אור ברסלב
חידושי מהראך חלק א או"ח › סימן תלז

חידושי מהראך חלק א· רבי אלעזר הכהן

או"ח · סימן תלז

סימן תלד

סעיף א המשכיר בית לחבירו לצורך י"ד וממנו ואילך יקנהו באחד מהדרכים ששכירות קרקע נקנה בו אם עד שלא מסר לו המפתחות חל י"ד על המשכיר לבדוק ואם משמסר לו המפתח חל י"ד על השוכר לבדוק:

וגרסינן בגמ' המשכיר בית בי"ד ועיין סוגית הש"ס (דף ד') והנה נראה לפרש דהנה תוס' (דף מ"ז) כתבו דאי אמרינן הואיל אי בעי מתשיל לא אמרינן הואיל אי בעי פריק דהא לא אמרינן הואיל אי בעי קנה ופירשו האחרונים דלא אמרינן הואיל רק בדבר שיש לו זכות מצד הואיל יותר מלאחר אבל אי בעי פריק אי בעי קנה מהפקר יש לאחר ג"כ אותו זכות לא אמרינן הואיל ולמאן דסובר דלא אמרינן הואיל אי בעי מתשיל כיון דמחוסר מעשה עיין בסוגיא שם:

והנה בחמץ כי מטא זמן איסורא איאשו בעלים רק בחמץ המונח ברשותו לא מהני היאוש אבל כשהשכיר הבית איאושי מיאשי מהחמץ וחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אם בידו לקנות אם אינו מתכוין גם אינו מחוסר מעשה נהי דאמרינן דאיסורא לא ניחא ליה למיקני מ"מ יש לו זכות בהחמץ יותר מאשר יש לאחר ואין מחוסר מעשה וצריך לומר בפירוש שאינו רוצה לקנות וכיון דצריך לומר שאינו רוצה לקנות הרי זה כמו חמץ שלו דצריך לבטל ומיהו לא סגי בהביטול רק צריך לבדוק ולבער ג"כ גם כאן החיוב הבדיקה עליו והא דאיתא (בסי' תמ"ח) טוב שיאמר שאינו רוצה שיקנה לו רשותו כתבו דמצד הדין אפילו בלא אמירה שרי דאמרינן דהתירא ניחא ליה דלקני רשותו ולא איסורא שם בחמץ של נכרי וכשאינו רוצה לקנות החמץ הוא של נכרי לא אמרינן אשר בטעם הואיל יש לו זכות אבל בחמץ של הפקר כיון דא"צ לזכות בקנין הוה שפיר שלו וטעם הואיל. ובזה יש להבין דרש"י פירש בהא דאמרינן מזוזה חובת הדר הוא אבל הכא בדיקת חמץ דרבנן דאי משום בל יראה ובל ימצא דהיינו שהשוכר עובר בבל יראה והוא חמץ שאינו שלו ואיך יעבור בבל יראה רק כיון דאינו מחוסר מעשה וקנין רק שלא יאמר בפירוש שאינו רוצה לקנות הוא עובר בבל יראה מטעם הואיל ולפ"ז לכאורה אי ביטול מטעם הפקר דהיינו דילפינן מלא יראה שלך אי אתה רואה כיון דאינו מחוסר מעשה דהא חמץ מונח ברשותו וא"צ רק שיהא ניחא לו דחצר יקנה עובר מטעם הואיל ולזה כתב רש"י הא אמר לקמן דביטול בעלמא סגי ליה או מסיח דעתו ממנו ומשוי ליה כעפרא ויאמר כל חמירא וקשה למה ליה לרש"י לפרש כאן מהו ענין הביטול כאשר עמד הפנ"י בזה ניחא כיון דאמר דעל השוכר היה לבדוק כיון דחמץ ברשותו ובידו לקנות עובר בבל יראה א"כ אי היה ביטול מטעם הפקר לא היה מהני שלא יעבור בבל יראה פירש"י דביטול אינו מטעם הפקר רק כיון דעושה במחשבתו כעפרא ומבטלו מתורת אוכל עובר וילפינן מתשביתו כמ"ש המהרי"ק (בשורש קמ"ב):

כיון דבדיקת חמץ מדרבנן ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי והקשה המהרש"א דאמרינן אטו אמירה דהני מדי מששא אית בהו אמאי לא משני דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי והימנוהו רבנן בדרבנן ונראה דקושיתו הוא רק לשיטת הטור שכתב המ"א בסי' זה דהשוכר יבטל החמץ אע"פ שהחמץ של המשכיר מ"מ מסתמא הפקירו כשיצא ממנו אבל לפי מה שכתבו התוס' דאין השוכר יכול לבטל רק המשכיר שהחמץ שלו א"כ אמאי דמשני הש"ס הימנוהו רבנן בדרבנן מדאורייתא בביטול בעלמא סגי הכוונה דאם לא היה סגי בביטול היה המשכיר עובר בבל יראה לא היה להם נאמנות לומר שהם בדקוהו כיון דיש בזה דאורייתא נגד הבעל הבית שהלך ולא בדק א"כ לא היה יכול הש"ס לומר לעיל דהימנוהו רבנן בדרבנן בשלמא כדמסיק הש"ס דחזקתו בדוק ע"כ דהכל חברים הם אצל בדיקת החמץ רק שראינו שהלך לא היה לו זמן לבדוק אבל חזקתו דביטול הכל חבירים הם משא"כ שהקשה הש"ס ממאי דחזקתו בדוק דלמא אין חזקתו בדוק ואין הכל חברים אצל בדיקת החמץ רק משום דקאמר הני הקשה אטו אמירה דהני מידי מששא אית בהו דהא יש ספיקא דאורייתא כיון דאינו חבר נגד בדיקת חמץ מנ"ל דביטל החמץ כלל:

תוכן העניינים

חידושי מהראך חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה