חידושי מהראך חלק א· רבי אלעזר הכהן
או"ח · סימן תנג
סעיף א רמ"א מותר להדליק בשמנים עיין במ"א (ס"ק ב') שהביא בשם המהרי"ל דמשמע דמותר לאכול שמן זית ונראה דלאכול שמנים הנעשה ממיני קטניות אסורין דרק להדליק מותר ולא לאכול וכן הוא להדיא בתה"ד שכתב דמותר ליהנות באותן תבואות בפסח כגון ע"י הדלקה משמן זרע פשתן ושומשמין וזרע קנבוס דאסור אינן אלא בלאו מוכח דאכילה אסור אך לכאורה נראה דדוקא שלשה מינין הללו אסורין דכיון דכל סברת חלוקו דכיון דאכילה בכרת גזרינן אבל הנאה דאינה אלא בלאו לא גזרינן: [:
ומה דקשה לכאורה מהא דאמרינן ביבמות (דף קי"ט) אמר רבא מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מה לי איסור כרת ומה לי איסור לאו קשה ג"כ על רש"י והר"ן ע"ז (דף ט"ו) דאין מוכרין בהמה גסה גזירה משום שכירות גזירה משום שאלה גזירה משום נסיוני דזמנין דמזבין לה ניהלה סמוך לשקיעת החמה דמעלי שבתא ואמר ליה תא נסייה ניהליה:
ושמעיה ליה לקליה ואזלא מחמתיה וניחא ליה דתיזיל והוה ליה כמחמר אחר בהמתו בשבת פירש"י הוה ליה מחמר ואיכא מאן דאמר בפרק בתרא דשבת (דף קנ"ד) דחייב חטאת וכתב הר"ן דקשה דלמה לן טעמא דמחמר בלא מחמר נמי כגון דלא שמעה ליה איכא משום שביתת בהמתו ותירץ דמטעם שביתת בהמתו לא גזרו משום נסיוני ולזה כוון רש"י שכתב כאן והו"נ מחמר אחר בהמתו ואיכא מאן דאמר דחייב חטאת למה לי רב להזכיר כן אלא לומר אע"פ שאין אנו חוששין בכי האי גוונא לשביתת בהמתו חוששין ללאו דמחמר ואפשר דגם לזה כוון הרמב"ם ג"כ ע"ש בר"ן וקשה ג"כ דמה לי איסור לאו או איסור סקילה. אחר כתבי זאת ראיתי במהרי"ק (שורש ע"ב) שכתב דלא אמרינן מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת אלא לענין ספיקא אבל לענין הרחקה אמרינן ע"ש שהאריך]:
וקשה דהא מה שיוצא ע"י סחיטה פסקינן דאין אוסר אפילו בלאו ואפילו להפוסקים שמחמירין ביו"ט השני היינו כיון שבא ע"י בישול אבל ע"י סחיטה פשיטא דכל היוצאין מהן אינן אסורין רק מדרבנן או מדאורייתא אבל לאו או כרת לית בהו וצריך לומר כיון דהשלשה מינין הללו אינן בר אכילה ועיקר לשמן עומדין דומה לזתים דיצא מהן כמותן אבל שאר שמנים דיוצא ע"י סחיטה נראה לכאורה דמותר:
והנה בשמן פרגון שנקרא (מאהן) לית דין צריך בושש דמותר דפרגין גופיה לא אדע מדוע נהגו לאסור דלא שייך כלל טעמא דקטניות דבקטניות הטעם או שמיני חטין מעורבין בהם או כיון שראוי לעשות מהן עיסה אתי לאחלופי ובפרגון השני טעמא לא שייכי כי קטניות וכן שומשמין וקנבוס וזרע פשתן גדלין בארץ ונתגדל בין מיני דגן שפיר יש לחוש לתערובות וקשה הבירור מהם משא"כ פרגון שגדל על עץ ובתוך הקליפה ואין דומה לחרדל דאוסר הט"ז כיון שהגידול הוא בשרביטים דומה לגדול קטניות אבל פרגין אינו דומה כלל לשרביטים דקטניות רק שיהיה נעשה לשם פסח דאם לא נעשה בפירוש לשם פסח לא עדיף משומן ואסור:
סעיף ב העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו בפסח:
והנה עיין בח"י שהוא הפלוגתא אף דאינו אוכל רק כזית מטעם גרירה דחמץ גורר האורז שיתחמץ ודעת הראב"ד דצריך דוקא כזית בכדי א"פ ולאכול כל התערובות:
והנה יש להסתפק בזה אי נגד איסור אמרינן ג"כ גרירה דהיינו אם עירב חצי זית דגן באורז ואכל כזית אי חייב כרת כמו דיוצא במצה או דלענין איסור לא אמרינן גרירה וכבר עמד הפרי מגדים על החקירה הזאת ולכאורה היה נראה כיון דלא ידעינן מהו חמץ שאסרה התורה רק דקים להו לחכז"ל דמלבד חמשת מינין אינן באין לידי חימוץ רק לידי סרחון ובאורז סובר ר' יוחנן בן נורי דבא ג"כ לידי חימוץ וחייב כרת וחכמים פליגי ולית דחש להא דר"י ב"נ וכיון דקים להו לחכז"ל אם יש דגן באורז גם האורז נגרר ובא לידי חימוץ ולא לידי סרחון הוה חמץ גמור אך בחדש יש לעיין דהא דידעינן דחדש אינו אסור רק חמשת מינין פליגי רש"י ותוס' מנחות (דף ע') על הא דאמרינן אסורין בחדש מלפני פסח מנה"מ אר"ל אתיא לחם לחם ממצה פירש"י מה מצה חמשת מינין ולא לחם ואורז אף חדש נמי חמשת מינין ותו לא א"כ היה נראה דגם לענין חדש שייך גרירה אבל לתוס' שם שכתבו וקשה דהיה לו למידק כדדייק לעיל הני אין אורז ודוחן לא אלא נראה דאיצטריך לרבות חמשת מינין דלא תימא דוקא שעורין דמייתי עומר מיניה א"כ אינו דומה חדש לחמץ דחמץ לולי דהיה קים להו לחכז"ל דשאר דברים אינן באין לידי חימוץ היה הכל אסור רק דקים להו דאינו בא לידי חימוץ רק לידי סרחון ובגרירה דבא לידי חמוץ חייב אבל בחדש מהראוי שלא יהיה אסור רק שעורין רק דילפינן מגז"ש דלחם לחם דחייב א"כ יש לומר דדוקא ארבעה מינין לבד שעורין דהמה לחם מרבינן אבל אורז דאינו לחם רק מטעם גרירה שהדגן גורר את האורז לא אסרה התורה מה שבאו לידי לתם ע"י גרירה אך לפ"ז יש לעיין במה שפלפלו תוס' קדושין (דף ל"ז) אי אכלו ישראל מצה מחדש כשעברו את הירדן דהא היה אפשר לאכול מצה של אורז ע"י גרירה בחצי שיעור או חצי שיעור מותר מדאורייתא:
ובירושלמי מס' חלה מהו שיהיה חייב על קלי שלא משום חדש א"ר זעירא כתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו את שחייבים על לחם שלו משום חדש חייבים על קלי שלו משום חדש את שאין חייבין על לחם שלו משום חדש אין חייבין על קלי שלו משום חדש ועיין כריתות (דף ה) אר"י האוכל לחם קלי וכרמל לוקה שלש מבואר דלא כסוגיית הירושלמי וצ"ע: