אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ח - השואל › דף צח:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ח - השואל · דף צח:

דף צח.

זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר אמאי מה שטענו לא הודה לו פי' לר' יהודא קפריך דאילו לרב נחמן דמוקי לה בשיש עסק שבועה ביניהם סיפא נמי משום עסק שבועה הוא נשבע' כגון שטענו שתי פרות והודה באחת מהן וכפר באחת אבל לר' יודא הוא דמקשינן אמאי ישבע דלא מבעי ברישא דליכא אלא חדא פרה דשאלה וחדא דשכירות והוא מודה לו בשכורה פטור שמה שטענו לא הודה לו שמה שהודה לו דהיינו הך דשכירות לא טענו עליו כלל ומה שטענו לא הודה לו כלום וא"ת מנ"ל דלא תבע לי' אידך אלא חדא דילמ' תרתי תבע והו"ל מודה במקצ' שמה שהודה לו טענו י"ל דאפ"ה לא מחייב מדין מודה במקצת דהילך הוא:

וא"ת ולוקמה כגון שמתה בפשיעה ומחייב לשלומי ולא הוי הילך וי"ל דכיון דמתני' קתני בשאולה מתה ולא קתני בשכורה ולא מידי משמע דשכורה כדקיימא קיימי ולפ"ז אם תבעו שניהן וזה מודה לו בשכורה שמתה בפשיעה מחייב מדין מודה מקצת בלא טענת גלגול אבל הראב"ד ז"ל כתב אפי' תבעו שתיהן ואודי בחדא וכפר באידך פטור דכיון דאפיך מיפך ואמר דהך דמתה שכורה ואידך שאולה שאלה ושכירות תרתי מילי נינהו ולא מצטרפין וראי' לדבר מדאוקי לעיל סיפא דמתני' בתלת דאי דשאלה ושכירות מצטרפין לוקמא בתרתי חדא דשאלה וחדא דשכירות וקא מודי לי' בהך דשכירות דמחייב לשלומי כגון שנגנבה או שאבדה דלא הוי הילך ואידך מתה כדרכה ולא ידענא אי בשאלה אי בשכירות והוה לי' מחויב שבועה שאינו יכול לשבע אלא ש"מ דבכה"ג לא הוי מודה מקצת משום דשאלה ושכירות תרתי מילי נינהו ולא מצטרפי' וכתב הוא ז"ל דה"ה למלוה ופקדון דלא מצטרפי שאם טענו לו שתיהן והודה לו באחד מהן פטור דאע"ג דקיי"ל טענו חיטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב שאני התם שאעפ"י שהמינין חלוקים מ"מ שניהם תביעה אחת אבל הכא שהן תביעות חלוקת מלוה ופקדון אי נמי שאלה ושכירות אין מצטרפין והרא"ה ז"ל הקשה דא"כ דשאלה ושכירות הן חלוקים יותר מחיטין ושעורין האומר לחבירו פרה שאולה יש לי בידך והלה אומר אינה אלא שכורה פטור אפי' ממה שהודה כדקיי"ל טענו חיטין והודה לו בשעורין פטור אף מדמי שעורין דכ"ש הוא דהשתא חיטין ושעורין דמצטרפי בתביעה אחת כשתבעו אחד והודה באחר פטור כ"ש שאלה ושכירות שאין מצטרפין אפי' בתביעה אחת דכי תבע לי' חד ואודי לי' באידך שהוא פטור וכ"ת ה"נ א"כ היכי אמרינן בגמ' אמר עולא ע"י גלגול דא"ל אשתבע לי' מיהת דכדרכה מתה ואמאי והרי הוא פטור עלי' כיון שטענה שאולה והודה לו בשכורה דה"ל ל טענו חיטין והודה לו בשעורין:

לפיכך כתב הרמב"ן ז"ל דשאלה ושכירות חד מילתא היא ובין שתבע שתיהן והודה לן באחת מהן בין שתבע אחד מהן והודה לו באחד חייב דחדא מילתא היא ממש ולא פליגי במידי תובע ונתבע אלא שהתובע אומר שקבל עליו שמירה מעולה בפרה זה להתחייב עלי' באונסין ונתבע אומר שלא קבל עליו שמירה אלא מגניבה ואבידה אבל מלוה ופקדון תביעות חלוקות הן ולענין שאם תבעו אחד מהן והודה לו בחבירו פטור דומי' דחיטין ושעורין ומיהו בשתבעו שתיהן והודה לו באחת מהן חייב כחיטין ושעורין דכי אמרי' טענו חיטין ושעורין והודה לו באחד מהן חייב לאו דווקא חיטין ושעורין דה"ה לכל שתי תביעות חלוקות:

וראי' לדבר דמלוה ופקדון חלוקים הם וכי תבע בחד מינייהו וחבירו מודה לו באידך פטור מדתנן בפרק המניח את הכד הי' הנזיקין שתים והמזיקין שתים אחד גדול ואחד קטן ניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא גדול הזיק את הקטן והקטן את הגדול המע"ה ואמרי' עלה הא לא מייתא ראי' שקיל כדאמר מזיק לימא תיהוי תיובתא דרבה בר נתן דאמר טענו חיטין והודה לו בשעורין פטור והא הכא שהניזק תובע ואמר מנה יש לי בשורך הגדול שהזיק שור גדול שלי והלה אומר אין לך בו אלא חמשין שלא הזיק אלא הקטן ואפ"ה אעפ"י שזה תובע מנה וזה מודה לו בחמשים כיון שאינו מודה בתביעה אחת אלא תובע מחמת נזקו של גדול וזה אומר בנזקו של קטן לא חשבי' לי' מודה מקצת מלוה ופקדון נמי אעפ"י שזה תובע מנה וזה מודה בחמשין כיון שהתביעות חלוקת הן הו"ל כטענו חיטין והודה לו בשעורין:

ראי' לדבר עוד מדתני' בספרא שבועה שאינה יודע לך עידות שיש לך ביד פלוני פקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת יכול מפני שהן מיני תביעות מנין אפי' אומר לו בא והעידנו שיש לי ביד פלוני חיטין ושעורין וכוסמין שבועה שאינו יודע לך עידות וכו' אלמא שיותר הן חלוקות מיני תביעות של מלוה ופקדון מתביעת חיטין ושעורין ומיהו תבעו שתיהן והודה לו באחת מהן חייב ומ"מ שאלה ושכירות חדא מילתא היא וכדכתיבנא לעיל שאל"כ היכי אמרינן אשתבע לי' דכדרכה מתה והרי הוא פטור עליו. כטענו חיטין והודה לו בשעורין אלא ע"כ כדאמרן זה דעת הרמב"ן ז"ל אבל הרשב"א ז"ל כתב דשאלה ושכירות הרי הן כמלוה ופקדון וכל שתבעו אחד מהן והודה לו באידך פטור כטענו חיטין והודה לו בשעורין:

וכ"ת א"כ היכי אמרינן גבי זה אומר שאולה וזה אומר שכורה אישתבע לי מיהת דכדרכה מתה והא לא מחייב עלי' כלל כטוענו חיטין והודה לו בשעורין תירץ הוא ז"ל דהכא בטוענו על פרה מסויימת עסקינן שהמשאיל אומר שהפרה שמתה שאולה היתה בידך ואתה חייב באונסין והלא אומר לא כי אלא פרה זו שכורה היתה בידי דבכה"ג כיון שהן טוענין על פרה מסויימת האי נמי הודה במה שתבעו ובכה"ג ליכא מאן דפליג ואפילו במלוה ופקדון כגון שזה טוענו מנה זה הלויתיך והלה אומר אין מנה שלך הוא ולא הלוית לי אלא של פקדון הוא שהפקדת בידי דבכה"ג וודאי הודאה גמורה היא:

ואי קשי' לך האי דהוי הנזקין שנים שטוענו על שור מסויים שזה טוען בו במנה וזה מודה בו בחמשים וחשבינן לי' טענו חיטין והודה לו בשעורין לא דמי דהתם אינו תובע השור ממש שהרי לא נתחייב לו בדין עדיין ואינו תובע אלא ההיזק שהוא אומר שהזיק את הגדול והוא אומר את הקטן ולפיכך הו"ל כטוענו חיטין והודה לו בשעורין זהו דעת הרשב"א ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל סובר שאפי' טוענו מלוה והודה לו בפקדון חייב שכך כתב מנה לי אצלך הלואה להד"מ ולא לויתי ממך אבל חמשין דינרין של פקדון יש לך בידי או משום נזק וכיוצא בו הורו רבותי שזה מודה במקצת וישבע ולזה דעתי נוטה אלו דברי הרב:

שם או דילמא שאלה בשכירות מישך שייכא והקשה הראב"ד ז"ל היכא אמרינן הכא דמישך שייכא והו"ל כולה מילתא בבעלים והא אמרי' לעיל גבי בעי' דרמי בר חמא דאפי' שכירות ושכירות תרתי מילי נינהו ואתי' שכירות דבעלים ומפקא שכירות שלא בבעלים:

תירוץ הוא ז"ל דהתם בשכירות אחר שכירות דבכה"ג תרתי מילי נינהו אבל הכא בשכרה ושאלה באחת דאמר לי' השאילה לי היום והשאיל לו עמה והשכיר לי למחר ולא תהי' במלאכתו ובמשיכה אחת קנאה לשתיהן ובכה"ג אמרי' דמישך שייכא:

שם מתניתין השואל את הפרה ושלחה ביד בנו או ביד שלוחא של שואל ומתה פטור בפרק הגוזל קמא איפלגי בה רבה ורב חסדא בשליח שעשאו בעידים אי הוי שליח או לא דרבה סבר לא הוי שליח ורב חסדא סבר הוי שליח להכי טרח ואוקמיה בסהדי כי היכי דלוקמ' ברשותי' ופרכינן עלי' דרב חסדא ממתניתן דקתני פטור אלמא לא הוי שליחו אוקמא התם בשכירו וליקטו:

ולענין פסק הלכה קיי"ל כוותי' דרב חסדא הילכך דוקא בשכירו ולקיטו פטור הא אלו הוי שליח ממש שעשאו בעידים חייב:

שלחה לי ביד עבדך ביד שלוחך ושלחה לו ומתה חייב:

וא"ת ובמה נתחייב דאפי' למ"ד שליח שעשאו בעידים הוי שליח ה"מ בעידים כדאמרינן דלהכי טרח ואוקמי' בסהדי כי היכי דלוקמי ברשותי' והכא ליכא סהדי אלא דאמר למשאיל לשדורי לי' בידיהו:

וכי תימא כיון דאמר למשאיל כשליח שעשאן בעידים דמי תינח לר' חסדא דאמר הוי שליח לרבה דאמר לא הוי שליח מא"ל וי"ל דהכא לאו מדין שליחות הוא אלא מדין ערב שכיון שא"ל להוציא פרתו מרשותו ושלחה ביד עבדו נתחייב מדין ערב ככל מוציא ממון מרשותו של חבירו נתחייב לו חבירו כדין ערב והכי מוכח בפ"ק דקדושין וא"ת אמר לי' משאיל הריני משלחה ביד עבדי ביד שלוחי אמאי חייב דהא שאלה בבעלים הוא דכיון שהוא ביד העבד קמה לי' ברשות שואל וכשהוא מחמר אחריה עד בית של שואל הו"ל עבד זה במלאכתו של שואל בשליחותו של משאיל וא"כ רבינא דבעי מרב אשי האומר לשלוחו צא והשאיל עם פרתי מהו מי אמרינן שלוחו של אדם כמותו או לא לפשוט לי' ממתניתן דהכא דלא אמרינן דאי אמרינן אמאי חייב שאלה בבעלים הוא וי"ל דהא פרישנא דשואל זה כשהוא מתחייב עלי' כשהי' העבד לאו מדין שואל גמור הוא אלא מדין ערב הילכך ליכא שאלה בבעלים דכי מטי לידי' הוי לי' שואל גמור ולאו עמו במלאכתו הוא.

בשעה שמחזירה:

כלומר שאם החזירה שואל מעצמו חייב ואם אמר לו משאיל שלח פטור מיהו אסיקנא בפרק האומנין דכי אמרין שהם החזירה מעצמו חייב דוקא כשהחזירה בתוך ימי שאלתה אבל לאחר ימי שאלתה פטור משואל וחייב כשומר שכר דהואיל ונהנה מהנה הוי:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה