חידושי מהראל על שחיטה וטריפות· רבי אריה לייב צינץ
הלכות בשר בחלב · סימן צב
נאסרה אותה חתיכה, בטעם איסור חתיכה זו רבו המחלוקות והפ"ח העלה בכוונת המחבר שיש לה דין שמן לעניין שמפעפע בחתיכה זו ולא מחתיכה לחברתה ובפלתי כתב דמהכ"ת יהי' חלב שמן מחלבו דגיד וחלב כחוש דאינו אוסר רק כדי נטילה ואין זה תימה דמ"מ הרשב"א כ"כ להדיא ודייק לה מדאמרינן חלבא מסרך סריך ואין לדמות האיסורין זה לזה ומה שכתב עוד דלדעת המחבר אי אפשר לומר כן מדכתב לקמן סימן ק"ה דאף באיסור שמן ויש בו ס' מ"מ בעי נטילה לא הבנתי דדברי המחבר לקמן סי' ק"ה המה דברי הרשב"א בת"ה דף קי"א ז"ל אם נפל איסור שיש לי פיעפוע למקום ידוע בחתיכה אע"פ שיש בחתיכה ס' ויותר מ"מ בעי נטילה עכ"ד ואפש' שסובר שלהרשב"א באמת בעי נטילה אפי' ביש ס' רק המחבר שכתב אם אין בה טעם חלב מותרת החתיכה ועל המחבר גם כן לק"מ כיון דהמחבר מיירי כאן בשטעמו החתיכה ואין בה טעם חלב ומהיכא יהי' אסורה כיון שאומר שאין בה טעם חלב ואפי' באותו כדי נטילה ואפשר לומר דבכה"ג במין במינו בעי ג"כ נטילה ומכל זה אין הכרח שהמחבר לא יסבור סברת הרשב"א ז"ל והא דכתב המחבר לתוך קדירה ולא אשמעינן בצלי דבעי לאשמעינן עיקרא דמלתא בסיפא בחנ"נ ושאר דינים המתבארים מדברי המחבר בענין הזה ודעת התוס' פ' כ"ה הוא ג"כ כרשב"א דכתבו בדף ק"ח דהא דמשערינן בחתיכה לבד היינו בשהחתיכה חוץ לרוטב וחלב מפעפע מחתיכה זו ואינו מפעפע מחתיכ' לחברתה ואפש' דסברי ג"כ דאין להחלב דין שמן מ"ש רק לענין שיאסר חתיכה זו י"ל דסברי דאפי' באיסור שמן ג"כ אינו מפעפע מחתיכה לחברתה ואף שנראה קצת מדברי התוס' פג"ה דף ק' שנסתפקו בזה אם איסו' שמן מפעפע מחתיכה לחברתה וכתבו בדרך ממנ"פ מזה אין ראיה די"ל דכתבו כן לדחות דברי רבינו אפרים בממנ"פ והאיך יסבור רבינו אפרים נידחית דעתו והאמת יורה דרכו דמשמע מדברי התוס' הנ"ל דאין מפעפע מחתיכה לחברתה והשתא נמי הא דכתבו התוס' גבי הא דרב כיון שנתן טעם בחתיכה דמיירי שהחתיכה כשירה הוא חוץ לרוטב והנבלה מונחת עליו מיירי ג"כ באיסור שמן ואפ"ה אינו מפעפע מחתיכה לחברתה ובזה נמי ניחא הא דכתבו בשמעתא דירך דלר"י הרוטב ג"כ מצטרף ולא אוקמי בחוץ לרוטב כי היכא דמתוקם לרש"י בקצתה חוץ לרוטב דאי מיירי בכולו חוץ לרוטב אין אוסר רק כדי נטילה ודלא כמ"ש הפלתי אפי' אם נימא דהתוס' סברי דחלב מפעפע מחתיכה לחברתה מ"מ י"ל דסברי ג"כ כהרשב"א דלענין זה מקרי שמן שיאסור חתיכה זו ולא הוי שמן לגמרי ובאיסור שמן מודו דמפעפע מחתיכה לחתיכה והתם גבי הא דרב דף ק' מיירי באמת באיסור כחוש וכיון דאסור כדי נטילה וקיבל טעם גמור פשיטא שמתחלק טעם זה לכל החתיכות כיון דמב"מ ל"ב וע"כ לא כתבו התוס' רק דדבר הנאסר ממשהו אינו אוסר האחרות אבל דבר הנאסר מטעם גמור מהיכי תיתי לא יאסור האחרות ויתכן עוד בכל החתיכות אינו גדולה יותר מעובי אצבע שזה שיעור נטילה ויהי' איך שיהי' ברור הוא דהתוס' לא סבירא להו דהבל מתפשט טעם הטיפה ולא הזכירו זה כלל והי' להם להזכיר משום הבלע ועיקר חסר מדברי תוס' א"ו כמ"ש וזה ברור ודו"ק:
שלא ניער כו' לדעת רש"י צריך לנער באופן שהחתיכה תהי' כולו תוך הרוטב ולדעת ר"י אין צריך רק שקצתה יהיה ברוטב ועיין ב"י שכתב דהתוס' דקדקו כן מרש"י פרק ג"ה ואין משם הכרח והמהר"ם שיף כתב דהתוס' הבינו כן ממ"ש הש"ס שהחלב בגגה של חתיכה וגם זה אינו הכרח דפשיטא דיותר מה שהחתיכה חוץ לרוטב החלב רותח בגגה של חתיכה ולי נראה דהתוס' הבינו כן ממ"ש רש"י אמשנה דטיפת חלב, דנקט התם אם יש בה בנ"ט אסורה ופרש"י טיפת חלב שנפלה על אחת מהחתיכות בתוך הקדרה ולא הגיס את הקדירה ולא נחלק טעם הטיפה אלא לאותו חתיכה בלבד ע"כ לשון רש"י ומדכתב רש"י נפלה על אחת מן החתיכות ולא חילק על איזה חתיכה נפלה הטיפה משמע שהחתיכה הוא בתוך הרוטב דכיון דיש כאן רוטב ומכל מקום כתב רש"י על אחת מן החתיכות ולא על איזה נפלה משמע דכל שנפלה על חתיכה אינה מתערבת הכל בקדירה וכיון דמיירי שנפלה על החתיכה פשיטא דהיה קצת מגולה דאל"כ אינה קרוי נפלה על החתיכה רק ברוטב אלא וודאי מיירי במקצת החתיכה מגולה ומ"מ כתב רש"י על אחת מן החתיכות ובוודאי שקצת החתיכה מקצתה תוך הרוטב דלא סגי בלא"ה וזה אשר כתבו התוס' דמיירי בחתיכה חוץ לרוטב אמתניתין דמשם כ' רש"י שלא כדבריהם וזה ברור בכוונת רש"י ומעתה מ"ש הט"ז דלרש"י אינו הך דקצתו ברוטב רק לחומרא דנאסרת החתיכה חלק התחתון והעליון אוסרת הקדרה ליתא דכיון דנקט במתני' דאם יש בה בנ"ט אסורה אבל לית בה נ"ט מותרת ולמה תהי' מותרת הא הטיפה מתפשטת בכל החתיכה וברוטב נמי מתפשטת רק שאין החומרא רק כשנאסרה קוד' ונעשית נבילה לזה מותרת החתיכה הגם שיש לדחות דרש"י לשיטתיה אזיל דסבר דטעימה לא מהני בפחות מששים וא"כ ע"כ התם איכא ששים והיינו נ"ט מ"מ כיון דהט"ז כתב דאנן נמי נקטינן כוותיה ואנן לא קיי"ל הכי כמבואר לקמן סי' צ"ח והג"ה לא החמיר רק מחומרא אבל מדינא דש"ע וודאי די בטעימה אפי' לית בה ס' ועוד ראיה ברורה מדברי רש"י גופה דכתב ולא נחלק טעם הטיפה רק לאותו חתיכה ולהט"ז וודאי מתחלקת רק שאין החומרא רק דנאסרה קודם אלא וודאי ליתא למ"ש הט"ז ודו"ק:
ומדברי התוס' פ' ג"ה נראה שהבינו כן מדברי רש"י דכתב בכיסה שהרתיחות עולין משולים לפי' דמשמע דווקא שהרתיחות עולין למעלה ואפשר שגם מהתם מוכח ומ"מ גם ממתני' מוכח הכי וגם מדברי תוס' האילו מוכח ג"כ שלא כדברי הט"ז דכתבו דבגיד בקצתה חוץ לרוטב דאין הרוטב מצטרפת ומשמע שאינה מצטרפת לא לאיסור ולא להיתר ואפי' לאיסור נמי אינו מצטרפת ודו"ק ואפי' את"ל דמקום אחר מוכח מדברי רש"י מ"מ וודאי לרש"י בחוץ לרוטב אינו אסור רק כדי נטילה וא"כ מתני' מיירי בקצתה תוך הרוטב ואפי' הכי לא נחלק טעם הטיפה רק לאותה חתיכה אף אם רש"י יסבור ג"כ כדברי הרשב"א דחלב מפעפע בחתיכה זו מ"מ וודאי מתני' ג"כ מיירי בקצתה תוך הרוטב דע"כ לרש"י הך ניער משמע בכולה בתוך הרוטב אבל אם הוא קצת ברוטב לא מקרי ניער וניהו דרישא מיירי בלא ניער מ"מ וודאי מיירי בכל גווני ואפי' בקצתה תוך הרוטב ואפ"ה לא נחלק טעם הטיפה רק לחתיכה זו לבדה ודו"ק וע"כ העיקר כדברי הש"ך וכן הבין הרשב"א מדעת רש"י וכן עיקר בדעת רש"י:
שייך למ"ש בישוב דעת הראב"ד דס"ל דלא אמרינן חתיכה עצמה נ"ג
רק למ"ד מין במינו במשהו
שוב ראיתי בספר המאור שכתב ג"כ דאין אומרים תענ"נ רק למ"ד מב"מ לא בטיל והשיג על הרי"ף שלא הביאו דיש נפקותא אפילו לדידן דנקטינן כרבנן דמב"מ בטיל ויש נפקותא ביין נסך והרי להדי' כמ"ש ולדעת הפלתי ל"ל למימר דיש נפקותא לענין יי"נ עדיפא הוה לי' למימר דאיכא נ"מ בחתיכה גופה וא"כ תקשי ליה קושית הלח"מ ולפמ"ש ניחא ודו"ק:
אך קשה לי דמדברי הראב"ד דלא סבר חענ"נ כלל רק במין במינו והרשב"א והר"ן הביאו דברי הראב"ד דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה בדב' לח בלח כיון שאין האיסור רק מחמת התערובות אלא בלח ביבש משמע דבלח ביבש אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה ובהשגות כתב דאנו לא שמענו לומר חנ"נ רק במין במינו עיי"ש ולפמ"ש י"ל דכתב כן באיסורי משהו החמורים דג"כ מין במינו לא בטיל וכתב כדי לתרץ קושי' התוס' מיי"נ ואף שהרשב"א כתב סברתו על דברים אחרים מ"מ אפש' שהראב"ד לא אמרה רק ע"ז והרשב"א לקח סברתו למ"א אבל לדעת הפלתי דסבר דעיקר הפלוגתא היא באפשר לסוחטו קשה ואפש' דקאי ג"כ על אפשר לסוחטו ודו"ק וצ"ע:
ניער מתחילה ועד סוף, וי"ל הרמב"ם דבש"ס אמרינן דלר' יהודה חיישינן שמא לא ניער יפה ולא כיסה יפה ולכן אפי' ניער מתחלה ועד סוף נמי אוסרת כל החתיכות דשמא בתחלה לא ניער יפה לבסוף ניער יפה ומתפשט בכל החתיכות אבל אם לא ניער רק תחילה לבד אפי' ר' יהודה מודה דאינה אוסרת שאר החתיכות דממנ"פ אם לא ניער יפה לא קיבלו כלום מהחתיכה ואם ניער יפה גם החתיכה מותרת ואנן לא קיי"ל כר"י ולכן אפי' ניער מתחלה ועד סוף לא חיישינן שבתחלה לא ניער יפה נעשה החתיכה נבילה ובסוף ניער יפה לזה כיון הרמב"ם בכתבו ניער בתחילה ועד סוף לאשמעינן דנקטינן כרבנן בהא והטור לא כתב רק לפרש דברי הרמב"ם וזה ברור ודו"ק:
שוב מצאתי במהר"ם שיף שכתב ג"כ מ"ש ודברי מהר"י בן חביב וב"י בזה אך למותר עיי"ש:
וכן אם נפל לתוך המרק או לתוך החתיכות עיין ש"ך שכתב דדעת הרמב"ם הוא דכיון דאינו ידוע באיזה חתיכה נפל כל מה שנכנס בקדרה מצטרף לבטל והטור דהשיג עליו היינו משום כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא לא שייך לומר כל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל ואין זה נכון מטעם דאם לא ניער בתחילה מה מועיל מה שמנער בסוף ולדברי הש"ך וודאי הניעור מועיל לצרף כל הקדירה ואם כוונת הטור דהוי מבטל איסור במזיד הו"ל לפרושי דאין מבטלין איסור לכתחילה ואיכא נפקותא אם עשה כן בשוגג וברור דהטור לא כיון לזה ואפשר שמודה דבשאר דברים דכל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל אפי' באינו מינו ואין לתמוה על זה דהא הוי איסור תורה דהא אין מבטלין איסור לכתחילה לא הוי רק דרבנן כדעת רוב הפוסקים ועמ"ש לקמן סימן קי"א והטור לא נתכווין לזה מעולם אלא נראה ברור שדעת הטור והרב סעיף זה הוא כיון שבוודאי נפלה על חתיכה אחת א"כ וודאי יש בקדירה זו חתיכה אחת של נבילה דכיון דברור שנפלה לחתיכה שחוץ לרוטב ואין שאר החתיכות מצטרפות וכיון שכבר נאסרה חתיכה אחת וודאי הוא כנבילה גמורה דבבשר בחלב הוי גופו של איסו' וזה דומה שאם נפלה חתיכה של נבילה לקדירה ואינו ידוע איזהו דפשיטא דבעי ששים נגד כל החתיכה ואין שום הבדל לחתיכה שנאסרה מן החלב לנבילה גמורה ומה"ט מקרי מהר"ל וכיון שיש כאן וודאי חתיכת נבילה פשיטא דלא סגי בלי ס' ולא שייך כל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל דאין כאן ספק ויש וודאי חתיכת נבלה וזה ברור בכוונת הטור דסתם דאם הוא חוץ לרוטב מאי מהני ניער ור"ל כיון שנאסרה החתיכה בבירור מאי נ"מ בין מכירו לאינו מכירו ומתני' נמי הוא גיד שנתבשל עם גדים אם אינו מכירו הר טב בנ"ט ואפילו לדעת הש"ך דדמי לה לסימן קי"א בזה מקרי כל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל קשה הא לדידי' ע"כ מיירי שהחתיכה הוא חוץ לרוטב דאם הוא תוך הרוטב אין צורך לנער וכיון שהיא כן למה כתב הרמב"ם דניער החתיכות ברוטב הא כיון שנפל על חתיכות שחוץ לרוטב או בתוך הרוטב אם יסבור כדעת רש"י וודאי הרוטב לא נכנסה בבית הספק כלל והרוטב היתה מותרת בבירור והאיך נימא שתצטרף לבטל כמבואר לקמן סימן קי"א דדוקא בענין שנכנס לספק ומה"ט כתב הרשב"א והמחבר לקמן סי' קי"א דאם יש בקדרה אחת שיעור לבטל לא אמרינן כל מה שנכנס בספק מצטרף לבטל רק מטע' שאני אומר אמרינן הכי וע"ש הש"ך סקי"א שהביא ג"כ דברי רשב"א וסברה ברורה הוא ואטו אם יהיה ידוע שנפל איסו' לקדרה אחת תצטרף הקדרה השני' והאי נמי דכוותי' הוא ודוחק לומר דהש"ך מיירי דאין ידוע אם נפלה לתוך הרוטב או חוץ לרוטב דע"ז מהכ"ת נימא דפליגי הטור דאם עושה כן בדעבד לא הוי רק ספיקא דרבנן כיון דיש רוב נגד החתיכה וכן משמע מלשון הש"ך שכתב כיון שהחתיכה אחת היתה מתבררת שאסורה דמיירי באופן שחתיכה אחת היתה אסורה בוודאי וכמ"ש ע"כ נראה עיקר כמו שפירשו מהריב"ח והב"י והביאו האחרונים ודעת הב"י דאפילו אם נפל בחתיכה שתוך הרוטב מ"מ צריך לנער היטיב כדי שיתפשט כל הקדירה ולפי דבריו צ"ל דהרמב"ם סובר כדעת ר"י דאם סובר כדעת רש"י כיון שהחתיכה הוא קצת חוץ לרוטב ואינו מתפשט איסור החלב רק בחתיכה זו לבדה איך יצטרף הרוטב אח"כ דלא כהט"ז שכתב שדעת המחבר והרמב"ם כדעת רש"י וברמב"ם אפש' לפרש פירוש אחר משא"כ במחבר שכ"כ לפי מה שהוא ז"ל פירש דבריו בב"י וודאי מוכח כדעת ר"י ודו"ק ולפ"ז אין חולק על הרמב"ם בזה והא דכתב הרב בלשון ויש חולקין הוא כמ"ש הש"ך עיי"ש:
וי"א בכל איסורין חענ"נ עיין פלתי שהקשה דברי התו' בהדדי דבדף ק"ח כתבו דחתיכה נ"נ אינו רק דרבנן דמדאורייתא אינו צריך ס' רק נגד האיסור הנבלע ובאותו עמוד גופיה הקשו מגיעולי מדין וכתבו דלא הגעילו רק ביש ס' נגד האיסור והנה לפמ"ש הט"ז לקמן בסי' קי"ז דאין כח ביד חכמים לאסור רק דבר שאינו מפורש בתורה לא איסור ולא היתר משא"כ דבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לעקור דבר תורה וודאי לק"מ דהתם קושטא קאמרי התוס' דלא הוי רק דרבנן אך התוס' הקשו בזה לדעת ר"ת דע"כ ההיתר מפורש בתורה וקשה האיך הי' כח ביד חכמים לאסו' והדברים כפשטן וזה קרוב יותר לכוין בדעת התוס' מישובים שכתב הוא ז"ל דכה"ג הו"ל לפרושי ובפרט דלעיל דף ק' משמע שזה ראיה ברורה לדברי רבינו אפרים זולת מה שכתבו דמיירי ביש ס' ואפשר דהתם קאי לשיטת ר"ת כמו שכתוב בפלתי ודו"ק:
והיותר נראה לי דזה וודאי אפש' לומר דכיון שחתיכה נאסרה שוב לא תחזור להיתירא לעולם דהאיך נאמ' מעיקרא היתה החתיכה כולה אסורה ועתה תחזור להית' זה לא יתכן לעולם ולכן וודאי מסתבר למימר דלעולם היא אסורה דבר תורה דכל מה שנאסר כבר אי אפש' שיהיה חוזר להיתר אבל אם החתיכה נבילה נבלע בשני זיתים פת וכיוצא באופן שהוא מין באינו מינו בוודאי ענין האיסור מפני הפת עד שנאמ' שאם יאכל הפת יהי' חייב משום פת איסור זה וודאי אין סברא כלל ומנא ילפינן לטעם כעיקר ומשרת ואם נזיר שרה ענבים במים ויש בהם טעם יין וכי יתחייב משום המים זה וודאי אי אפש' שיתכן לאמרו דהתורה לא אסרה לנזיר כי אם יין וזה אי אפש' שיהיה בדין תורה אבל ראוי לומ' שהחכמים השוו דבריהם לדין תורה ודינו כמו איסו' מצד עצמו ולכן ברוטב של נבילה דהרוטב מצד עצמו הוא מים וכל האיסור הי' מחמת בשר נבילה המעורב והאיך אפשר שיהיה חמור מדין האוס' וסברא זו יתכן לאמרה שרבנן גזרו על הרוטב שיהיה דינו כמו איסו' מצד עצמו וע"ז סובב כוונת התוס' על אמרם דברוטב של נבילה שצריך ס' ג"כ נגד הרוטב בחתיכות שאנו דנין על הרוטב כאילו נאסרה מצד עצמה ובזה אי אפש' לומר שיהיה מצד דין תורה דמעיקרא הי' איסורא מחמת נבילה ועתה יהי' מחמת הרוטב ומן התורה וודאי סגי בכה"ג ביש ס' נגד כזית נבילה שבלעה הרוטב דמאי צד איסור יש בהרוטב כיון דכל איסור מין בשאינו מינו הוא מצד טועם טעם נבילה וגם להרוטב יש דין נבילה וכ"ז שנטעם טעם רוטב האיסור הוא אסור ולכן אם אין כאן טעם רוטב באיסור וכגון ברוטב נבילה דיש ס' בקדרה נגד החתיכה מהרוטב של היתר ובוודאי אין סברא לומ' שהרוטב תהיה אסו' מן התורה הא אין נטעם ונרגש טעם איסו' ומטעם ליכא למיסרה וע"כ צריך לומ' בדעתם דנתנו החכמים דין רוטב זה כדין רוטב נבילה עד שלא יוכל מן הרוטב לבטלו דהוי מב"מ והקשו שפיר מהא דמשני גדי אסרה תורה לא יהי' רק החלב כדין הרוטב ומ"מ אין מינו מצטרף לבטלו ודו"ק:
ובזה נמי ניחא דקשה מאי הקשו על רשב"ם דהא נעשה נבילה מדרבנן דילמא ת"ל דבדרבנן לא אמרינן מב"מ לא בטיל ולכן כיון שהתורה מיעטה להחלב וודאי אינו אסור מן התורה משא"כ בשאר איסורין דמין במינו לא בטיל מד"ת ועיין מ"ש הר"ן בספכ"ה בשם הרמב"ן בזה ולפמ"ש ניחא דוודאי אי אפש' לומר שיהיה דין תורה כן שהרוטב אסור מצד עצמו אלא שהוא מדרבנן שהשוו כן לדבר תורה והוכרחו לזה ממה שאמרו בש"ס חלב נבילה הוא אלא דחכמים נתנו להחלב דין חלב נבילה ומ"ש התוס' דבחתיכה של היתר אין צריך מן התורה רק נגד האיסור הבלוע אין רצונם לומר דאם יתערב כזית יין נסך בשני זיתים מים והמים יתערבו באינם מינם דלא יצטרך ס' רק נגד היין דטעם המים ג"כ כטעם היין ואסורים באמת מן התורה אלא שעיקר כוונתם אם יתערבו המים בשאר מים באופן שאינו טועם טעם יין פשיטא שאינו ראוי לחושבו כמינו רק שחושבין אותו כאילו גם המים הם יין נסך גמור אילו לא הי' טעמו נרגש פשיטא שהי' מותר והה"ד ה"נ כיון דטעם הרוטב אינו ניכר והמים בטלו ברובא דאפי' יש להם יין נסך מ"מ הם מין אחד עם שאר המים ובטלים ברוב ואין שם מים עליהם אבל לענין המים אם ערבו בשא' מינים כ"ז שנטעם טעם רוטב אסור הוא מדין תורה ולא כתבו רק דומיא דסברת רשב"ם ודו"ק:
ולענין איסור דרבנן אי אמרינן בי' חתיכה עצמה נעשית נבלה משמע מדברי רמ"א בכמה דוכתי דאמרינן וכן משמע דעת התוס' כמ"ש בפלתי רק הפ"ח הכריע מתוך דברי הרמב"ם בפרק ט"ו ממ"א דבשר עוף שנפל לחלב מרבה עליו עד שיבטל טעם חלב הרי דלא אמרינן חנ"נ באיסור דרבנן ובפלתי לא הכריע רק שכתב דאפש' לומר דחכמים השוו דבריהם לדין בב"ח ואפי' בדרבנן ע"ש ולי הדבר מוכרח מהראי' עיקרית שהביא הר"ן ומזה הכריע הר"ן והפ"ח מהירושלמי דפליגי ר"י בר יוסי ורבי בגריסי תרומה שנתבשלו עם עדשי חולין וסובר רבי שירבה נגד כולם ומטעם דחנ"נ וידוע דתרומת גריסין דרבנן והרי להדיא דאפי' בדרבנן אמרינן חנ"נ והך דתרומת גריסין דרבנן בוודאי אין חולק דדגן תירוש ויצהר כתיב ואם דעת הרמב"ם אינו כן הלא בלא"ה כתב הפ"ח שנעלם מכל הגדולים הירושלמי הוה וע"כ גם הרמב"ם לא השגיח לראות דברי ירושלמי זה ולכן פסק כן אבל לפי מה שהכריע מהירושלמי דבכל איסורין חנ"נ כי היכא דמיכרעא בהא נמי מיכרע בהא וזה ראי' ברורה והכרחיית ואין צורך ברבות הראיות וכן עיקר ובענין חתיכה שנאסרה במשהו אם אוסרת אחרות בפליטתה האריכו הט"ז והש"ך בנה"כ: