אור ברסלב
חידושי מהראל על השס מסכת שבת › דף ז ע"א

חידושי מהראל על השס· רבי אריה לייב צינץ

מסכת שבת · דף ז ע"א

דף ו ע"א

ואמאי קרי ליה גמורה כו' אבל לזרוק מודה לי'. לפ"ד הרמב"ם פי"ז משבת דין ט' דס"ל דג' מחיצות נמי לא הוי רה"י מן התורה אם אין לחי ברוח רביעית א"ש הסוגי' בפשיטות דקאמר דוקא ד' מחיצות הוי רה"י אבל אפי' ג' לא הוי רה"י לחייב הזורק לתוכן אבל לדעת רוב מפרשים שהביא המ"מ ג"כ דג' מחיצות נמי הוי רה"י לזורק לתוכה א"כ מאי פסקא דברייתא ממעטא דוקא שתים ולא ג' דחריץ וגדר הם ד'. והנראה לענ"ד בזה דבלא"ה נדחקו רש"י ותוס' בל' גמורה שלא נתפרש יפה בלשון הש"ס ולכן נלע"ד לפרש בפשיטות והוא דודאי ברייתא אתא לאשמועינן בזהו מיעוט רשות שאינו רשות יחיד ובודאי לשון גמורה מתפרש בפשיטות שזהו גמורה שאפי' לטלטל בתוכה מותר משא"כ [ג] מחיצות אף דהוי רשות היחיד מן התורה מ"מ מדרבנן אין מטלטלין ולא הוי גמורה אלא דממילא שמעינן דע"כ זהו לא אתא למעוטי ג' מחיצות דממילא נשמע ממילת גמורה לחוד דבפחות מד' אין מטלטלין מדרבנן ואי הך מילתא לחודא אתי לאשמועינן ה"ל למיפתח בברייתא איזה רה"י גמורה והוי ידעינן דתחות מד' מחיצות אינה רה"י גמורה אע"כ אתי לאשמועינן דזהו רה"י גמורה ובג' רה"י שאינה גמורה וב' לא הוי אפי' שום רה"י בעלמא לח יב הזורק לתוכה נמי לא הוי משא"כ אי לא הוי נקט גמורה ה"א בפשיטות דזהו רה"י למטלטל בתוכה משא"כ בפחות ממנה אסור לטלטל בתוכה אע"כ מדנקט גמורה דממעט דיש רשות שאינו רשות יחיד גמור ונקט נמי זהו איכא תרי מיעוטי מלישנא דברייתא דיש רה"י גמורה ושאינה גמורה ופחות משאינה גמורה והיינו כדר' יהודה ושפיר מוכח דאפי' לזרוק ס"ל לרבנן דלא הוי רה"י. כנ"ל ברור בפי' דש"ס ודוק:

ודברי הרמב"ם צריכי' ישוב עם הגמרא דערובין דמבואר דבב' מחיצות ולחי הוי רה"י ואיך פסק הרמב"ם דאפי' בג' מחיצות לא הוי רה"י ואין לחלק ברמב"ם החילוק כפי מ"ש לדעת רש"י דיש חילוק בין מפולש לר"ה לרבים בוקעין דהרי לא חילק הרמב"ם ועוד דבג' מחיצות לא שייך כלל ר"ה. ותמהני על הה"מ והכ"מ איך לא העירו מסוגי' זו דר"י ס"ל בב' מחיצות ולחי הוי רה"י וצ"ל שהרמב"ם הי' לו גירסא אחרת וגרס מבוי שראוי לשתוף וכו' וכמו שמוכרח לומר שגם בדף י"א הי' לו גירסא אחרת וכמ"ש המ"מ שם ולדבריו צ"ל דאף דלר' יהודה אפילו ב' מחיצות הוי רה"י לחייב הזורק לתוכן כדמשמע בערובין דף כ"ב ושם דף י"ב לרבנן אפי' ג' לא הוי רה"י מן התורה ומ"ש התוס' שם דאפי' אית ליה לר"י ג' מחיצות דאורייתא משמע מדבריהם טעמ' דר' יהודה דלחי משום מחיצה וצ"ע דבפ' כיצד משתתפין כ' התו' דקורה לכ"ע אינו משום מחיצה מן התורה וא"כ ע"כ לר"י אפי' ב' מחיצות בלי שום תיקון הם מן התורה ולפמ"ש גם הכא מוכח כן ועיין בסמוך:

שם גמרא אמר מר זהו ר"ה למעוטי אידך דר"י. ויש לדקדק מנ"ל דברייתא דלא כר"י ודלמא אדרבא ברייתא כר"י ורישא למעוטי פסי ביראות דאינו רה"י וסיפא מפיק ב' בתים בב' צדי ר"ה דלאו ר"ה היא וי"ל כיון דעיקר טעמא דר' יהודה משום דאתי רבים ומבטלי מחיצתא אבל בלא"ה גם לר"י הוי רה"י וברישא לא מיירי כלל מהילוך רבים ולכן לא רמיזא בברייתא וגם כיון דלרבנן באמת איכא ד' מחיצות לא אימעט מלשון זהו רה"י דהא באמת אפי' בג' ולחי הוי רה"י גמורה ולרבנן פסין עדיפא דאיכא שם ד' מחיצות וכ"ש דא"ש לפמ"ש לעיל בלשון גמורה דכולה קאי אמחיצות ולר"י השני מיעוטים אמחיצות קאי, כנ"ל ודוק ואין להאריך כאן יותר ועיין ערובין דף ך':

בגמרא במזיד ענוש כרת ונסקל איצטריכא ליה. ולכאורה משמע לפי דברי התו' דאיסי לא איירי לענין חטאת א"כ מאי דמשני ענוש כרת כו' משמע דבדאיסי כרת נמי ליכא וקשה לפ"ז דהא לקמן פ' כלל גדול אמרינן דשבועות עדות חידוש הוא דבכל התורה כולה לא מצינו לאו דמחייב עלה קרבן והא משכחת בדאיסי דליכא כרת ומ"מ חייב קרבן וכיון דליכא כרת ליכא טפי מלאו וגם כללא הוא דחטאת אינו בא אלא על דבר שזדונו כרת ולכן נראה דגם מכרת לא ממעט ליה איסי רק מסקילה ועיקרה משום סקילה נקט לה:

בתוס' ד"ה הא מכאן כו' כי פריך חייב חטאת פשיטא ה"ל לשנויי' הא קמ"ל כו' עכ"ל. לכאו' לפי' רש"י שפי' דה"ל למיתני חייב סתמא ליכא לשנויי הכי דאפי' אי נקט חייב סתמא הוי ידעינן חיוב חטאת דסתם חייב היינו חטאת כמו בכל דוכתי דנקט חייב דהיינו קרבן. ובאמת ממ"ש התוס' בסמוך נראה דלא ס"ל כפרש"י, מיהו נראה דכ"ש דמוכח כן לפרש"י אי נימא דחייב סתמא ידעינן קרבן א"כ לא משני מידי דאכתי ליתני חייב סתמא ומוכח דהא מהנך דלא מספקן מדחייב קרבן אע"כ קרבן חייב גם לאיסי:

בא"ד דלא פליג אמתני' כו' עכ"ל. והק' מהרש"א דמאיסי גופא דתני מנינא מוכח דחייב על כל א' כדדייקינן ממתני' דנקט מנינא ותירץ דאיסי דנקט בהדיא אינו חייב על אחת שפיר י"ל דמנינא אתי דחייב עכ"פ על ל"ח משא"כ במתני' דלא נקט אינו חייב על אחת אם נימא דיש שאינו חייב עליו לא נדע שום דבר ממנינא דאולי שנים או עשר ויותר. כן נ"ל ביאור דברי מהרש"א והוא נכון. עוד נ"ל להוסיף נופך דודאי בדאיסי גופי' שפיר י"ל דנקט אבות מלאכות ל"ט ואינו חייב על א' מהן ומשום דמשכחת שפיר שיתחייב ע"כ החיובים דאם נימא שיש א' שאינו חייב קרבן עליה לא תקשי דידע לשבת במאי די"ל דידע לה בדאיסי א"כ ה"ק אבות מלאכות מ' חסר א' ואינו חייב על א' מהן א"כ שפיר משכחת לה שיתחייב כל החיובים שהם מביאין קרבן עליהם וידע לשבת באותו שאינו חייב משא"כ במתני' דאינו מבואר כלל שיש א' שפטור עליו ע"כ מנינא אתי דאכולהו חיוב כנ"ל ודוק. מיהו בלא"ה אין מקום לקושי' דהא רש"י פירש דפריך מנינא ל"ל ליתני הזורק כו' ואנא ידענא דמ' הם א"כ לא שייך לאקשוי אהא דאיסי דלא חשיב להו רק נקטינהו בקצרה כמה יש מאבות מלאכות ושפיר נקט מנינא לדעת סכום מנינם וליכא שום יתור במנין ולק"מ. ומ"ש התו' גופי' בסמוך דמדברי איסי גופי' יש לדקדק מדתני מנינא משמע דגם מדברי איסי גופי' מוכח כן י"ל דאולי קים ליה להש"ס דגם איסי חשיב לאבות מלאכות בפרט כמו במתני' והתוס' לא פסיקא להו להוכיח מכאן:

ומ"מ יש לדקדק כיון דבס"ד ניחא ליה להש"ס דאינו חייב איירי לענין קרבן למסקנא אמאי לא נשאר בהאי ס"ד ואיסי מספקא ליה לקרבן ובפרט לפמ"ש התו' בסמוך דברייתא לרמב"ח דלא כאיסי ומנ"ל ונראה ליישב דפשיטא ליה להש"ס דחייב כרת על מלאכת שבת שזהו מפורש בקרא רק סקילה דלא מיפרשא אף דמיתה מיפרשא בקראי שייך למכלל כרת בכלל מיתה אלא דבס"ד דנקט אינו חייב אלא א' י"ל דלא ס"ל חילוק מלאכות דבפ' כלל גדול צריך קראי להכי אבל הא פשיטא ליה בין בס"ד בין במסקנא כיון דזדונו כרת שגגתו חטאת ובפרט לפי מ"ש התו' לקמן דס"ד שאינו חייב עד שיעבור כל ל"ט וא"כ יש לומר דבס"ד הוי ס"ל דבעינן שיעביר כל ל"ט ולהכי הוי אתי ליה שפיר הכא ודוק:

שם בגמ' ר"א אמר כגון דאית לה מחיצות כו' ויש לדקדק אמאי נקט תנא למתני' בבקעה שיש לה מחיצות ליתני סתם בקעה וליתני אינה כר"ה לשבת כו' ומפרש"י נראה שמישב זה דקמ"ל שהיא רה"י לחייב הזורק לתוכה והוא דחוק קצת דשם לא איירי בדיני שבת ויותר י"ל דקמ"ל לענין טומאה גופי' אע"ג דמוקפת מחיצות והוה ס"ד דמקום של סתירה הוא קמ"ל דמ"מ בימות החמה רשות הרבים היא לטומאה אף שרה"י גמורה היא לשבת מיהו אי הוי תנא אינה לא כר"ה הוי רבותא בסיפא דמ"מ בימות הגשמים רה"י אפי' לטומאה אף דלא הוי מחום של סתירה כ"כ שהרי ההולכין מרחוק רואין ואפשר דבאמת הא דבימות (הגשמי') רה"י לטומאה ואמאי ליהוי רה"י שהרי ההולכין סמוך לה רואין ולרב אשי באמת דוקא במוקפת איירי ואפילו לעולא אפשר דאיירי במוקפת מחיצה באופן שאין בני אדם ההולכין סמיך לה רואין דאל"כ לא דמי לסוטה אלא דסגי במחיצה א' וכל דהו למקו' סתירה וצ"ע ועיין בסמוך:

שם גמרא קרפף קרי ליה, ויש לדקדק דע"כ האי קרפף מוקף ד' מחיצות דאל"כ אפי' הוקף לדירה נמי אין מטלטלין בו א"כ י"ל דכאן איירי בג' מחיצות דלשבת רה"י הוא דהזורק לתוכה חייב לדעת רוב פוסקים ולא מקרי קרפף ואפ"ה הוי רה"י לשבת אכן למאי דפרישית בסמוך אתי שפיר דכיון דעיקר רבותא דתני לאשמועינן דאפילו מוקפת ר"ה לטומאה הא גופי' קשי' דליתני קרפף דהוי רבותא טפי משא"כ לפרש"י בג' מחיצות הוי רבותא טפי דאפ"ה רה"י לשבת, ואפשר לומר דשני הפירושים אמת ויובן בזה לשון הש"ס ורב אשי רה"י קתני ולכאורה אינו מובן דמאי משני אדיוקא דעולא האי קרפף קרי ליה אכן לפ"ז א"ש טובא דודאי בהך סברא גופא פליגי דעולא ס"ל כיון דמתני' לענין טומאה עיקרה טפי ה"ל למיתני קרפף אי איירי תנא במחיצות ובד' מחיצות הוי רבותא טפי לטומאה ורב אשי משום רה"י קתני ולענין רה"י לשבת הוי רבותא טפי בפחות מד' מחיצות דמ"מ הוי רה"י לשבת לענין הזורק לתוכה ולכן נקט לשון בקעה לאשמעינן נמי רבותא לשבת וגם לענין טומאה איכא רבותא בג' מחיצות אף שהמחיצות מבדילים בין העוברים הוי רה"י לטומאה ואגב אורחא קמ"ל נמי דבג' נמי רה"י הוי לשבת כנ"ל ודוק:

שם אטו כל הני דאמרן לאו כרמלית וקשי' לי לדעת הרמב"ם דג' מחיצות הוה כרמלית בלי תיקון לחי א"כ לימא דאתי לאתויי ג' מחיצות וקמ"ל דלא הוה רה"י מן התורה וא"ל דא"כ זהו דרישא ל"ל למעוטי דר"י דאפילו ג' מחיצות לא הוי רה"י כ"ש תרי די"ל דריש קמ"ל אפי' איכא לחי בשני צדדין לאו רה"י הוא, מיהו לדעת הרמב"ם יש לומר דמפרש גמורה שזהו רה"י גמורה לחייב הזורק לתוכה משא"כ ג' מחיצות הזורק לתוכה פטור וא"כ ע"כ מוכח מרישא דג' מחיצות נמי אין חייב הזורק, ועמ"ש לעיל באריכות ותראה ליישב ודוק ועי' בסמוך:

בתוס' בד"ה לא נצרכא אלא לקרן זוית, לא בעי למימר דאיצטריך לצדי ר"ה כו' עכ"ל. ולא ניחא להו למימר דבקרן זוית מסתבר טפי לחייבו מבצדי ר"ה וקמ"ל דאפי' קרן זוית אינה כר"ה דאם קרן זוית עדיפא מצדי ר"ה מנ"ל דאתי לרבו' קרן זוית ופליגי רבנן אר"א אפי' בקרן זוית דעדיף דאפושי פלוגתא ל"מ וע"כ לא פליגי אלא בצדי ר"ה אבל בקרן זוית גם רבנן מודו דהוי כר"ה אע"כ דקרן זוית גרע מצדדין, אח"כ ראיתי ברמב"ם פי"ד דין ד' שכ' וכן קרן זוית הסמוכה לר"ה והוא המקום שמוקף ג' מחיצות והרוח הרביעית ר"ה כגון מבוי שאין לו לחי או קורה עכ"ל. מבואר מדבריו דמפרש באמת קרן זוית היינו מבוי וקמ"ל אפי' פתוח לר"ה אלא שה"ה פי' שם קרן זוית המוזכר ברמב"ם כפרש"י ואולי טעות הוא ברמב"ם שלפנינו וצריך לומר לכן המקום וכו' ולנוסחא דידן ברמב"ם קשה למה ליה לר' יוחנן לומר טעמא דלא ליהוי כר"ה פשיטא הא בב' מחיצות ס"ל לר' יהודה דהוי כרה"י ורבנן בג' ודאי לא הוי ר"ה עכ"פ, וגם קשה לדעת הרמב"ם דג' מחיצות הם כרמלית וג' עם לחי הוי רה"י האיך תקנו חכמים תיקון דאתי לידי קלקלה דאילו היו ג' לבדן ל"ה מתחייב המוציא מן המבוי לר"ה וכשעושה לחי מתחייב ואין להאריך בזה ובטא"ח וש"ע סי' שמ"ה סי"ד ברמב"ם מפו' כפי נוסחותינו ברמב"ם:

בא"ד ואפי' אית בהו חפופי, ויש לדקדק לפ"ז מנ"ל לר' יוחנן לעיל דמודה בן עזאי בזורק כיון דס"ל דאפי' אית בה חפופי לר"א כר"ה דמי א"כ י"ל טעמא דב"ע משום דלא אשכחן כה"ג דחייב וא"כ אפי' זורק פטור שכן נ' מדברי התו' לעיל דאי טעמא משום דלא אשכחן כה"ג דחייב גם זורק פטור דר' יוחנן ע"כ לא שמיע לי' ברייתא א"כ י"ל טעמא דב"ע לאו משום מהלך כעומד רק משום לא אשכחן כה"ג דחייב וס"ל ג"כ צדי ר"ה כר"ה דמי צ"ע:

בגמרא כי אתא רב דימי כו' בין העמודין נידון ככרמלי' וקשה למה לא אמר ר"י דכרמלית אתי לאתוי' בין העמודין, ואפשר דהא דקאמר בין העמודין נידון ככרמלית היינו לרבנן דס"ל צדי ר"ה לאו כר"ה משא"כ לר"א דס"ל כר"ה דמי גם בין עמודין חשיב לר"ה וא"כ לעיל בעי לאוקמא אפי' כר"א ולא מצי למימר בין העמודין, ובזה ניחא דלעיל בבריית' נקט אצטונית דהיינו אצטבא ואמאי לא נקט רבותא טפי בין העמודין נידון ככרמלית ולפ"ז א"ש דברייתא נקטה אפי' לר"א דס"ל צדי ר"ה כר"ה דמי ודוק:

בפרש"י ד"ה לבנה סתם לבנה ארכה ורחבה ג' ואין לעבי' שיעור אפשר דרש"י פי' כן היינו משום דמשמע לי' דבעי מקום ד' ולכן פירש דסתמא ארכה ורחבה ג' וא"כ ממילא בטח בצדה מונח למטה מג' ולמטה מג' לכ"ע לא בעי מקום ד' והא דקאמר בפנים פטור היינו אפי' איכא מקום ד' ולזה פי' דאין לעובי' שיעור וא"כ א"צ לומר דרש"י כהריב"א ומיושב מה שהוקשה למהרש"א ממאי דכ' התו' לעיל לפרש"י איירי בדבילה שמנה ע"ש, ומ"מ נ"ל ליישב אפי' תימא דהכא א"צ מקום ד' ומטעם שכתבו התו' בשם ריב"א שרואה פני קרקע היינו דוקא הכא דלבנה גופה מונחת ע"ג קרקע ושפיר מקרי מונח ע"ג מקום ד' כיון דלבנה גופה מונחת על מקים ד' אלא דבמונח ע"ג לא אמרינן דהוי חשוב מקום ד' כיון שמונח על דבר שמונח ע"ג קרקע כיון שאין רואה פני קרקע משא"כ הכא שרואה פני קרקע וגם מודבק בלבינה שמונח ע"ג קרקע הוי כאלו גם אותו דבר מינח ע"ג קרקע ומונח שפר באויר מקום חשוב משא"כ לעיל בזיז שהזיז עצמו אי לא שדינן ליה בתר עיקרו אינו מונח ע"ג קרקע כי אם באויר לא מקרי מקום חשוב אי לא שדינן ליה בתר עיקרו שהזיז גופו אינו מונח במקום חשוב כנ"ל ודוק ומיושב ג"כ קושית הר"י בתוס' מהא דלעיל:

בתו' ד"ה אי לימא כו' פרש"י כו' וק' לר"י כו' עכ"ל. ונ"ל ליישב פרש"י דהא בלא"ה יש לתמוה מה"ת נימא הכי דדוקא באיכא מחיצה עשרה ליהוי כרמלית ולכן נ"ל דהכא לא איירי רק לענין לטלטל בתוכה וס"ל בהך ס"ד דודאי לעיל דנקט ים ובקעה וכרמלית ולעיל מקשינן אטו כל הני לאו כרמלית ואף דמשני דאתי' לקרן זוית מ"מ מה חילוק יש בין ים ובקעה ואמאי קרי דוקא לזה כרמלית ואף דאין זה קושי' לפי האמת במסקנא י"ל דבס"ד ס"ל דיש חילוק דודאי שייך אפי' בבקעה וים שאין להם מחיצות לגזור להוציא מהם לר"ה ולהכניס לרה"י כיון שהם מקומות מוחלקין יתכן הגזירה בהם אבל לטלטל בתוכן יותר מד"א אין לגזור כיון דמדאורייתא מקום פטור הוא ולא מיחלף בר"ה רק בכרמלית שמוקף מחיצות שאין מוקפין לדירה דמן התור' רה"י הם שפיר יש לגזור לטלטל אפי' בתוכה אלא ד' כיון דליכא דיורין לא משמע שהוא רה"י ויבאו לטלטל משם לר"ה ואף דבפחות מי' לא גזרינן היינו משום דפחות מי' לא הוי רה"י מן התורה אפי' אי מטלטלין מהם לר"ה לא הוי איסורא דאורייתא כיון דלא הוה רה"י ונמצא דדוקא לענין לטלטל בתוכה הוי מ"ד דבפחו' מי' מטלטלין בתוכה אבל לרה"י או ר"ה ידע דאפי' ליכא מחיצות אסור לטלטל שנראה כרשויות מוחלקין וא"כ לק"מ מים ובקעה, וגם מר' יוחנן לעיל לק"מ דאדרבא דוקא משום דהוי רה"י גזרו לטלטל בתוכה ופרש"י ברור ונכון:

תוכן העניינים

חידושי מהראל על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה