חידושי מהראך חלק ב· רבי אלעזר הכהן
יו"ד · סימן שכג
רמ"א סעיף א' ואם חזר ונתערב וכו' עיין בש"ך (ס"ק ה') להכי נקט לישנא דאם חזרה ונתערבה לאפוקי אם לא הפריש חלה כלל דאז אפילו אם אין ק"א בעיסה מותר בכל ענין וכדלקמן דאוכל והולך ואח"כ מפריש וכו', והנה כפי הנראה סובר הש"ך דאם נפלה חלה בתוך התערובות האחר ג"כ יש עצה לשאול על החלה ויהי' התערובות מותר אף כשאין לבטלה הן אם התערובות מין במינו או בשאינו מינו ואין בו ס' לבטלה, דאל"כ מה מקשה הש"ך אלישנא דכתב הרמ"א חוזר ונתערבה, דלמא לאפוקי בא דאם נפלה לתערובות אחר לא מהני שאלה אלא ודאי דסובר הש"ך דאין חילוק בין נפלה לאותו תערובות או אחר בכל ענין מהני שאלה:
והט"ז (בס"ק ב') הקשה כמה קושיות וכתב דלא מהני רק כשניחם מצד הנתינה עצמה אבל לא מחמת התערובות, כי כל פתח חרטה צריך שיהי' עיקר הנדר נעקר כי אם יתקיים לו הנדר ימשך לו איזה נזק, משא"כ בזה דודאי הי' אפשר לו לדור ולעשות לזה תרומה או חלה ולהזהר מן התערובות והש"ך בנקה"כ סובר דמהני שאלה מחמת שנתערב:
אנכי בעני אינני מבין מחלוקתם דהא נדרים מותרים ע"י חרטה דמעיקרא בלא פתח או בפתח דהיינו שאדעתא דהכי לא נדר והוה כמו נדר טעות כמו דנשאלין בהקדש דהקדש טעות לא הוה הקדש. והנה בפתח אין פותחין בנולד אבל אם מתחרט מעיקרא אע"פ שעושה מכח הנולד מיקרי חרטה ומתירין לו דהא יכול להתיר בחרטה מעיקרא בלא פתח כמבואר (בסי' רכ"ח סעי' י"ב ובש"ך ס"ק כ"ד) א"כ ממ"נ אם מתחרט מעיקרא חרטה גמורה כי הפסיד ע"י התערובות מתירין לו, ואם אינו מתחרט חרטה מעיקרא ע"י הפסד התערובות כי הי' לו איזה תועלת בהפרשה גם להש"ך אי אפשר להתיר לו כי מצד הפתח הוא נולד, ולזה אם השואל מתחרט מעיקרא מצד הפסד נראה דלדעת הרמ"א הנ"ל מתירין לו, ואם השואל אינו מתחרט מעיקרא פשיטא דאין מתירין, ובזה קושית הט"ז מסאה תרומה טמאה שנפלה בפחות מק"א לא קשה דיכול להיות שאין לו חרטה דמעיקרא, ומה שהקשה הט"ז אמאי תרומה כיון שאין מצוה לשיילי לא הוה דבר שיל"מ, מ"ש מכל דבר שיל"מ דקיי"ל דאם המתיר בידו לעשות בלא הפסד הוה דשיל"מ, הא נמי בתרומה דהא על כל פנים בידו לילך ולהשאיל לחכם אע"פ שאינו מצוה, דבריו תמוהין דהא דשיל"מ צריך המתיר לבא בודאי ובנדרים אין המתיר עתיד לבא בודאי, דלמא לא ימצא פתח ולא יהי' לו חרטה מעיקרא על הנדר והחרטה צריך להיות חרטה גמורה בלב שלם, אך בנדרים כיון דמצוה לאתשילי ולא לקיים מסתמא יהי' לו חרטה מעיקרא לקיים מצות חכמים, וכ"כ הר"ן בנדרים (דף נ"ט) מצוה לאתשילי עלייהו וכיון כאלו איתשל עלייהו דמי עכ"ל, ומה שהקשה הט"ז היכן מצינו כרת בשחוטי חוץ או מיתה בידי שמים בתרומה דודאי מיראת עונש ישאלו לחכם, וקשה טובא כי משכחת שאוכל תרומה של אחרים או ששחט קדשים של אחרים, ובקדשים בלא"ה לא קשה דנראה דנדרים ניתרין בחרטה מעיקרא בלא פתח, אבל הא דנשאלין בהקדש הטעם דהקדש בטעות לא הוה הקדש כמבואר ב"ב (דף ק"כ):
וכיון דמטעם דהקדש טעות לא הוה הקדש אין נשאלין על ההקדש רק בפתח דעל דעתא דהכי לא קדיש ולא בחרטה לבד, וכן פירש הרשב"ם ב"ב ימצא לו פתח חרטה ועקר את ההקדש מעיקרו בהקדש טעות עכ"ל, אבל בחרטה בלא פתח אין ההקדש הקדש טעות, וכאשר אין לו פתח רק שיהי' נעשה ע"י חרטה לבד אין נשאלין על ההקדש, ובתרומה וחלה כתב הר"ן בנדרים דמתירין ע"י פתח או חרטה, ועל דקדוק הש"ך אמאי נקיט הרמ"א אם חזרה ונתערבה, נראה דהנה הגה"מ כתב דילך אצל חכם ויתיר לו ומנ"ל דיש לו חרטה מעיקרא וע"כ צריך לפרש אם יש לו חרטה יתיר לעצמו אבל כשחזר ונתערבה הנה עכשיו אין מפרישין החלה למצוה רק להתיר העיסה, וכאשר לא אכל מהעיסה וכל ההפרשה הי' להתיר העיסה לאכילה וכאשר נאסר העיסה מה תועלת הי' לו בהפרשת החלה וכיון שאין לו שום תועלת מסתמא יש לו חרטה מעיקרא, אבל בסאה תרומה שנפלה לתערובות חולין יכול להיות שאין לו חרטה מעיקרא שהי' לו תועלת מהפרשה, ואם יש לו באמת חרטה מעיקרא והי' מחמת התערובות מתירין לו בחרטה לבד בלא פתח: