חידושי מהראך חלק א· רבי אלעזר הכהן
או"ח · סימן רמד
בנידון הפאבריקאנטין שאסור להניח לעכו"ם שיעשה מלאכה לישראל בשבת אע"פ שעושה בשכר כמבואר (בסי' רמ"ג) אמנם בימי גדולי האחרונים מצאו תקנה לעשות שטר מכירה ולמכור הפאבריקען להפועלים הנכרים כדי שיהיה להם היתר במלאכה יש לעיין על ההיתר הזה טובא אם הבכור נוטל פי שנים בזה כיון דגוף הפאבריק וכן הכלים נמכרים לנכרים שהפאבריקנטין גושים מלאכה הוא כיון שלא סילק הנכרי את המעות הוה משכנתא ביד ישראל ובמשכנתא באתרא דמסלקי אין הבכור נוטל פי שנים כמבואר בחה"מ (סי' רע"ח) וגם המכירה הוא הן על הבתים והן על המאשיהנען אם המכירה הוא מכירה לענין בכור שיהיה מקרי ראוי או כיון דהמכירה הוא רק להתיר איסור מלאכה בשבת אין זה מכירה גמורה שיהיה נקרא ראוי. והנה הטור וכן הראב"ד פסק דאם הגבי' הוא מקרקע הבכור נוטל פי שנים גם באתרא דמסלקי לא היה מקום בנידון דידן רק אם הנכרי נתן המעות אז אין הבכור נוטל פי שנים אבל כ"ז שלא פדה הנכרי את הפאבריק וכאשר יצטרכו לעשות שטר מכירה על נכרי אחר או שימות הנכרי הקונה והיה הגביה מגוף הבתים אשר הבכור נוטל פי שנים הגם דבש"ע לא הובא האי דינא כבר פסקו הסמ"ע והש"ך כדעתם ולא נמצא שם חולק ועל הכלים דעת הרמ"א דבמשכון של נכרי הוי ראוי כבר כתב הש"ך דאם קבל המלוה אחריות בכור נוטל פי שנים. הן אמת שמו"ח הגאון זצ"ל הובא בנתיבות המשפט חולק על הש"ך דיש לומר דבקרקע אמרינן דלמפרע הוא גובה אבל במשכון של עכו"ם למ"ד ישראל מעכו"ם אין קונה משכון לא אמרינן למפרע הוא גובה ואין חילוק אם גובה משדה זו או משדה אחר דלאו אגופא דמלוה קאמר דהא אפילו לר"פ דס"ל דשעבודא לאו דאורייתא היכי דעבדי ניהלי' אפותיקי בשטר הוא קא מודה דמשועבד ליה וכ"ש לר"ה בריה דר"י דס"ל דשעבודא דאורייתא הלכך איבעי' לן למימר דלאו אמלוה גופיה קאמרי אלא אפירי ע"ש בהראב"ד. והנה גם בהנכרי דא"ק ממנו משכון עכ"פ אפותיקי הוא ובאחריות הוה אפותיקי מפורש דאם נשרף לא מגבה מנכסיו הוה לשיטת הש"ך מוחזק גמור ולענין פסק יש לו ספק במקום דפוסקים חולקים אם הוא ראוי או מוחזק היכי לידייניה אם נאמר דאינו נוטל כלום כי זה דומה כמו שספק לנו אם הוא בכור או לאו ונכסי בחזקתו קיימא או כיון שהוא בכור ודאי רק הספק בממון ובכור הוה יורש קודם החלוקה הוה ספק יש לפשוט ממלוה שיש אצל הבכור בחו"מ (סי' רמ"ח סעיף ו') כן נלענ"ד ואין הזמן מסכים לי עוד להאריך בזה: