אור ברסלב
חידושי הרן על בבא מציעא פרק ו - השוכר את האומנין › דף עח:

חידושי הרן על בבא מציעא· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ו - השוכר את האומנין · דף עח:

דף עח.

דלמא שאני התם דקניה בשינוי וא"ת מ"מ שפיר שמעינן מינה דגזלן הוא דאי לאו היכי קניה בשינוי וכי שינוי קונה למי שאינו גזלן וי"ל דה"ק לעולם אימא לך דמי שאינו מתכווין לגזול אלא להעביר על דעתו של ב"ה בלבד אינו גזלן אבל זה כיון ששינה מעשיו מוכיחין שלגזול הוא מתכווין ולאו מעביר על דעת של ב"ה בלחוד הוא אלא גזלן גמור:

מגבית פורים לפורים פירש"י ז"ל שאעפ"י שגבו הגבאים יותר ממה שצריכים העניים לסעודת פורים אין מדקדקין בדבר לומר די להם בכך. והשאר יפול לכיס של צדקה אלא לוקחים עגלים לרוב ואוכלים ואם הותירו יהא לצדקה והכי איתא בתוספתא דתניא התם אין מדקדקין במגבית פורים אלא לוקחים את העגלים ושוחטין ואוכלים אותם:

ואחרים פרשו דהכי קאמר מגבת פורים לפורים שמותר מגבת פורים אינו נופל לכיס של צדקה אלא מניחים אותו לפורים הבא וי"מ דה"ק מגבת פורים דכל מה שגבו סתם בפורים יהא לסעודת פורים דמסתמא כל הנותן על דעת סעודת פורים הוא נותן ואין מדקדקין בדבר לומר עני זה ראוי וזה אינו ראוי אלא כל הפושט יד ליטול יטול כדי שיהו הכל שמחין דימי משתה ושמחה כתי' והיינו דגרסינן בירושלמי דמגלה אין מדקדקין במעות פורים כל הפושט שט יד ליטול יטול וכתב הרמב"ן ז"ל שכן מנהג בכל ישראל ואפי' ליתן לעובדי כוכבים דהואיל ואין מדקדקין בדבר ונותנים לכל אם אין אנו נותנים לעובדי כוכבים איכא משום איבה ותנן מפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום:

שם מתניתין השוכר את החמור וכו' מתה או נשבה חייב להעמיד לו חמור רש"י ז"ל פרשה בחמור זה ופי' שחייב המשכיר למכור העור והנבלה ולהוסיף מעות ולהעמיד לו חמור דכי אמרינן בגמרא דאם אין בדמיה ליקח אינו חייב לשכור לו חמור דאלמא אין מחייבין אותו להוסיף דמים התם בשאין בעל החמור עמו אבל הכא כגון שבעליו עמו הלכך מוסיף דמים וקונה חמור דלא כליא קרנא ואין זה מחוור דבשלמא כשיש בדמיה ליקח מחייבין אותו ליקח שהרי חמור זה שעבד לו כיון דקאמר לו זה אבל להוסיף מביתו במה נשתעבד אלא אי מתניתין בחמור זה דוקא כגון שיש בדמיו ליקח אליבא דרב או לשכור אליבי' דשמואל וכדאיתא בגמרא הא לא"ה אפי' בעליו עמו פטור:

ומיהו לא נהירא דכיון דתנן סתמא חייב להעמיד לו חמור משמע לעולם. אלא מחוורתא דמתני' בחמור סתם והא דקתני חייב להעמיד לא שיהא יכול לכופו למשכיר שיעמיד לו חמור דבמאי קני דלחייב לי' אלא לומר דיכול לעכב השכירות לעצמו עד שישכור לו אחר וכהאי גוונא אמרינן נמי בגמ' גבי השוכר את החמור ומת בחצי הדרך דנותן לו שכרו של חצי הדרך ופרכינן אי דאמר לי' חמור סתם נוגר לי' חמור אחרינא ולא דמחייב לי' בהכי אלא ה"ק נוגר לי' חמור אחרינא אם ירצה שכרו של חצי הדרך:

ואחרים פרשו דחייב ממש קאמר וכגון שקנו מידו להעמיד לו חמור א"נ כגון שהקדים לו שכרו על חמור סתם וכל שיש לו חייב להעמיד לו חמור דקנייה במעות דמעות קונות בשכירות מטלטלין ואפי' מדרבנן דלא שייך למימר בהו נשרפו חיטך בעליה וכמו שכתבתי למעלה בפ' הזהב.

שם ושמואל אמר בין באנגריא חוזרת בין באנגריא שאינה חוזרת אם בדרך הליכתה ניטלה אומר לו הרי שלך לפניך פירש"י ז"ל דכל שהשור הולך בדרך שהאנגריא הולכת מקרי דרך הליכת' ופטור שיכול לו' שכור חמור אחד ולך עמהם עד שיפגעו בחמו' אחר וישיבו לך את שלך דאע"ג דשמואל אפי' באנגריא שאינ' חוזרת קאמר כי קאמר שאינה חוזרת לאו למימרא שאינה חוזרת לעול' אלא שאינה חוזרת לאלתר עד שיפגעו בחמור אחר ואם לאו שהם הולכין בדרך אחר חייב להעמיד לו חמור אבל ר"ח ז"ל פי' אם בדרך הליכתה ניטלה שלא היתה האנגריא מחזרת אחריה אלא שמצאה דרך הילוכה ביד השוכר אומר לו הרי שלך לפניך דמזלך גרם שאלו היתה בביתו של משכיר לא נטלוה ואם לאו שהאנגריא זו אינה נוטלת מה שהיא מוצאת בדרך בלבד אלא אף בבתים היא מחזרת חייב להעמיד לו חמור שאף אלו היה בביתו של משכיר היו מוליכין אותו:

תוכן העניינים

חידושי הרן על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה