חידושי מהראך חלק ב· רבי אלעזר הכהן
יו"ד · סימן שה
השאלה לא מצאתי ונכרת מתוך התשובה תשובה:
ע"ד השאלה אשר שאלני מעכ"ת בענין אחד שאשתו כתבה לו אשר ילדה בן של קיימא ושיעשה פדיון בנו ואי אפשר עוד לעשות שליח אשר יפדה את הבן במקום שהוא כי כבר הגיע היום שלשים אי צריך לברך על הפדיון כפשטות לשנא דרמ"א סי' זה (סעיף י') דכ' וכן נוהגין במדינות אלו אם האב אצל הבן אבל אם אינו אצלו פודה אותו בלא"ה כו' והוא אומר במאי בעית טפי ובודאי דרמ"א מיירי כשפודה אותו בזמנו ומדקדק בלשונו אם צריך לשאל במאי בעית טפי ואילו הי' חשש ספק בברכה טפי הו"ל לאשמעינן דאינו רשאי לברך. או שיעשה הפדיון בלא ברכה דבדגול מרבבה מהגאון מפראג איתא אבל שיפדהו האב במקום שהוא ביום ל' לדעתי לא יכול לברך כי אולי מת הבן בביתו ולמיהב הבן בחזקת חי ג"כ יש לפקפק כי כל זמן שלא עברו שלשים יום אין לו חזקת חיים כי אולי נפל הוא ויש לדין בזה ולומר דיועיל מטעם חזקה דאתי מכח רובא דרובם אינם נפלים והדבר צ"ע לכן המובחר שבדרכים שיעשה כאן שליח כנ"ל עכ"ל. ולדעתי נראה ברור דגם הרב בדגול מרבבה לא אמר רק אם אפשר עוד לעשות שליח אבל כאן שאי אפשר נראה ברור דמודה כיון שצריך לעשות הפדיון דגם הברכה צריך לעשות ובר מן דין סברות הרב בזה לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי כי מדוע לא נאמר שצריך לברך מחמת הרוב אשר רוב נשים יולדות ולד של קיימא וכמו בכל מילי דמברכינן על הרוב כמבואר ביו"ד (סי' י"ט) לענין שחיטה דמברך קודם השחיטה ואינו ממתין עם הברכה עד אשר יבדוק דשמא היא טריפה וכ' בש"ך שם כיון דאם ימתין יהיה הברכה אחר עשייתן סמכינן ארוב בהמות כשרות ומוטב לסמוך על הרוב לעשות המצוה כתיקונה וא"כ ה"נ אפי' אם אפשר עוד לעשות שליח מ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו א"כ סמכינן על הרוב ויוכל לעשות הפדיון במקום שהוא ויברך ג"כ אלא ודאי דסבירא לי' לרב דהא בספק נפל קודם שלשים יום לא אזלינן בתר רוב לרשב"ג דצריך לשהות דוקא שלשים יום אשר יפטור מן החליצה וצריך לומר כסברת התוס' בכמה מקומות דמיעוט נפל מצוין הן או דכך גזרה התורה דלא סמכינן בזה על הרוב דרשב"ג יליף מקרא מבן חודש תפדה כמבואר בשבת (דף קל"ו) א"כ לא סמכינן בכאן על הרוב נשים שיולדות ולד של קיימא. אך לכאורה ממקומה הוא מוכרח דסמכינן על הרוב לענין ברכה דהא בשבת הקשה הש"ס לרשב"ג האיך מימהול מהלינן בשבת דלמא נפל הוא אר"א בר' אהבה מלין אותן ממה נפשך אם חי הוא שפיר קא מהיל ואם לאו מחתך בבשר הוא, וע"כ ממעשים בכל יום מקשה דאל"כ דלמא באמת לא מהלינן רק בשקים לן דכלו לו חדשיו וקשה נהי דלענין מילה מתרץ ר"א בר אהבה שפיר מ"מ קשה דאמאי מברכינן על המילה דלמא נפל הוא, ודעת הרבה פוסקים דהא דאנן מוהלין בשבת הוא באמת מטעם דר"א בר אהבה וקשה איך מברכינן דלמא נפל הוא אלא ודאי דלענין ברכה גם רשב"ג מודה דמברך רק לענין איסור דאורייתא חושש ר"ג כגון לפטור מחליצה או לחלל שבת או לשחטו בתוך ח', א"כ לכאורה אין מקום כלל לסברות הדג"מ, אך באמת אחר עיון יש לומר דבשלמא במילה שפיר דמברכינן דכיון דליכא רק האי מעוטא דלמא נפל הוא סמכינן ארובא, אבל בכאן יש מיעוט נפלים ואף אי אמרינן דרובן אינן נפלים מ"מ אף אם הי' נולד בר קיומא יכול להיות שמת והוי תרי מיעוטי נפל ומיעוט אשר גם בר קיומים מתים, וסברא זו מצאתי ביבמות (דף קי"ט) כיון דאיכא מיעוט דנשים אינן מתעברות וגם מיעוט מתעברות ומפילות והוי תרי מיעוטא חיישינן כמבואר:
הכסף הרי הוא מקנהו מאיליו וא"צ שליחות, מש"ה מהני אף אם מינה האב גם כהן שליח דאינו דומה לקבלת הגט מעבד כנעני דבפדיון לא צריך שליחות מהני אף ע"י כהן בלי שום חשש כלל אף לכתחלה כן נראה לענ"ד: