חידושי מהראל על השס· רבי אריה לייב צינץ
מסכת שבת · דף ב ע"ב
גמרא מ"ש הכא דתני ב' שהן ד' בפנים כו'. בספ"י תמה מעיקרא מאי ס"ד לאקשויי ליחשב התם פטורי דרבנן בפרט דהתם דומיא דמראות נגעים קתני ודחק בזה כמבואר למעיין. אמנם למאי דפרישית לעיל מסברא דנפשאי א"ש טובא דהכא במתני' דידן דנקט הני דוקא היינו משום דהני חשיבי כמו אבות שיש להם תולדה ג"כ דגם בזריקה מחייב כה"ג אע"ג דלא הוי במשכן וגם ליכא הל"מ מסיני ע"ז וא"כ ממילא שייכין אפילו מן התורה ב' שהן ארבע על ידי זריקה בכל א' וא' אלא דתנא דידן לא חש לפרשם כיון דמוכחי כבר ממתני' דהזורק לקמן ולכן ניחא ליה טפי לפרושי דמשכחת לה בהו ב' לפטורא שהן פטורין אבל אסור וא"כ אי ניתני התם ב' שהן ד' נמי הוי מתפרש שפיר כולא לחיובא אזריקה אלא דתנא דידן לא הוצרך לפרש אזריקה דכבר נשמע מפרק הזורק ובפרט לפמ"ש לעיל בלשון התוס' דמדלא נקט העומד ברה"י וזרק משמע דומיא דמתניתין דאיירי כשהוא ברה"ר והכניס ידו לפנים וזרק וא"כ שפיר הוי מצינן למתניהו והוי מפרשינן לחיובא אזריקה ובמתני' דידן נמי ס"ד דלא מסתבר לפרושי שתים לפטורי דשתים שהן ד' בלא"ה משמע דהד' כולהו מדאורייתא אלא דסמך אמתניתין דהזורק ואגב תני נמי פטורא דרבנן דדמו ג"כ לאותן של תורה דלא מסתבר לחלק בין שתים שהן ד' דהכא לב' שהן ד' דשבועות דהא בשבועות לא תני לה רק אגב דתני לה בשבת ואם כן משמע ליה דפי' א' להם רק דתנא דמתני' לא חש לפרש אותן שהן מן התורה כיון דנשמע ממתניתין דהזורק וא"כ שפיר שייך התם ב' שהן ד' בפנים וגם בחוץ ומשני דתולדות לא תני כלל ופריך חיובא מאי ניהו כו' ומסיק ר"פ דודאי בעיקר שבת שייך למיתני נמי פטורי דרבנן לפי שבא להורות לנו הדין שגם אלו אסורין מדרבנן אבל התם דלאו עיקר שבת לא שייך למחשב כל הני שהן דרבנן אבל הכא שפיר י"ל שהן ד' היינו איסורין דלענין איסור כולהו שוה:
בפרש"י ד"ה מהן לחיוב כו' הרי כאן פטור שני של הוצאה ובספרי הש"ס דפוס פפד"מ הובא נוסחאות הוצאה של עני ובספ"י האריך בדבר שגם לפי נוסחותינו כיון רש"י לפרש כאן כמ"ש ריב"א לקמן ואין דבריו נכונים דודאי לשון רש"י דילמא אתו למיעבד משמע כפירושו לקמן דקאי על בעל הבית ולהכי חשיב ליה לקמן פטורי דאתו לידי חיוב חטאת והיינו משום שב"ה כבר התחיל לעשות עקירה שעל ידו יצא הדבר לר"ה וגזרינן דילמא אתו למיעביד נמי הנחה ברה"ר משא"כ לפירוש ריב"א הל"ל בעני דילמא אתי למעביד בעקירה ג"כ ומה לנו לדחוק ולהפך דברי אלקים חיים אכן התו' נראה שהי' להם גירס' בפרש"י שכ"כ מפורש ואולי חדא מהדורא קמא הוא וכן מצינו בספר אסיפת (זקנים) כמה (פעמים) ברש"י מהדורא קמא ונאמנים עלינו דברי רבותינו בעלי התו' ומ"מ יש לישב אף לפי דבריהם דניהו דלקמן גבי פטורי דאתי לידי חיוב חטאת פשטן של דברים כדברי רש"י ולא קשי' ליה ממ"ש התו' דקחשיב לבעל הבית ג' יציאות והכנסה א' ולעני כו' דלפי האמת אין חילוק בין הוצאה להכנסה דתנא הוצאה הכנסה קרי לה וכיון דבכל חד איכא ב' שהן ד' לא איכפת לן איך שיהי' שאין הפרש בין הוצאה להכנסה אבל הכא דלא חשיב אלא יציאות לחוד ונקט ב' שהן ארבע משמע ודאי שכל אחת יש לה תולדה דומיא דאינך דתני התם טובא אף דלא נימא כולהו לחיובא מ"מ איכא עכ"פ שהשתים יש לכל אחת תולדה בפ"ע דבלא"ה לא שייך כלל שתים שהן ד' דגם בשבועות אף דלא נימא כולהו לחיובא מ"מ כל אב יש לו תולדה וא"כ בהך ס"ד דלא חשיב רק יציאות לחוד אם נימא כפרש"י לקמן הוצאה דבעה"ב יש לה ב' תולדות היינו הוצאתו לחוץ ונטל העני מתוכה וגם בפשיטות יד העני לפנים ונתן בע"ה לתוכה דזהו מיקרי הוצאה לבעה"ב לפרש"י לקמן כיון דצורך הוצאה אבל לעני אין שום הוצאה לפטור דבפשט בע"ה ידו לחוץ ונתן העני לתוכה זה אינו בכלל הוצאה מאחר שהוא צורך הכנסה והכנסה לא חשיב דתולדות לא קחשיב וא"כ אין כאן פטור הוצא' לעני כלל לכן הוכרח רש"י לפ' דחשיב פטור הוצאה של עני והיינו מה שהוציא על ידי מה שנתן בעה"ב לתוכה ושפיר איכא תולדה לעני, וזהו נכון וברור ליישב פירש"י כפי הנוסחא שהעידו עליה התוס' וגם בלא"ה בפרש"י שלפנינו הביא ג"כ פי' רבותיו שהוא כפי' ריב"א וע"כ התוס' הי' להם גירסא אחרת:
בתוס' ד"ה התם דלאו עיקר שבת חיובי תני כו' לא הוי צ"ל משום דלאו עיקר שבת עכ"ל. למאי דפרישית לעיל אתי שפיר טובא דודאי אפילו אי הוי נקט ב' שהן ד' בפנים כו' בחוץ לא הוי קשי' לן דכולהו לחיובא בעינן דהוי מפרשינן להו שפיר אתולדה דידהו דהיינו זריקה כמו בכל אינך דהוי אבות ותולדות דידהו אלא משום התם לאו עיקר שבת ולא תני להו אלא אגב אורחא דתני לה הכא ב' שהן ד' גבי עיקר שבת וכיון דהכא מפרשינן להו דהיינו חיובי ופטורי ולא נחית תנא דידן כלל לאשמועינן תולדות דידהו וניחא לי' טפי לאשמועינן חיובא דרבנן דזריקה שמעינן לה כבר מפרק הזורק (ולהכי ס"ד דהתם ודאי פירושו כמו הכא דכיון דלאו עיקר שבת ולא תני להו אלא אגב דתני להו בדוכתי ולהכי משמע ליה שאין לחלק בפירושם כמו כאן כן י"ל התם) וא"כ ממילא דהתם דלאו עיקר שבת לא שייך למיתני ב' שהן ד' בפנים ובחוץ כיון דבעיקר שבת לא תני כלהו לחיובא וא"כ התם דלאו עיקר שבת לא שייך למיתני אלא חיובי שנזכרים במשנה דעיקר שבת לא שישנה התנא שיהא הלשון שוה והפירוש יהי' מחולק דכיון דהכא לא נחית תנא דידן לאתנוייהו התם כיון דלאו עיקר שבת לא נקט רק חיובי דמתני' ולא פטורי דודאי פטורי אין מקום לשנות שם. כנ"ל ודוק ועיין בסמוך:
בא"ד וגם המקשה לא הקשה דליתני התם כו' ב' שהן ד' ותו לא עכ"ל. עיין בספ"י שכתב בשם מהרש"א שהוא גליון ולי נראה ברור כוונת התו' שהוקשה להם ג"כ קושיא הנ"ל ומפרשי' כיון דהת לאו עיקר שבת ע"כ פירושו כמו בדוכתה כיון דהתם לא תני ליה אלא אגב הכא והכא פי' השתים הם אב ותולדה דידי' והתם ע"כ פי' השתים שתי אבות לבד ולא שייך למיתני התם אגב הכא כיון שאין הפי' שוה אלא מיהו כיון דמשכחינן ב' שהן ארבע בשבת דהיינו אב ותולדה דידי' ודאי יש לו לתנא לשנות כדתני בשבועות וידיעות ונגעים אלא דהוי לי' למיתני כי התם ב' שהן ד' דהיינו ב' אבות וב' תולדות והכא בעיקר שבת ליתני ג"כ הדומין להם הפטורין דרבנן ובפרט דמתני' באמת איכא ספי פטורי דתרתי סרי הוה כדמפרש וא"כ יותר ניחא למיתני ב' שהן ארבע ותו לא ולא לשתף פטורי דרבנן בשל תורה כנ"ל כוונת התוס' והוא נכון ומסיק רב פפא דמ"מ הכא בעיקר שבת אגב אורחא מעייל גם פטורי דרבנן בחושבנא ושייך התם ב' שהן ד' כיון דעכ"פ נזכר במשנתינו הד' חיובים:
בד"ה והא יציאות קתני כו' בעני וכן בעשיר לפי' ריב"א עכ"ל. דאילו לפרש"י ליכא בעני שום הוצאה שתהא בכלל פטורי דאתי לידי חיוב חטאת דלפרש"י פטורי דאתי לידי חיוב חטאת הם הנתינות ובעני ב' הנתינות הם להכנסות ועיין מהרש"א ולפי' רש"י בעשיר איכא הוצאה א' חיובא וב' הוצאות דמייתי לידי חיוב חטאת והכנסה א' דמייתי לידי חיוב חטאת ובעני איפכא ג' הכנסות והוצאה אחת כמו שכתוב התוס' לקמן:
אלא דמ"מ פירושם דחוק ורחוק והוא כבורח מן הרמץ אל האש דלישנא דיציאות אינו אלא דקדוק לשון בעלמא עד שהוצרך לומר לזה דיקא נמי וכמו שאפרש ואם הי' מפרש כפי' זה כל הכנסות שנזכרו במשנה אין להם ענין כאן ואין זה כונת הש"ס לקמן בדיקא נמי דמפרש הכנסה לאלתר דבלא"ה אינו עולה על הדעת כלל שיהי' כל הכנסות הן חיובי ופטורי לא יהי' להם ענין בשתים שהן ארבע:
והנלע"ד בזה דודאי במשנתינו לא קשיא לן כלל די"ל דיציאות דקתני לא קאי אמניינא כלל רק דיציאות נקט לישנא דקרא אל יצא ולפי מ"ש לעיל ב' יציאות כתיב בקרא קרא דאל יצא וקרא דויעבירו וא"כ י"ל ה"ק יציאות דכתיבי בשבת נוכל ללמוד מהן ב' שהן ד' בפנים וב' שהן ד' בחוץ והיינו ב' חיובים וב' פטורים בכל א' ולא צריך שיהיו הוצאות דוקא דלא נחית תנא כלל לפרש כמה הם יציאות ולא נקט אלא דמיציאות דכתיבי בשבת נוכל ללמוד ב' חיובי וב' פטורי הן בפנים הן בחוץ משא"כ התם דלא תני פטורי רק כולהו לחיובא וב' אבות וב' תולדות א"כ ע"כ שתים קאי נמי איציאות דכתיבי דהא השתים אינם אבות רק בשביל דכתיבי דהא אין שום חילוק בין הוצאה דעני להוצאה דעשיר ובין ההכנסות רק משום דהני דכתיבי קרי להו אבות וכיון דקאי אשתים שהן כתובים בתורה והכתובים בתורה הן יציאות א"כ משמע שהן ד' ג"כ יציאות וגם דומיא דאינך דתני התם במתני' בשבועות וידיעות ונגעים שהד' כולהו מקריין שבועות וידיעות ונגעים ולכן פריך שפיר והא יציאות קתני ומשני רב אשי דתנא קרי בפשיטות להכנסה הוצאה ורבינא מסיק מתני' נמי דיקא דקתני יציאות ומפרש הכנסות לאלתר ואם איתא דבלשון יציאות אינו נכלל הכנסות וע"כ קאי אלשון הוצאות שנזכר בפסוק א"כ מעיקרא ה"ל לפרושי הוצאה שהוא בעיקר לישנא דקרא שאנו למדין ממנה הכנסה אלא ודאי לא קאי תנא אקרא כלל רק מפרש לדיני שבת ופירושא דיציאות היינו נמי הכנסות והוי שפיר ב' יציאות שהן ד' כולהו יציאות ולכן שפיר נקט להכנסה ברישא דיציאה זו אינה פשוטה כ"כ ונקט לא זו אף זו כדפרישית במשנתינו ומיושב קושית התוס' בד"ה וקמפרש. כן נלע"ד ברור בפירושא דשמעתין:
בתוס' ד"ה מי לא כו' ובפ"ק דשבועות כו' וא"ת כו' עכ"ל. נראה דבלא"ה לא הוי מצי התוס' לאקשויי מ"ש דתני הכנסה די"ל דהכנסה דדמיא ממש להוצאה הוי כמו אב אלא דמ"מ אינן ארבעים ממש כיון דהכנסה עיקרה משום דדמיא להוצאה וא"כ מוכרח התנא לשנות הכנסה כיון דבאמת היא כמו אב ממש ואין לומר מנ"ל לרב אשי זאת די"ל דרב אשי דייק מדנקט מ' חסר א' ולא נקט ל"ט ע"כ לומר שגם הכנסה היא אב דמ"ל אפוקי ומ"ל עיולי אלא דמ"מ מ' ממש לא הוי אבל השתא דפריך בשבועות מנ"ל ולא משנינן דדייק ממ' חסר א' ש"מ דאין זה דיוק דאין סברא לחשוב הכנסה באב הקשו שפיר. ובאמת נ"ל דלפמ"ש לעיל א"ש טובא דנקט הכנסה שדומה ממש לאב ואין חילוק בין הכנסה להוצאה בשום דבר דהא אבות דנקט מכלל דאיכא תולדות ותולדה דהוצאה היא זריקה והיא ג"כ תולדה להכנסה וגם הכנסה הוי במשכן משא"כ מושיט שאין לו תולדה וכמו כן זורק ומעביר דלית להו שום תולדה וא"כ לא דמו לאבות כלל ולהכי לא כייל התנא בלישני' רק הכנסה שדומה לאב לגמרי ולכן נקט נמי לישנא דמ' חסר א' לפי שההכנס' בסוג אבות היא שיש לה תולדה ג"כ ובשבועות דפריך ואימא דמפיק כו' לא קשיא דלשני למה נקט מ' חסר א' דמ"מ ממילא כיון דגם בהכנסה הדין כן לא הוצרך לפרש כלל ונכון וברור ודוק:
בתוס' ד"ה רשויות וקשה לריב"א כו' שתים שתים ל"ל עכ"ל. אע"ג דהתוס' כתבו לעיל דלא קשי' לן אמשנתינו כלל מ"מ לפי האמת דדייק ממתני' נמי דהכנסה הוצאה קרי ליה א"כ קאי גם אמתני' דידן וגם לפי האמת ודאי לא מסתבר כלל דקאי אהוצאות לחוד כדפרישית לעיל:
בגמרא א"ל רב מתנא לאביי כו' תרתי סרי הויין כבר כתבתי לעיל במשנה דקשה לפרש"י בשבועות שפירש ב' שהן ד' בפנים היינו הכנסות והוצאות א"כ מאי פריך תרתי סרי הויין לימא דלא חשיב רק הוצאות של חיוב שהן שתים ושתי הוצאות של פטור וכמו כן בהכנסות שתים של חיוב וב' של פטור ולא איירי כלל בחיובי דרמיין אקרקפתא דגברי ולפמ"ש לעיל במשנה צ"ל דאביי לא ס"ל כתירוץ רבא לקמן דידו של אדם כו':