חידושי מהראך חלק א· רבי אלעזר הכהן
או"ח · סימן תלב
סעיף א קודם שיתחיל לבדוק יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ:
והנה בכל ברכות המצות אשר תקנו אנשי כנה"ג יש מהן בלשון על המצוה ויש מהן בלמ"ד דעת הרמב"ם (בפי"א מה' ברכות) כל המצות שאדם עושה לעצמו מברך בלמ"ד להניח תפלין להתעטף בציצית וכל שעושה ע"י השליח השליח מברך על קביעות המזוזה כאשר מניח מזוזה עבור אחר וברכה שמברך בזמן לעצמו ולאחרים כאשר המצוה אינה חובה כמו עירובי חצרות מברך בעל והרא"ש בשם הראבי"ה כתב דאותן מצות שיכולין לעשות ע"י שליח מברכין בעל ואותן שאין יכולין להיות ע"י שליח כגון ישיבת סוכה הנחת תפלין מברך בלמ"ד ואותן המצות שבאפשרי להעשות ע"י שליח כמו מילה גם כשאבי הבן מברך מברך בעל כי לא חילקו חכמים בברכות ורבינו תם מחלק במצות שיש שהות בעשייתן כמו הנחת תפלין וישיבת סוכה מברכינן בלמ"ד ומצות שאין בעשייתן שהיות מברך בעל והנה לשיטת הרמב"ם וכן לשיטת הראבי"ה קשה דאמאי מברכין על אכילת מצה על אכילת מרור ובש"ס בערבי פסחים (דף קי"ד ע"ב) מברך בורא פרי האדמה לאכול מרור ואפשר לומר לאכול אינו משמע רק כזית דסתם אכילה בכזית ותוס' במס' ר"ה (דף כ"ח) ד"ה מנא תימרא כשאוכל פסח כמה זיתים מצה אין זה בל תוסיף דעשיית מצוה פעמים אינו בבל תוסיף נראה מפורש דאכילה אינו במשמע רק כזית והו"א דאם אכל יותר יעבור בבל תוסיף וכתבו דלא שייך בל תוסיף בעשיית מצוה כמה פעמים:
והנה אנן אכלינן מצה בפני עצמו ומרור בפני עצמו ומצה ומרור בכריכה ובברכת אכילת מצה ואכילת מרור פטרינן הכריכה מברכה כמו שמבואר (בסי' תע"ה) שלא להפסיק בין הברכות לאכילת הכריכה ולזה אין מברכין לאכול שאינו במשמע רק כזית ומברכינן על אכילת שמשמע איזה אכילות. אך עדיין צריך להבין מדוע בפסח כתב ג"כ הרמב"ם דמברכין על אכילת פסח ולא לאכול פסח ולזה נראה דהנה המהר"ל מדמה אכילת מצה לאכילת איסור כמו באיסור אם אכל כזית מלקינן ליה ואם אכל יותר עושה יותר איסור כמו כן אכילת מצה אם אכל כזית יצא ואם אוכל יותר עושה יותר מצוה וכן הרמב"ם כתב אם אכל כזית מצה יצא שמש שאכל כזית יצא מוכח דאם אכל יותר עושה יותר מצוה ולזה כתב דמהראוי לאכול בלילה ראשונה כל המצה שיאכל בהסיבה כי אכילת מצה של מצוה צריך הסיבה א"כ גם בפסח אם אכל כזית יצא ואם אכל יותר עושה יותר מצוה אינו מברך לאכול דהיה משמע רק כזית ומברך על אכילת פסח דהיינו אכילות הרבה ואכילה הנוספת על כזית אינה מצוה שהיא מחויבת מברך בעל רק זה בפסח ובמצה דכתיב בתורה אכילה אם אכל כזית יצא ואם אכל יותר עושה מצוה יותר אבל במרור לא כתיב בתורה אכילה כי על מצות ומרורים יאכלוהו הוא על קרבן הפסח ואין צריך מן התורה כזית לא שייך לומר דאם אכל יותר עושה מצוה יותר ולזה אמרו בש"ס פסחים דמברכין לאכול ולא על אכילת:
וגם לפמ"ש כיון דאנן אכלינן מצה ומרור בפ"ע ומצה ומרור בכריכה מברכינן בעל והש"ס בפסחים הוא למאן דא"צ לאכול מרור בכריכה והא דכתב הרמב"ם בסוף (הל' תרומה) דמברכינן אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה ולא מברכין על אכילת תרומה הוא כמ"ש הרא"ש מברכין להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ולא על הכנסת בבריתו כי ברכה זו נתקנה להודות להקב"ה שצוה לעשות מצוה זו בכל פעם שיבא לידינו ולא על מצוה זו לבדו שהוא עושה מברכינן בלמ"ד ונראה שמובן יותר עפ"י מ"ש רבינו דכתב כשהמצוה הוא בשיהוי כמו תפלין ציצית ישיבת הסוכה מברכינן בלמ"ד והטעם נראה כי הלמ"ד מורה על להבא יותר מעל דהא בעל פליגי ובלמ"ד מודים וכיון דהלמ"ד מורה על להבא לזה ברכת להכניסו הוא לא על מצוה זו רק על כל זמן שתבוא המצוה לידו מברכינן בלמ"ד דהברכה הוא ברכת שבח ולזה כשמברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו כל זמן שתבא המצוה לידו מברך בלמ"ד:
ובסברת ר"ת ניחא דבחנוכה מברכינן בלמ"ד להדליק ובקריאת מגילה על קריאת המגילה דהנה במסכת מגילה (דף י"ט ע"א) ר"י סובר דאם קרא מאיש יהודי יצא ר"י סובר מאחר הדברים האלה ואנן פסקינן דאינו יוצא רק כשקורא כולו א"כ כל קריאת המגילה אינו רק מצוה אחת ואין כאן תוספת מצוה מברכינן בעל אבל בחנוכה המצוה בהדלקה ותוספת מצוה משקיעת החמה עד שתכלה רגל מן השוק וכן להיות מן המהדרין מברכינן בלמ"ד על שיהוי המצוה: