חידושי הרן על ראש השנה· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ראשון · דף יב:
בנדרים הלך אחר לשון בני אדם. כדכתי' לבטא בשפתים. ותנא דמתני' דלא קתני לנדרים משום דבתחילה קא מיירי בהפסקה לא קא מיירי:
משתצמח לזרעים. פירש"י ז"ל משיצמח הזרע בתוכ' אבל בירושלמי משמע דהכי קאמר משתצמח כל כך שתהא ראויה לזריעה שאם זורעין אותה תהא צומחת דהכי גרסי' התם בפר"ק דמעשרו' עלה דהא מתני' מתניתא כדי שתזרע ותצמח כיצד בודק ר' יונתן נוטל מלא קומצא ומניח לתוך ספל של מים שקע רובה חייבת ואם לאו פטורה ר' יונה בנו מעסה מה ששקע יהא חייב ושלא שקע פטור אלא ברוב כל פרידה. ומהאי טעמא נמי אזלינן בתבואה בתר שליש משום דמכיון שהביאה שליש היא נזרעת ומצמחת וה"נ איתא התם בירושלמי אמר ר' זעירא כתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר זורע וצומח פרט לפחות משליש שאינו צומח. והיינו טעמא דאמרי' לקמן אמרו רבנן אילן בתר חנטה תבואה וזתים בתר שליש ירק בתר לקיטה הני כמאן שווינהו רבנן. ואיכא למידק אמאי לא אמרי' בתלתא נמי כמאן שוינהו רבנן אלא ודאי כדאמרן דמשתצמח לזרעים היינו לומר שיהו זורעין אותו וצומח וכתבואה שוינהו רבנן שמה שהלכו בה אחר שליש מהאי טעמא נמי הוא. וכי תימא א"כ אמאי לא תני בתלתן הבאת שליש כמו ששנה בתבוא' וזתים. איכא למימר שאין הבאת שליש ניכרת בה כ"כ:
התבואה פירש"י ז"ל דדגן ותירוש קרויין תבואה כדכתיב וכתבואת יקב. והקשו בתוספ' דבעצים בתר הבאשה אזלינן כדתנן בפ"ק דמעשרו' הענבי' והאובשים משיבאישו. לכך פירשו דכי קתני תבואה מדגן לחודיה קאמר וכי תימא אמאי לא אזלינן נמי בענבי' בתר שליש כדאזלינן בתבואה וזתים ואמאי לא אזלי' בהו בתר הבאשה שהיא קודם שליש בשלמ' בתר אילנות דיהיב בכל חד וחד שיעור' בריש מס' מעשרות לא קשי' דכיון דמעשר דידהו מדרבנן בעלמ' הוא חכמים נתנו לכל או"א אותו זמן שנראה להם אבל ענבים דמעש' דידהו מדאוריית' קשי'. וי"ל דהבאשה בענבים כהבאת שליש בתבואה דמי וראוין הן מאותה שעה וכשהביאו שליש אין חשיבותן ניכר יותר כל כך כמו שהוא ניכר בתבואה שנכרת הבאת שליש שלה שראויה להצמיח אם יזרענה משם ואילך:
משיביאו שליש מפורש בירושלמי שנשקלין מהן ג' גרעינן כנגד גרעין א' שהוא מבושל כ"צ.
מנא הני מילי. פירש"י ז"ל דאתבואה וזתים בעינן דמעשר דידהו דאוריית' דאילו ירק דאזול בה רבנן בתר לקיטה ואילן דאזול בתר חנטה מעשר דידהו מדרבנן ולא מיבעי לן בהו מנלן ולקמן מפרש בהו טעמא. אינן מפני שגדל על מים של שנה שחונטין בה ע"י שרף כו' דעלמא ס"ל ז"ל דמאי דאזלינן באילן בתר חנטה מדרבנן הוא. וכן נמי משמע מדבריו בההיא דתני ר' יוסי הגלילי בסמוך באספך מגרנך ומיקבך כו'. וק"ל דמאי דאזלינן באילן בתר חנטה מדאורייתא הוא מדאמרי' לעיל ופירו' נטיעה זו אסורין עד ט"ו בשבט כו'. ומוכחינן לה מקראי דעלמא דמאי דאזלינן בתר חנטה באילן מדאוריית' הוא. ועוד אכתוב בזה בסמוך בס"ד: