חידושי מהראך חלק א· רבי אלעזר הכהן
או"ח · סימן תרעד
סעיף א רמ"א נהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפי' מנר לנר: הנה איתא בש"ס שבת (דף כ"ג) מיתבי ר' ששת מחוץ לפרכת העדות יערוך הכא כיון דקבוע מנורות לא סגי דלא משקיל ואידלק סוף סוף למ"ד משום אכחושי מצוה קשיא וצריך עיון האיך מדמה מנורות לנרות דהנה דאין מדליקין מנר לנר כי כאשר נדלק הנר כבר נעשה המצוה כי אם רצה להיות מן המהדרין או המהדרין דמהדרין עכ"פ עיקר מצוה נעשה כשנדלק הנר אינו רשאי לאכחושי המצוה אבל במנורה כל זמן שלא נדלקו כל השבעה נרות לא נעשה המצוה גם הנר שדלק כבר לא מהני עד אשר נדליק כל השבעה נרות וצריך להדליק השבעה א"כ הדלקת הנר השני הוא לצורך הנר שנדלק כבר כי ע"י הדלקת השבעה נגמר המצוה משא"כ בנר חנוכה וצריך לומר כיון דבמנורה המצוה שיהיה נדלק כל השבעה נרות מערב עד בוקר ונר אחד צריך להיות נדלק כל המעת לעת א"כ למ"ד במנורה בין צפון לדרום היה עומד והנר המערבי הוא הנר אשר אחר הנר הראשונה כי מה שמדליקין השני לנר מערבי כתב רש"י דהוא מטעם דאין מעבירין על המצות אבל אם היה נדלק נר השלישי נקרא יותר עוד נר המערבי המצוה שיהיה דולק כל היום א"כ נעשה המצוה של להדליק נר תמיד ואיך רשאי להדליק נר אחר כי מכחיש מצות נר תמיד המערבי אך למאן דסובר דמזרח ומערב היה עומד א"כ הנר המערבי הוא רק נר האמצעי ואינו כשאר נרות לפני ה' אין לדמות מנורה לנר חנוכה כי מה שמדליק מנר אמצע בערב בזה אין שייך אכחיש מצוה דהא צריך להיטב השמן והפתילה וליתן שמן ופתילה חדשה מה שמדליק נר מנר עד אשר מדליק נר המערבי דומה לחנוכה כי במנורה לא נגמר המצוה של הדלקה עד אשר מדליק הששה נרות ואח"כ נר המערבי כי בה היה מסיים:
עיין בת' הרשב"א (סי' ש"ט) למאן דסובר מזרח ומערב היו מונחין היו צריכין להדליק שני נרות נר הראשון המזרחי ונר השני המערבי כי בלא נר הראשון לא הי' השני נקרא מערבי והנס הי' רק בנר השני שנקרא נר מערבי כמ"ש הברטנורה (בפ"ג מה' תמיד) א"כ כשמצאו הפך והיה בו להדליק שמנה נרות דהיינו שבעה ונר התמיד היה צריך עדיין לנס שיהיה ביום הראשון גם שמן לנר המזרחי א"כ נעשה נס גם ביום הראשון:
סעיף א המדליק בליל ראשון מברך שלש ברכות להדליק נר חנוכה ושעשה נסים ושהחיינו:
והנה בהר"ן רפ"ק פסחים עמד מדוע שמברכין להדליק נר חנוכה ולא על מצות נר חנוכה רי כל המצוה שאפשר להיות נעשה ע"י שליח מברכין בעל ותירץ כיון דצריך להשתתף בפרוטה הוא כאילו לא היה נעשה ע"י שליח מברכין בלמ"ד וכמו כן הקשה אמאי מברכינן להפריש תרומה דהא הפרשה תרומה יכול להיות ע"י השליח ומתרץ כיון דצריך דעה המשלח מברך בלמ"ד ולפ"ז לכאורה גם בחנוכה יש לתרץ כן ואפשר לומר דהנה הר"ת תירץ דמצוה שאין בו שיהוי מברכין בעל ומצוה שיש בו שיהוי מברכין בלמ"ד ונראה בכוונת דהנה למ"ד משמע להבא ועל לחד מ"ד משמע לשעבר ולדידן גם בעל משמע להבא אבל לא כל כך כמו למ"ד ולזה במצות שיש בו שיהוי דהיינו שיש מצוה להשהות בתוך המצוה זמן מרובה מה שיותר משהה הוא תוספת מצוה כמו ישיבת סוכה עטיפת ציצית והנחת תפילין מברכין בלמ"ד לפטור גם התוספות כי אף שיצא באכילה בסוכה לבד או להניח תפילין ולקרות ק"ש ובמה ששהה עצמו בתוך המצוה הוא עושה ג"כ מצוה מברכין בלמ"ד לפטור וגם התוספיה מצוה והלמ"ד מורה להבא:
והנה בחנוכה מצותו שיהיה נדלק משתשקע חמה עד שתכלה רגל מן השוק נהי דאנן פסקינן אם כבתה אין זקוק לה מ"מ מצוה שיהיה נדלק משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק וצריך ליתן שמן שיהיה נדלק כל כך זמן והדלקה בעצמו הוא המצוה ושיהיה נדלק משקיעת החמה עד שתכלה הוא שהות המצוה מברכינן בלמ"ד לכלול הברכה גם התוספות המצוה וזה ג"כ כוונת הראב"ד (בפי"א מהל' ברכות) כי יש מהדרין ומהדרין מן המהדרין מברכין בלמ"ד על להבא ולהבא והא דמברכין במגילה על מקרא מגילה כי הנה יש פלוגתא בש"ס אי צריך לקרא כל המגילה מאיש יהודי והנה אם היה יוצא מאיש יהודי וקריאת כל המגילה היה תוספות מצוה היינו מברכין לקרוא את המגילה אך כאשר המצוה לקרוא כל המגילה ואינו יוצא אם אינו קורא כל המגילה הוא מצוה אחת ואין כאן תוספות מצוה מברכינן על מקרא מגילה להורות שאין כאן תוספות רק כל המצוה הוא מצוה אחת ומאי דהקשה הר"ן אמאי תיקנו בשופר לשמוע קול שופר דהברכה הוא על השמיעה א"י לפטור ע"י אחר אמאי לא תיקנו הברכה על התקיעה והתקיעה יכול לעשות ע"י אחר נראה להפוסקים דפסקו דמצוה צריכה כוונת שומע ומשמיע א"כ גם בתקיעה צריך דעת השומע דומה התקיעה להפרשת תרומה ואילו קושיתו ותרוציתו למאן דסובר דא"צ כוונת שומע: