חידושי מהראך חלק ב· רבי אלעזר הכהן
יו"ד · סימן מא
רמ"א סעיף ח' ואם נסרך טרפש הכבד יש לבדוק בכרס שבודאי יש שם קוץ ומחט שניקבה וע"י זה בא סרכה זו והנה דעת האחרונים דאם נמצא מחט ואינו תחוב כשירין וכן אם תחוב בין הקמטים בפנים רק דאינו תחוב בדופן ואינה טמונה בתוך הדופן כלל רק שהוא תחוב בהקמטים בגלוי מבפנים והסרכה רחוק ממקום שכלה פי המחט דכשר ג"כ דזה הוה כמונח בין הקמטים אבל בתחוב בדופן כלם מחמירין אף אם לא ניקב מעבר לעבר דסירכא הוה כמו קורט של דם והפלתי מיקל גם בתחוב דסרכא לא היה כמו קורט דם כי ע"י תחיבות המחט נתהוה הסירכא כי נתפח העור ולא נקבה מעבר אל עבר ובזה מחמירין אם אין עוד צדדים להקל:
והנה בספר באר יעקב מובא בפ"ת (סימן זה) בשמו דעובדא הי' שנסרך הטרפש לביה"כ ובדקו להבה"כ ומצא כנגדן נקב ולא ניקב מע"ל דפשיטא הוא דטריפה אף דלא נמצא בה מחט וי"ל דמחמת חולי הוא הנקב מ"מ לפמ"ש הפנים מאירות לענין ושט כיון דניקב פנימי ומבחוץ נמצא בו ק"ד יש לומר ששלטה המכה גם בחיצון:
ולענ"ד נראה דאם לא נמצא מחט רק נקב וכשחותכין את הנקב הבשר בריא כשר דהא דתלינן דהסרכא בא מחמת המחט הוא דוקא אם תחוב דאמרינן דחדא מכה הוא, מחמת שהמחט התחיל לנקוב מבפנים מעט ועי"ז בא מצד השני שכנגדה ליחות ונפוח הרבה כדרך מחט בבשר החי וממנו בא הסרכא משא"כ כשאינו תחוב יש לומר דהנקב בא מחמת חולי מה"ת לומר שהסרכא בא מחמת החולי ששלט בפנים דלמא חלה מבפנים והסרכא אינו בא מחמת אותו חולי כיון שהבשר ברי לאחר שחתכו הנקב והסירכא בא מחמת הטרפש וגם בושט סובר הפנים מאירות דידעינן דהנקבים באים מחמת העלטה והוה גם החולי מחמת המחט והוי כאלו תחוב בפנינו ובושט אמרינן דהכל בא מחמת תחיבת המחט והא דאינו תחוב דחזרה לאחורי' דבושט אין ראי' במה שאינו תחוב מעבר לעבר כי המשקין והאוכלין שוטפין שם הלכך די לן דמחמירין בנתחב כשאינו מעבר לעבר אבל בנקב בלא תחיבה מה"ת לן להחמיר ובח"ס חלק יו"ד (סי' מ"ב) מחמיר כשהנקב הוא מחמת חולי כמ"ש הש"ך (בסי' מ' ס"ק ז') לענין שומן הלב שאדוק הרבה ללב ונמצא קורט דם בתוכו ובאמת גם שם מיקל המרש"ל ופר"ח וע' מ"ש הת"ש הובא בפרי מגדים שם הטעם דיש מקום לומר כיון דאינו ניכר מבחוץ ע"כ דהבריא ע"ש בפ"מ ואינו דומה לכאן כנלענ"ד: