אור ברסלב
חידושי מהראך חלק ב יו"ד › סימן קצ

חידושי מהראך חלק ב· רבי אלעזר הכהן

יו"ד · סימן קצ

סימן קסח

אמר המעתיק הנה ראיתי לכתוב בכאן שו"ת מהרב הגאון מהו' יחיאל מיכל כ"ץ זצ"ל אב"ד דזאקראטשין נכד הרב המחבר זצ"ל מה ששקל וטרי עם הרב הגאון המפורסם מו"ה חיים אלעזר וואקס זצ"ל אב"ד דק"ק פיעטרקוב: שאלה:

החיים והשלום יחדו תמים יהיה על ראש כבוד הרב הגאון המובהק המפורסם בכל קצוי ארץ ע"ה פ"ה כקש"ת מוה' חיים אלעזר וואקס אב"ד דק"ק פיעטרקוב:

אחדשכת"ה הנה נדרשתי לאשר שאלוני לחוות דעתי מרחוק כי תורה הוא וללמוד אני צריך כי באה לפני אשה מעוברת שהרגישה זיבת דבר לח ותיכף קנחה עצמה בחלוקה ומצאה מראה געהל ומראה טיפות דמים פחות מכגריס על החלוק ושוב אח"כ הרגישה ג"כ זיבת דבר לח וקנחה עצמה בפאטשיילא המיוחד לקניחת החוטם ומצאה ג"כ מראה געהל ומראה אדום שלפעמים בקניחות החוטם נמצא דם על הפאטשיילא כי יש לה עוד פאטשיילא שמקנחת החוטם ונמצא דם על הפאטשיילא וחשבה שגם הפאטשיילא זו שקנחה עצמה באותו מקום ומצאה מראה געהל ומראה דם חשבה שהדם הוא מקניחות החוטם, והיתרתי כי שפיר יכול לתלות אף במצאה דם יותר מכגריס והוי כמבואר (סי' זה) ברמ"א דוקא בעד בינונית דהיינו שאין חזקתו בדוק ולא מלוכלך אבל אם בדקה עצמה בעד שחזקתו מלוכלך וכו' טהורה אפילו יותר מכגריס ע"ש, ומה שהרגישה תלינן במראות הטהורות כיון שלא הרגישה שפתח המקור רק הרגשת זיבת דבר לח, ואפשר אפילו הרגשות פתיחת המקור יש להתיר ותלינן במראות הטהורות וכנ"ל, ועיין בחו"ד (ס"ק כ"ג) ז"ל אלא אם יש בו כגריס ועוד אפי' אם הוא משוך ול"ד להאי (דסעי' ל"ג) דטמא במשוך דשאני התם דבדקה עצמה בעד הבדוק ושוב מלתא דרמיא עליה הוא מש"ה לא חיישינן לעסק שתעשה במשוך מה שאין כן בעד שאינו בדוק דהעסק דמעיקרא דמילתא לא רמיא עליה הוא מש"ה מקילין אפילו במשוך ואם בדקה עצמה בעד שאינו בדוק בשעת הרגשה ומצאה מראות טהורות ומראות טמאות טמא ולא תלינן ההרגשה במראות הטהורות והטמאות מחמת העד שאינו בדוק כמו שהוכחתי בסוף הסימן בתשובות הרב רמ"א שהביא הט"ז עכ"ל שם, אך כפי שמבואר בתשוב' צ"צ (סי' קל"ו) מהרב הגאון הקדוש ר' מנחם מענדל מליבאוויטש שפירש שכוונת החו"ד הוא רק על הרגשה שנפתח מקורה או שנזדעזע וכו' (ובסי' ל"ז) טעמא דרוב פתיחות הקבר מנשים למראות טמאות הן, אבל אם לא הרגישה רק זיבת דבר לח כו', ולכן אם הרגישה לחלוחית ובדקה א"ע בחלוקה לכ"ע טהורה והביא שם תשובות גבעות שאול (סי' ס"ז) העלה ג"כ להקל אפילו כשהרגישה שנפתח המקור ואפי' לא בדקה עצמה תיכף ומיד, ובגוף הדין של תה"ד בהרגישה שנפתח מקורה הקיל במנחת יעקב באשה שמסולקת דמים במעוברת ע"ש ומחמת רוב טרדות אקצר הש"י יצילני משגיאות ויורנו בתורתו נפלאות:

ידידו דושה"ט באהבה שלמה כנפשו הטהורה ונפש הכותב ומצפה על תשובתו הרמה להתענג מדברי תורתו הרמה יחיאל מיכל הכהן חפ"ק זאקראטשין: תשובה לכבוד הרב הגאון החריף ובקי שלשלת היוחסין נ"י ע"ה פ"ה ספיר גזרתו מוה' יחיאל מיכל הכהן אב"ד דק"ק זאקראטשין:

אחדשכת"ה דברי כ"ת הגיע ולא היה לבי לנכון לפקוח על דבר הלכה למעשה עד אשר פניתי מעט וראיתי ונתן אל לבי לענ"ד ע"ד האשה שמרגשת דבר לח זב מגופה ומצאה אח"כ מראות געל ובתוכה נמצא דם וכל שהיא מראה טמא, דנראה לפע"ד לטהר אף לשיטת האומר דמרגשת ומצאה מראות טהורות וגם טפה דם כל שהוא בתוכו טמא הוא רק במרגשת שנפתח מקורה אבל במרגשת דבר לח זב בודאי אין לטמא דכל עיקר הטעם האוסר בהרגישה ומצאה מראות טהורות ובתוכו טפה דם כ"ש הוא נשען רק על תרומת הדשן דהיכא דהרגישה ולא מצאה כלום טמאה אף דיוכל להיות דמראה טהורה ראתה ואעפ"כ כיון שהי' ג"כ הרגשה מטמאין אותה ואמרינן שמראה טמאה ראתה, ה"ה במצאה טהורה וטמאה ביחד אף דהוה ספק שמא הרגשה הי' למראה טהורה וטפת דם הטמא מעלמא אתי ואעפ"כ מטמאין אותה מספק כמו היכא דלא מצאה כלום ויוכל להיות שראתה מראה טהורה אעפ"כ מטמאין אותה:

ולפענ"ד דגוף דברי תה"ד לא נאמרו רק בהרגשת פתיחת המקור דאז אמרינן מאי דקיי"ל דא"א לפתיחת המקור בלא דם היינו דם טמא ולא טהור, אבל בהרגשת דבר לח זב לא נוכל לומר דאינה מרגשת דבר לח זב רק דם טמא אטו ליחה טהורה לא תרגיש כשיזוב וכבוד גאונו כתב לי:

שסברא זו מוזכרת בשו"ת צמח צדק אך התשובה הזאת לא נמצא ת"י: אך אפשר לומר דהדבר תלוי בשני שיטות בפלוגתת הקדמונים הראב"ד בבעל הנפש והרז"ה בשער תיקון הוסתות, דהראב"ד כתב בספר בעלי הנפש דרוב דמים טמאים והוכיח זאת מש"ס נדה (דף כ') דמשום דא"א לפה"ק בלא דם מביא קרבן ונאכל וקשה דלמא דם טהור ראתה וע"כ דרוב דמים טמאים, והרז"ה חולק עליו דל"א רוב דמים טמאים, אך הטעם משום דהא דאמרינן אין פה"ק בל"ד היינו דם טמא אבל שאר ראיות אין ראיה מזה לומר רוב דמים טמאים ע"ש. וא"כ לשיטת הראב"ד דמש"ה היכא דהפילה חתיכה טמאה משום דא"א לפה"ק בלא דם ולא אמרינן דשמא דם טהור הי', ומביא קרבן ונאכל הוא משום דרוב דמים טמאים, א"כ גם במרגשת דבר לח זב והרגישה ולא מצאה כלום ג"כ טמאה מהאי טעמא משום דאי אפשר לפה"ק בל"ד ובודאי דם טמא ראתה משום דרוב דמים טמאים, אבל לשיטת הרז"ה דל"א כלל רוב דמים טמאים רק דפתיחות הקבר בודאי הוא לדם טמא וא"כ זה הוא בפתיחות המקור אבל במרגשת דבר לח זב בודאי אי אפשר לומר דרק דם טמא מרגשת כשיזוב ולא דם טהור. ובנ"ד שהרגישה ואח"כ מצאה הרבה ליחה ירוקה ובתוכה טפת דם טמא אין זה ספק שמא היה הרגשה ממראה טהורה אך בודאי ההרגשה היה ממראה טהורה, דהמראה טהורה הי' הרבה והמראה טמאה לא הי' רק טיפה אחת והיא הרגישה דבר לח זב ואין זה טפה אחת רק הרגשת דבר לח זב וזאת הי' בודאי ממראה טהורה ולא מטיפה:

אך זאת אני מסופק, דהנה בהרגשה כל ספק טמא דהוי ספק דאורייתא ובלא הרגשה הוי רק ספק דרבנן, ובנ"ד היכא דהרגישה דבר לח זב ובתוכה מהול טפה אדומה טמאה, אף דבודאי ההרגשת דבר לח זב הוא למראה הטהורה כיון שהכל ראי' אחת וזובה אחת הכל הי' בכלל הרגשה שהרי הכל הרגשה אחת, ואינו דומה למאי שכתבו הראשונים דהיכא דראתה בשפיר ושליא אין זה הרגשה דאין זה הרגשת דם רק הרגשות שפיר ושליא, שם ניחא דהשפיר ושליא עם הדם שבתוכו הוה שני דברים, והשפיר והשליא מפסיקין בין המקור ובין הדם שבתוכו, וא"כ אין זה בבשרה שתרגש בבשרה דהרי אין מרגשת בבשרה הדם כלל רק השפיר והשליא המפסיקין, אבל כאן זיבת דבר לח טהור ובתוכה טפה טמאה הכל ראי' אחת הוא ויש מקום גדול לספק בזה ובחדושי לנדה הארכתי בזה:

ובהרגשת דבר לח זב ומצאה בתוכו טפת דם פחות מכגריס ועוד בודאי אין לטמאות דמשום הטיפה פחות מכגריס בודאי אין לטמא, ומשום הרגשת זיבת דבר לח ג"כ אין מטמאין דדבר לח זב יוכל להיות ממראות טהורות ג"כ והרי הי' כאן זובת מראות טהורות וזה ברור דגוף הרגשה היה ממראה טהורה שהזובה שהרגישה בשפע הוא ממראה טהורה, וע"ז השיב כ"ת דאם טעם התה"ד בהרגישה שנפתח מקורה טמאה משום דא"א לפה"ק בלא דם א"כ אף כשמצאה מראות טהורות נמי תהיה טמאה דהא ע"כ הי' דם דא"א לפה"ק בלא דם ועדות חכז"ל נאמנה, אלא ע"כ דהא דא"א לפתיחות הקבר בלא דם הוא רק כשנפתח ע"י דבר אחר כמו המפלת חתיכה וכדומה ודעת התפארת למשה הא דאמרינן דא"א לפה"ק בל"ד הוא רק כשנפתח מבפנים אבל מבחוץ ע"י אדם לא כו' עיי"ש אבל כשנפתח מעצמו בודאי יכול לפתוח אפילו בלא דם, ויש הוכחות רבות לזה, וגם לשיטת הראב"ד שסובר דרוב דמים טמאים, הוא רק כשידעינן שהי' דם דהיינו שנפתח המקור ע"י דבר אחר, ולזה כתב הראב"ד דדלמא הי' מהדמים טהורים והוכיח מזה שפיר דרוב דמים טמאים, אבל כשלא ידעינן כלל שהי' שם דם דלמא הי' ליחה וכדומה בזה לא יסבור הראב"ד דמטמאין לה משום דרוב דמים טמאים דמנא ידעינן כלל שהי' דם עכ"ד ואיני יודע לכוון פירוש דבריו כלל דלפי דבריו דבלא נפתח ע"י דבר אחר לא אמרינן א"א לפה"ק בלא דם, א"כ אמאי טמא להתה"ד בהרגישה ולא מצאה כלום דמשום הרגשה אין ראי' כלל דיצא דם, וגם מה שכתב דאף להראב"ד דאמר רוב דמים טמאים היא רק כשידעינן שהיה דם דהיינו שנפתח הקבר היינו שנפתח ע"י דבר אחר וע"ז הקשה הראב"ד דלמא הי' מדמים טהורים והוכיח מזה שפיר דרוב דמים טמאים אבל כשלא ידעינן כלל שהי' דם דלמא הי' ליחה וכדומה בזה לא יסבור הראב"ד דמטמאים משום רוב דמים טמאים דמנא ידעינן שהי' דם, ג"כ נעלמה מאתי דברי כבוד גאונו דמאי שכתב דלמא הי' ליחה ולא דם הא ע"ז אמרינן רוב דמים טמאים דדם טהור הוא ליחה רק אדום נקרא דם כדאיתא בגמרא משום דכתיב והמים אדומים כדם ואם הי' ידעינן דיצא מה ממנה אך שלא ידעינן אם הוא דה טמא או ליחה לבנה אמרינן רוב דמים היינו רוב ראיות של אשה טמאים, ואם כן ה"ה בהרגישה כיון דאמרינן דיצא ממנה ע"י הרגשה אמרינן דבודאי דם טמא הוא, ואך אם נימא דאינו יוצא כלל ע"י הרגשה כסברות כבודו, לא הוצרך לומר דשמא ליחה הוא ולא דם אך אינו יוצא כלל ממנה לשיטת כבודו דכיון שלא היה ע"י דבר אחר ל"א א"א לפה"ק בלא דם, וגם תמיה כנ"ל אם נימא דל"א בזה כלל א"א לפה"ק בל"ד א"כ אמאי טמא כלל, ומאי תירץ בזה כ"ג דהקשה דאם נימא דשייך בזה און פה"ק בל"ד א"כ אף במצאה רק מראה טהורה בלבד ג"כ תטמא, וע"כ דל"ש בזה אין פה"ק בל"ד, א"כ קשה שוב אמאי בהרגישה ולא מצאה כלום טמאה כיון דל"א בזה אין פה"ק בל"ד:

אך האמת הוא כך דכמו דלהראב"ד הטעם דרוב דמים טמאים עכ"פ איכא מעוטא דאינו טמא, אך רוב דמים טמאים, ה"ה לשיטת הרז"ה הטעם דא"א לפה"ק בלא דם טמא היינו ג"כ רק ע"פ הרוב דהיכא דנפתח הקבר ע"פ רוב הוי דמים טמאים, אבל יוכל להיות ע"ד המיעוט ג"כ מראה טהורה, ומש"ה היכא דלא מצאה כלל אמרינן ע"פ רוב דהוי דם טמא ונאבד, אבל היכא דמצאה רק דם טהור ע"כ הוא מהמיעוט שנפתח הקבר ויצא דם טהור:

ומה שכתב כ"ג הסברא דל"א א"א לפה"ק בלא דם רק היכא שנפתח ע"י דבר אחר אבל לא מאיליו, לא כן אנכי עמדי והנני מעתיק לו אשר כתבתי בתשובה בזה, אך אבקשיהו שיעיין בה במתינות כי כפי חריפותו ומהירות שכלו ישוב במהירות רב ואנכי אתנהל לאטי:

ומה שכתב כ"ג על מאי שנסתפקתי בהרגישה זובת דבר לח למ"ד דזה הוה הרגשה, אם הזובה הוא ליחה לבנה ובתוכה טיפת דם טמא, אם זאת מקרי הרגשה כיון דהרגשה הוי לזובת דבר לח והוא המראה טהורה לא להטיפה, או דכולה חדא הרגשה הוא כל הזיבה יחד, וכתב כ"ג דדבר זה נלמד. מהר"ן דכתב לפרש הא דקאמר בגמרא נדה (דף כ"א) מה בבשרה ש"מ תרתי ופירש הר"ן ז"ל דר"ל דכיון דבעינן שתרגיש בבשרה וממילא ידעינן למעט בשפיר או בחתיכה משום דאין זה הרגשת דם אלא הרגשת שפיר או חתיכה יע"ש וכתב דמזה מוכח ספק שלי דזה לא הוה הרגשה. וכבר הבאתי בהעתק דברי הראשונים דקצרתי במכתב לכ"ג, דהספק שלי דאינו דומה לשפיר וחתיכה דהמה מפסיקים בין המקור ובין הדם ואין זה בבשרה, אבל בזובת דבר לח הכל זובה אחת היא:

תיכף בהשיגי מכתב כ"ת כתבתי דברים אלו בקיצור, אך חפצתי להעתיק לכבוד גאונו דברים אשר כתבתי בענינים אלו והייתי טרוד מאוד ולא היה לי איש שיעתיק הדברים והתמהמהתי עד כה שהשגתי מעתיק. והנני ידידו אוהבו הדוש"ת באהבה רבה ואהבת עולם חיים אלעזר וואקס אב"ד דק"ק פיעטרקוב:

למראות טהורות ומ"ש חתיכה ומ"ש מראות טהורות כמובן כיון דלא מצאה רק חתיכה בלא דם, אלא ודאי דפה"ק א"א להיות בלא דם טמא וא"כ ע"כ דמרגשת שנפתח המקור לא אמרינן בזה א"א לפה"ק בלא דם רק במפלת דבר עב כמו חתיכה, אבל בשפופרת דק מן הדק לכ"ע אמרינן דאפשר להפתח המקור בלא דם וכן הובא בפתחי תשובה (סי' קצ"ד) דדוקא בדבר עב וגוש וכו'. אבקש מכת"ה ימחול בטובו להשיבני דבר ושכרו כפול מהשמים והיה זה שלום: ממני הצעיר יחיאל מיכל הכהן אב"ד דק"ק זאקראטשין. תשובה לכבוד הרב הגאון החריף והבקי נ"י ע"ה פ"ה בנן שר קדושים כש"ת מוה' יחיאל מיכל הכהן אב"ד דק"ק זאקראטשין:

יקרת מכתבו קבלתי לפני שבועות אחדים ולא יכולתי להשיב מפני גודל הטרדות העמוס עלי, רבים קמים עלי להשיב להם הלכה למעשה ולטהר האשה לבעלה וטרדות העיר הגדולה ושיעורין התמידין אי לזאת יסלח נא כת"ה על עיכוב תשובתי:

מה שכתב כ"ג על אשר כתבתי במכתבי הראשון דכמו לשיטת הראב"ד דהטעם דאמרינן דא"א לפתה"ק בלא דם טמאה ומביאה קרבן ולא אמרינן דם טהור הוא משום דרוב דמים טמאים באשה, והרז"ה כתב לא מטעם זה הוא דלעולם נוכל לומר דרוב דמים אינם טמאים אך פתה"ק אמרינן דאי אפשר לפתה"ק בלא דם טמא וחפצתי לומר דהוא ג"כ מטעם רוב, והראה לי כת"ה דמבואר בהרז"ה דזה הוי ודאי ולא רוב, הנה אף שהיה אפשר לדחוק בדברי הרז"ה דכוונתו מטעם רוב דמים טמאים אך הוא דוחק וכוונתו נראה דהוי ודאי ולא רוב כלל, אך עכ"ז בשיטות התה"ד נוכל לומר כן דהוא סובר כהרז"ה דלא הוי הטעם משום רוב דמים טמאים אך משום דאי אפשר לפה"ק בלא דם טמא והוא ג"כ רוב:

ומה שכתב כ"ת דטעם התה"ד אינו כלל משום דאי אפשר לפה"ק בלא דם רק כיון שהרגישה שנפתח מקורה בודאי וצא ממנה דם טמא, גם אנכי הגדתי כן רק דברי כ"ג אינם מובנים דא"כ יוקשה במה זה פליגי אם אמרינן אי אפשר לפה"ק בלא דם או לא, הא כיון שנפתח הקבר זה הוי הרגשה כהסכמת הפוסקים דהרגשה הוא שמרגשת שנפתח מקורה וא"כ היכא שנפתח מקורה בודאי ראתה דם דדין התה"ד הוא ג"כ משום שהרגישה וכן להיפך קשה למה הביא התה"ד ראיה לדבריו מפרק הרואה דבהרגישה בודאי טמאה ומשם אין ראיה כ"כ דשם מיירי שמצאה אח"כ דם, אמאי לא מביא ראי' מהך דא"א לפה"ק בלא דם וכיון שהרגישה שנפתח מקורה בודאי יצא דם, ואמרתי שמה כך דמכאן ראי' לדברי החו"ד וכבר קדמוהו הרמב"ם בפירוש המשניות דלא אמרינן אי אפשר לפה"ק בלא דם רק כשהוציא המקור דבר מה אבל כשלא הוציא כלל לא אמרינן זאת, אך כשאין שום סיבה לפה"ק שם אמרינן למה זה נפתח המקור בודאי נפתח להוצאות הדם, א"כ ממ"נ טמאה אם נפתח המקור ולא ראתה שום דבר ע"כ בודאי ראתה דם דאל"כ למה זה נפתח המקור כמבואר בתה"ד בסי' רמ"ו וז"ל ונראה באשה שהרגישה שנפתח מקורה להוציא דם ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש לטמאה דבודאי יצא טיפת דם כחרדל ונתקנח אי נימא הרגשה סברא דאורייתא היכא דליכא למיתלי הרגשה במידי אחרינא כדמוכח בהרואה, הרי מפורש מבואר בדבריו דרק היכא דליכא למיתלי הרגשה במידי אחרינא אז הוא ראי' שראתה דם ועי"ז בא הרגשה הזאת, א"כ היכא שראתה חתיכה אף שנפתח המקור וממילא הרגישה בפתיחות המקור אעפ"כ אינה טמאה דאין ראיה מהרגשה זו דראתה דם דשמא נפתח המקור להוציא חתיכה, אך שוב טמאה משום דא"א לפה"ק בלא דם דכיון שהמקור נפתח להוציא איזה דבר הוציא ג"כ דם וממ"נ טמאה, אם הרגישה שנפתח המקור ולא יצא שום דבר טמאה דודאי יצא דם דאל"כ למה נפתח המקור, ואם ראתה חתיכה שאין ראיה בפתיחות המקור שיוכל להיות שנפתח להוציא החתיכה כמו שכתב בפירוש בתה"ד שבהרגישה שנפתח המקור טמאה היכא דליכא למיתלי הרגשה במידי אחרינא וכאן איכא למיתלי בהחתיכה אעפ"כ שוב טמאה משום דאי אפשר לפה"ק בלא דם היכא שהמקור הוציא איזה דבר, ומזה הוצאתי דהיכא דנפתח המקור ולא הוציא כלום ועכ"ז אפשר למיתלי פתיחות המקור בדבר אחר, שפיר טהורה כגון שישבה על המשבר ללידה ולא יצא שום דבר ממנה שפיר טהורה, וניחא הדין דחוות דעת דטהורה בזה דלא כהנחלת שבעה, וכן ברופא שתחב איסטערמענט לרחמה דהוא עשה הסיבה לפה"ק, ואין מפתיחות הקבר ראיה שיצא דם וגם לא יצא שום דבר ממנה בזה לא אמרינן א"א לפתיחות הקבר בלא דם וכל הדברים האלו ברורים המה הרי שמעצמי כתבתי ככל דברי כ"ת אך בתוספות ביאור: ומה שכתב כ"ת להתיר בהרופא שתחב איסטערמענט להרחם משום דאף דאמרינן אי אפשר לפתה"ק בלא דם אך הדם נפל לתוך איסטערמענט ודם שבתוך השפופרת טהור, הנה אנכי הארכתי בזה בתשובה אשר העתקתי לכ"ת, אך זה הוא היכא שראתה הדם בשפופרת אבל אם הוציא הרופא האיסטערמענט נקי אולי קשה לומר כן וגם אולי קשה לומר שנפל הדם לתוך האיסטערמענט כל זמן שלא ראינו בתוכו דם עכ"פ לפענ"ד הקלושה אין להתיר אך באופן שכתבתי שתבדוק תיכף. ומ"ש כ"ת דאיסטערמענט הוא כמו שפופרת דק מן הדקין, קשה להתיר בשביל זה דעתה האיסטערמענטען היא עם מחזה שנקרא שפיגעל לראות מה שבפנים וזה קשה לומר שהוא דק מהדקין. ויתר דברי כבודו נחמד אף נעים אך העת דחיקא לי מאוד ועתותי אינם בידי מוכרח אנכי להפסיק ובלתי אפשר לעמוד על ענין אחד ואינני משיב על שום דבר רק פעם אחת רק לכ"ג שניתי ושלשתי הדברים למען כבודו ולמען למודו: והנני אוהבי בכל לב הדוש"ת באהבה רבה חיים אלעזר וואקס אב"ד דק"ק פיעטרקוב. תשובה למרבה המשרה שר התורה אל הארז בלבנון ה"ה הרב הגאון הגדול החריף המפורסים בכל קצוי ארץ ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה חיים אלעזר וואקס אב"ד דק"ק פיעטרקאוו יע"א:

אחדשכת"ה דבר קדשו הגיע לידי ותאורנה עיני בפלפולו הנעים ואין לחדש דבר מעתה רק לבשר שלום ולגלות את אזניו, הנה ע"ד מה דבדק לן מר במילתא דפשיטא שאמר דבר חדש טעם לדברי תה"ד במרגשת שנפתח מקורה ולא מצאה כלום דטמאה משום דא"א לפה"ק בלא דם, והקשיתי דא"כ אף דבדקה ומצאה מראות טהורות אמאי טהורה תהיה טמאה כמו במפלת חתיכה ותי' כת"ה דכמו דלהראב"ד הטעם דרוב דמים טמאים עכ"פ איכא מיעוטא דאינו טמא אך רוב דמים טמאים, הה"ד לשיטות הרז"ה הטעם דא"א לפה"ק בלא דם טמא היינו ג"כ רק ע"פ הרוב דהיכא דנפתח הקבר ע"פ רוב הוה דמים טמאים אבל יוכל להיות ע"צ המיעוט ג"כ מראה טהורה, ומש"ה היכא דלא מצאה כלל אמרינן ע"פ רוב דהוי דם טמא ונאבד אבל היכא דמצאה רק דם טהור ע"כ הוא מהמיעוט שנפתח הקבר ויוצא דם טהור עכ"ל כת"ה:

הנה לא אאמין שיצאו הדברים מפיו הק' ואולי איזה תלמוד טועה כתבו ואדוני בתומו הלך ולא שם לבו הטהור עליהם כי לא אחשוב אשר מעכ"ת דכל רז לא אניס לי' יעלים:

בדיקה אח"כ עפ"י דברי החו"ד (בסי' קפ"ח ס"ק ג') שכתב דגם הב"י חזר בו מהשפופרות שאפילו בשפופרת עב נמי טהורה לשיטות הרא"ש דדם שבקעים דם נידות רק שרחמנא טהרי' מהיכא תיתי לחוש עוד לדם נידות ונוקמא האשה בחזקת טהרה דהיינו הדם שיצא ע"י פתיחות הקבר ויצא ע"י שפופרת והבקעים שבתוכה דטהור אפילו דם נידות. ונראה דאף המחבר חזר בו שלא כ' דבעינן שיהי' השפופרת דק שבדקין אלא ודאי דגם בשפופרת גדול תלינן הדם שיצא בפתיחות המקור יצא דרך השפופרת והחתיכה וצ"ל לדעתם דסברו דבשעת פתיחות המקור קודם נפילת החתיכה ג"כ מחויב הדם לבוא עכ"ד, הרי מבואר החילוק דבחתיכה גדולה טמאה מטעם דא"א לפה"ק, אבל בשפופרת אפילו בעב נמי טהורה ולא מטעם הפסקה רק משום דאין דרך לראות ע"י שפופרת וא"כ בתחיבת הסטראמענטין נמי יש להקל ומכ"ש די"ל דהסטראמענטין הוי נמי כמו שפופרת דק מן הדקים ולא הוי ספק חסרון ידיעה דלכ"ע הוי ספק זה ואשה בחזקת טהורה ולהכי יש לטהר לכל השיטות אף לדברי הנו"ב וח"ס די"ל דהוי דק שבדקים וטהורה לכ"ע ואפילו בשפופרת עב נמי לשיטות החו"ד טהורה ואין הטעם משום הפסקה רק משום דאין דרך לראות בכך וד' אלהים צבאות יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות ויברכהו בברכות המשולשת כאות נפשו ונפש הדו"ש באהבה רבה ואהבת עולם:

יחיאל מיכל בהגר"א הכהן אבד"ק דק"ק זאקראהטשין:

תוכן העניינים

חידושי מהראך חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה