:
ובזה נראה כדעת הב"י להכשיר, ובש"ך כתב שלפי מ"ש התוס' בעירובין שטעם חיסרון דגלגולת שסוף הקרום ליפסק, ובנקבים שאין בהם חסרון לא שייך כן ע"כ, ולא דק דהתוס' לא כ"כ רק אחסרון גלגולת כסלע שטעם משום שסופו לפסוק, ובאמת זה מבואר להדיא בש"ס ובפוסקים דנקבים שאין בהם חסרון אין מצטרפין לכסלע ואיסר בגרגרת וזה פשוט ואין צריך לפנים רק הב"י לא כתב אלא שנטרוף משום דהוי כחסר הרוב הגולגולת והוי כמו נחבס וכמ"ש בנחבס אפילו אין בו חסרון כלל טריפה כמו שפירש"י וכל הפוסקים להדיא שנתרוצץ, ושם אין הטעם משום שסוף הקרום לפסק וזה ברור:
הרי"ף בתשובה סימן קכ"ה כתב בתרנגולת שנשבר עצם קדירת המוח ואח"כ עלה עצם בנקב ונתרפא הנקב ונסתם כבראשונה באופן שאינו ניכר שום שבר וסדק כלל שיש להקל ולהכשיר שודאי לא ניקב הקרום והפר"ח השיגו דמ"מ יש לחוש שניקב הקרום ומדבריהם משמע שלא באו לדין זולת לענין הטריפות הקרום ומיירי באופן שאין כאן זולת ניקב במשהו ולכאורה נראה דאם יש חסרון שיש בו להטריף מצד חסרון הגלגולת זולת הקרום שבזה אין להקל דהרי הוא ודאי טריפה והוא פשוט ולכאורה גם הרי"ף מודה שהרי הוא טריפה ודאית אלא שצריך לי עיון בעוף המים שנטרף בנקיבת העצם לבד שסוף הקרום לפסוק והרי כתב הרב בב"י לקמן סימן מ"א והסכימו עמו האחרונים גבי ניקב טרפש הכבד שכתב בה"ג שהוא טריפה שסוף הכבד להנטל שאם עלה בה קרום שחוזר להכשרה והה"ד כאן כיון של] טריפות רק מטעם שסוף הקרום לפסוק וכיון שהקרום הוא שלם והגולגולת העלה קרום מחמת מכה כיון שנסתם חוזר להכשירן כדלקמן גבי טרפש ואפילו יש שיעור שיש בו כפי להטריף מפני חסרון הגלגולת שיש בו כסלע הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ג"כ צ"ע שהתוס' בעירובין כתבו שחסרון גלגולת הוא מטעם שסוף הקרום לפסוק וא"כ אפשר דמהני קרום מחמת מכה אם הקרום של מוח שלם עדיין, מיהו מדברי הרמב"ן והרשב"א והר"ן שכתבו תירוץ אחר על קושית התוס' כיון דלא איתפרש שיעורא ע"ש משמע דלא ס"ל כמ"ש התוס' שהטעם מפני שסוף הקרום לפסק וכיון דהוי טריפות מצד עצמה ודאי לא מהני קרום מחמת מכה. ובזה יש ללמד זכות באווזות שיש גובה בעצם גלגולת ונוצות גבוהים נכרים שם די"ל דסתימה כל דהו מהני והרי עור ובשר למעלה. וגם כתבתי בחדושי חולין ראי' שאין המוח מבצבץ דרך הנקב: