אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ז - השוכר את הפועלים › דף פח:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ז - השוכר את הפועלים · דף פח:

דף פח.

תבואת זרעיך ולא לוקח וא"ת כיון דאסיקנא דלוקח מדאוריי' פטור למה גזרי על הלוקח מעם הארץ הא מדאורייתא פטור ואי מדרבנן כיון דרוב עמי הארץ מעשרים הן לא הוה להו למיחש וי"ל דכי פטרינן לוקח מדאורייתא ה"מ כשמרחן המוכר ע"מ למכור דלא איחייב לי' מוכר במעשר לעולם דקרינן בי' ואכלתו ולא מוכר הילכך לוקח נמי פטור דכיון דלאו תבואת זרעו היא אי אפשר שנתחייב ברשותו אבל כשמרחן מוכר ע"מ לאכול כיון שנתחייבו אעפ"י שמכרן אח"כ לא נפטרו במכירה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולפיכ' גזרו בלוקח מעם הארץ דזימנן דאיכא חיובא דאורייתא כשמרחן ע"מ לאכול:

ובהא נמי מיתרצא הא דאמרינן בפרק בכל מערבין גבי האי דלוקח יין מבין הכותים דאמרינן התם כי קאמר רבי מאיר אין ברירה בדאורייתא וקרי דאורייתא הך דלוקח יין אע"ג דהכא אמרינן דלוקח מדאורייתא פטור משכחת לה דלוקח מחייב מדאורייתא כגון שגמר מלאכתו על דעת לאכול ור"ת ז"ל כתב דכי פטרינן לוקח דוקא שנתמרח ברשות מוכר שמשהוקבע יצא מרשות לרשות אבל כל שנתמרח ברשות לוקח חייב והביא ראי' מדאמרינן בפ"ק דבכורות מנין ללוקח טבלים ומורחין מן עובדי כוכבים שפטור מתרומת מעשר שנאמר ואל הלוים תדבר טבלים שאתה לוקח מישראל אתה מפריש מהן תרומה ומעשר וכיון דקרא קא דריש משמע דמדאוריית' קאמר וכי קאמר לוקח טבלים ממורחין לא שלקחן ממורחין אלא שהן עכשיו ממורחין קאמר דומיא דאידך דמייתי' עלי' הלוקח טבלים ממורחין מן עובדי כוכבים מעשרן והן שלו ואוקמינהו בדמרחינהו ישראל ברשות עובדי כוכבים ומעשרן למ"ד דאין קנין לעובדי כוכבים בארץ להפקיע מידי מעשר.

כי קאמר ר' ינאי בזיתים וענבים הכי איתא בנוסחי עתיקי ומאן דגריס בתאנים וענבים לא דייק דמעשר תאנים דרבנן הוא ור' ינאי מדאורייתא קאמר וכדכתיבנא לעיל א"ו בזיתים גרסינן שמעשר שלהן מן התורה ופרש"י ז"ל בזיתים וענבים העומדים לאכילה שאף הן בכלל תבואה ומעשר שלהן מן התורה הזקיקו לומר כן שאלו בעומדין למשקים אף הוא ביקב תלי' רחמנא ומיהו לא מוחוור דזיתים וענבים העומדין לאכילה לאו בכלל תבואה הן שאין בכלל תבואה אלא אוכל דמדגן או חמשת מינין בלחוד למר כדאית לי' ולמר בדאית לי' אבל פירות האילן לכ"ע לאו בכלל תבואה נינהו וכדמוכחא ההוא דהנודר מן הירק וכמו שכתבנו למעלה:

אלא כך ראוי לומר דזיתים וענבים העומדין לאכילה בכלל תירוש ויצהר הן שלפי שמהן למשקין הן עומדים קראן הכתוב תירוש ויצהר אבל ודאי אפי' עומדין לאכילה מעשר שלהן דאוריית':

וראי' לדבר מדאמרי' בפרק העור והרוטב גבי תרומה דמשקין היוצא מהן כמותן ולוקין עליהם ומדאמרי' משקין היוצאין מהן כמותן ש"מ דעיקר תרומה אפירי חיילא ואשמועינן משקין היוצאין מהן כמותן ול"ל דההוא כשדעתו לעשות מהן יין אלא שהקדים תרומתן בענבים כדרך שמקדימין בתרומת דגן בשיבולין דההוא נמי עיקר תרומה לתירוש ויצהר הוא ולא מיקרי משקין היוצאין מהן:

אבל חיטין ושעורין דבגורן תלנהו רחמנא לא כתב רש"י ז"ל דלהאי פירוקא לא סבירא לן הא דאמרינן בעלמא גבי חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות מעיקרא אימר לא טבול כדר' אושעי' דאמר מערים אדם על תבואתו:

והקשה הרמב"ן ז"ל א"כ היכא אמרי' בפרק אין עומדין דהא דר' אושעי' הלכה פסוקה היא משום דליכא מאן דפליג על והא האי לישנא פליג עלי' ומשמע דהוא עיקר דבתרא הוא וליכא למימר דר' אושעי' דאמר מערים אדם על תבואתו מיירי בשלא מרחן דא"כ מאי מערים ומכניס ול"ל נמי דמרוח אינה קובע בבית אלא בשדה ולהכי מהני הא דר' אושעי' שאפי' מרחן בבית משהכניסן במוץ לא קבע ומ"ה אמר מערים ומכניס דהא ליתא דבירושלמי אמרינן בהדי' דמרוח קובע אפי' בראש גגו דהתם אמרי' גבי צמוקין תני משיעמיד ערימה בראש גגו והוינן בה ר' יונה בעי בשדה לא פי' בתמי' וא"ר חנינא רבותא אתא לאשמעינן למימר לך אפי' משיעמיד ערימה בראש גגו כלומר אפי' בראש גגו נמי קבעה א"ו הכא הכי איכא למימר שכל שעשה בה מרוח לאחר שהכניסה במוץ בין בבית ובין בשדה חייבת והיינו הא דאמרינן הכא דבחיטין ושעורין דבגורן תלי' רחמנא ומיהו הא דר' אושעי' מהני דאלו דש וזרה והכניסה בבית נקבעה אעפ"י שלא עשה לה מרוח. שראיית פני הבית קובעת כאלו נתמרח אבל כל שהכניסה במוץ ודש וזרה בבית אלא עשה בה מרוח פטורה לעולם ואעפ"י שנמלך לאחר מכאן ועשה לה מרוח פטורה שאינו נקרא מרוח אלא לאלתר לאחר שדש וזרה שהמרוח היינו שימרח פניו של כרי והכי איתא בירושלמי והוא נעשה לאלתר לאחר שזרה כל שהכניסו במוץ אפי' דש וזרע כל שלא נתמרח לאלתר פטור ואלו דש וזרע בשדה והכניסו לבית אפי' לא נתמרח חייב והיינו דר' אושעי':

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה