חידושי מהראך חלק א· רבי אלעזר הכהן
או"ח · סימן נג
סעיף יט אפילו יחיד יכול לעכב. עיין במ"א (ס"ק כ') מה שכתב בשם הלבוש דעכשיו הולכין אחר רוב פורעי המס אפילו פסולי קורבה ביניהם עכ"ל:
לכאורה צריך לעיין אם הולכין אחר הרוב מנין דהיינו רוב דעות מפורעי מס אף שאינו רוב מס מהם רק רוב המס הוא מהמעוטים או שצריך שיהיה רוב דעות פורעי מס וגם רוב המם יהיה מהם כבר עמדו האחרונים בחקירה זו אם הרוב מנין אינו רוב הבנין הולכין אחר הרוב המנין או שצריך להיות רוב מנין ורוב בנין (מ"ת צ"ל סי' א' וסי' כ"ט) נראה דעיקר לילך אחר הרוב מנין אף שאינם רוב בנין רק במקום שיש תקנה שצריך להיות שני רובים רוב מנין ורוב בנין ומהרשד"ם (בת' סי' ל"ו אות ת') שהביא המ"א דלא אזלינן בתר רוב מנין כשאינו רוב בנין ומביא ראיה מה דב"ש עשו כדבריהם אי לא עשו דב"ה רובא ומאן דאמר עשו כי אזלינן בתר רובא דכי הדרי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי ולזה יש לנו לומר שמה שאמרה תורה אחרי רבים היינו אחר רוב מנין כשהם שנים ולא לילך אחר רוב מנין כשהוא נגד רוב הבנין והסמ"ע (בסי' קס"ג ס"ק י"ג) כתב דרוב מנין נגד רוב בנין לא אזלינן בתר רוב מנין דאין רוב המנין יכול להכריע על רוב בנין וכמו כן אין רוב בנין יכול להכריע על רוב מנין ונראה דספיקא הוא: ולכאורה היה נראה דאם לא עשו ב"ש כדבריהם כיון דב"ה רובא נינהו מוכח דאזלינן בתר רוב מנין נגד רוב נין רק תוס' ביבמות (דף י"ד ע"א) ד"ה לא עשו כתבו דמוכת בשמעתין דעשו אך נראה להאי לשנא דעשו כדבריהם היה קודם שיצא בת קול ולאחר שיצא בת קול לא עשו הקשה תוס' דאנן פסקינן כבית הלל מטעם הבת קול ולא קי"ל כר"א אף שיצא בת קול דהלכה כמותו ותירצו משום דבת קול דה"א לא יצאו אלא לכבוד ועוד תירצו דהא בת קול שהיתה נגד הרבים דרבנן הוה רובא ודאי דאין הלכה אבל בת קול דב"ה קיימא לן משום דב"ה הוה רובא אלא דב"ש מחדדי טפי א"כ הדבר תלוי בזה לתירוץ הראשון שבת קול דב"ה כיון שלא יצאו לכבודם יש לומר דלא אזלינן בתר רוב מנין נגד רוב בנין אבל לתירוצא בתראי דלכך אזלינן בתר בת קול דב"ה דקרא מסייע אחרי רבים להטות רק דב"ש מחדדי טפי א"כ הבת קול הכריע דאזלינן בתר רוב מנין אף נגד רוב בנין והוה ספיקא אי אזלינן בתר רוב מנין נג רוב בנין:
אך לכאורה היה נראה להביא ראיה דאזלינן בתר רוב מנין דכתיב אחרי רבים להטות ולא תהיה אתרי רבים לרעות ולא תענה על ריב לנטות ופרשו חכז"ל שאין חולקין על מופלא שבב"ד ולזה מתחילין בדיני נפשות מן הצד אבל מ"מ הדין דאזלינן בתר רוב היה להם לפרש לא תענה על ריב לנטות דאין הולכין אחר הרוב כיון שהוא מופלא שבסנהדרין והוא רוב בנין אלא ודאי דאזלינן בתר רוב מנין גם כשהוא נגד רוב בנין והא דכתב הרא"ש בתשובה כיון שהחרם הוא לצורך ממון הולכים אחר רוב ממון ולא יתכן שרוב הנפשות הנותנים מועט יגזרו חרם על עשירים כפי דעתם אין טעמו דלא אזלינן בתר רוב מנין נגד רוב בנין: