חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ח - השואל · דף צט.
באומר לו הכישה במקל והוא תבא פי' אליבא דרב מחייב בהא נמי מדין ערב דהו"ל כאומר לחבירו זרוק מנה לים ואתחייב אני לך דמחייב מדין ערב והכי מוכח בפ"ק דקדושין ולענין פסק הלכה הרי"ף ז"ל לא הביאה משמע דס"ל דליתא דשמואל פליג עליו וה"נ מסתברא מדחזינן לרב אשי דדחיק נפשי' בהך ברייתא דאייתינא לסיוע לרב כי היכי דלא לסייעי לי' ואי ס"ל כוותי' למה לי לדחוקי נפשי' כי היכי דלידחיי' לרב אלא וודאי משמע לי' דשמואל פליג עלי' וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מהלכות שאלה דאמר לי' הכישה במקל פטור וכ"ת אמאי לחייב מדין ערב כאינך דמתניתין לא דמי דהני כיון דאזיל בהדי' פרה סמכא אדעתי' דעבד ושליח מנטרא לה ומחייב מדין ערב אבל אמר לו הכישה במקל לא סמכא אדעתי' ואע"ג דהתם בפ"ק דקדושין מוכח דהאומר לחבירו זרוק מנה לים חייב מדין ערב התם דוקא דאמר לי בהדי' ואתחייב אני לך אבל הכא דלא אמר לי' אלא הכישה במקל לחוד פטור עוד נראה לי דהכא אפי' אמר ואתחייב אני לך פטור דהתם בתנהו לכלב אי נמי זרוק לים ואתחייב אני לך היינו טעמא דמתחייב משום דבשעה שזרקו אזיל לאבוד ולאו כל כמיני' להחזירה אבל הכא שמשעה שהכישה יכול להחזירה אפי' אמר לו בהדי' ואתחייב אני לך פטור:
שם כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרין:
איכא מ"ד דכי מהניא משיכה בשומרין דוקא בשואל ובשוכר שכיון שהן משתמשין בגופו של כלי הוי לי' כמכירה ליומא ודין הוא שתקנו להן משיכתן שכיון שהן זוכין בגופו של דבר אבל שומר שכר ושומר חנם שאין להם זכי' בגופו של כלי ליכא למימר שתקנה להן משיכה שהיאך יתחייב בעל הבית בשכרו של שומר מפני משיכתו של שומר שמשך את הכלי אלא וודאי בשואל ובשוכר בלבד הדברים אמורים שהן קונין כלי לגופו ושייכא בהו משיכה ומיהו בשוכר כי היכי דמהני לי' משיכה שאין משכיר יכול לחזור בו הכי נמי שאין שוכר יכול לחזור בו דכיון דשכירות מילתא דמהני לתרוייהו הוא השוו בה חכמים מדתן שהקנה לשוכר ולמשכיר אבל בשואל מסתברא דנהי דמשמשך אין משאיל יכול לחזור בו שואל יכול לחזור בו דעיקר שאלה לצרכו כו של שואל וכדאמרינן לעיל דכל הנאה שלו הילכך אם בא לחזור הרשות בידו אבל הרא"ה ז"ל כתב שאף בשואל השוו מידותיהן ואינו יכול לחזור בו דאע"ג דאם רצה לחזור לרשות בעלים מחזיר דליכא למימר שיהא מחויב לשמור בע"כ מיהו אם חזר בו ונאנס בשעה שמחזירו חייב ולא אמרינן דלהני כמחזירה לאחר ימי שאילתה כיון שחזר בו ומ"מ בשומר חנם ובשומר שכר הכל מודים שאין משיכתן מועלת להן כלום שבשביל משיכתו של שומר שכר אינו מתחייב הבעל הבית בשכרו:
ואני איני אומר כן אלא שומר שכר הרי הוא כפועל של בעל הבית ומשיכתו הכלי שהוא נעשה שומר עלי' הרי הוא כהתחלת מלאכה וכשם שהפועל זוכה בשכרו משעה שהוא מתחיל במלאכה ושוב אין בעל הבית יכול לחזור בו כמו שכתבתי למעלה בריש פרק האומנין כך הוא דינו של שומר שכר שהוא זוכה בשכרו משעת משיכתו של כלי שהוא התחלת מלאכה שלו:
שם שכירות מאי עבידתייהו פרש"י ז"ל מאי עבידייתהו להקנות עד שימשוך. נראה מדבריו ז"ל דכי היכי דלענין מכירה מטלטלין אין נקנה בכסף משום גזרה דנשרפו חיטיך בעליי' הכי נמי לענין שכירות ולא מיחוור שאפי' במכר עצמו כל היכי דליכא למיחש לנשרפו חיטך בעלי' מעות קונות בו כדאמרי' בפרק הזהב כגון שהייתה עלי' שלו מושכרת ללוקח ובשכירות ליכא למיחש לנשרפו חיטך בעלי' דכיון דגוף הכלי שלו טורח ומציל לפיכך נראה דשכירות וודאי נקנה הוא בכסף והכא שטר הוא דקשי' לי' וכדאמרינן נמי בפרק מרובה עליה דהך ברייתא מאי שכירות אי שכירות מטלטלי בני שטרי נינהו אלא שכירות קרקע כלומר דמטלטלי מתוך שאין אדם יכול לציירן בכתב לא תקנו להן שיהו נקנין בשטר ומ"מ שטר ראי' יש בהן אם ציירן בסימן שלהם אבל הרשב"א ז"ל כתב דכי היכי דאין מעות קונות במטלטלין דמכירה הכי נמי אין קונין בהן לשכירות דשכירות מכירה היא: