אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ח - השואל › דף צח.

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ח - השואל · דף צח.

דף צז:

משכחת לה רישא בתרתי וכו' וא"ל שואל חדא אי בעידן שאילה מתה וא"ת למה לי' למימר דהך דשאלה, מתה לימא לי' בעינא הוא ומהדרינ' לך כבר כתב רש"י ז"ל דא"כ הוי לי' הילך ואיכא מ"ד הילך פטור ומהאי טעמא גופא אצטרכינן לאוקמי' סיפא בתלת דלא מצי לאוקמי' סיפא בתרתי דלימא לי' שתי פרות נתתי לך אחת שאולה ואחת שכורה ומתה הך דשאולה החזיר לי שתיהן וזה אומר אחת יש לך בידי ואידך לא ידענא אי דשאלה מתה והך דשכירות קיימי וההדרינא לך דא"כ הוי לי' הילך:

וא"ת אכתי לוקמי בתרתי וכגון דא"ל הך דשכירות מתה בפשיעה ובעינא לשלומי לך ואידך לא ידענא אי שאולה היא או שכורה י"ל מדתני לי' למתניתן תרוייהו דשאלה ושכירות דלא איירי אלא בשאולה משמע דשכורה כדקיימא קיימא ומ"ה אצטריך לאוקמי בתלת:

ומ"מ איכא למידק למה לי' לאוקמי בתרתי ובתלת בלאו הכי נמי משכחת לה דאמר לי' אשתבע לי מיהא דכדרכה מתה ומגו דמשתבע דכדרכה מתם אית לי' לי' לאשבועי ע"י גלגול דשכורה מתה וכיון שאין יל"מ:

תירצו הראב"ד והרא"ה ז"ל דלא אמרינן מחויב שבועה ואי"למ אלא בעיקר תבועה אבל בגלגולין לא ומהכא שמעינן עוד כתב הראב"ד ז"ל שהרוצה לשבע שבועה חמורה על הגלגולין יאמר עליהן אינו יודע ויפטר והא וודאי ליתא שאפי' אם ת"ל דלא אמרינן בגלגולין מחויב שבועה ואי"למ ת"מ צריך הוא לישבע עליהן שבועה חמורה ע"י גלגול שאינו יודע ואף עיקר הדין שלהם אינו נראה דוודאי אפי' בגלגול כל שאינו יכול לשבע משלם וראי' וראי' לדבר מדתנן בפרקין שני עבדים אחד קטן ואחד גדול כו' לוקח אומר גדול לקחתי והלה אומר אינו יודע זכה בגדול והא וודאי לר' נחמן דאמר מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע פטור מתניתין בשיש עסק שבועה ביניהן איירי וכדרבא והיכי משכחת לה עסק שבועה אעבדים גופייהו לא אפשר דהא אין נשבעין עליהם אלא ע"כ כגון שטענו עבד בכסותו ושדה בעומרים וכדאוקי רב אושעי' בבא דסיפא לקמן וכיון, דמודה לי' בחד עבד וחד כסות אלא דלא ידע או קטן אי גדול מחייב שבועה אכסות ואעבד נמי ע"י גלגול ומתוך שאין יכול לשבע דהא א"י משלם ומה שדחה הרב בעל המאור דמאי זכה בגדול בכסות דכיון דמודה לי' בכסות קטן ואמר א"י אכסות גדול הוה בעיקר תביעה מחויב שבועה ואינו יכול נשבע אבל בעבד לא זכה כלל ליתא דמידי כסות קתני עבד קתני ואדרבה לא זכה אלא הפסיד שאין לו עבד כלל והיכי קתני הכא זכה משום כסות לחוד דאדרבה בסיפא דקתני אין לו אלא קטן זוכה ביותר שיש לו עבד קטן אלא ע"כ ברישא אף בעבד גדול הוא זוכה ש"מ דאפי' בגלגולין אמרינן משאי"למ וכיון שכן קשיא טובא למה לן לאוקמי' בתרתי ובתלת לוקמה מפני שהוא מחויב שבועה ע"י גלגול ואינו יכול לישבע. לפיכך נראה דע"כ מתניתן בדלא שייכין בי' גלגול עסקינן מדקתני סיפא שוכר אומר שכורה מתה והלה אומר אינו יודע פטור ואי שייך הכא גלגול אמאי פטור דהא גלגול אפי' בשמא הוא ואין לחלק בין שמא לשמא וכמו שכתבנו במשנתינו אלא ע"כ מדקתני פטור בדלא צריך לאשתבועי שמתה כדרכה עסקינן כגון שהדבר ברור שמתה ומקצת נוסחי נמי מוכחי הכי דגרסי' במתניתן השואל את הפר' וכו' שאל אחת ושכר אחת ומתה אלמא דלאו בהכי פליגי תובע ונתבע ומ"ה מקשינן אליב' דר' נחמן ברישא אמאי חייב ואצטרכינן לאוקמי בשיש עסק שבועה ביניהם וא"ת תינח לר' נחמן אבל לר' יודא דמוקי סיפא דישבע ע"י גלגול ואמאי פטור וי"ל דאע"ג דלר' יודא סיפא בגלגול במציעתא מודה דבדלא שייכא בי' גלגול עסקינן ולא תקשי לך היכי פסק תנא למלתי' במילי מילי איכא למימר דתנא כולהו דיני בעי למתני חייב ופטור וישבע ויחלוקו:

ומ"מ קשה היכי תנא לי' סתמא ולא מפרש ומאי פסקא איכא למימר תהא במאמינו שמתה כדרכה ומסתמא משמע דרישא ומיצעתא במאמינו דהא לא מכחשי אהדדי אבל סיפא לא מהימן לי' הילכך צריך לאשתבועי דכדרכה מתה ומגו דמשתבעי דכדרכה מתה משתבעי נמי דשכורה מתה. וה"מ לר' יודא אבל לר' נחמן לא צריכין להכי דכיון דאוקי רישא בעסק שבועה סיפא נמי דכוותי' וסיפא דיחלוקו נמי איכא לאוקמי במאמינו דליכא גלגול דהא לא מכחשי אהדדי דאינו יודע קאמרי ומיהו אפי' בשאין מאמינו נמי חולקין וכ"ת אדרבה הוה לן למימר דכיון דמחויב שבועה ע"י גלגול ואינו יכול לשבע דהא אינו יודע קאמר דלישלם שכבר הוכחנו למעלה דאפי' בגלגול אמרינן משאי"למ ליתא דכי אמרינן הכי ה"מ בגלגול הבא בטענת ברי אבל בגלגול של שמא נהי דאית לן לאשתבועי עלי' אי אמר א"י לא הוי מחויב שבועה שאינו יכול לשבע דלשלם אלא משתבע שאינו יודע ופטור וכן הסכימו המפרשים ז"ל:

ואמרינן עוד שהוא יכול להפטר מהם לגמרי אם רצה לשלם עיקר התביעה דכי אמרינן בירושלמי דשבועות או הב לי כל מה דתבע לך או אשתבע לי' על כל מה דמגלגל עליך ה"מ בטוענו בריא אבל בשמא משלם התביעה ופטור מן הגלגולין:

ולרמי בר חמא דאמר ד' שומרים צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת רישא משכחת לה וכו' האי לישנא לאו מעיקר גמרא הוא אלא פירושא דמר ר' יהודאי גאון ז"ל:

ואיכא למידק עלי' מהאי דס"ל לרמי ב"ח דלא אמרינן עירוב פרשיות כתיב כאן אלא כי זה דהיינו מודה במקצת אשומרים הוא דכתיב מנ"ל לגאון דפליג רמב"ח על רבא בשבועת מ"מ דלמא כי היכא דס"ל לרבא דחמישים ידענא וחמישים לא ידענא מחייב שבועה דמודה מקצת ה"נ לרמי ב"ח ואנן השתא לא איירינן בדינא דשומרין כלל אלא בשבועה דמודה מקצ' ומתרצא מתניתין לרמי ב"ח כי היכי דמתרצא לרישא ואע"ג דמשמע דגאון ז"ל מלישנא דרמי ב"ח קדייק דמדקאמרי' וכפירה במקצת ש"מ דכי היכי דבעינן הודאה גמורה הכי נמי בעינן כפירה גמורה דלא סגי באינו יודע לא מיחוור כיון דלא אשכחן דלפלוג רמי ב"ח בשום דוכתא בשבועה דמודה מקצת אלא בשומרין אית לן למימר דכי קאמר וכפירה במקצת לאו דוקא כפירה גמורה דה"ה לאינו יודע ולא אתא לאשמועינן אלא דבעינן מודה מקצת בשומרין ולא אמרינן עירוב פרשיות כתוב כאן אבל לעולם לענין מודה במקצת אי אמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא מחייב הילכך מתוקמא שפיר מתניתין לרמי כי היכי דמתוקמא לרבא וא"ת א"כ דלרמי דבהודאת מקצת סגי ולא בעינן כפירה גמורה היכי אמרינן בריש מכילתן לרמי דאמר לי' שלש פרות מסרתי לך ומתו כולן בפשיעה ואמר לי' אידך חדא לא הי' דברים מעולם ואידך מתה לה באונס ואידך מתה לה בפשיעה בשתי פרות סגי חדא דמתה לה בפשיעה ואידך נאנסה י"ל דלא דמי דנהי דאינו יודע מהני בכפירה נאנסה לא מהני שאעפ"י שהוא פוטר עצמו באחת מהן דטענת נאנסה לאו כפירה היא שהרי מודה הוא בכל מה שחבירו תובעו אלא שהוא פוטר עצמו מצד אחר ומ"מ מלישנא הגאון שמעינן דס"ל דאמרינן בגלגול משאיל"מ דהא לפום סברי' דגאון ז"ל לא מחייב אהך פרה דאמר אינו יודע אלא מדין גלגול דהא בלאו הך פרה איכא כפירה והודאה במקצת ועלה דהך פרה לא אפשר לחיוב דלפום סברו' הגאון ז"ל אינו יודע לא הוי כפירה וכי מחייב עלה מדין גלגול דהך דכפר עלה קא מחייב ואפ"ה אמרינן משאיל"מ ש"מ דאפי' בשבועות גלגול אמרינן הכי וכדאסקינן לעיל

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה