אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ט - המקבל › דף קט.

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ט - המקבל · דף קט.

דף קח:

מתניתי' המקבל שדה מחבירו לשנים מעוטות לא יזרענה פשתן:

כתב רש"י ז"ל דמתניתן לא מתוקמא אלא בשכירות דאי בקבלנות מאי דבעי ליזרע שהרי הבעלים חולקים בו והקשו עליו וכי משום שהבעלי' חולקין בו בעינן דתתביר ארעא ותכחיש לכך פירשו דאי מרישא לא אירי' אלא מסיפא דקתני קבלה ממנו לשבע שני' שנה ראשונה יזרענה פשתן ואי בקבלנות אמאי יזרענה פשתן כיון שקיבלה לתבואה הרי זה אומר לו לתבואה ולי נראה דברי רש"י ז"ל עיקר דהך מתניתן במקבל סתמא מתוקמא ולא במקבל לתבואה בפירש ולישנא הכי מוכח' דלעיל תנן לזרעה שעורים והכא תנן סתמא המקבל שדה מחבירו הילכך אי מסיפא לא אריא דכיון דקיבלה ממנו בסתם לשבע שנים בין במקבל בין בחוכר זורעה בשנה ראשונה פשתן ולא מצי אמר לי' תבואה קא בעינא שאילו כן הי' לו לפרש אבל רישא דקתני דבשנים מעוטת לא יזרענה פשתן הוא דמוכחא מלתא דבחכירות הוא ומ"ה לא יזרענה דאמרינן דכיון דאין תועלת במה שהשדה עושה לא מסרה על דעת שיחזרנה כחושה אבל בקבלנות כיון שאף הוא מרויח בדבר מאי דבעי ליזרע דמסתמא טפי קפיד אכחשא דידי' מכחשא דארעא:

ירקא וסלקא נעקר ונשקלי' ומפרקי' דלא מטי יומא דשוקא וא"ת מאי קושי' לישני לי' מאי שמין לו תבואה שלא הגיע לקצור עדיין וכי תימא דרבא אפי' אההוא שבחא פליג ואמר דאין לו כי היכי דפליג בשבח שקמה ליתא דאפי' רבא לא קאמר אלא בשבח אילן אבל בשבח פירות שעדיין צריכין לקרקע אפי' רבא מודה דשמין לו וראיי' לדבר מדתניא בתוספתא הניחה ויצא והי' בה תבואה לקצור ענבים לבצור זתים למסוק הרי אלו שמין לו כיצד שמין לו אם הי' שכיר נותנין לו לפי שכירותו קבלן לפי קבלנותו פי' כגון שצריכין לקרקע עדיין וה"נ לוקמא בכה"ג י"ל דמדקתני והגיע זמנו לצאת לא ניחא לי' לאוקמי בפירות שעדיין צריכין לקרקע שאין לאוקמי שקיבל שדה שלא יזרענה פירות שיהי' נגמרים קודם זמנו ומ"ה איצטרך לשנויי במידי דגמר בישולי' דהיינו ירקא וסלקא אלא דלא מטא יומא דשוקא דאילו בתבואה ליכא לאוקמא דכיון דאינה צריכה לקרקע נעקר ונשקליה ותהא אצלו עד יומא דשוקא שהרי אינו נפסדת בכך

גלית אדעתך דלמשקל ואסתלקי עבדת כתב הראב"ד ז"ל דנראה דאם טעין בנטיעות אחרות שעושות פירות לזמן ארוך שהיתה טענתו טענה ונוטל בשבח הקודחים שהניח שם לגדל ע"כ:

שם עד האידנא חד השתא חמש' כתב כתב הרמב"ן ז"ל דמדינא רב יוסף לא הי' צריך להאי טעמא דכי מיית לי' שתלא אפי' לא שביק אלא חד צדא מצי לסלוקי' וכדאמרינן בסמוך האי שתלא דשכיב מסלקינן לי' בלא שבחא ולא מפלגינן בין שבק חד לשבק חמשא ואע"ג דאמרינן עלה ולאו מלתא היא לא דחינן לה אלא ממאי דאמר בלא שבחא אבל בשבחא ודאי מסלקינן לי' אלא רב יוסף מידת חסידות קאמר דאי לאו משום האי טעמא לא הוי מסלק להו אבל מדינא אפי' לא שבק אלא חד מצי לסלוקי והיינו דתניא בתוספתא דפירי' י' המקבל שדה מחבירו ומת לא יאמר לבניו תנו לי מה שאכל אביכם וכן הם לא יאמרו תן לנו מה שעשה אבינו אלא שמין ונותנין לו וה"פ המקבל משדה וכו' אם קיבל אביהם כל שכרו אין בעל השדה יכול לומר להם תנו לי מה אביכם יותר על מה שעשה דכיון דכבר קבל שכרו יכולין הם לומר אנו נגמור מלאכתו וכן אם לא קבל אביהם כלום אין יכולין לומר לו תן לנו כמו שפסקת עמו עמו ונשלים מלאכתו שיכול הוא לומר להם אין לי חשבון עמכם אלא עמו אלא שמין מה שעשה ונותן להם. ומכאן ראיי' למה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות שלוחין ושותפין בשם הגאונים ז"ל שאחד מן השותפים או מן המתעסקים שמת בטלה השותפות או העסק ואעפ"י שהתנו לזמן ידוע ולא דמי' למאי דאמרינן הניח להם אביהם פרה שאולה שמשמשין בה כל ימי שאלתה דשואל שאני שכל הנאה שלו ולפיכך זכו הבנים בזכותה של זמן שאלתה אבל בקבלנות שהוא מתעסק במלאכתו של בעל הבית יכול לומר לו אי אפשי בך שתעשה מלאכתי אבל ראיתי להריא"ף ז"ל שהשמיטה מן ההלכות אפשר שהוא סובר דכי אמרינן ולאו מלתא היא אכולה מלתא קאי:

שם מקרי דרדקי וכו' פרש"י ז"ל דהיינו טעמא דמקרי דרדקי פסידא דלא הדר משום דשבשתא כיון דעל על ואיכא למידק עליה דהא רבא גופי' היא דאמר בפרק לא יחפור דשבשתא ממילא נפקא. וי"ל דהתם בשבשתא דעייל ממילא דאינהו משתבשי מנפשייהו אבל רבייהו מגמר גמר וההיא שבשתא כי היכי דעיילי ממילא הכי נפקא ממילא אבל מגמר להו רבייהו בטעותו קבעי אנפשייהו שבישי דגמרי מרבייהו ותו לא נפקא ועוד דכי גמיר רבייהו ישמעו מיניה זמנא אחריתי או מסברייהו ונפקא אבל כי איהו מגמר להו שבשתא מאן מפיק לה:

ואחרי' פרשו דהכא כגון דפשע בינוקי דמחי להו טפי:

אי נמי דאי לא אתו לי' לא אכפת לי' פסידא דלא הדר הוא דלא גמרי להו:

שם וטבחא הקשה הראב"ד ז"ל היכי דמי אי בשכר מאי פסידא דלא הדר הוא הרי חייב לשלם ואי בחנם כי מסלקינן לי' מאי פסידא אית לי' דקאמר כמותרין ועומדין דמי' ותירץ לעולם בחנם ואי מסלקינין לי' קנסינין לי' דלא לעביד לא בחנם ולא בשכר א"נ י"ל בשכר אע"ג דמשלם פסידא דלא הדר הוא דניהי דמשלם דמי בהמה דמי בושתו:

ודמי בושת אורחיו לא משלם ואי נמי זמנין דמצריך לי' בשרא טובא ולית לי' אלא האי וכתב הוא ז"ל דניהו דלא צריכי התראה חזקה בעינן ועד שיהי' מוחזקים תלתא זמנא או שיתרה בהו לא מסלקינין להו וכי אמרינן בב"ק גבי הנהו עיזי דשוקא דמתרין בהו תרתי תלת זמני דאלמא בעינן התראה תרתי ותלתא זמני התם פסידא דהדר היא דלשחיטה קיימי:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה