אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ט - המקבל › דף קח:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ט - המקבל · דף קח:

דף קח.

ואי כתב לי' אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא כלומר משום דמכר הוא והאי דכתב לי' בשום מתנה איערומי קא מערים וכתב הריא"ף ז"ל בהלכות דהיכא דקיבל עליה בסך שהוא ביותר על שווי' של קרקע נותן לו בסך האחריות ממנ"פ דאי מתנה הוא לית בה משום דינא דבר מצרא ואי מכירה הוא אין אדם עשוי לכתוב על עצמו אחריות יותר ממה שקבל ואם קבל עליו אחריות סתם ולא פירש שמין כמה היא שוה ונותן לו והיכא דכתב לי' שטרא בלשון מכר ולא פירש בכמה מכרה לו יהיב לי' כשיעור האחריות שקבל עליו ואם קיבל עליו אחריות סתם כתב הרמב"ם ז"ל שנשבע בנקיטת חפץ בכמה לקחה וכתב הרמב"ן ז"ל דמסתברא דלוקח לא מקבל עליה אחריות לבר מצרא דלאו ועשית הישר והטוב היא שיהי' מפסיד בו ואע"ג דמוכר קביל עליה לדידי' אחריות דילמא לא הווי ליה לנכסי למוכר והדר עליה הילכך ליתיה אלא כדין שליח ואחריותא דבר מצרא אמוכר והרמב"ם ז"ל שכתב שאחריותו על הלוקח לא נתחוורו דבריו:

לבעלים הראשונים שונים לית בי' משום דינא דבר מצרא פירש שאם מכר לבעלים הראשונים אין בעל המצר מוציא מידו אבל באו שניהם לקנות בעל המיצר קודם וכן נמי אי זבנה לאינש דעלמ' בר מצר מסלקו ממנו אבל בעלים הראשונים לא ומסתברא דכי היכי דאמרי' דאין בר מצרא מוציא מיד הבעלים הראשוני' ה"ה לבניהם דבדידי' נמי איכא משום ועשית הישר והטוב והדרא נמי ליורש לכי פירש רש"י ז"ל כמו שכתבתי בפרק המפקיד והא דאמרינן במכר כל נכסיו לאחר דלית בה משום דינא דבר מצרא אפי' אמר זבנינה לכולהו לאו כל כמיניה:

אלא שמותי משמתינין לי' עד דמקבל עלי' כל אונסא דאתי' מחמתי' שמעינין מהא דכל היכא דלא קיבל עליה אע"ג דאתי ליה אונסא לא מחייב ביה עד דמקבל עליה דגרמא בנזקין הוא ופטור וכתב הרא"ה ז"ל לכל גרמא דמשמתינין ליה עד דמסלק ליה או דמקבל עליה כל אונסא דאתא מיניה:

משכנתא לי' בה משום דינא דבר מצרא פי' מלתא פסיקתא הוא דלית ביה משום דינא דבר מצרא כלל שאם מכרה למי שממושכנת אצלו אין בעל המיצר יכול לסלקו שאף הוא חשוב כבעל המצר דמאי משכונה דשכונה גבי' ובעל משכונה נמי לא מצי לעכובי' אם בא בעל השדה למוכרה ואין צ"ל שאם בא אחר ולקח שדה אחת שהיא סמוכה לו שהיא ממושכנת בידו שאין המשכון יכול לסלקו משום דינא דבר מצרא דכיון דאיהו לית ליה בגופא דארעא מידי אלא זוזי הוא דאית לי' עליה לא עדיף מארעא דחד ובתי דחד דמארי בתי לא מצי מעכב אמארי דארעא וכן נמי בכלל זה שאם אדם רוצה למשכון שדהו אין בעל המיצר יכול לעכב עליו למשכנו דמצי אמר לי' הוא נוח לי ואתה קשה ממנו ואע"ג דאיכא למיחש דדילמא זביני נינהו ומשו' הערמה מסקי' לו שמא דמשכנתא כיון דליכא למיקם עלה דמילתא ליכא משום ועשית הישר והטוב שנזקיק אותו לחרם ולשבוע' כ"כ הרמב"ן ז"ל וכתב עוד דליכא משום דינא דבר מצרא אלא במכר בדמים מיד אבל בהמתנה לא אלא א"כ בר מצרא רוצה לפרוע מיד שיכול לומר חבר נוח לי יותר ממך ואיני רוצה בחובך

לאשה ליתמי ולשותפי ליכא משום דינא דבר מצרא כתב הרשב"א ז"ל דדוקא באשה שאינה יושבת תחת בעלה אי נמי בנשואה ובשיש לה נכסים ידועים הא בלא"ה לא דהערמה היא וכתב הרא"ה ז"ל בשם אביו ז"ל דמדאמרינן באשה ויתמי דמשום דאינהו צריכי לה טובא לית בה משום דינא דבר מצרא שמעינן דהיכא דללוקח לית ליה ארעא ודחיקא לי' שעתא ומצרך לא מצריך לה אלא להרווחא בעלמא דלית בה משום דינא דבר מצרא א

ולשותפי פי' הגאונים ז"ל שותפי דעסקא דהכי נמי מחייבי אהדדי בעשית הישר והטוב כבני מצרא:

שכיני העיר ושכיני השדה שכיני העיר קודמין כתב רש"י ז"ל דבכל הני לאו משום דינא דבר מצרא אלא עצה טובה קמל"ן וכן דעת הריא"ף ז"ל בהלכותיו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהלכותיו בפי"ד מהלכות שכנים אבל הרב בעל הלכות ז"ל גורס אשה יתמי שותפי ושכיני העיר ושכיני שדה לית בה משום דינא דבר מצרא שכן וכו'

אפסי' משוניותא או ריכבא דדיקלא כו' מכאן למד ר"ת ז"ל שאין בבתים משום דינא דבר מצרא שהרי מפסיק כותל שביניהן וכ"כ ה"ר מאיר הלוי ז"ל אבל הרשב"א ז"ל כתב שאין הנידון דומה לראיה דמשוניתא אינה עשוי' להסתלק וכן ריכבא דדיקלא דבר חשוב הוא ואין הבעלים עשויין לעקרן ולאבדן והשדות מחולקים הם לעולם אבל בתים דרכן לחברם בפתחים ועשויין לכך וכתב הרמב"ם ז"ל שאם החליף חצר בחצר אין בה משום דינא דבר מצרא אבל במטלטלין איכא וכו':

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה