חידושי מהראך חלק ב· רבי אלעזר הכהן
יו"ד · סימן שיג
סעיף א' אסור להטיל מום בבכור ואפי' לגרום לו מום:
הנה יש דעות אם להטיל מום בקדשים בזה"ז, הנה רש"י סובר בע"ז (דף י"ג ע"ב) דהוא אסור רק מדרבנן, וכן דעת התוס' בבכורות (דף ל"ג) דקדשים בזמן הזה גרע מבעל מום בזמן המקדש דאסור מדאורייתא להטיל מום כיון דחזי לדמיו, אבל בזמן הזה אינו אסור רק מדרבנן, ודעת הרמב"ם (בפ"א מה' אסורי מזבח) דגם בזמן הזה אסור מדאורייתא רק דלא מלקינן לי', כיון דבהמה חזי להקרבה כשהי' בהמ"ק, ולא גרע ממטיל מום בבעל מום כיון דחזי לדמיו דהיינו לחלל באחר ומקריב חליפיו וקרינן בי' תמים יהי' לרצון משום חלופיו ותוס' בבכורות הקשו דרבא סובר בע"ז דמדרבנן אסור להטיל מום בקדשים בזה"ז ממה דפסקינן בבכור כר"ש דמותר להטיל מום בבעל מום. ולענ"ד יש לומר בבכור בזה"ז בח"ל כיון דבבכור שהביא מח"ל אין קריבין רק שיש לו קדושות בכור כמבואר ברמב"ם (בה' בכורות), א"כ גם בזמן המקדש לא הי' עומד ליקרב, לכך בזה"ז מותר להטיל בו מום ואינו דומה לשאר קדשים דעומדין להקרבה כשיהי' בהמ"ק, ולפ"ז נראה אם מכר בזה"ז בקנין סטימתא דהוא קנין דרבנן להפוסקים דקנין דרבנן אינו מועיל לדאורייתא ואסור לשחוט אותו, אבל להטיל בו מום מהני המכירה דקנין דרבנן מהני לאיסור דרבנן כי בבכור מח"ל גם הרמב"ם מודה דאינו אסור רק מדרבנן דגם בזמן המקדש לא הי' נקרב כנלענ"ד ברור: