אור ברסלב
חידושי הרן על ראש השנה פרק ראשון › דף יג.

חידושי הרן על ראש השנה· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ראשון · דף יג.

דף יב:

וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש. פי' שאע"פ שאפשר לכוין ע"י משקל וכמו שכתבתי הני מילי בתלושה אבל הכא במחוברת קא מתמהינן היאך אפשר לכוין שכל תבואה הנקצרת בחג שבידוע שהביאה שליש לפני ר"ה:

מהיכן הקריבוהו וא"ת דלמא מעבר הירדן מחלק בני גד ובני ראובן שנטלו בראש. י"ל דעומר מצותו להביאו מיהודה ואינו נראה לומר שעומר ראשון היה שלא כמצותו:

ממחרת הפסח אכול מעיקר לא אכול דקריבו עומר והדר אכול הקשו בתוס' בשם ר' אברהם בן עזרא ז"ל והא מחרת הפסח מחרת שחיטת הפסח משמע דהיינו יום ט"ו בניסן כדכתיב בפ' אלה מסעי ממחרת הפסח יצאו בנ"י ביד רמה ובודאי שבט"ו בניסן יצאו. ותירץ לו ר"ת ז"ל דקרא תרתי קאמר ויאכלו מעבור הארץ דהיינו תבואה ישנה ממחרת הפסח דהיינו ט"ו שהוא מחרת שחיטת הפסח. ומצות וקלוי דהיינו תבוא' חדשה אכלו בעצם היום הזה דהיינו ט"ז וכדכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. ואחרים פירשו בלשון מחרת הפסח תרתי משמע משמע מחרת שחיטת הפסח ומשמע מחרת אכילת הפסח וההוא דבפ' אלה מסעי היינו מחרת שחיטת הפסח והאי דהכא היינו מחרת אכילת הפסח ופלוגת' היא בירושלמי בפ"ב דחלה:

הואיל ונעשין פרכין פרכין. וא"ת אכתי ניזל בהו בתר לקיטה דהא שאר ירקות נמי עשויין ללקטן מעט מעט ואפילו הכי אזלינן בהו בתר לקיטה וליכא למיחש לשמא יתרום מן החדש על הישן לפי שכל הנלקטין מתשרי לתשרי תורמין ומעשרין מזה על זה דהא תשרי ר"ה היא לירקות ובהכי נמי אעפ"י שעושין פרכין פרכין למה נחוש להם יותר משאר ירקות. י"ל דהכי שנו לפי שעשויין פרכין פרכין ומצניעין אותן ואיכא למיחש שמא יתרום מהנלקט קודם ר"ה על הנלקט לאחר ר"ה משא"כ בשאר ירקות שדרכן לאכלן על יד על יד וליכא למיחש להכי הלכך כיון דמעשר קטניות מדרבנן ויש יכולת ביד חכמים לקבוע להם איזה זמן שירצו קבעו להן השרש' כדי שלא יבא לעשר מן החדש על הישן וא"ת תינח מעשר דרבנן שביעית דאוריית' מאי איכ' למימר. י"ל בשביעית בזמן הזה דרבנן ואליבא דר' דאית ליה הכי כדאיתא בפ' השולח:

ר"ש שזורי קאמרת ר"ש שזורי סבר יש בילה ורבנן סברי אין בילה וא"ת כיון דס"ל לרש"ז דיש בילה תקשי לדידיה אמאי אזלינן בהו בתר השרשה ניזל בתר לקיטה כירק ויצבור גרנו לתוכו ותירץ הר"ז הלוי ז"ל לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי בתר לקיטה אזלינא דהיינו גמר פרי והלכך פול המצרי שמקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו השריש לאחר ר"ה כיון שכולו נלקט בשנה אחת תורמין מזה על זה וכן נמי היכא שנלקט מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה וצבר גרנו לתוכו אלא לדידכו דאזליתו בתר השרשה ואמריתו שאפי' השרישו מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה שאין תורמין מזה על זה ואמאי לא והלא יש להם תקנה בצבירת גרנו לתוכו ובהאי פירושא ניחא הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי דאיהו דאמר כרש"ז אבל אם איתא דר"ש שזורי גופא סביר' ליה דאזלי' בתר השרשה כרבנן ק' דשמואל דאמר כמאן:

הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. פירש"י ז"ל מפני שכבר עלה השרף באילנות. ומשמע דס"ל ז"ל דחנטה באילן כשליש בתבואה שכשם שהתבואה עיקר גדילתה כשהביאה שליש כך פירות האילן עיקר גדילתן כשהן חונטין לפי שכל גדילת הפירות על ידי שרף שעלה באילן לפני חנטה וכן כתב בההיא ברייתא דלעיל דתניא ר' יוסי הגלילי אומר באספך מגרנך ומיקבך וכו' שמשם סמכו חכמים לילך באילן אחר חנטה שהחנטה באילן כשליש בתבואה. וקשיא לי ולהוי נמי הכי אכתי אמאי ראש השנה שלו שבט דכי היכי דאזלינן בתבואה בתר שליש ואפי"ה אין ר"ה שלה בזמן שהיא מביאה שליש אלא ר"ה שלה תשרי אילן נמי ניזל בתר חנטה ולהוי ר"ה שלו תשרי דנימא דאין תורמין ומעשרין מפירות שחנטו קודם תשרי לפירות שחנטו לאחר תשרי וכי תימא היינו טעמא משום דגלי רחמנא דאילן ר"ה שלו שבט כדדרשינן לעיל אמר קרא ובשנה הרביעית ובשנה החמישית הא כיצד פעמים שברביעית ועדיין אסורין משום ערלה כו' וכיון שכן ע"כ אין תשרי ר"ה דאם איתא היכי משכחת לה דברביעית יהו אסורין משו' ערלה אלא ודאי אחר תשרי ר"ה שלו ולפיכך כיון שאחר תשרי הוא אמרו חכמים דודאי ר"ה שלו שבט הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. אכתי לא נהיר' דאי הכי תיקשי לך זתים אמאי לא אזלינן בהו בתר חנטה ונימא דר"ה שלהם שבט ובודאי דליתא דכי אמרי' דשבט ר"ה לאילן הני מילי לאילן שמעשר שלו מדבריהם אבל זתים דמעשר דידהו מדאורייתא לאו בתר חנטה אזלינן בהו ור"ה שלהם תשרי וכדאמרי' לעיל אמר רבא אמור רבנן אילן בתר חנטה תבואה וזתים בתר שליש. ונ"ל דהיינו טעמא דמלתא דלא מצינן למגמר מדרשא דבשנה הרביעי' דלהוי אחד בשבט ר"ה לאילן מדאורייתא כי היכי דנימא דבזתי' נמי ניזל בתר שבט וחנטה משום דגבי ערלה גופא אע"ג דגלי לן קרא שאיסור נטיעה נמשך עד ט"ו בשבט אפי' הכי לענין ר"ה לא אזיל בה בתר שבט אלא ר"ה שלה תשרי כדגמרינן לעיל ומיהו בההוא איסורא דאסר פירות נטיעה זו עד ט"ו בשבט גלי לן שיש התחלה אחרת לצמיחת פירות האילן בר מתשרי ומסברא היינו שבט שהוא התחלת חנטת אילנות ולפי שלענין ערלה שהי' אסור אינו בדין שתהא מקצת שנה של התחלת שנה זו אסורה ומקצתה מותרת אמרה תורה שיהא איסורה נמשך עד ט"ו בשבט אבל למעשר כיון שאינו ענין של איסור אלא של חיוב לעשר פעם אחת בשנה אין לאיסור זה של שבט ענין בו אלא ר"ה של אילן מדאוריית' תשרי כערלה גופ' שר"ה שלהן כן ומשו"ה זתים דמעשר דידהו דאורייתא הלכו בהם בתר שליש ור"ה שלה תשרי. אבל בפירות האילן שחיובן מדבריהם לא הלכו חכמים אחר לקיט' נפי שקודם לקיטתן הן נגמרים שאף הם גדלין על רוב מים ולא הלכו בהן ג"כ אחר שליש שרוב האילנות אין פירות אחד מהן מביאין שליש כאחד ולפיכך הלכו בהן אחר חנטה שהיא ידועה ועוד דכיון דגלי לן קרא מדרשא דבשנה הרביעית ששבט התחלה לפירות האילן אף למעש' פירותיו שהיא מדבריהם קבעו לו אותה התחלה עצמה כנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן על ראש השנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה